פס"ד בעניין אכיפת הסכם ממון, שאושר לפי חוק יחסי ממון, והאיש לא עמד במלואו

לפניי תביעה לאכיפת הסכם.

מבוא

1. הצדדים חתמו ביום 15/1/20 על "הסכם שלום בית ולחילופין גירושין" (להלן: 'ההסכם'). הסכם אושר וניתן לו תוקף לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") וחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 בדיון לפניי בנוכחות הצדדים ביום 22/1/20. הצדדים אישרו כי כל אחד מהם היה מיוצג בהסכם ע"י עו"ד מטעמו, במהלך הדיון עבר בית המשפט עם הצדדים על כל הוראות ההסכם, וניתנו תשובות והבהרות. הצדדים הצהירו כי חתמו על ההסכם מרצון חופשי והם מבינים את תכנו, מהותו ותוצאותיו. גם בית המשפט התרשם כך.

    

2. בתוך זמן קצר נכשל שלום הבית, וביום 25/8/20 כבר התגרשו הצדדים.

    

3. בהסכם נקבע כי זכויות האישה בחברה המשפחתית "---" (להלן: 'החברה') הינן בסך 1,500,000 ₪ ובשווי הנחלה משק --- ובמכסת הביצים בסך 1,600,000 ₪. האיש התחייב לשלם לאישה 1,500,000 ₪ בחמישה תשלומים שווים בסך 300,000 ₪: האחד בתוך 60 יום מפתיחת תביעת גירושין, וארבעה נוספים מידי חצי שנה. את התשלום בסך 1,600,000 ₪ התחייב האיש לשלם בתשלומים בני 10,000 ₪ לחודש שישאו ריבית של 3%.

    

   הסדר דיוני

4. לאחר שהתקיים קדם משפט קצר, היתה נכונות של הצדדים להגיע להסכם סופי, אף הגישו מספר בקשות דחייה על מנת להגיש הסכם חתום, אך לבסוף הודיעו כי המשא ומתן לא עלה יפה.

    

5. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו כל אחד מהם יגיש תיק מוצגים, ולאחר מכן כל צד יגיש סיכומים.

    

6. המוצגים והסיכומים הוגשו, ואני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.

   טענות האישה

7. האישה טענה כי האיש שילם לה על חשבון ההסכם רק את הסכום 430,000 ₪ מתוך 3,100,000 ₪ וריביות, ומסרב לשלם את השאר.

    

8. האיש הפר גם סעיף נאמנות בהסכם (סעיף 6.10), המשיך לקיים קשר עם אישה אחרת, כולל שיחות טלפון ומסרונים שמצאה בתקופה שחזרו לחיות יחד, ועל כן לפי סעיף 3.3 להסכם חייב הוא בפיצוייה בסך 150,000 ₪.

    

9. האיש הפר את התחייבותו לשלם לה פיצויי פיטורין בגין עבודתה בחברה (סעיף 5 (9) ו-(10) להסכם).

    

10. האיש מסרב לחתום על מישכון מכסת הביצים, משכיר אותה ונהנה מרווחיה, אף התחייב להעביר אליה את דמי השכירות ובמסגרת מו"מ לפשרה אף את הזכויות עצמן, אך אינו עושה זאת.

     

11. האיש לא פעל על מנת לקבל את המימון לתשלומים, שהיה עליו לשלם לה על פי ההסכם. בהסכם נקבעה אפשרות ללקיחת משכנתה, אך התובע לא טרח בעניין, אלא רק הציג מצגים כאילו פנה בעניין. האישה טוענת כי ככל שהבנק סירב לתת את המשכנתה היה על האיש לשלם לה את הסכומים מקורות אחרים, וזאת לא עשה.

     

12. האישה שוללת טענה, שהיא צופה שהאיש יעלה, לעניין העדר יכולת כלכלית, וטענת כי הוא נהנה ממנעמי החיים, בעוד היא, שעזבה את הנחלה לדירה שכורה ב[עיר] נאנקת תחת עול כלכלי ונתמכת באחרים, בשל מחדלו לשלם לה את זכויותיה, שגובשו בהסכם שאושר.

     

13. האישה תובעת את יתרת הסכומים המגיעים לה בגין האיזון בתוספת ריבית פיגורים; עגמת נפש בסך 100,000 ₪, פיצוי בגין הפרת נאמנות בסך 150,000 ₪; הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד; הוראות ביצוע כגון הוראה לפדיון נכסים פיננסיים של האיש.

     

    טענות האיש

14. האיש טוען כי עד להגשת הסיכומים שילם כבר 457,000 ₪.

     

15. האיש טוען כי אין חולק על תקפו של ההסכם, אך ביצועו נתקל בקשיים, שלא היו צפויים ערב חתימתו, המחייבים שינוי דרכי ביצוע בחזקת "ביצוע בקירוב". האיש טוען כי ההודעות לבית המשפט על משא ומתן מעידות כי שני הצדדים היו מודעים לצורך בשינוי תנאי ההסכם, על מנת שניתן יהיה לבצעו, וכי הבנק למשכנתאות לא הסכים לאשר משכנתה אף אם האישה תחתום על הבקשה.

     

16. הצדדים אישרו בפני בית המשפט בדיון באישור ההסכם כי מישכון מכסת הביצים נרשם כולל במועצת הלול, על כן יש לדחות את טענת האישה בעניין, והיא שעיכבה את חתימתה על השכרת המכסה, שהיוותה מקור לתשלום, ובכך גרמה נזק.

     

17. חזון ההסכם היה כי האיש ירכוש את זכויותיה של האישה בנחלה, שקיבל מהוריו, על מנת שתישאר בחזקת המשפחה לדורות ולטובת ילדי הצדדים, כך שהאישה תסלק ידה ממנה כנגד תשלומי האיזון בחברה ובנחלה לשביעות רצונה.

     

18. ההסכם מקפח אותו מבחינה כלכלית ביחס לסכומי האיזון.

     

19. תביעת האישה לזכויות מכח דיני עבודה בחברה הוסדרה ע"י בנם של הצדדים, מנהל החברה ואחד מבעליה, ובכל מקרה המדובר בסמכות ייחודית של בית הדין לעבודה.

     

20. האיש מכחיש את טענת הבגידה, וטוען כי האישה בדתה את הטענה על מנת להתגרש בהסדר כלכלי מיטיב.

     

21. האיש מסכם וטוען כי האפשרות שיידרש ליטול משכנתה כדי לממן את תשלומי האיזון בגין הנחלה נצפתה כבר בהסכם (סעיף 5), כי האישה נמנעה מלשתף פעולה עד לקדם המשפט בתיק זה, ואז התברר כי לא ניתן יהיה לקבל משכנתה ולשמר את זכויות האישה בנחלה, ועל כן יש לשערך את הסכומים ששילם האיש עד כה, ואת היתרה לבקש כמשכנתה, כאשר הכספים מהבנק יועברו ישירות לאישה במקביל להעברת זכויותיה בנחלה לאיש. להבטחת יתרת תשלומי האיזון תרשם משכנתה בדרגה שניה על הנחלה לטובת האישה (המשכנתה הראשונה לטובת הבנק המלווה). בנוסף מציע האיש צו מניעה לטובת האישה על כל נכסיו כבטוחה נוספת לתשלומי האיזון.

     

22. האיש טוען כי האישה, שלא פעלה לפי ההסכם וחזונו, אינה זכאית ליהנות מהפרותיה, ועל כן יש לחייב אותה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

     

    דיון והכרעה

23. לאחר שנדרשתי לראיות הצדדים וטענותיהם, אני קובעת אכיפה של ההסכם כפי שנוסח, הוגש, נדון ואושר, ודוחה את העתירה לערוך בו שינויים כהצעת האיש או אחרת.

     

24. זו ההזדמנות לציין כי בית המשפט הפנה את הצדדים ליחידת הסיוע, הציע להם בקדם המשפט לשתף פעולה בקבלת המשכנתה ולחזור להסכם. הצדדים אף הגישו הודעות על ניהול מו"מ להגעה להסכם בעניין התשלומים והבטוחות והשגת הבנות, וחבל שלא מיצו הליך זה.

     

     

     

    הסכומים ששולמו

25. כל אחד מהצדדים הגיש מסמכים, המעידים על התשלומים, ששילם האיש לאישה מאז כניסת ההסכם לתוקף. איש מהם לא ציין מתי נפתחה תביעת הגירושין, כפי שנקבע בהסכם, והוגש רק "מעשה בית דין" מיום 25/8/20. האיש ביצע העברה ראשונה כבר ביום 17/8/20. איש מן הצדדים לא טרח לערוך טבלה מסכמת, וחלק מהמסמכים הוגשו בצורה כמעט לא קריאה. אף על פי כן במעקב מדוקדק אחר מוצגי הצדדים מצאתי כי האיש שילם לאישה עד מועד הגשת הסיכומים את התשלומים הבאים:

    17/8/20	30,000	13/4/21	10,000
    6/9/20	20,000	2/5/21	20,000
    24/9/20	5,000	13/5/21	10,300
    2/11/20	30,000	13/6/21	10,300
    8/11/20	80,000	20/6/21	30,000
    16/11/20	10,000	13/7/21	10,300
    7/12/20	15,000	20/7/21	20,000
    13/12/20	10,000	13/8/21	10,300
    28/12/20	20,000	31/8/21	27,000
    13/1/21	10,000	13/9/21	10,300
    1/2/21	30,000	13/10/21	10,300
    12/2/21	10,000	12/11/21	10,300
    12/3/21	10,000	24/11/21	18,000
    14/3/21	15,000	סה"כ	492,100 ₪

     

26. בנוסף שילם האיש שני צ'קים, האחד ביום 20/6/20 בסך 50,000 ₪ והאחר ביום 2/10/20 בסך 20,000 ₪. הצ'קים נזכרים גם במוצגי האישה, עמ' 18, וגם במוצגי האיש כולל צילום הצ'קים וחתימת האישה כי התשלום מהווה חלק מהתשלום הראשון ע"ס 300,000 ₪, עמ' 5-7.

     

27. לפיכך ולפי הראיות שהוצגו לי הסכומים, ששילם האיש לאישה מסתכמים ב-562,100 ₪. נראה כי טענות הצדדים, והסכומים שנקבו בכתבי טענותיהם מתייחסים רק לתשלומים ע"ח איזון החברה בסך 1,500,000 ₪. לאור אופן הגשת המסמכים אין באפשרותי לבודד את הסכומים, והצדדים יעשו כן בעצמם. אין בכך השפעה על פסק הדין שנדרש לתת.

     

    קיפוח האיש בהסכם

28. טענה זו אמנם נכתבה, אך אין סעד בצידה. ממילא האיש מבקש לקיים את ההסכם, ואינו טוען לביטולו מטעם זה, על כן הטענה נדחית.

     

     

    זכויות מעבודה

29. האישה לא חזרה על טענתה בעניין בסיכומים, אף בכתב התביעה לא עתרה לסעד בגין סכומים המגיעים לה מעבודתה בחברה. על כן אני מקבלת כי או שהסכומים שולמו לה, כנטען ע"י האיש, או שהיא מכירה בכך שבית משפט זה אינו האכסניה לבירור טענות בדיני עבודה.

     

    חוסר נאמנות

30. האישה ביססה את הטענה לפיה האיש הפר את ההסכם והיה בקשר עם האישה האחרת על חשבון טלפון, המעיד לכאורה כי בימים 19/4/20, 27/4/20, 28/4/20, ו-4 פעמים ביום 12/5/20 נשלחו מסרונים מהטלפון של האיש לטל' מס' 05X-XXXXXXX (מוצג ד' למוצגי האישה, עמ' 22-23). האיש הכחיש הטענה, טען כי שיחות ומסרונים אינם מעידים על בגידה, וכי בעובדה שהאישה ויתרה על ניהול הוכחות, ויתרה על זכותה להוכיח הטענה. יצויין כי בסעיף 6.10 להסכם לא מופיע הנוסח, שצוטט ע"י האישה בסעיף 31 לסיכומים אלא רק: "מוסכם על הצדדים כי הגברת --- לא תוכל להיכנס לשטחי הנחלה והיה והבעל יפר הסכמה זו, שהינה יסודית דינה של הפרה זו כהפרת תשלום". אוּכל רק לשער לטובתה שהאישה מחזיקה טיוטה של ההסכם, שאינה זו שאושרה בבית המשפט. סעיף נוסף שמתייחס לנאמנות הינו סעיף 3.3 להסכם, הקובע "מוסכם על הצדדים כי באם המשבר שיגרום לסיום יחסיהם יהא בשל סיבות הקשורות לחוסר נאמנות כלפי האחר, יפוצה הצד האחר בסך של 150,000 ₪, וזאת תוך 90 יום מיום פתיחת תביעת הגירושין".

     

31. אני מוצאת כי הביטוי "חוסר נאמנות" ניתן לפרשנות, וההתחייבות המפורשת בהסכם הינה כי האישה האחרת לא תיכנס לנחלה. המסרון, שהוצג בין הצדדים בו היא דורשת מהאיש את הסכום והוא משיב לה "תחלמי", אינו מוכיח חוסר נאמנות. לפיכך איני רואה בשליחת המסרונים כמקיימת את התנאי "חוסר נאמנות", ודוחה את תביעת האישה ברכיב זה.

     

    רישום משכון על מכסת הביצים

32. כאמור, בפרוטוקול הדיון לפניי ביום 22/1/20 השיבו הצדדים לשאלה ברורה שלי "לשאלת ביהמ"ש ביחס לסע' ב' 3 ו-4 בעניין משכון על מכסת הביצים, האם עו["]ד יערוך בשבילנו את המסמך לצורך הרישום, אנו מודיעים כי כבר הסדרנו זאת והודענו למועצת הלול והם רשמו זאת. המכסה רשומה על שם שנינו" (פר' י"ס 54026-07-19 עמ' 1, ש' 25-27).

     

33. לפיכך אין בכוחי לקבל טענה אחרת.

     

    לקיחת המשכנתה למימון תשלומי האיזון

34. זו כמובן הטענה המרכזית, שיש לדון בה בתביעה זו.

     

35. יש להבחין בין המשכנתאות הקיימות על הנכס, ויתרתן נכון למועד ההסכם בסך כ-400,000 ₪, (סעיפים 2.3, 4.1 להסכם, להלן: 'המשכנתה הקיימת'), לבין המשכנתה שיידרש האיש לקחת לצורך תשלומי האיזון לאישה (להלן ולמען הקיצור: 'המשכנתה'). בעניין המשכנתה הקיימת אין מחלוקת כי על האיש להוציא את האישה מכל התחייבות בעניין לאחר שישלם לה התמורה עבור המשק (סעיף 5 (ב)(1) ו-(2) להסכם).

     

36. כאמור בהסכם נקבע מראש כי ישנה אפשרות שהאיש יידרש לקחת משכנתה על בית המגורים שבנחלה לצורך תשלומי האיזון, וכי על האישה לשתף פעולה לשם כך. עם זאת ישנה התנגשות בין סעיפי ההסכם, כפי שיצוטטו להלן לבין מדיניות בנק למשכנתאות, ועל כן חלק מהוראות ההסכם בעניין זה, ככתבן וכלשונן, אינן יכולות לעמוד, ועומדות לצדדים לרועץ בעת ביצוע ההסכם.

     

37. בהסכם נכתב כך ביחס למשכנתה:

     

    "הצדדים מתחייבים כי ימנעו מלשעבד ו/או למשכן ו/או ליתן ערבות בנוגע לבית ו/או כל התחייבות אחרת לטובת צד שלישי הנוגע לבית וכל זאת עד לסיום תשלומי האיזון לטובת האישה, למעט משכנתא לצורך תשלומי האיזון ככל ויידרש באופן שכספי המשכנתא, יועברו ישירו לידי האישה לצורך קיומו של הסכם זה" (סעיף 5(ג)(4) להסכם, ההדגשה אינה במקור, ג.ס.ב.).

     

38. עוד נכתב:

     

    "מוסכם על הצדדים כי היה והבעל יבקש ליטול משכנתא על הנכס לטובת מימון תשלומי האיזון, האישה תשתף פעולה באופן מלא ותחתום על כל מסמך נחוץ והמקובל בבנקים ו/או ברמ"י ו/או בטאבו ו/או בפני כל גוף ו/או רשות וזאת ללא דיחוי. כמובן שהכל בכפוף לכך שכספי המשכנתא למימון תשלומי האיזון יועברו ישירות לידי האישה ובאופן שבו עם הבעל מתחייב כי מלא ההתחייבות לתשלומי המשכנתא תרבוץ על פתחו בלבד" (שם, ס"ק (5), ההדגשה אינה במקור, ג.ס.ב.).

     

    נקבע כי סכום המשכנתה לא יעלה על 1,200,000 ₪, וכי:

     

    "בנוסף מוסכם כי ככל והבנק הממשכן ידרוש את גריעתה של האישה מהבעלות בנחלה, ימצא הבעל אפיקים אחרים לתשלומי האיזון וזאת באופן שלא ייפגעו זכויותיה של האישה ע"פ הסכם זה ובכלל זה חלקה בנחלה.

    היה ולא ימצאו אפיקי תשלום אחרים בידי הבעל לתשלום חלקה של האישה, והלוואת המשכנתא על פי דרישת מי מהגופים הבנקאים או המשרדיים האחרים, תביא לגריעתה של האישה מהרישום בנחלה, אזי תצא הנחלה למכירה בשוק החופשי ו/או תחת מינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים, האישה תקבל את מלוא כספי האיזון מתקבולי המכירה ע"ס 3,100,000 ₪" (שם, ס"ק (6), ההדגשה לא במקור, ג.ס.ב.).

     

39. האיש הציג מכתב מהבנק למשכנתאות לפיו לצורך מתן הלוואת המשכנתה לצורך רכישת חלקה של האישה אגב גירושין (מוצג 1) שנשלח ליועץ משכנתאות מטעמו, מר ---, מאת גב' --- מבנק טפחות:

     

    "במשכנתאות כנ"ל אנחנו כפופים להסכם הגירושין עם פס"ד אם מבקשים הלוואה לרכישת חלקו של בן הזוג אז צריך להיות הסכם גירושין לפיו מקבל הזכות של בן הזוג צריך לשלם תמורה כספית ומעביר הזכות, מעביר את זכויותיו בנכס מיד לאחר קבלת הכספים או קודם לכן... בן הזוג שמעביר הזכות לא נשאר בעל הזכויות בנכס ולא נשאר לגור בנכס".

     

40. בענייננו קבעו הצדדים כי המשכנתה תילקח ל"מימון תשלומי האיזון", אך מן הצד האחר הסכימו כי האישה תישאר בעלים בנחלה "עד לתשלום מלוא תשלומי האיזון (הנחלה+מכסת הביצים+החלק בחברה)". הסכום 1,200,000 ₪, שנקבע כסכום מירבי, אינו מכסה את מלוא תשלומי האיזון בסך 3,100,000 ₪.

     

41. נמצא כי הבנק למשכנתאות לא ייתן לאיש את ההלוואה הנדרשת, ובל נשכח כי על הנכס רובצות הלוואות קודמות בסך כ-400,000 ₪ נכון למועד ההסכם. נמצא כי האפשרות שהבנק יסרב לתת לאיש משכנתה בשל התנאי בהסכם לפיו האישה נותרת הבעלים של הנכס היתה צפויה בהסכם, ונקבע כי אז יהיה על האיש למצוא "אפיקי תשלום אחרים", ואחרת תצא הנחלה למכירה בכינוס נכסים. איש מן הצדדים לא עתר לסעד אחרון זה.

     

42. מציע האיש כי האישה תשתף פעולה עם קבלת המשכנתה והסרת בעלותה כנגד קבלת מלוא יתרת סכום האיזון בגין הבית, ותקבל בטוחות נוספות כנגד יתרת תשלומי האיזון, 1,600,000 ₪ אשר הוא משלם לה כסדרם בתשלומי בני כ-10,000 ₪ לחודש (160 חודשים, המהווים כ-13 שנה).

     

43. לאחר לימוד טענות הצדדים, העובדה שהיו מיוצגים בהסכם על ידי שני עורכי דין נפרדים ושונים מאלה המייצגים אותם היום, אישרו את ההסכם בבית המשפט, ואף פעלו על פיו במשך חודשים ארוכים, אני מוצאת כי אין זה המקום לערוך שינויים בהסכם.

     

44. אני דוחה את הטענה כי הצדדים לא יכולים היו לחזות את שקרה, דרישת הבנק, אלא ההיפך הוא הנכון, ואפשרות זו נכתבה מראש בהסכם ובמילים ברורות, שאינן דורשות פרשנות. אחזור על מילות סעיף 5(ג)(6) פסקה שלישית:

     

    "בנוסף מוסכם כי ככל והבנק הממשכן ידרוש את גריעתה של האישה מהבעלות בנחלה, ימצא הבעל אפיקים אחרים לתשלומי האיזון וזאת באופן שלא ייפגעו זכויותיה של האישה ע"פ הסכם זה ובכלל זה חלקה בנחלה. היה ולא ימצאו אפיקי תשלום אחרים בידי הבעל לתשלום חלקה של האישה, והלוואת המשכנתא על פי דרישת מי מהגופים הבנקאים או המשרדיים האחרים, תביא לגריעתה של האישה מהרישום בנחלה, אזי תצא הנחלה למכירה בשוק החופשי...".

     

45. אין דין הסכמות, אליהן מגיעים הצדדים בכוחות עצמם, על מנת לאפשר קיום ההסכם, כדין שינויים שבית המשפט נדרש לערוך בהסכם גירושין, שנערך על ידי הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין לפי חוק יחסי ממון. על בית המשפט להימנע מלערוך עבור הצדדים הסכם, שלא ערכו בעצמם.

     

46. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע:

     

    "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומסיבות העניין ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

     

47. שאלת פרשנות חוזים נדונה בפסקי הדין המפורסמים רע"א 8551/00 אפרופים נ' מ"י ואח', פ"ד נה(2) 102 (2000), לאחר מכן ע"א 2553/01 ארגון מגדלי הירקות נ' מ"י, פ"ד נט(5) 481, ולבסוף דנ"א 2045/05 מגדלי הירקות נ' מ"י, פ"ד סא(2) 1 (2006) (להלן: "דנ"א מגדלי הירקות"), וכך נקבע בדנ"א מגדלי הירקות:

     

    "אכן, גם אם יקשה על בית המשפט לאתר את הכוונה המשותפת לשני הצדדים, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לעשות כן. העובדה שבשעת המשפט טוען כל אחד מהצדדים היריבים שכוונתו הייתה אחרת מזו של חברו - אין בה דבר. זהו טבעו של כל סכסוך חוזי. אל לשופט להירתע מכך, ולקבוע שלא ניתן לאתר כוונה משותפת. על בית המשפט לבחון היטב את הראיות השונות שהצדדים מביאים בפניו, להשתכנע, ולקבוע מה היה אומד דעתם האמיתי במועד כריתת החוזה, עת שרצונותיהם נפגשו. אל לו לשופט למהר לקבוע שלא ניתן לאתר את תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. על בתי המשפט להימנע מליצור "תחושה או 'אוירה' שלפיה אף חוזה אינו ברור, הכל פתוח, וכל תוצאה ניתנת להשגה באמצעות פרשנות" (פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, בעמ' 245; כמו כן ראו: שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 410-406; רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית נ' סהר חברה לביטוח, פ"ד נ(3) 281, 304). אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם. הבחינה האובייקטיבית תעשה רק כאשר איתור כוונתם המשותפת הסובייקטיבית של הצדדים אינו אפשרי" (ההדגשות אינן במקור, ג.ס.ב).

     

    גם בדנ"א 8100/19 ביבי כבישים נ' רכבת ישראל, 19.4.2020, בו דחתה כב' הנשיאה (בדימוס) א' חיות את הבקשה לדיון נוסף, נקבע ברחל בתך הקטנה:

    "יש לשוב ולהבהיר כי הלכת אפרופים ושורת פסקי הדין שנפסקו בעקבותיה קובעים כי על בית המשפט לעשות כל שניתן על מנת להתחקות אחר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, ולהישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות, שמא ימצא עצמו בית המשפט כותב עבור הצדדים חוזה שהם מעולם לא התכוונו להתקשר בו (ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה, [פורסם בנבו] פסקה 2 לחוות דעתי (21.12.2008)). בבואנו ליישם עקרונות אלה ולאתר את אומד דעת הצדדים, שמור ללשון החוזה תפקיד מרכזי וחשוב בתהליך הפרשני. אכן, הלשון תוחמת את גבולות הפרשנות של הטקסט החוזי וחזקה היא כי פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה והטבעית של הכתוב בו בראי של הקשרו הכללי (עניין סהר, פסקה 15 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין)".

     

48. כאשר מילות ההסכם מעידות בבירור על הכוונה המשותפת, אין ההסכם נדרש לפרשנות או השלמה. כך במקרה דנן.

     

49. אני דוחה גם את טענת האיש לפנייה להלכת "הביצוע בקירוב". הלכה זו מתייחסת למקרים בהם אין אפשרות לקיים את החוזה ככתבו וכלשונו (ראו ע"א 2686/99 אייזמן נ' קדמת עדן, פ"ד נה(5) 365, ופסק הדין אליו הפנתה ב"כ האיש ע"א 11965/05 עזבון קליין נ' שרון, 27.8.2009). הדעה הרווחת הינה כי העקרון האנגלי של "ביצוע בקירוב" נכנס לשיטת המשפט שלנו באמצעות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה, תשל"א-1970 והכל תחת עקרון העל של תום הלב. וכך נקבע בע"א 11965/05 דלעיל:

     

    "הרעיון העיקרי שביסוד דוקטרינה זו הוא כי יש לחתור, ככל הניתן, לקיום החוזה ולהגשמת המטרה העומדת ביסודו, גם אם מתברר בהגיע שעת ביצועו כי אין אפשרות לקיימו ככתבו וכלשונו. דוקטרינת הביצוע בקירוב, כמו גם עיקרון תום הלב, מאפשרים לבית המשפט במקרה כזה לערוך שינויים מסוימים בדרכי ביצועו של החוזה על מנת לקיימו ובלבד שבית המשפט יפעל בעניין זה בזהירות המתבקשת על מנת שלא ימצא עצמו עורך חוזה חדש בין הצדדים שתנאיו משנים מן היסוד את אופיו של החוזה המקורי".

     

50. בל נשכח כי החוזה, בעניינו הוגשה התביעה לאכיפה, אינו חוזה סתם אלא הסכם גירושין, שאושר לפי חוק יחסי ממון. כפי שנקבע בע"א 7649/18, 7729/18 ביבי כבישים נ' רכבת ישראל, 20.11.2019: "לא כל החוזים נולדו שווים". חלק מפרשנות חוזים מתייחסת לאופי ההסכם, כאמור בדנ"א מגדלי הירקות:

     

    "המשקל שיש לייחס למשמעות האינטואיטיבית העולה מקריאת החוזה, עשוי להשתנות בין קטגוריות שונות של חוזים שונים, והוא תלוי בנסיבות המקרה הקונקרטי. במקביל עשוי גם להשתנות המשקל שיש ליתן לנסיבות שמחוץ לחוזה הכתוב. כך, למשל, אין הסכם ממון בין בני זוג כחוזה למכירת דירה. אין חוזה למכירת דירה כחוזה בין אנשי עסקים שבאים בעסקאות חוזרות (ראו: מאוטנר, במאמרו הנ"ל, בעמ' 57-48; פרידמן, במאמרו הנ"ל, בעמ' 26). סגירת דלתו של בית המשפט בפני הראיות החיצונית וצמצומו לגדר החוזה הכתוב בלבד עלולה לחסום את עיניו מלראות את כוונתם המשותפת האמיתית של הצדדים, עת כרתו ביניהם את החוזה, ולהוביל אותו להבנה מוטעית של טיב ההתקשרות - כל זאת, בגדר החתירה לאיתור אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים".

     

51. בעניין הסכמי גירושין נקבע כי מדובר בסוג מיוחד של הסכמים, הכולל תניות שלובות ובלתי ניתנו להפרדה, וכך יש לקרוא אותם. ראו למשל עמ"ש (תל אביב יפו) 11337-06-10 פלוני נ' פלונית, 29.4.2012:

     

    "יובהר כי הסכם גירושין אשר מסדיר את מכלול היחסים בין בני זוג אינו דומה לעסקת מכר שבה חוברו מספר חוזים יחד במסגרת אחת (בכפוף לכוונת הצדדים אם אכן ראו בחוזה ככזה הניתן להפרדה (ראו ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (כרך ב') עמודים 1119-1117)). והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהסכם גירושין הכורך וקושר עניינים שונים, אשר ההסכמות לגביהן הן תוצאה של פשרה, תוך הסתכלות הצדדים על ההסכם כמכלול, מבלי שכל נושא בהסכם הגירושין מוגדר כחוזה נפרד שניתן להפרידו [ראו למשל בדברי כב' השופטת שטופמן בע"מ (ת"א) 1191/02 ח' א' נ' ח' מ' (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.12.2003]".

     

52. כפי שעלה מהראיות בעת עריכת ההסכם לא היה אמון בין הצדדים, והם עמדו לפני פרידה. בהסכם שלום הבית ולחלופין גירושין נקבעו מלבד הסדרי האיזון, מנגנונים להבטחת ביצועו, כל אפשרות נדונה, ונקבעה חלופה. כך נקבע כי ככל שבנק למשכנתאות יתנה את קבלת המשכנתה בגריעת בעלות האישה, כפי שקרה, ימצא האיש אפיקים אחרים. מכאן שהאיש לקח או היה עליו לקחת בחשבון שיהיה עליו למצוא אפיקים אחרים לשלם לאישה את סכומי האיזון ולא ממשכנתה נוספת על הבית. כן נקבעה במפורש הבעלות הנמשכת של האישה בנחלה עד לתשלום מלוא תשלומי האיזון, קרי גם הסכום 1,500,000 ₪ בגין החברה וגם הסכום 1,600,000 ₪ בגין הנחלה ומכסת הביצים.

     

53. לא ניתן לראות בעמידת האישה על קיום ההסכם לפי התנאים המפורשים הקבועים בו משום חוסר תום לב, המצדיק עריכת שינויים בתנאי ההסכם שהצדדים ביקשו מבאי כחם דאז לערוך ומבית המשפט לתת להם תוקף של פסק דין לפי חוק יחסי ממון.

     

     

     

    סיכום

54. אני מקבלת את תביעת האישה לאכיפת ההסכם, כך שהיא רשאית לגבות את הסכום, 1,070,000 ₪, שהאיש נותר חייב לה בגין יתרת הסכום 1,500,000 ₪ בלבד, בהפחתת הסכומים, ששילם על חשבון סכום זה.

     

55. הסכומים, ששולמו ע"י האיש בגין סכום החיוב בסך 1,600,000 בסך כ-10,000 ₪ לחודש, ולאחר מכן 10,300 ₪ לא יופחתו מהסכום בסעיף 54 דלעיל, וכן הוא ימשיך וישלם לה את הסכומים מדי חודש כקבוע בהסכם.

     

56. האיש ישלם לאישה הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין כל תשלום, שלא שולם, לפי המועדים הקבועים בהסכם (סעיף 5(א)(4)(א) ו-(ב).

     

57. התביעה לפיצוי בגין חוסר נאמנות בסך 150,000 ₪ נדחית.

     

58. התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית, מאחר ונטענה באופן סתמי ולא הוכחה.

     

59. אני מטילה בזאת עיקול על כספי קופות גמל, קופות פנסיה וקרן השתלמות של האיש, והאישה תגיש נוסח צו פורמלי לחתימתי.

     

60. האיש ישלם לאישה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף.

     

61. ככל שהתשלומים ישולמו בתוך 30 יום ממסירת פסק הדין, לא ייפתח תיק הוצאה לפועל.

     

62. פסק הדין יהיה מותר לפרסום, בהשמטת פרטים מזהים, לא לפני 10 ימים ממסירתו לב"כ הצדדים.

     

    המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק (ניתן יהיה להגיש צו עיקול פורמלי בתיק הסגור).

     

    ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ד, 02 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.