פס"ד בסכסוך על עזבון בין אמו של המנוח לבין אחיו למחצה

בעניין עיזבון המנוח

א.ר ז"ל

פסק דין

1. א.ר המנוח נפטר ביום 29.7.2020. בעת פטירתו היה המנוח רווק ולא הותיר אחריו צאצאים. התובעת היא אמו של המנוח. אביו של המנוח נפטר ביום 28.12.2019. הנתבעים הם אחותו ואחיו של המנוח, ילדיו של אביו (ואינם ילדיה של אמו).

2. התובעת הגישה בקשה לצו ירושה אחר המנוח לפיו היא יורשת מחצית מהעיזבון וכל אחד מהנתבעים יורש רבע מהעיזבון.

3. הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה לצו ירושה כשלטענתם "אין מקום ליתן צו ירושה בכל הקשור לדירת המנוח ברחוב ---", משום טענתם שדירה זו שייכת לעיזבון אביהם (ראו הפתיח לכתב ההתנגדות). לטענת הנתבעים, בסמוך לאחר פטירת אביהם, נפגשו שלושת ילדיו, קרי הנתבעים והמנוח, וסיכמו שדירת האב תועבר למנוח בשלימות על מנת להקנות לו ביטחון כלכלי, אך זאת בתנאי שבמידה והמנוח ילך לעולמו ערירי, תשוב הבעלות בדירה לידי הנתבעים. הנתבעים המשיכו וטענו כי הם פנו לעורכת דין על מנת שתערוך עבורם הסכם בין יורשים, ואכן הסכם נחתם ביום 8.1.2020. אולם, ההסכם לא כלל הוראה לפיה במקרה של פטירת המנוח ערירי תשוב הדירה לנתבעים, משום שלדברי עורכת הדין מדובר בהוראה העומדת בסתירה להוראות החוק. לטענת הנתבעים, סוכם בעל פה בינם לבין המנוח כי המנוח יותיר אחריו צוואה ובה יצווה את הדירה או את תמורת מכירתה לנתבעים וזאת ככל שלא יותיר אחריו ילדים. הנתבעים טענו כי המנוח נפטר באופן טרגי כ- 4 חודשים לאחר שנחתם ההסכם ולא הותיר אחריו צוואה. בנסיבות אלה, טענו הנתבעים כי הדירה הרשומה על שם המנוח שייכת לעיזבון אביהם ולא לעיזבון המנוח.

4. ביום 21.3.2021 ניתנה החלטה לפיה: "לאחר עיון בכתב ההתנגדות דומה כי הנתבעים אינם מתנגדים לטענת התובעת באשר לזהות יורשי המנוח על פי דין ולחלקיהם בעיזבון, אלא בפיהם טענות באשר להיקף העיזבון. לפיכך, נראה כי ההליך בו נקטו הנתבעים - התנגדות לצו ירושה - אינו ההליך המתאים. ככל שלמרות האמור עומדים הנתבעים על ההתנגדות למתן צו ירושה, ינמקו עמדתם בתוך 10 ימים בהיקף שלא יעלה על שני עמודים...".

5. הנתבעים הגישו עמדתם לפיה הם עומדים על בירור ההתנגדות שהגישו. לטענתם, משעה שהתנגדותם לקיום הצוואה הוגשה במועד, על בית המשפט לקבוע מועד לדיון בהתנגדות. לשיטת הנתבעים, "התנגדות הנתבעים יכולה להיות לזהות היורשים או להיקף העיזבון או לכל פרט שבבקשת צו הירושה" (סעיף 3 לעמדה, הדגשה במקור). הנתבעים ציינו, כי הם מסכימים למשוך את ההתנגדות, ככל ותינתן החלטה למתן צו ירושה חלקי. לטענת הנתבעים, ככל שיינתן צו ירושה אחר המנוח ללא סייג, יהיה בו כדי לרוקן מתוכן את הבקשה שבכוונתם להגיש לתיקון צו ירושה שניתן אחר אביהם, והדבר עשוי להביא להתדיינויות משפטיות נוספות בין הצדדים.

6. איני מקבלת את עמדת הנתבעים.

7. צו ירושה הוא צו דקלרטיבי, ותפקידו להצהיר על זהות היורשים וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון. צו ירושה אינו קובע מאומה בעניין היקף נכסי העיזבון והוא אינו יכול להביא לידי ביטוי זכויות של יורשים החורגות מהחלוקה הקבועה בחוק הירושה על פי דין (שוחט, פינברג, פלומין, דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שביעית), התשע"ד-2014, 193 (להלן: דיני ירושה ועיזבון), ש' שילה, פרשנות לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (כרך שלישי) תשס"ב-2012, 29)). בהתאם להוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה), מאחר שהמנוח לא הותיר אחריו בת זוג או ילדים או צאצאיהם, יורשיו הם הוריו או צאצאיהם בחלקים שווים. הואיל ואביו של המנוח נפטר לפניו, צאצאיו, הנתבעים, באים בנעליו (ראו סעיפים 10, 12, 13 ו-14 לחוק הירושה). מכאן, שכפי טענת התובעת, ומשעה שהמנוח לא הותיר צוואה, התובעת יורשת מחצית מהעיזבון וכל אחד מהנתבעים יורש רבע מהעיזבון.