פס"ד בסוגיית עיכוב הליכים לביצוע פסק בוררות בשל קיומו של הסכם בוררות

1. הצדדים להליך זה הם אחים שהתעוררו ביניהם מחלוקות שונות אשר הועברו להכרעה בפני בורר בהתאם להסכמות שעוגנו בהסכם בוררות מיום 5.8.2013 ("הסכם הבוררות"). פסק הבוררות ניתן ביום 19.1.2017 ותוקן ביום 7.3.2017 ("פסק הבוררות").

אחת המחלוקות בין הצדדים נגעה לזכויות בנכס מקרקעין המצוי ברחוב _____, _____ ("הנכס").

כבוד הבורר הכריע בשורת מחלוקות בין הצדדים וקבע לענין הנכס, כי התובע (כאן) "זכאי במישור ההצהרתי למחצית הזכויות בנכס" וכי "מומלץ לצדדים לשקול נוסחת היפרדות שכן לכך עשויים להיות יתרונות לא מבוטלים ובלבד שימצאו נוסחה כלכלית הולמת".

2. לאחר שהגיש התובע בקשה לאשר את פסק הבוררות אגב תיקונו (ת"ב 61353-06-17) והנתבע הגיש בקשה לבטל את פסק הבוררות (ת"ב 10973-04-17), ביום 12.9.2018 נתן בית משפט זה פסק דין המאשר את פסק הבוררות ("פסק הדין").

בין הצדדים התנהל הליך בוררות נוסף בתיק ת"ב 8370-01-20 בסיומו ניתן ביום 18.12.2019 פסק בוררות שני, אשר איננו רלוונטי להליך שלפניי.

3. ביום 16.12.2020 הגיש התובע את התביעה שלפניי לאכיפת פסק הבוררות.

לטענתו, הנתבע מערים קשיים על ביצוע פסק הדין ועל כן הוא זכאי לפעול לאכיפת פסק הבוררות, כאשר הדרך היעילה לעשות כן היא באמצעות מינוי כונס נכסים.

4. הנתבע טען, כי בהתאם לפסק הבוררות, התובע הוא בעלים של מחצית הזכויות בנכס, והתובע דיווח לרשות המיסים על העברה ללא תמורה ועל כן ביקש לשאת בתשלום מס רכישה כמקובל בעסקת "מכר ללא תמורה" וזאת על אף שמדובר בהעברה מכח פסק בוררות.

בכך, כך טוען הנתבע, מבקש התובע לפטור עצמו מתשלום מס רכישה מלא ולקבל את הנכס כולל תשלומי השבחה מבלי שיישא בתשלומים אלה.

               עוד טען הנתבע, כי מדובר בהרחבת פסק הבוררות באופן שבו מבקש התובע לקבל את הנכס כאשר הוא נקי מכל חוב כאשר חובות שצמחו מעצם הבעלות אמורות לחול על התובע בהתאם לחלקו היחסי בנכס.

               הנתבע הוסיף וטען, כי הסעד המבוקש של מינוי כונס נכסים מהווה הרחבה של פסק הבורר שכן הוא אינו הסעד שנפסק לטובת התובע.

הנתבע הדגיש, כי הבורר קבע, כי התובע זכאי למחצית הזכויות בנכס מבלי שנקבע, כי הוא זכאי לזכויות בנכס כאשר הם נקיים מכל חוב נכון להיום ועל כן התובע חב במחצית מתשלום מס הרכישה והשבחת הנכס ממועד הרכישה.  

5. בסמוך להגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 ("חוק הבוררות").

הנתבע עמד בבקשה על הטענה לענין הרחבת הקביעות בפסק הבוררות באופן בו התובע למעשה מבקש לקבל את המקרקעין כשהם נקיים מכל חוב, לרבות חובות שצמחו מעצם הבעלות שהתגבשה ממועד רכישת הנכס בשנת 2004, כאשר עלויות אלו, בהתאם לחלקו היחסי, אמורות לחול עליו.

               לטענת הנתבע, מאחר ומדובר בסעד המהווה הרחבה של הסעד שניתן בפסק הבוררות הסמכות לדון בענין זה מוקנית לבורר.

הנתבע הוסיף וטען, כי התובע פנה לבית המשפט בחוסר תום לב, מאחר שהסתיר את הסכם הבוררות; וכי מתקיימים כלל התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק הבוררות, על מנת לעכב את ההליכים בתביעה.

6. התובע השיב, כי מטרת הבקשה לסרבל את ההליך ולעכב את ביצוע פסק הבוררות.

לטענתו, לפי סעיף 39 לחוק הבוררות הוא זכאי להוציא לפועל את פסק הבוררות החלוט, ומאחר שהכרעת הבורר היא הצהרתית, הרי שהסעד המבוקש בתביעה הוא סעד נלווה הנדרש לצורך יישום ההכרעה והוצאתה לפועל.