בעניין עיזבון המנוח ז"ל
פסק דין
עניינו של פסק דין זה בתביעות הדדיות בעניין הזכויות בעיזבונו של המנוח, על מנת לחלקו על פי צוואתו בה העניק מחצית לבנותיו מנישואיו הראשונים ומחצית לרעייתו השנייה. הבנות טוענות כל כלל רכושו שלו, בעוד האלמנה טוענת כי מחצית שלה מכוח הנישואין גם לגבי נכסים שצבר קודם לכן, ולכן זכאית לקבל בנוסף מחצית חלקו של המנוח, היינו 3/4 מהנכסים. עם מי מהם הדין?
ההכרעה בשאלה זו מצריכה בירור המשטר הרכושי של הצדדים במהלך חייהם המשותפים, שיקולי מניעות ותום לב לגבי עמדת האלמנה ביחס לרכושה שלה ובחינת מעמדה כ- "אפוטרופוס למעשה".
רקע והליכים:
- האב המנוח ז"ל עלה לישראל, נשא את רעייתו הראשונה לאשה, יחדיו הביאו לעולם את שתי בנותיהם והקימו ביתם בדרום הארץ. בשנת 1974 נפטרה רעייתו הראשונה, כאשר שתי בנותיהם עודן נערות.
- על פי צו לקיום צוואת רעייתו הראשונה, נרשמו הזכויות בדירת המגורים באופן בו 5/8 (שהם 62%) בבעלות האב המנוח, בעוד 3/8 (שהם 38%) בבעלות הבנות.
- בשנת 1985 נשא המנוח לאשה את רעייתו השנייה, שהייתה גרושה ואם לשני ילדים גדולים יחסית. במועד זה היה המנוח בן כ- 60 שנים ורעייתו החדשה בת כ- 50 שנה.
- בסמוך לנישואין היתה רעייתו בעלת דירה שאותה העבירה לביתה, ועם הנישואים עברה להתגורר בבית המנוח. כחמש שנים מאוחר יותר פרש המנוח לגמלאות.
- בשנת 1989 ערך במנוח צוואה ראשונה, בה הוריש מלוא רכושו לשתי בנותיו.
ביום 27.12.06 ערך צוואה שניה, בה הוריש מחצית רכושו לרעייתו ומחצית לשתי בנותיו.
- בשנת 2012 עבר המנוח תאונה קשה, ממנה התקשה להתאושש ונזקק לעזרה סיעודית קבועה. זמן קצר לאחר מכן, הצטרפה רעייתו השניה לכלל חשבונות הבנק שלו.
ביום 5.12.14, למרבה הצער, נפטר המנוח והלך לבית עולמו.
- ביום 7.6.15 ניתן צו לקיום צוואת המנוח, על ידי הרשם לענייני ירושה. הבנות פנו לאלמנה על מנת לחלק את העזבון מחצית לאלמנה ומחצית להן, אך נתקלו בסירוב. מצד האלמנה נטען כי היא שותפה למחצית הנכסים ובנוסף יורשת מחצית חלקו של המנוח, כך שזכאית לקבל 3/4 מהנכסים, ולא "רק" 1/2 מהנכסים.
- ביום 3.9.15 הגישו הבנות כתב תביעה בבית משפט זה (בתמ"ש 4625-09-15) בו ביקשו לקבוע כי כלל הנכסים שבעזבון שייכים למנוח בלבד. מדובר בדירת המגורים בה 5/8 שייכות למנוח, בחשבון עו"ש בבנק XX שפתח המנוח בשנת 1971, בחשבון חסכון בבנק YY שפתח בשנת 2011 ובחשבון בבנק ZZ שפתח בשנת 2000. בשנת 2012 האלמנה הצטרפה לחשבונות המנוח בבנק XX ובבנק YY ובשנת 2013 הצטרפה לחשבונו בבנק ZZ. לטענתן, הנכסים שייכים למנוח בלבד, הצטרפותה של האלמנה לחשבונותיו נעשה כאשר לא היה כשיר לקבל החלטות בכוחות עצמו ורק על מנת לסייע לו לנהל אותם, לפיכך יש לראותה כאפוט' למעשה, ולא כבעלת זכויות בחשבון.
עוד טענו כי במהלך החיים המשותפים האלמנה משכה מחשבונות הבנק של המנוח כספים ולכן עליה להשיבם. הבנות מודות בזכות האלמנה לקבל 50% מכל נכס, אך לא מעבר לכך.
- בחודש אוקטובר 2015 עתרו ילדיה של האלמנה למנותם כאפוט' עליה, וזאת בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בתיק א"פ 15209-10-15. ביום 19.1.16 ניתן צו קבוע לפיו ילדיה מונו כאפוטרופסים על ענייניה הרפואיים, האישיים והרכושיים של אימם.
- כתב ההגנה מטעם האלמנה הוגש ביום 15.3.16 באמצעות שני ילדיה, כאפוט' עליה. בכתב ההגנה נטען כי הקשר בינה לבין המנוח החל עוד בשנת 1976, לאחר שהתגרשה בשנת 1978 הפכו לידועים בציבור, בשנת 1984 עברו לגור יחדיו בדירתו ובשנת 1985 נישאו. לטענתה, במהלך השנים הקשר עם בנותיו התרופף והלך, בעוד ילדי האלמנה ניהלו עימו קשר חם. לראיה, את צוואתו הפקיד בידי ביתה של האלמנה ולא בידי מי מבנותיו.
עוד נטען כי כלל הנכסים הרשומים בבעלות המנוח משותפים לה ולו, הן מכח חייהם המשותפים כידועים בציבור והן מכח חייהם המשותפים כנשואים. לפיכך נטען כי האלמנה היא בעלית מחצית מכל נכס מכח חזקת השיתוף ואף בעלת מחצית חלקו של המנוח מכח הצוואה, היינו זכאית לקבל 75% מנכסי העזבון.
- ביום 3.4.16 הגישה האלמנה כתב תביעה מטעמה (בתמ"ש 1244-04-16), בו ביקשה לקבוע כי כלל הנכסים הרשומים בבעלות המנוח שייכים לה ולו גם יחד, תוך חזרה על טענותיה בכתב ההגנה בהליך הקודם.
- ביום 23.6.16 הגישו הבנות כתב הגנה, בו שבו על הטענות שבכתב התביעה מטעמן, לפיהן כלל נכסי העזבון נמצאו בבעלותו המלאה של המנוח והאלמנה זכאית למחצית שוויים.
- ביום 5.10.16 עתרו הבנות והאלמנה יחדיו לתיקון טעות סופר בצוואה (תמ"ש 1964-10-16) ביחס למספרי הזהות בעיקר, בקשתן נתקבלה ובכך נסגר ההליך.
- במהלך דיונים קדם המשפט (מיום 14.9.16, מיום 2.4.17 ומיום 13.7.17) מונה שמאי להערכת שווי הדירה, ניתנו צווים לקבלת מידע מהבנקים הרלוונטים ואף צווים לקבלת מידע רפואי אודות המנוח מקופת החולים, מבית החולים א', מבית החולים ב' ומהמוסד לביטוח לאומי. בתום ישיבת קדם המשפט השניה ביקשה ב"כ האלמנה לפטור אותה מנוכחות בדיונים הבאים, בשל גילה ומצבה. נוכח מצבה, קיבלתי בקשתה.
- מסמכי הבנקים הוגשו תחילה באפריל 2017: מסמכי בנק XX הוגשו ביום 6.4.17, מסמכי בנק YY הוגשו ביום 10.4.17 ומסמכי בנק ZZ ביום 26.4.17.
- חוות דעת השמאי הוגשה ביום 28.5.17 , לפיה שווי הדירה כ- 2,200,000 ₪.
- המסמכים הרפואיים הגיעו בהמשך: ביום 27.8.17 הגיעו מסמכי המוסד לביטוח לאומי, ביום 31.8.17 מסמכי בית החולים א' וביום 26.9.17 מסמכי בית החולים ב'.
- בנותיו של המנוח עתרו למינוי מומחה לשם הערכת מצבו הרפואי של המנוח בעת הצטרפות האלמנה לחשבונותיו, בעוד האלמנה (באמצעות ילדיה) התנגדה לכך בטענה כי הדבר אינו רלוונטי הואיל ומדובר בחשבונות שהיו בגדר רכוש משותף מעצם ניהול החיים המשותפים.
- ביום 4.9.17 מונו עורכות הדין ככונסות נכסים לשם מכירת הדירה למרבה במחיר.
ביום 30.10.18 נמכר הבית לצד ג' במסגרת הסכם מכר שאושר בבית משפט זה.
- ביום 2.4.17 נקבעו מועדים לדיוני הוכחות, כאשר כתבי הטענות הנתמכים בתצהירים מהווים תצהירי עדות ראשית ועדויות העדים הזרים נשמעים בעל פה.
במסגרת דיוני ההוכחות נשמעו בעלות הדין ועדים רבים, כדלקמן:
ביום 26.11.17 התקיימה נחקרו נגדית הבנות.
ביום 8.3.18 נשמעה עדות הנכד, בנה של הבת הבכורה.
ביום 14.3.18 נשמעה עדות הגיס, הנשוי לאחותה של האלמנה. בהמשך העידו , שכנים וחברים של המנוח ואלמנתו.
ביום 8.4.18 נחקרו נגדית ילדיה של האלמנה, אשר כזכור מונו כאפוט' עליה.
ביום 12.7.18 העידה נציגת בנק YY לגבי נסיבות הצטרפות האלמנה לחשבון המנוח וכן עדות בעלה של הבת הצעירה (ביתו של האב המנוח).
- בתום הדיון ניתנה החלטה בדבר קבלת מסמכים נוספים מבנק YY ואלה הוגשו ביום 22.1.19. בהמשך הודיעו הבנות כי עומדות על מינוי מומחה בעוד האלמנה הודיעה כי הדבר מיותר. בהחלטה שניתנה בעניין זה ביום 28.7.19 הוריתי על קבלת מידע משלים מבנק YY לגבי היתרות בחשבון במועדים שונים, לרבות מועד הנישואין, מועד הצטרפות האלמנה ומועד פטירת המנוח. בנק YY הודיע כי אין בידו מסמכים נוספים.
ביום 16.1.20 וביום 27.1.20 הוגשו מסמכים נוספים מטעם בנק XX. אחר דברים אלה בחנו הצדדים אפשרות נוספת לסיום ההליך בהסכמה.
- הדבר לא עלה יפה וביום 27.11.20 הוריתי על הגשת סיכומים. הצדדים ביקשו מספר ארכות, ביום 20.5.21 הוגשו סיכומי הבנות וביום 8.6.21 הוגשו הסיכומים מטעם האלמנה.
להלן יובאו עיקרי טענות הצדדים ולאחר מכן ניתוח הראיות לגבי כל אחד מהנכסים.
עיקרי טענות הבנות:
- טענתן המרכזית היא כי כלל הנכסים היו שייכים למנוח ולכן האלמנה זכאית למחצית. הבנות פותחות סיכומיהן בטענה כי חלוקת הרכוש על פי הדרך שטוענת לה האלמנה, תוביל למצב בלתי מתקבל על הדעת, בו האלמנה תתעשר באופן בלתי מידתי, בשל כך שתהיה זכאית גם לרכוש שבבעלותה שלה (לרבות דירת המגורים שלה והחשבון שלה בבנק ZZ), גם למחצית רכושו של המנוח וגם לרבע נוסף מתוך המחצית שבבעלות המנוח. באופן זה הבנות תיוותרנה בעלות רכוש אשר שוויו כ-820,000 ₪ בעוד האלמנה תיוותר עם רכוש אשר שוויו כ-3,665,000 ₪.
- בנוסף טוענות כי למעשה ילדיה של האלמנה הם המנהלים את ההליכים בשמה, כאשר כל מטרתם לשים ידם על כספי המנוח, חרף העובדה שאין לדבר כל הצדקה וחרף העובדה שבדיון בו נשמעה הודתה כי כלל אינה זוכרת האם היה לה חשבון משותף עם המנוח.
- באשר למשטר הרכושי בין המנוח לאלמנה, טוענות הבנות כי מדובר בהפרדה רכושית מוחלטת, כאשר כלל הרכוש הרשום בבעלות המנוח שייך למנוח בלבד, לרבות הבית וחשבונות הבנק. הצטרפות האלמנה לחשבונות אלה לאחר שהמנוח עבר תאונה קשה בגינה חלה התדרדרות במצבו הקוגניטיבי, אינה יוצרת שותפות בינה לבינו בחשבונותיהם. בנוסף טוענות כי האלמנה משכה מחשבונותיו כספים שלא כדין ולכן יש להשיבם לעיזבון המנוח.
מטעם זה, יש לקבל את התביעה מטעמן למתן פסק דין הצהרתי לפיו כלל הנכסים בעיזבון שייכים למנוח בלבד, ולדחות את התביעה מטעם האלמנה לפיה כלל הנכסים בעיזבון נמצאים בבעלות משותפת שלה ושלו.
- ביחס לטענות האלמנה בדבר היות הצדדים ידועים בציבור משנת 1978 (טרם נישואיהם בשנת 1985), טוענות הבנות כי האלמנה לא ביקשה כל סעד הצהרתי בעניין זה ולכן אין מקום לברר טענה זו. עוד מציינות כי טענה זו לא הוכחה בשום דרך. לחילופין טוענות כי גם אם היה מקום לברר טענה זו, צריך היה לדחותה הואיל ולא נתקיימו היסודות שנקבעו בפסיקה בדבר קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף, שכן הצדדים לא התגוררו יחדיו עד לחתונה ואף לא ניהלו ענייניהם הכספיים במשותף גם לאחר החתונה.
עוד טוענות כי גם אם היה נקבע קיומה של מערכת יחסים התואמת את הגדרת ידועים בציבור, אין בכך כדי לשמש ראייה לשיתוף קנייני בנכסים ואף לא כדי להחיל את חזקת השיתוף, הואיל וההלכה הפסוקה דורשת הוכחה של כוונת שותפות קונקרטית לגבי כל נכס העומד על הפרק. בענייננו הדבר לא הוכח וגם מטעם זה, דין הטענה להידחות.
- באשר לטענת האלמנה לגבי הנכסים שנצברו טרם נישואיה למנוח, טוענות כי מלוא רכושו של המנוח ומכל מקום רובו המכריע, נצבר טרם נישואיו לאלמנה. ביחס לבית בדרום הארץ, היה הנתבע בעלים של 62% מהבית בהתאם לחלקו בעיזבון רעייתו המנוחה, כאשר הבנות בעלות 38% מהדירה. ביחס לחשבונות הבנק, המנוח היה הבעלים המלא של החשבונות. האלמנה, לעומת זאת, הגיעה לנישואין כאשר רכושה מצומצם בהרבה וכולל דירה קטנה שהייתה בבעלותה וקופת גמל אחת בלבד. עם נישואיה למנוח, הפסיקה לעבוד.
נכסים אלה אינם בני איזון ואף לא הוכחה לגביה הוכחה קונקרטית פוזיטיבית ביחס לכוונת השיתוף, דהיינו, קיומו של "דבר מה נוסף" לעניין זה.
- באשר למסגרת המשפטית ביחס לנכסים שנצברו במהלך הנישואין, טוענות כי מדובר במשטר של הפרדה רכושית מוחלטת. מציינות כי המנוח מעולם לא צירף את האלמנה כבעלת זכויות בנכסים הרשומים בבעלותו, שכן כל אחד מהצדדים התנהל מתוך חשבונות הבנק שלו, דבר העולה בקנה אחד עם העובדה שלכל אחד מהצדדים מדובר היה בנישואים שניים, אליהם נכנס כל אחד מהצדדים כאשר הוא הורה לשני ילדים מקשר קודם.
- בנוסף, מציינות כי האלמנה העבירה את רכושה בנפרד לילדיה במהלך נישואיה למנוח וזאת בסמוך לנישואים עצמם. גם את כספי קופת הגמל העבירה האלמנה לבתה ק' בינואר 2014, כ-10 חודשים טרם פטירת המנוח. בנוסף, בשום שלב לא העבירה האלמנה כספים "בכיוון ההפוך" לחשבון המנוח ומכאן שגם היא הכירה בהפרדה הרכושית.
- עוד בנוסף, עיון בצוואת המנוח מלמד כי הוא עצמו ראה בכלל רכושו כנכסים השייכים לו בלבד, מטעם זה לא הזכיר את "חלקה" של האלמנה בנכסים אלה בשום דרך ובחר לצוות לה 50% מהזכויות.
- עוד טענו כי עמדת האלמנה סותרת את מה שביקשה בכתב התביעה שלה עצמה בדבר שיתוף מלא בנכסים. אילו תתקבל טענה זו, התוצאה תהיה כי גם הנכסים שהיו בבעלותה הנפרדת של האלמנה, אמורים להיות משותפים לה ולמנוח ועל כן מחצית מהנכסים הרשומים בבעלותה, דינם עלול להיות כדין רכוש משותף לה ולמנוח.
- ביחס לבית המגורים, טוענות כי מעולם לא היווה רכוש משותף. מדובר בבית ישן שנרכש ע"י המנוח ורעייתו הראשונה בראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת ובו גדלו הבנות יחד עם שני הוריהם. טענות האלמנה לגבי השיפוץ המשמעותי ותוספות הבנייה באותו בית אינן רלוונטיות, מדובר בעבודות אחזקה שוטפות בלבד, אשר בכל מקרה אין בהן כדי ליצור בעלות משותפת. סיכומו של עניין מבחינתה היא, כי האלמנה וילדיה לא הביאו כל ראייה פוזיטיבית המלמדת על כוונת שיתוף באותו בית. בהקשר זה מפנות לעדויות גם מטעם האלמנה אשר לפיהן, מדובר בביתו של המנוח.
- ביחס לחשבונות הבנק של המנוח, טוענות הבנות כי הלכה למעשה שלושת החשבונות נמצאים בבעלות המנוח בלבד ואלה הם:
חשבון העו"ש בבנק XX, אותו פתח המנוח ביום 02.08.1971 (עת היה נשוי לרעייתו הראשונה), ואליו הצטרפה האלמנה ביום 17.5.12, יומיים לאחר שהצטרפה לחשבונו בבנק YY ויום טרם החמרת מצבו ואשפוזו בבית החולים. חשבון זה שימש לצרכי המחיה השוטפים של הצדדים. מציינות כי בדיעבד התברר כי גם לאלמנה היה חשבון בבנק XX אליו הצטרף המנוח עוד בשנת 1986 על מנת להקל עליה בעניינים טכניים (להבדיל ממשיכת כספים)|. הואיל והאלמנה לא התייחס לחשבון זה כאל חלק מהעזבון, אין מקום לטענותיה כלפי בנותיו של המנוח בעניין זה.
חשבון החסכון בבנק המזרחי-YY, אליו העביר המנוח בשנת 2011 את הכספים שהיו שלו קודם לכן בבנק המזרחי, ערב המיזוג בין הבנקים ואליו הצטרפה ביום 15.5.12, חמש שעות לאחר שנבדק על ידי מבקר מטעם המוסד לביטוח לאומי.
והחשבון בבנק ZZ, אותו פתח המנוח בסוף 2011 לצד חשבון מקביל בפתח לאלמנה באותו יום גם כן בבנק ZZ, ואליו הצטרפה האלמנה באוגוסט 2013, כאשר המנוח תלוי בה לחלוטין. ושוב, הואיל ולא התייחסת לחשבונה שלה בבנק ZZ כאל חלק מהעזבון, אין מקום לטענותיה כלפי בנותיו של המנוח בעניין זה.
- ביחס לכלל חשבונות הבנק של המנוח ושל האלמנה, טוענות כי מקור כלל הכספים בכספים שצבר המנוח טרם הנישואין, בעיקר צבר ערב פרישתו לפנסיה, לאחר החתונה.
- ביחס לכלל הפעולות שביצעה האלמנה כדי להצטרף לחשבונות המנוח, טוענות כי אין בהן כוונת שיתוף מצדו של המנוח, בשל נסיבות ההצטרפות לאותם חשבונות, כפי שפורטו לעיל. לחילופין טוענות כי יש לראות באלמנה כאפוטרופא למעשה ביחס למנוח, ממועד התאונה בפברואר 2012 ועד לפטירתו בדצמבר 2014 וזאת על פי סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. הלכה למעשה, הייתה נתונה בניגוד עניינים מובנה ולכן לא הייתה רשאית להיכנס כשותפה לחשבונותיו ללא נטילת רשות מוקדמת מביהמ"ש. במצב דברים זה, אין לייחס לפעולותיה כל משמעות משפטית ואין בה כדי ליצור שיתוף.
- ביחס למשיכות החריגות בחשבונות המנוח מחודש פברואר 2012 ועד פטירתו ואף לאחר מכן, טוענות כי הדבר נעשה תוך ניצול חולשתו של המנוח, ללא כל הצדקה.
משיכת 75,000 ₪ ביום 01.05.2012 מחשבון המנוח בבנק YY ;
שתי משיכות בגובה 15,000 ₪ כל אחת ביום 27.08.2012 מאותו חשבון;
משיכת 50,819 ₪ ביום 27.10.2013 מחשבון המנוח בבנק ZZ, לחשבונו בבנק XX, ומשם באותו יום העברת סכום זה לחשבונה שלה בבנק XX;
משיכת 10,000 ₪ במזומן ביום 08.09.2014 מחשבון המנוח בבנק XX.
משיכת סכום מצטבר של 151,483 מחשבון המנוח מחשבון המנוח בבנק מזרחי-YY, מועד הצטרפותה אליו ועד מועד פטירת המנוח.
עוד טוענות כי 50,943 ₪ שנתקבלו בחשבון האלמנה בבנק XX בשל פיצוי על התאונה בחודש פברואר 2012 מהווה רכושו הנפרד של המנוח, בעצם היותו פיצוי בשל נזק גוף.
- לאור כל האמור טוענות כי יש לקבל תביעתן, מסכימות כי יש ליתן לאלמנה 1/2 כלל נכסי העזבון, תוך דחיית תביעתה לפיה זכאית לקבל 3/4 מהנכסים.
עיקרי הטענות מטעם האלמנה:
- הטענה המרכזית היא כי החל במועד היותם ידועים בציבור, קיימת ביניהם שותפות מלאה, לרבות כל הנכסים שהיו שלו לפני הנישואין. טוענת כי לפי פירוש נכון של הצוואה זכאית לקבל 75% מכל נכס שהיה של המנוח.
- לטענתה, מערכת היחסים ביניהם החלה בשנת 1976 ומכאן, כי השניים ניהלו מערכת יחסים משותפת משך 38 שנים משותפות. משנת 1978 מיסדו את מערכת היחסים ביניהם והפכו לידועים בציבור, בשנת 1984 עברו להתגורר יחדיו ובשנת 1985 התחתנו. לאחר כעשר שנות חיים משותפות, כאשר היה המנוח בן 62 או 63, דרש מהאלמנה להפסיק לעבוד כדי ששניהם יוכלו ליהנות מגיל הפרישה, כאשר האלמנה לא קיבלה כל פנסיה מהחברה שבה עבדה. לאורך כל שנות חייהם המשותפים התנהלו מתוך כספיו של המנוח, בהם ראו כספים משותפים וזאת לצורך כלכלת הבית, אחזקת הבית, הצגות, בילויים וטיולים. משנת 1976 ובמשך 17 שנות זוגיות עד יציאתו לפנסיה, המשיך המנוח לעבוד ולצבור זכויות, אשר יש לראות בהן רכוש משותף שלו ושל האלמנה, כאשר בהמשך, ביקש להעביר אליה מחצית מכלל זכויותיו.
- לגבי כוונת השיתוף טרם הנישואין, טוענת כי עצם קיום המגורים המשותפים מלמד על כוונת שיתוף, בכתבי הטענות של הבנות לא נטען אחרת ולכן לא ניתן להכחיש את הדבר במסגרת הסיכומים. בעניין זה מפנה לעדויות השונות ביחס למערכת היחסים הזוגית בין הצדדים, הכוללת גם שיתוף בהתנהלות כלכלית.
- לגבי הקשר המשפחתי כלפי המנוח בפועל, טוענת האלמנה כי היא ובתה היו היחידות שסעדו את המנוח, בעוד בנותיו לא היו מעורבות בטיפול בו. בנוסף טוענת כי המנוח ראה בילדיה של האלמנה כילדיו ובילדיה של הבת ק' כנכדיו לכל דבר ועניין. גם בנושא זה מפנה לעדות הבנות ולעדות השכנים.
- לגבי הטענה העקרונית ביחס לנסיבות צירופה לחשבונות הבנק של המנוח, טוענת כי הדבר נעשה בשל חוסר ניידותו של המנוח ולא בשל ירידה קוגניטיבית, וכל זאת 3 שנים טרם פטירתו. בעניין זה מפנה לעדויות שונות, מהן מבקשת ללמוד כי התנהלותו של המנוח הייתה תואמת את גילו. לגבי הטענות בעניין מצבו הקוגניטיבי, טוענת כי לא הוצג כל מסמך אשר יש בו אסמכתא לגבי דמנציה של המנוח או לגבי חוסר יכולתו לנהל את חייו וחשבונותיו, למעט מגבלה פיזית שאינה רלוונטית לעניין זה.
- ביחס לטענה כי ההליכים מתנהלים הלכה למעשה ע"י ילדיה של האלמנה, מכחישה טענה זו ומציינת כי הבנות הן שבחרו לא לזמן את האלמנה למסירת עדות, חרף העובדה שבהחלטה מיום 29.11.2017 נקבע מפורשות כי הן רשאיות לזמנה לעדות.
- לגבי הבית, מודה בכך שחלקו של המנוח רשום בשיעור 62% וטוענת כי גם חלק זה משותף לה ולו ומכאן כי זכאית לקבלת 31% מחלקו של המנוח בנכס, כאשר 31% נוספים שייכים לה. לטענתה, השיתוף בבית נלמד מעצם העובדה שהתגוררו בו יחדיו משך 38 שנים, מתוכן 29-30 שנות נישואין, בהן אף צירף אותה שותפה לחשבונות הבנק שלו. בנוסף טוענת כי הצדדים ראו בבית כרכושם המשותף וערכו בו שיפוצים רבים, לרבות החלפת אריחים, החלפת מקלחת, שיפוץ בשירותים, שבירת קיר, החלפת החלונות בפטיו, החלפת הגג, בניית פרגולה ושיפוץ המטבח, באופן התומך בכוונת השיתוף. עוד טוענת כי ילדיה נהגו להתארח בבית זה, בשונה מבנותיו של המנוח, אשר כמעט ולא ביקרו אותו, וודאי לא בבית.
- לגבי החשבונות בבנק YY ובבנק ZZ, טוענת כי שני החשבונות הללו נפתחו בשנת 2000. הואיל ובמועד זה הצדדים היו נשואים, יש לראות בהם נכסים משותפים.
- לגבי החשבון בבנק XX, אף היא מציינת כי מדובר בחשבון שנפתח בשנת 1971 כאשר רעייתו הראשונה של המנוח נפטרה בשנת 1974 והקשר בין האלמנה למנוח החל בשנת 1976. חשבון זה שימש את האלמנה ואת המנוח לצורך מחייתם המשותפת ולראייה, בוצעו ממנו תשלומים לטובת שירותי בריאות, חברת החשמל, תאגיד המים יובלים, בזק וכרטיסי האשראי. האלמנה צורפה לחשבון זה ביום 17.5.12 אך המועד אינו רלוונטי נוכח קיום חיים משותפים משך 38 שנים. טוענת כי גם עדות הבנות מלמדת על כך שהמנוח ראה בחשבון זה מקור למימון צרכי המחייה השוטפים.
- לגבי המשיכות מחשבונות הבנק, טוענת כי עניין זה לא קיבל ביטוי קונקרטי בכתבי הטענות, אלא ביטוי כללי בלבד ולכן אין מקום לבררו, הואיל והדבר בגדר הרחבת חזית.
- לגבי הטענה כי האלמנה שימשה אפוט' למעשה ביחס למנוח, טוענות כי אין לקבלה. מדובר בבני זוג נשואים אשר קיימו חיים משותפים, כפי שמקובל ונהוג בין בני זוג. בעניין זה מפנה לפסיקה לפיה במידה ובן משפחה סבור כי בן משפחה אחר נתון למרותו של אדם המנסה להשתלט על נכסיו, רשאי להגיש בקשה להתמנות כאפוט' עליו. העובדה שהבנות לא מצאו לנכון להגיש בקשה כאמור, מלמדת על כך שלא היה כל יסוד לטענות אלה.
- לאור כל האמור לעיל, טוענת כי יש לקבל את תביעתה ולדחות את תביעת הבנות.
דיון והכרעה:
- כידוע, בסעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1974 נקבע כי השיתוף חל על הנכסים שצברו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים, אך השיתוף איננו חל על "נכסים שהיו להם ערב הנישואין...". עוד כידוע, על הטוען לחריגה מעקרון זה מוטל נטל כבד במיוחד. להן ייבחן עקרון זה והחריגים לו הן ביחס לדירה והן ביחס לחשבונות הבנק.
- טרם בחינת הזכויות ביחס לנכסים, יובהר כי טענת האלמנה לגבי היותה ידועתו בציבור של המנוח משוללת יסוד וזאת ממספר טעמים:
ראשית, מדובר בטענה חסרת רלוונטיות הואיל ומצבת הנכסים של המנוח במועד נישואיו עם האלמנה (בשנת 1985) זהה למצבת הנכסים שלו במועד בו לטענתו הכירו (בשנת 1976).
שנית, מדובר בטענה שלא הוכחה מפני שלא הוכח כי הקשר בין האלמנה לבין המנוח החל לאחר פטירת רעייתו וטרם נישואי הצדדים. ההיפך, הוצגה תמונה של המנוח עם אשה אחרת לאחר פטירת רעייתו הראשונה (ת/1), כפי שהעידה הבת א' (עמ' 41 ש' 29-21).
שלישית, כידוע, ידועים בציבור נמצאים תחת משטר הלכת השיתוף, לפיו יש להוכיח כוונת שיתוף לגבי כל נכס בנפרד, דבר שלא נעשה. ר' ע"א 4385/91, סלם נ' כרמי פ"ד נא(1) 337.
נוכח האמור, להלן בירור הזכויות בנכסי העזבון, תחילה הבית ובהמשך חשבונות הבנק.
בית המגורים:
- מדובר בבית שרכשו המנוח ורעייתו הראשונה, אם בנותיו, לפני עשרות שנים. שיעור זכויותיו הרשומות של המנוח הוא 62% על פי הצו לקיום צוואת רעייתו הראשונה, כך שאין מחלוקת כי מדובר בנכס שהיה בבעלותו שנים רבות טרם נישואיו לרעייתו השניה.
- באשר לטענה מטעם האלמנה לפיה מדובר במקרה חריג בו ניתן להרחיב את השיתוף אל עבר נכסים חיצוניים בכלל וביחס לדירת המגורים בפרט, הלכה פסוקה היא לפנינו כי מדובר בעניין המצריך "דבר מה נוסף" על מנת להוכיח את השיתוף הנטען.
ר' בעניין זה פסק הדין שיצא מלפני בית המשפט העליון בבע"מ 1398/11 אלמונית נגד אלמוני (פורסם בנבו 26.12.12) והפסיקה שבעקבותיו. ר' גם ספרו של פרופ' שחר ליפשיץ "השיתוף הזוגי" (אונ' בר אילן, נבו, 2016) בעמ' 200-179 המפרטו את השיקולים הצריכים לעניין, לרבות עניין המאמץ המשותף וההבחנה בין נישואין ראשונים לנישואין שניים.
- בעניין שלפנינו, האלמנה לא הוכיחה כל כוונת שיתוף לגבי דירת המגורים של המנוח. לא ז\ו אף זו, עיון בראיות שהוצגו תומך במסקנה לפיה הבעלות בבית נשארה של המנוח בלבד, כפי שיפורט להלן.
- ראשית, עמדת האלמנה (באמצעות ילדיה) מתעלמת מכך שאת הדירה שהייתה בבעלותה, העבירה האלמנה לביתה ק' בסמוך לנישואיה למנוח. הבת מכרה דירה זו ואת מחצית כספים העבירה לאחיה ל'. להלן עדותו בעניין זה (עמ' 92 ש' 24-20):
ש. הדירה של אימא שלך ב..., מה קרה אתה?
ת. היא נמכרה.
ש. בכתב התביעה אתה אומר שניתנה במתנה לאחותך?
ת. אחותי מכרה אותה, אימא שלי נתנה אותה לאחותי אחרי שאימא שלי התחתנה. אח"כ אחותי מכרה את הדירה והתחלקה אתי בכסף.
משמעות הדברים, הלכה למעשה היא כי האלמנה "הורישה" דירתה לילדיה בעודה בחיים, בעוד המנוח חלק דירתו עם האלמנה. ראיית המנוח את ביתו כשלו בלבד, תואמת את ראיית האלמנה את ביתה כשלה בלבד.
- שנית, מעדויות העדים מטעם האלמנה עולה כי אף הם הבינו כי האלמנה מתגוררת בביתו של המנוח. גיסה של האלמנה מר מ' ס' אף הוא העיד (עמ' 47 ש' 7):
"לו היה בית ולה לא היה בית, אז היא הלכה לגור איתו".
- שלישית, הטענה מטעם האלמנה בעניין שיפוץ הבית כראיה לשיתוף הנטען, אינה מוכיחה דבר. מדובר בשיפוץ שמומן ממקורותיו הכספיים של המנוח עצמו, ככל פעולה אחרת במהלך חייהם של הצדדים. האלמנה לא ניסתה לטעון ואף לא להוכיח כי מדובר בשיפוץ אשר מומן על ידה ועל כן הטענה כולה אינה רלוונטית.
ביתה של האלמנה, הודתה כי השיפוץ נעשה מתוך כספי המנוח (עמ' 87 ש' 16-12):
ש. קודם טענת שבבית ב' עשו שיפוצים. תסכימי איתי שבכל מקרה, לא משנה איזה שיפוץ בוצע, המימון שלו היה מכספי המנוח שאת טוענת לשיתוף לגביהם עכשיו. נכון?
ת. כן.
ש. האם אימא שלך העבירה כספים לשיפוץ מהחשבון שלה בבנק XX או בנק ZZ?
ת. לא חושבת.
למעלה מן הצורך יצוין כי מכל מקום אין מדובר בשיפוץ רחב היקף, אלא בשיפוץ שעיקרו תחזוקה שוטפת. כך לגבי החלפת חלק מהאריחים, כך לגבי המקלחת, כך לגבי המטבח וכך לגבי הפרגולה (עמ' 66 ש' 17-9). הדעת נותנת כי בית שבו חי אדם משך למעלה מ- 50 שנה, ידרוש שיפוץ מדי פעם בפעם, כפי שאכן נעשה בענייננו.
- רביעית, לשון הצוואה אף היא מלמדת שהיה ברור למנוח כי כלל זכויותיו בבית, שלו הן, ואלה מילות הצוואה:
"את זכויותי בדירה בת 4 גוש... חלקה... (להלן: "הדירה") אני מצווה כדלקמן:
- 50% מזכויותי בדירה הנני מצווה לאשתי שתיבדל לחיים ארוכים;
- 40% מזכויותי בדירה הנני מצווה לביתי הצעירה.
- 10% מזכויותי בדירה הנני מצווה לביתי הבכורה"
המנוח מדייק ומציין כי מדובר בזכויותיו בדירה (היינו אותם 62%), להבדיל מהדירה כולה, משמע היה מודע לכך שחלק מן הזכויות מוקנות לבנותיו. אילו היה סבור אחרת, היה מנסח צוואתו אחרת.
- טענת האלמנה לפיה ילדיה ביקרו את המנוח בבית זה בתדירות רבה יותר מבנותיו של המנוח, אינה רלוונטית ונראה כי לא נועדה אלא נועדה ליצור אמפתיה כלפי ילדי האלמנה. כך גם העובדה שהפקיד את הצוואה בידי ביתה. עובדה היא כי המנוח ציווה מחצית עזבונו לרעייתו ומחצית לבנותיו, להבדיל מילדיה של האלמנה, להם לא להוריש דבר, מה גם שממילא קיבלו חלק ניכר מרכוש אימם שתיבדל"א, בעודה בחיים.
בהקשר זה יצוין כי דווקא השכנה שהובאה לעדות מטעם האלמנה, העידה (בעמ' 52 ש' 17-16) אודות הקשר הטוב של המנוח עם בנותיו אשר הגיעו לבקרו ואף עם נכדיו, אשר הגיעו לביקורים ואף סייעו בעבודות הגינה.
- המסקנה העולה מן האמור לעיל, היא כי כלל זכויותיו של המנוח בבית, נמצאות בבעלותו, ללא כל שיתוף עם אלמנתו שתיבדל"א. הואיל ושיעור חלקו עומד על 62%, שיעור חלקה של האלמנה עומד המחצית, היינו על 31%.
חשבונות הבנק במהלך החיים המשותפים (עד הצטרפות האלמנה)
- עיון בעדויות ובנסיבות פתיחתו של כל אחד מהחשבונות, מלמד כי מדובר בחשבונות אשר נפתחו באופן בו ברור היה לשני הצדדים כי מדובר בחשבונות שהיו בבעלות המנוח בלבד, בדיוק כפי שחשבונותיה של האלמנה נמצאים בבעלותה בלבד.
- באשר להתנהלותם הכלכלית של הצדדים, אין חולק כי הבסיס הכלכלי של הצדדים היה נכסים שצבר המנוח בעצמו, כפי שמצוין מפורשות בסעיף 6 לכתב התביעה מטעם האלמנה ובסעיף ז.1. לסיכומים מטעמה.
- במהלך העדויות התברר כי לא היה כל מקור כלכלי אחר, כפי שהעידה ביתה של האלמנה הגב' ק' מ' (בעמ' 74 לפרוטוקול ש' 27-20):
ש. "את כותבת בכתב התביעה בסעיף 6, עמ' 3, את כותבת שהתנהלו בכל דבר ועניין מכספי המנוח. כלומר לא היה מקור כספים אחר לטענתך לצורך המחייה המשותפת שלהם?
ת. מה שאני אומרת שלאימא שלי היה חשבון בנק שמסתיים ב- ..'וחד משמעי אמר שזה הכסף שלה והם חיים מחשבון שמסתיים ב-. כל הוראות הקבע יצאו מהחשבון הזה, כל הנסיעות והבילויים שלהם היה מזה".
(ההדגשות הן שלי, ע.א.)
- בנה של האלמנה, העיד בעניין זה (בעמ' 94 ש' 27-26):
"ואתה רואה שהשיתוף ניהל ח' והוא מימן את הכל".
- אין חולק כי מדובר בבני זוג מבוגרים יחסים (המנוח בן כ-60 שנה והאלמנה בת כ-50 שנה), אשר פתחו במערכת יחסים שניה, ללא ילדים משותפים וללא מאמץ משותף, כאשר המנוח אלמן, רעייתו גרושה ולכל אחד ילדים גדולים יחסית מקשר קודם. כפי שיפורט להלן, נסיבות חייהם המשותפים של הצדדים והאופן בו ניהלו את חשבונותיהם בבנקים, מלמד כי ביסודה עומדת הבנתם המשותפת לפיה חשבונותיו של כל אחד מהם נמצאים בבעלותו שלו. הואיל והאלמנה לא מצאה לנכון לשתף את המנוח בחשבונותיה שלה, נראה כי מכח דיני המניעות אין מקום לקבל טענתה כי חשבונותיו שלו כן משותפים.
- עקרון ההפרדה הרכושית מוצא ביטויו גם בצוואתו של המנוח, לגביה אין כל מחלוקת, אף היא תומכת באותו עקרון, וכך נאמר בה:
"כל יתרת עזבוני, ללא יוצא מן הכלל, לרבות מיטלטלין, כספים, הן במזומן והן בבנקים בפרט בבנק XX סניף מס' חשבון בא' רח' וכל תכניות החסכון בבנק YY ובבנק ZZ, לרבות ניירות ערך, פקדונות מכל סוג, קופות גמל, כספי ביטוח חיים בחב' כלל, זכויות מוקנות ו/או ראויות מכל סוג שהוא, נכסי ניידי ונכסי דלא ניידי, הן מה שיש לי כיום והן כל מה שארכוש בעתיד, הכלל ללא יוצא מן הכלל (להלן "יתרת עזבוני"), הנני מוריש ומצווה כדלקמן:
- 50% הנני מצווה לאשתי שתיבדל"א;
- 40% הנני מצווה לביתי הצעירה;
- 10% הנני מצווה לביתי הבכורה'."
הנה כי כן, מלשון הצוואה עולה בבירור כי המנוח רואה עצמו כבעלים של מלוא הנכסים הרשומים על שמו, מהם מעוניין להעניק מחצית לרעייתו ומחצית לבנותיו. המנוח נוקט בהקשר זה לשון שונה מזו שבה הוא נוקט כלפי הדירה.
ודוק: בעוד שלגבי הדירה נוקט בביטוי "זכויותי בדירה", הרי שביחס לחשבונות הבנק אינו זקוק למילה זו ומתייחס לחשבונות בכללותם. למעלה מן הצורך יצויין כי החלוקה הפנימית בין הבנות אינה שנויה במחלוקת ביניהן ואף אינה רלוונטית להליך זה.
- זאת ועוד, בדיון היחיד בו נכחה, הודתה האלמנה עצמה (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 30)
"בזמן שהייתי נשואה למנוח אני לא זוכרת אם היה לי חשבון בנק איתו"
האלמנה אמנם אינה במיטבה ונוכחותה בדיון נעשתה בשל היותה בעלת דין אשר ילדיה מונו כאפוטרופסים על ענייניה. עם זאת, אפשר כי אמירתה משקפת את הנרטיב הכספי אשר לפיו התנהלו חייה עם המנוח.
- להלן יפורטו נסיבות פתיחתו וניהולו של כל אחד מחשבונות הבנק עד למועד הטרפות האלמנה אליו, ולאחר מכן יפורטו נסיבות הצטרפות האלמנה לחשבונות הללו.
חשבון ראשון - עו"ש בבנק XX
- מדובר בחשבון מס' , אשר נפתח בשנת 1971, עת היה המנוח נשוי לרעייתו הראשונה, אם בנותיו. חשבון זה שימש למימון צרכי המחיה השוטפים של המנוח ושל רעייתו ועל כך אין חולק. יתרת הזכות בחשבון במועד פטירת המנוח עמדה על 233,418 ₪.
בחינת הנתונים הצריכים לעניין מובילה למסקנה כי מדובר בחשבון שהיה בבעלות המנוח בלבד וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
- ראשית, די בעובדה שחשבון זה נוצר טרם תחילת החיים המשותפים של האלמנה ושל המנוח כדי לקבוע כי מדובר בנכס הנמצא בבעלותו הבלעדית של המנוח, אינו משותף ואינו בר איזון, מכח סעיף 5 (א) (1) לחוק, כאמור.
- שנית, תוך כדי בירור ההליך, התברר כי גם לאלמנה חשבון בבנק XX וגם האלמנה אינה רואה בחשבון האמור חשבון משותף. עיון בהודעת בנק XX לבית המשפט מיום 21.5.17 העלה כי בשנת 1974 פתחה האלמנה חשבון בבנק XX שמספרו . בינואר 1986 הצטרף המנוח כשותף לחשבון זה והיתרה בו במועד פטירת המנוח היתרה בחשבון עמדה על 152,348 ₪.
כאמור, האלמנה (באמצעות ילדיה) לא גילתה לבית המשפט דבר קיומו של חשבון זה ואפשר כי אלמלא היה ניתן הצו האמור לבנקים, דבר קיומו כלל לא היה נודע. אף על פי כן, כאשר נשאלה ביתה של האלמנה האם לאור עמדתה לגבי השיתוף בחשבונות גם חלק מחשבונה של האלמנה אמור להיות חלק מן העזבון, הביעה באת כוחה התנגדות נחרצת וטענה כי מתנגדת לשאלה בשל כך שלא הוגשה תביעה בעניין זה (עמ' 76 ש' 27-2). מאליו מובן כי התנהלות זו היא בגדר חוסר תום לב מובהק ואף בגדר הודעת בעל דין בנכונות טענות בנותיו של המנוח. משעה שבחרה האלמנה שלא להודות בכך שלמנוח חלק כלשהוא בחשבונותיה שלה יש לראות בה כמי שרואה בשני החשבונות כחשבונות נפרדים. משכך פני הדברים, מנועה ומושתקת מלטעון את היפך.
- שלישית, בנסיבות האמורות לעיל, העובדה שחשבון זה שימש למימון מחייתם השוטפת של המנוח ושל האלמנה, אף היא אינה מלמדת על שיתוף כלשהוא, הואיל וכפי שהעידו גם ילדי האלמנה, נקודת המוצא היתה כי המנוח מעמיד לרשות החיים המשותפים את כלל הונו לצורך שימוש משותף אך הבעלות בהם נותרת שלו.
- נסיבות הצטרפותה של האלמנה לחשבון זה, זמן קצר לאחר התאונה הקשה שעבר, כאשר הוא במצב סיעודי ותלוי בה לחלוטין, אף הן אינו יוצרות שיתוף (בדיוק כפי שהצטרפותו לחשבונה בשנת 1986 לא יצר שיתוף), כפי שיפורט בהמשך.
- כפי שצויין לעיל, גם בצוואה מתייחס המנוח לחשבון זה כאל חשבון חסכון נפרד הנמצא בבעלותו בלבד.
- המסקנה העולה מן האמור לעיל, היא כי החשבון בבנק XX נפתח טרם החיים המשותפים כחשבון הנמצא בבעלות המנוח בלבד.
חשבון שני – חסכון בבנק YY
- מדובר בחשבון אשר מקורו בחשבון שפתח המנוח בבנק YY, כאשר בשנת 2011, עם המיזוג בין בנק YY לבנק המזרחי, קיבל חשבון זה מספר חדש בבנק החדש, כפי שיפורט להלן. היתרה בחשבון זה במועד פטירת המנוח עמדה על 656,464 ₪, על פי הודעת הבנק מיום 6.4.17. הנסיבות מלמדות על כך שמדובר בחשבון שהיה בבעלות המנוח בלבד על פי הבנת שני הצדדים, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
- ראשית, בעניין נסיבות פתיחת החשבון, פקידת הבנק בדיון מיום 12.7.18 (עמ' 97 – 99 לפרוטוקול) העידה כדלקמן:
ש. כמה זמן הכרת את ש' והמנוח?
ת. עוד בתקופה של בנק YY, לפני המיזוג עם בנק המזרחי
ש. לפני כמה שנים?
ת. יותר מ – 15 שנים, מועד פתיחת החשבון
ש. כשנפתח החשבון מי ישב מולך?
ת. בעל החשבון. כשלקוח בו ופותח חשבון הלקוח חייב להיות שם.
...
ש. איך היית מגדירה את ההתנהלות הכלכלית של ש' ושל המנוח בבנק?
ת. אצלנו היה להם חשבון לצורך חסכון בלבד, ולא לניהול שוטף של הבית.
ש. ממי קיבלת הוראות לגבי החשבון הזה?
ת. תמיד קיבלתי הוראות מא', המנוח.
ש. האם היה שלב מסוים בו הוא הפסיק לתת הוראות?
ת. לא, תמיד ניהל את החשבון.
ש. מה ידוע לך על פציעתו של המנוח?
ת. באיזה מובן.
ש. באיזשהו שלב הוא נפצע בתאונת דרכים
ת. ידוע לי
ש. מתי זה נודע לך?
ת. סמוך מאוד
ש. מתי נודע לך על התאונה של המנוח?
ת. סמוך מאוד לתאונה מהגב' ש'.
ש. איך הייתה ההתנהלות מול הבנק אחרי התאונה?
ת. אני חוזרת ואומרת שזה לא היה חשבון עובר ושב אלא רק לצורך חיסכון.
כמעט ולא הייתה התנהלות. זה לא עו"ש פעיל רגיל, ממש לא.
...
ש. לפי המסמכים מהבנק הוא נפתח ביום 11.10.11. זה מסתדר לך?
ת. מאיזו בחינה? לפני החשבון הזה היה חשבון שנפתח במזרחי ולפני כן בYY. בנק מזרחי וYY התאחדו באיזשהו שלב, עבדתי בYY וכשהיה מיזוג התמזגנו.
- שנית, לגבי אופן ניהול החשבון, עיון בהודעת בנק YY מיום 22/1/19 מלמדת כי מדובר בחשבון חסכון שבוצעו בו תנועות מעטות יחסית, כאשר מדי פעם בפעם מעביר המנוח כספים לרעייתו השניה (היא האלמנה), לבנותיו או לילדיה של האלמנה. מכאן ברור כי מדובר בחשבון אשר שני בני הזוג ראו בו חשבונות של המנוח בלבד.
- כפי שצויין לעיל, גם בצוואה מתייחס המנוח לחשבון זה כאל חשבון חסכון נפרד הנמצא בבעלותו בלבד ואת מחציתו מוריש לרעייתו השניה.
- נסיבות הצטרפותה של האלמנה לחשבון זה, זמן קצר לאחר התאונה הקשה שעבר, כאשר הוא במצב סיעודי ותלוי בה לחלוטין, אף הן אינן יוצרות שיתוף (בדיוק כפי שהצטרפותו לחשבונה בשנת 1986 לא יצר שיתוף), כפי שיפורט בהמשך.
- המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי מדובר בחשבון אשר נוהל במהלך החיים המשותפים כחשבון הנמצא שהיה בבעלותו הבלעדית של המנוח.
חשבון שלישי – חסכון בבנק ZZ
- ביום 31.12.20ם0 פתחו המנוח והאלמנה שני חשבונות בבנק ZZ, על פי הודעת הבנק מיום 19.4.17 ואלה פרטיהם (על פי הודעת הבנק מיום 26.4.17):
האחד בבעלות המנוח, מספרו ..ויתרתו במועד פטירת המנוח 1,074,675 ₪.
והשני בבעלות האלמנה, מספרו ... ויתרתו במועד פטירת המנוח 834,314 ₪.
דבר קיומו של החשבון הנוסף בבנק ZZ לא נודע אלא במסגרת הודעת הבנק לבית המשפט על פי הצווים שניתנו בעניין זה. האלמנה לא הודיעה על כך דבר.
הנסיבות הצריכות לעניין מלמדות כי מדובר בחשבון אשר הבעלות בו נתונה למנוח בלבד, כפי שיפורט להלן.
- ראשית, עצם העובדה שבאותו יום נפתחו שני חשבונות, ככל הנראה שניהם ממקורותיו הכספיים של המנוח, כאשר חשבונות אלה לא שימשו לצרכי המחיה השוטפת של הצדדים, היא הנותנת כי כוונתם היתה להפריד חשבונות אלה. לאיש חשבונו שלו ולאשה חשבונה שלה. לשון אחר, נוסחת השיתוף של הצדדים היתה פתיחת שני חשבונות מקבילים באותו יום, על סכומים דומים, כאשר חלקם הארי של הכספים מקורם אצל המנוח.
- שנית, המקור הכספי העיקרי לסכומים בהם נפתח חשבון האלמנה בבנק ZZ, היה ככל הנראה כספיו של המנוח עצמו. ביתה של האלמנה, הגב' ק' מ', בחקירתה הנגדית, התקשתה להסביר כיצד נמצאו בחשבון זה 850,000 ₪, כאשר רק 250,000 ₪ מתוכם מקורם בכספי אימה, מתוך קופת הגמל שפדתה ואלה דבריה (עמ' 87 ש' 7-9)
"הכסף בחשבון בבנק ZZ בסך 850,000 ₪ אני לא יודעת מאיפה הכסף.
אני נשבעת. אני יודעת שהיה חשבון כזה ואני נשבעת שאינני יודעת מה מקור הכסף הזה. נשבעת בבורא עולם ואני לא נשבעת סתם".
- כפי שצויין לעיל, גם בצוואה מתייחס המנוח לחשבון זה כאל חשבון חסכון נפרד הנמצא בבעלותו בלבד.
- נסיבות הצטרפותה של האלמנה לחשבון זה, זמן קצר לאחר התאונה הקשה שעבר, כאשר הוא במצב סיעודי ותלוי בה לחלוטין, אף הן אינו יוצרות שיתוף (בדיוק כפי שהצטרפותו לחשבונה בשנת 1986 לא יצר שיתוף), כפי שיפורט בהמשך.
- המסקנה היא כי חשבון המנוח בבנק ZZ נפתח כחשבון של המנוח בלבד, בדיוק כפי שחשבון האלמנה בבנק ZZ הוא חשבונה שלה בלבד.
סיכום ביניים לגבי חשבונות הבנק ממועד הנישואין ועד לתאונה
- מן האמור לעיל עולה כי שלושת חשבונות הבנק הנזכרים בצוואה הם חשבונות בנק שהיו בבעלותו הבלעדית של המנוח: חשבון העו"ש בבנק XX שפתח עם רעייתו הראשונה, החשבון בבנק YY שפתח עוד טרם המיזוג בין הבנקים והחשבון בבנק ZZ שנפתח בד בבד עם חשבון מקביל על שם האלמנה. לצד חשבונות אלה, ניהלה גם האלמנה את חשבונותיה שלה: החשבון בבנק XX שנפתח טרם תחילת הקשר בדומה לחשבונו של המנוח, והחשבון בבנק ZZ אשר גם הוא ככל הנראה נפתח באופן שבו חלק הארי מהכספים הם כספי המנוח. המסקנה העולה מן הדברים היא כי חשבונות המנוח היו שלו בלבד, בדיוק כפי שחשבונות האלמנה היו שלה בלבד. מכח דיני המניעות וההשתק האלמנה מנועה האלמנה מהעלאת כל טענה אחרת, שהיא בגדר "שלך שלי, ושלי שלי".
- נוכח האמור לעיל, יש להמשיך ולבחון האם חשבונות אלה הפכו לרכוש משותף של המנוח ושל האלמנה עם הצטרפותה כשותפה לחשבונות הללו (כטענת האלמנה), או שמא אינם רכוש משותף נוכח העובדה שהצטרפות זו נעשתה לאחר שהמנוח עבר תאונה קשה אשר הותירה אותו במצב שבו חתימתו על מסמכי הצטרפות האלמנה אינם הופכים אותה לבעלת זכויות בחשבונות אלה (כטענת הבנות).
- על מנת להכריע בעניין זה יש לבחון הראיות בעניין מצבו של המנוח במועד הצטרפות האלמנה לחשבונותיו. כאן המקום לציין כי התנגדותה של האלמנה למנות מומחה להערכת מצבו הקוגניטיבי של המנוח פועלת כנגדה. הטענה כי העניין אינו רלוונטי הואיל ומדובר בנכסים משותפים, נמצאה שגויה מן הטעמים האמורים לעיל ולכן בהחלט יש מקום לברר מצבו של מנוח בעת הצטרפות האלמנה לחשבונותיו. במצב דברים זה, התנגדותה של האלמנה למנות מומחה מטעם בית המשפט נמצאת בעוכריה. הדבר משול לבעל דין המסרב להציג ראיה מטעמים אלה ואחרים, אך בסופו של דבר מוחזק כמי שאותה ראיה היתה פועלת כנגדו אילו היה מסכים להצגתה. ר' ע"א 27/91 ק' נ' ש' (פ"ד מ"ט (1) 450)
וכן ת"ע 39288-02-12 פלוני נ' האפ' הכללי (פורסם בנבו, 9.10.16)
נראה כי גם בעל דין המתנגד למינוי מומחה בעניין מצבו של המומחה, חושש כי ממצאיו של אותו מומחה, יפעלו לרעתו. במצב דברים זה, ייבחנו הנתונים הנדרשים על ידי בית המשפט, ממועד התאונה ואילך.
נסיבות הצטרפות האלמנה לחשבונות הבנק לאחר התאונה שעבר המנוח
- עיון בסדר הדברים הכרונולוגי, מלמד כי מאז התאונה שעבר המנוח בפברואר 2012 חלה הידרדרות משמעותית במצבו, עד כדי היותו נתון במצב סיעודי, מבולבל ותלוי ברעייתו בכל דבר ועניין. בתוך פרק זמן זה הצטרפה רעייתו כשותפה לחשבונות הבנק שלו, בנקודות שפל משמעותיות במיוחד. להלן יובאו הנתונים הנדרשים לגבי מצבו של המנוח מתוך המסמכים הרפואיים הרבים שהוגשו לבית המשפט, לצד מועד הצטרפות האלמנה לחשבונותיו.
- ביום 15.2.12, בהיותו בן כ- 88 שנים, הובא המנוח לחדר המיון בבית החולים א' לאחר שעבר תאונה קשה כאשר נפל בעת עליה לאוטובוס ונחבל קשות ברגלו השמאלית, כפי שמצוין במכתב בית החולים ... מיום 15.2.12, עניין אשר לגביו אין חולק.
- ביום 26.3.12 הגיע שוב לבית החולים ... ובמכתב השחרור ציינה הרופאה:
"בן 88, סיעודי בתפקודו, נשלך (כך) לאשפוז מנ', נמצא לצורך טיפול שיקומי לאחר ניתוח בירך שמאל עקב שבר. ביום טרם קבלתו עליית חום, נכנס למצב בלבולי, ערכי לחץ דם היו נמוכים. במוסד הוכנס קטטר עם שארית 1,000 מ"ל. הופנה למיון. בדיקות מעבדה – לויקוציטוזיס... אנמיה, החמרה בתפקודי כליות"
(ההדגשה כאן ובכל מקום בהמשך היא שלי, ע.א.)
- במכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 15.5.12 בשעה 11:00 (חמש שעות בלבד טרם הצטרפות האלמנה לחשבון בבנק מזרחי-YY צויינו הדברים הבאים:
"מבנה גופני רזה, .... על הגוף טיטול...
קם מישיבה לעמידה בעזרת תמיכה בהליכון עם שתי ידיים,
מתהלך באיטיות... אחרי כשלוש מטר חזר למיטה...
כאבים ח'ם בירך שמאל לדבריו...
ישנוני, כאוב... חוסר שינה לדבריו...
ירוד, לדבריו לא מרגיש טוב...
ומפי המנוח עצמו נרשם כי נאמרו הדברים הבאים:
"לפני שנפלתי ושברתי רגל הייתי עצמאי לכל דבר,
עכשיו לא יכול לתפקד לבד, אפילו לקום מהמיטה לבד,
קשה מאוד ללכת, לא יכול להתלבש, להתרחץ...
בהמשך מציין הבודק:
"לא /שולט על שני סוגרים... אשתו ומטפלת טרום שירות
מחליפות לו 4 טיטולים ביום, עוזרות בהגיינה אישית,
לא משתמש בשירותים... במשך היממה נח במיטה
...
"נבדק ישב במיטה, אחז עם שתי ידיים בהליכון, ניסה לקום פעמיים, לא מצליח, מתיישב אחורה, פניו מעוותות, לדבריו קשה לו לקום. אחרי שעזרתי לו לקום, התהלך באיטיות בלי להרים רגליים, צעדים קטנים, צולע ברגל שמאל, לדבריו חש כאבים, אחרי כשלושה מטרים ביקש לחזור למיטה כי התעייף, התיישב לבד, לפי הדיווח נעזר בכל קימה מישיבה לעמידה. אחרי אשפוז ושיקום ארוך עקב שבר בירך שמאל, ממשיך פיסיותרפיה בביתו, כאוב. לפי הדיווח מתמצא בביתו. מקובל עלי".
- באותו יום, 15.5.12 בשעה 16:00, כחמש שעות בלבד לאחר הבדיקה האמורה לעיל, הצטרפה האלמנה לחשבון המנוח בבנק YY (כפי שמצויין בטופס ההצטרפות אשר בתוך אסופת המסמכים ששלח הבנק לבית המשפט ביום 22.1.19) כאשר לכאורה המנוח מאשר צירופה בחתימת ידו. לא ברור הכיצד עלה בידה של האלמנה להביא את המנוח לבנק כאשר מצבו כה ירוד, טיטולים לחלציו והליכון בידיו, רגליו נגררות בקושי רב והוא ירוד ותלוי בה לחלוטין. ניתן רק לשער מה עגום היה מצבו אותה עת.
- יומיים לאחר מכן, ביום 17.05.2012 הצטרפה האלמנה לחשבון המנוח בבנק XX, כאשר מצבו הרפואי רק מחמיר. מטעם זה, למחרת היום הובהל לבית החולים, שם אושפז למשך שבוע ימים.
- עיון בדו"ח הקבלה של המנוח לבית החולים ביום 18.5.12, יום למחרת הצטרפות האלמנה לחשבון המנוח בבנק מזרחי-YY, מעלה כי הוטבעה עליו חותמת עליה צויין באופן מודגש:
"לא הוחתם בגלל מצבו"
- במכתב סיכום המחלה של בית החולים ... ביחס לאשפוזו למשך שבוע, מאותו יום 18.5.12 ועד ליום 5.12 מאת ד"ר ס' מצויין כדלקמן:
"בן 88, מתמצא בזמן ומקום חלקי. בפברואר עבר ניתוח קיבוע שבר הירך שמאל. ברקע סוכרת ללא טיפול תקופתי. הפניה למיון עקב חולשה כללית, הפסיק לאכול, ללכת. יש לציין שחולה היה עם קטטר שתן ונסיון גמילה נכשל. ביום קבלתו הוכנס קטטר שתן שארית 1,400 cc. שתן עכור עם סימני דלקת ברורים...
עקב מחלה חריפה נצפתה החמרה בתפקוד יום יומית. זקוק בעזרה במעברים ועזרה והשגחה בניידות. מסוגל ללכת בעזרת הליכון למרחקים קצרים".
- במכתב הגריאטרית ד"ר ש' מיום 27.9.12 צויין:
"לפי דבריה של אשתו לאחר חבלה לפני 8 חדשים הופיעו
התקפים של בלבול, חוסר התמצאות. מבקשת בדיקה קוגניטיבית"
חישוב פשוט מעלה כי רעייתו למעשה טוענת כי התקפי הבלבול הופיעו בסמוך לתאונה בפברואר 2012 וכבר אז הבינה כי נדרשת בדיקה קוגניטיבית.
- במכתב הגריאטרית ד"ר צ' מטעם "..." מיום 10.10.12 צויין:
"לדברי אשתו ירידה קוגניטיבית משמעותית, אירועים של בלבול, חוזר על המשפטים מספר פעמים, התמצאות לא תקינה בזמן ובמקום לסירוגין"
- ברישומי ד"ר ש' מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 25.10.12 מצויין:
"לפני כמה חדשים התחילו בעיות בהתנהגותו – מחשבות פראנוידליות על בגידה של אשתו עם עובד זר עד כדי שעובד זר עזב את הבית, התפרצות של אי שקט, קינה, אגרסיה, זעם".
- במסמכי "..." נמצא מכתבו של הגריאטר מיום 21.3.13 מצויין:
"בן 88. מתגורר עם אשתו בקומת קרקע, נעזר במטפלת צמודה...
לדברי אשתו תקופות בילבול, לא מבין פקודות, חוזר לאותה שאלה. ירידה קוגניטיבית, לדברי אשתו התחילה אחרי תאונה וניתוח אורטופדי, שולט על צרכים לסירוגין...
מצב קוגניטיבי 12/30 mmse (היינו 12 מתוך 30 נקודות במבחןmini mental state examination, ציון אשר כידוע מלמד על ירידה קוגניטיבית, הערה שלי, ע.א.)
קשיש, לאחר ניתוח אורטופדי, הידרדרות דרסטית במצבו...
קרוב לוודאי מדובר על מצב דלירנטי... בשילוב עם שיטיון ווסקולרי (לפי מחלות רקע)"
ביום 5.8.12 הצטרפה האלמנה לחשבון המנוח בבנק ZZ, כפי שמצויין באסופת המסמכים שהעביר הבנק לבית המשפט ביום 22.1.19.
- במכתב הגריאטרית ד"ר צ' של "..." מיום 10.10.21 צויין:
"חולה סיעוד. מעונין בסידור מוסדי. מתאים להשמה במסגרת מוסדית. מרותק לכסא גלגלים, לא שולט על סוגרים. משתמש בטיטולים"
- במכתב מכון הפיסיותרפיה של "..." מיום 1.7.14 צויין:
"ירידה קוגניטיבית משמעותית ב-3 שנים אחרונות, אירועים של בלבול"
על פי מכתב זה, עוד טרם התאונה נמצא המנוח בירידה קוגניטיבית משמעותית.
- נמצא כי המסמכים הרפואיים מלמדים על כי בעת הצטרפות האלמנה לכל אחד מחשבונות הבנק אשר בעזבון, נמצא המנוח במצב של ירידה פיסית וקוגניטיבית גם יחד, תוך שהוא תלוי לחלוטין ברעייתו. עניין זה מתיישב אף עם העדויות שיפורטו להלן.
- ביתה של האלמנה, הגב' ק' מ' לאחר שהופנתה למסמכים הרלוונטים (מסמכי המל"ל מיום 15.5.12 ולמסמכי בית החולים ... מיום 18.5.12) העידה (עמ' 82 ש' 6):
"שלשולים בגיל השלישי גורמים לבלבול. בנוסף, לאחר שאני קוראת את המסמך, מדובר בכדוריות לבנות בשתן והדבר גורם לבלבול".
- הגיס של האלמנה מר מ' ס' אף הוא העיד (עמ' 48 ש' 21-13):
- כשהמנוח נפגע בתאונת דרכים בשנת 2012 איך אתה היית מגדיר את מצב רוחו אחרי התאונה? כמה חודשים אחריה.
- מצב רוחו היה לא טוב. הוא לא היה חופשי הבן אדם. הוא שבר את הרגל ועבר ניתוח ואחרי זה ההתאוששות הייתה לו קשה מאוד. הוא היה סיעודי ובפיזיותרפיה ולא הצליח להתאושש.
- מי טיפל בו אותה תקופה?
- בבית היה להם עובד חוץ שטיפל בו ואישתו הייתה איתו.
- מי עשה את הקניות מחוץ לבית? הלך לבנק? עשה פעולות חשבוניות?
- קניות ש' הייתה עושה ובנק אני לא יודע לא שאלתי אף פעם על עניין של כסף.
- גם השכנה העידה על הצורך של המנוח בעזרה בכל ענייני הבנקים (עמ' 52 ש' 21-22, בהמשך בעמ' 53 ש' 31-19 ועוד בהמשך בעמ' 54 ש' 20-13:
- ידוע לך על התנהלות הכספית שלהם?
ת. אני יודעת שכל עוד ח' היה בריא הוא היה אחראי על כל העניינים בבית, אם זה בנק, קניות, הוא היה. אחרי שהוא היה חולה הוא לא היה מסוגל
...
- אחרי התאונה שהוא עבר היית מבקרת אותו כל יום?
ת. כשהמצב התדרדר, הייתי הרבה אצלם, כמעט כל יום כי כל הטפסים שקיבלו עזרתי להם כדי לסדר את הדברים, להתקשר לרופאים, דברים של יום יום, הייתי הרבה איתם.
...
- אני רוצה להקריא לך דברים שאמרה ש' לרופאים באוקטובר 2012, אני מפנה לת/1 בעמוד 112 בחלק התחתון של הדף ביחס לתרשומת מיום 10.10.12, זה 8 חודשים אחרי התאונה ו-6 חודשים אחרי ששב הביתה: "ירידה קונטיבית משמעותית, בלבול, חוזר על משפטים מספר פעמים, התמצאות לא תקינה בזמן ובמקום". את זוכרת שהיו כאלה מצבים?
- אני זוכרת שהוא היה במצב ירוד מבחינת איבוד תקווה, קשה לו עם המצב שלו, מצב רוח יותר. יכול להיות שהוא קצת פחות התמצא בתאריכים ודברים כאלה אבל לא ידע מי מה..
- נמצא כי מצבו של המנוח במועד בו הצטרפה רעייתו לחשבון היה מורכב עד מאוד, מעורר ספק של ממש לגבי יכלתו להבין את הנאמר לו ומלמד על תלותו בקרובים לו. דברים אלה עולים מתוך המסמכים הרפואיים ואף מעדויות מטעם האלמנה דווקא, כפי שפורט לעיל.
מה המשמעות המשפטית של הצטרפות האלמנה לחשבונות המנוח?
- שאלת משמעות הצטרפותו של אדם לחשבון הבנק של אדם אחר, במסגרת הדין הכללי, מעוררת בחינת נסיבות ההצטרפות על מנת לברר חלקו של המצטרף בחשבון הבנק הקיים.
על מורכבות העניין והשיקולים הצריכים לו, עמד בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) בבע"מ 4739/15 פלונית נ' פלונית (30/12/15).
כך, למשל, יש לבחון היקף תרומתו הכספית של המצטרף לחשבון הבנק עם פתיחתו ובהמשך הדרך ואף יש לבחון יש לבחון מועד ההצטרפות: האם עם פתיחת החשבון, האם בשלב מאוחר יותר, או שמא בערוב ימיו של בעל החשבון הקיים, שאז עשוי הדבר ללמד על כך שמדובר בהצטרפות מטעמי נוחות ושלא על מנת ליצור שיתוף.
- כאשר בקרובי משפחה עסקינן, יש לבחון נסיבות ההצטרפות: האם מדובר בהצטרפות מדעת ומתוך הבנה כי יש בה כדי ליצור שיתוף, או שמא מדובר בהצטרפות הנעשית על מנת לסייע לבן הזוג שהוא בעל החשבון. בנסיבות שכאלה יש לראות בבן הזוג המצטרף "אפוטרופוס למעשה" אשר חב חובת נאמנות כלפי בן הזוג שאליו הוא מצטרף ולכן מנוע מלנכס לעמנו זכויות באותו חשבון.
- בסעיף 76 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 נקבע מעמדו של "האפוטרופוס למעשה" וזו לשון החוק:
"מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס או שבית המשפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו".
- בע"א 7805/02 הלפרט נ' אסותא (פורסם בנבו, 2.8.04) קבע בית המשפט העליון:
"מדובר אפוא ב'מעין אפוטרופוס', שמינה כביכול את עצמו...
"ראוי לציין כי למרות האמור בסעיף 67 לחוק הכשרות, סמכויותיו, תפקידיו ואופן מילוי תפקידו של אפוטרופוס כזה אינם מוגדרים בחוק הכשרות, וככל הנראה 'מוטת השליטה' שלו היא כ'אורך ידו', דהיינו הוא משמש אפוטרופוס לגבי אותם ענינים שהוא מבקש לפעול בהם, והוא אינו משמש אפוטרופוס לגבי ענינים שהוא מושך את ידו מהם".
- בבע"מ 4513/12 פלוני נ' פלונית (נבו, 2.12.12) אישר בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) את פסיקת בית המשפט המחוזי לפיה בת משפחה אשר שימשה אפוט' למעשה לבת משפחה אחרת ולכן היתה מנועה מלהעביר זכויותיה בדירה. בנוסף, נקבעו המבחנים לעניין זה:
"מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי כמה מבחני עזר יכולים לסייע בידינו במשימה זו.
ראשית, עוצמת הקשיים הפיזיים והמנטאליים מהם סובל החסוי.
שנית, מידת רצונו וכוונתו של המיטיב לשמש כאפוטרופוס.
שלישית, מעשיו בפועל של המיטיב.
רביעית, מידת הקרבה והזיקה הראשונית בין החסוי למיטיב. ניתן להגדיר מבחנים אלו בתמצית באופן הבא: הראשון – מצבו של החסוי, השני – כוונת המיטיב, השלישי – מעשי המיטיב, הרביעי – הרקע לקשר בין המיטיב לחסוי. ככל שמבחנים אלו מתקיימים בעוצמה רבה יותר -החסוי חלש ותלותי; מיטיב שמעוניין לשמש כאפוטרופוס למעשה, ומבצע עבור החסוי מגוון רחב של פעולות; וזיקה ראשונית אותנטית בין השניים - כך גוברת הנטייה להכיר כאפוטרופוס למעשה במיטיב שפרש את חסותו על החסוי. מדובר, כאמור, במבחני עזר בלבד, ולא ברשימה סגורה ומחייבת. המבחנים אינם מנותקים זה מזה, ומתקיימים ביניהם על פי רוב יחסי גומלין. מבחנים אלו הם אף מצטברים, במובן זה שאם מבחן אחד מתקיים באופן מובהק יותר – פוחת הצורך בהתקיימותם של המבחנים האחרים".
- בת"ע 44582-11-13 האחות נ' האח (פורסם בנבו, 14.5.20) בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט הבכיר ש. אלבז) דחה טענות העדר כשירות של המנוחה במועד חתימתה על מסמכי ההעברה של הנכס, אך קיבל קבע כי אין תוקף משפטי למסמכי העברת הזכויות בדירה עליהם חתמה המנוחה ולכן זכויותיה בדירה נכללות בעזבונה, בעיקר משום שקיבל את טענת התובעת כי הנתבע שימש כאפוטרופוס למעשה של אמם.
- בעניין שלפנינו, נראה כי מתקיימים כל ארבעת המבחנים הנדרשים בעניין זה:
- ראשית, עוצמת הקשיים הפיזיים והמנטאליים מהם סבל המנוח היתה רבה ביותר. מדובר הן במוגבלות הפיסית אשר משמעותה קושי משמעותי בהליכה אף בעזרת הליכון, קושי בשליטה על הסוגרים באופן המצריך שימוש במוצרי ספיגה ואף סיוע בהאכלה; והן במוגבלות קוגניטיבית אשר משמעותה מצבי בלבלול רבים, התפרצויות כעס ועוד, כפי שעולה משלל המסמכים הרפואיים שהובאו לעיל, ואף מן העדויות.
- שנית, ברור כי רעייתו באופן טבעי היתה מעוניינת לסייע לו ולעצמה ולכן מיהרה להחתים אותו על המסמכים הנדרשים כדי שתוכל לפעול בחשבונותיו, גם עבורו;
בעניין זה מודה גם ביתה של האלמנה בחקירתה הנגדית (עמ' 80 ש' 24-21):
ש. מהמסמכים שקיבלנו עולה שאימא שלך נכנסה כבעלים נוסף בחשבון בבנק XX ביום 17.05.12, יומיים אחרי הכניסה לYY. לאיזה צורך נכנסה כשותפה?
ת. כדי לעשות קניות, תשלום עובד זר, כל משק הבית מה שהיה אחראי לפני כן והוא היה עושה כל הזמן.
(ההדגשה היא שלי, ע.א.)
- שלישית, מעשיה של רעייתו בפועל, בכך שסייעה לו בפעולות היום-יום, לרבות הגשת תרופות, הכנת המזון, סיוע ברחצה והחלפת טיטולים ארבע פעמים ביום, מלמדים על כך שתפקידה היה לסייע לו.
- רביעית, מידת הקרבה והזיקה הראשונית בין המנוח לרעייתו היא רבה ביותר, ונראה כי על כך אין צורך להכביר מילים.
- נמצא, איפוא, כי בעניין שלפנינו מתקיימים התנאים הנדרשים על מנת לקבוע כי האלמנה שימשה אפוטרופא למעשה על המנוח, ממועד התאונה ואילך.
- תוצאתו של מצב זה היא כי האלמנה חבה כלפי המוח בכלל חובות הנאמנות, ומכאן כי הצטרפותה לחשבונות הבנק שלו חזקה כי נעשתה לא על מנת לנכס לעצמה את זכויותיו, אלא על מנת לסייע לו ותו לא. כך או אחרת, אינה יכולה לנכס לעצמה זכות מזכויותיו.
- למעלה מן הצורך יצויין כי טענת האלמנה באמצעות ילדיה לפיה כוונת המנוח הינה להעניק מחצית הזכויות בחשבונותיו זה לאלמנה בעודו בחיים, ולאחר מכן להקנות לה את מחצית חלקו, אינה מתקבלת על הדעת. זאת, הואיל ובמועד הצטרפותה של האלמנה לחשבון נמצא המנוח במצב נואש, בו הוא תלוי לחלוטין ברעייתו ויעשה כל שתבקש ממנו, הואיל וחייו תלויים בחייה, כפי שפורט לעיל בהרחבה.
- עוד מעל לנדרש יצויין כי במועד עריכת הצוואה, בשנת 2006, חי המנוח בבריאות טובה ויש להניח כי לא שיער בנפשו שיעבור תאונה כה קשה. וודאי לא שיער כי הדבר יוביל אותו לצורך להסתייע ברעייתו לשם ביצוע פעולות פשוטות. יש להניח כי המנוח התכוון בכל מקרה להעניק לרעייתו מחצית הזכויות בחשבון ולא מעבר לכך. באשר לאלמנה, אין לדעת מה היו כוונותיה לגבי חשבונות הבנק שלה, נוכח העובדה שכלל אינה סבורה כי חלק מהם מהווים חלק מעזבונו של המנוח.
- סיכומו של עניין, הצטרפות האלמנה לחשבונות הבנק של המנוח נעשתה כאשר מצבו קשה פיסית וקוגניטיבית גם יחד, כאשר הוא תלוי בה לחלוטין. במסגרת הצטרפות זו רשאית היתה לסייע לו לנהל את חשבונו, אך לא לקבל חלק זה או אחר מהחשבון.
משיכת כספים על ידי האלמנה מחשבונות הבנק של המנוח
- בחינת טענות בנותיו של המנוח בעניין העברת כספים מחשבונות הבנק של המנוח במהלך החיים המשותפים, מלמדת כי אין מדובר בהברחת כספים לצרכי האלמנה כפי שיפורט:
משיכת 75,000 ₪ ביום 01.05.2012 מחשבון המנוח בבנק YY, אינה מעוררת כל שוקי, הואיל ומדובר בהעברת כספים מחשבון אחד של המנוח למשנהו.
שתי משיכות בגובה 15,000 ₪ ביום 27.08.2012 מאותו חשבון, אינן מלמדות על חריגה;
משיכת 50,819 ₪ ביום 27.10.2013 מחשבון המנוח בבנק ZZ, לחשבונו בבנק XX, משם באותו יום העברת סכום זה לחשבונה שלה בבנק XX, אפשר כי נעשתה על מנת לממן את המחיה השוטפת, באופן דומה לשה שנעשה בתקופת החיים המשותפים.
משיכת 10,000 ₪ במזומן ביום 08.09.2014 מחשבון המנוח בבנק XX אפשר כי נעשתה על מנת לממן את צרכיו השוטפים, ועניין זה אף הוא אינו מעורר כל קושי.
הטענה בדבר קיום הפרש של 151,483 ₪ בין הסכום שהיה בחשבון בבנק YY במועד בו הצטרפה אליו האלמנה (808,254 ₪) לבין הסכום שנמצא בחשבון זה לאחר פטירת המנוח ( 658,288 ₪) אין בה כדי ללמד על כך שהאלמנה שילשלה את הכספים לכיסה. לא הוגש פירוט הפעולות שנעשו ואפשר כי נעשו על מנת למממן את צרכי השעה.
הטענה לגבי הפקדת 50,943 ₪ בחשבון האלמנה בבנק XX בשל פיצוי על התאונה בחודש פברואר 2012 המהווה רכושו הנפרד של המנוח, בעצם היותו פיצוי בשל נזק גוף, אמנם נכונה, אך משעה שנקבע כי החשבון כולו נמצא בבעלותו, אין עוד רבותא לטענה זו.
נוכח כל האמור לעיל, נפסק כדלקמן:
- תביעת הבנות בתמ"ש 4625-09-15 – מתקבלת, למעט לעניין משיכות הכספים;
- תביעת האלמנה בתמ"ש 1244-04-16 – נדחית על כלל חלקיה.
- האלמנה תישא בהוצאות הבנות בגובה 20,000 ₪, תוך 30 יום.
המזכירות מתבקשת לנתב פסק הדין גם לתיק הקשור, להמציאנו לצדדים ולסגור שני התיקים.
פסק הדין ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ד אדר א' תשפ"ב, 15 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.