פס"ד בעניין זכויות במכסת ביצי מאכל, הרשומות במועצת הלול

לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים - בתה וחתנה, בעניין זכויות  במכסת ביצי מאכל, הרשומות במועצת הלול ע"ש הנתבעת.

לטענת התובעת, חרף הרישום, היא בעלת הזכויות במכסה, לאחר שאלה נרכשו מהנתבעת ע"י בעלה המנוח, אביה של הנתבעת, לפני כשני עשורים.

העובדות הצריכות לעניין:

1. הנתבעים הם בעל ואישה. התובעת היא אימה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").
2. התובעת הינה אלמנתו של י' ז"ל (להלן: "המנוח"), אביה של הנתבעת. התובעת והמנוח היו בעלי הזכויות בנחלה מס' *** במושב ***,  וכיום, לאחר פטירתו, היא בעלת הזכויות בנחלה.
3. במהלך השנים 1998-1999, החל הליך של הרחבת המושב, בדרך של הכפלת נחלות המייסדים. במסגרת הליך זה, הוקצו נחלות ומכסות לייצור ביצי מאכל לבני משפחה של חברי האגודה (בד"כ בנים), תוך קביעת קריטריונים לזכאים.
4. הזכות להמליץ על זהות הבן לו תינתנה הזכויות בנחלה, הוענקה לחברי האגודה, ביניהם התובעת והמנוח, ואלה המליצו להקצות את הנחלה לבתם הבכורה – הנתבעת.
5. בשנת 1998 הוקצו לנתבעים הזכויות בנחלה מס *** במושב, לאחר שעמדו בקריטריונים שנקבעו^[1].
6. עם הקצאת הנחלה הוענקו אף מכסות ביצי מאכל^[2]. אין חולק כי המכסה שבמחלוקת מס' ******** (להלן: "המכסה"), הוקצתה לנתבעת, נרשמה על שמה במועצה לענף הלול, ועד היום רשומה ככזו.
7. כל עוד המכסה רשומה ע"ש הנתבעת, שולמה בגינה סובסידיה מהמדינה^[3], בגובה עשרות אלפי שקלים בשנה^[4].
8. בשנת 1999 העביר המנוח סך של 100,000 ₪ לנתבעת במסגרת הסכם בע"פ שנכרת ביניהם (להלן: "הסכם 99'"). בין הצדדים נטושה מחלוקת אשר למהות ההסכם - האם הסכום שניתן היווה תמורה עבור מלוא הזכויות במכסה כחלק מהסכם מכר (כטענת התובעת), או שהיווה דמי שימוש במכסה למשך תקופה קצובה שהסתיימה (כטענת הנתבעת).
9. במהלך השנים היו מחלוקות בין הנתבעת להוריה בעניין מכסת הביצים, ובשנת 2010 הוסכם על העברת סך של 1500 ₪ מדי חודש לנתבעת.
10. לטענת התובעת, סיכום זה נעשה מכוח הסכם בכתב, עליו חתומים המנוח, הנתבעת ובת נוספת של התובעת, הסכם שהיווה השלמה להסכם המכר בע"פ. הנתבעת, מצידה,  הכחישה את חתימתה על ההסכם, שלטענתה זוייף, וטענה כי הסכום שולם לה מכוח הסכמה להעביר מחצית מההכנסות נטו שהתקבלו מהמכסה, כאשר הבעלות על הזכויות במכסה הייתה ונותרה שלה ושל בעלה.
11. בפועל, המכסה ומכסה נוספת של המנוח, הושכרו בדרך של גידול משותף^[5], כאשר דמי השכירות הועברו לידי המנוח והתובעת, ומחשבונה של התובעת הועבר מדי חודש סך של 1500 ₪ לנתבעים.
12. ביום 25.01.17 הלך המנוח לבית עולמו מדום לב. בסמוך לאחר מותו ביקשה האם מילדיה שיחתמו על תצהירי הסתלקות לטובתה. מתוך ששת הילדים שהותיר אחריו המנוח, ארבעה חתמו על תצהירי הסתלקות ואילו הנתבעת ואחות נוספת, ש', סרבו לחתום^[6], כאשר הנתבעת מצידה התנתה את חתימתה בהשבת המכסה לידיה.
13. לאחר פטירת המנוח, פנתה הנתבעת ביום 22.03.17 למועצת הלול וביקשה להפסיק את הגידול המשותף בתום התקופה (31.12.17), והודיעה כי כל פעולה במכסה תהיה תקפה רק בחתימתה או בנוכחותה במועצת הלול (נספח 3 לתגובת הנתבעת לבקשה לצו מניעה).
14. עם הצורך בחידוש להקה, ובחתימה על מסמכים רלבנטיים במועצת הלול לשם המשך הגידול המשותף, נוכח רצונה של הנתבעת לפעול להשכרת המכסה בעצמה, פנתה התובעת לבית המשפט, ביום 22.11.17 בבקשה לצו מניעה האוסר על הנתבעים לבצע דיספוזיציה במכסה. בהסכמות שקיבלו תוקף של החלטה, הוסכם כי צו המניעה שניתן ביום 22.11.17 ואשר אסר על דיספוזיציה במכסה, יוותר על כנו, על מנת לאפשר לגדל את המכסה בגידול משותף, כפי שנעשה בעבר, כאשר הנתבעת תמשיך לקבל את התשלום החודשי ששולם עד לאותו המועד (פרוט' מיום 10.01.18).
15. במסגרת כתב התביעה שהוגש ביום 31.12.17, עתרה התובעת לצו הצהרתי לפיו היא ובעלה המנוח רכשו את המכסה בשנת 99' וכי ההסכם משנת 2010 תקף ויש להורות על קיומו. בהתאם, וכל עוד משולם הסך של 1500 ₪ מדי חודש, יש לחייב את הנתבעים לחתום על כל מסמך שיידרש ע"י מועצת הלול לצורך גידול העופות ע"פ המכסה לרבות בגידול משותף. בכתב התביעה לא התבקש סעד המורה למועצת הלול לרשום את המכסה ע"ש התובעת.