אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בנושא ביטול הסכם גירושין שנכרת בין הצדדים ואושר על ידי בית המשפט

פס"ד בנושא ביטול הסכם גירושין שנכרת בין הצדדים ואושר על ידי בית המשפט

תאריך פרסום : 15/11/2021 | גרסת הדפסה

תה"ס
בית משפט לעניני משפחה פתח תקווה
56267-06-18
31/10/2021
בפני השופטת:
אליה נוס

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד דני שרמן ועמית חרחס
נתבע:
אלמוני
עו"ד משה יצחק-הלוי
פסק דין
 

 

האם יש להורות על ביטול הסכם גירושין שנכרת בין הצדדים ואושר על ידי בית המשפט?

 

רקע

  1. התובעת והנתבע נישאו זה לזה ביום 19/6/98 ולהם שלושה ילדים.

     

  2. ביום 27/1/15, חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן: "ההסכם") שנערך בידי המגשרת עוה"ד *** (להלן: "המגשרת").

    המגשרת והצדדים התייצבו בפני בית משפט זה ביום 3/2/15 לאישור ההסכם. בהתאם לפרוטוקול הדיון, הצהירה המגשרת כי היא ייצגה את שני הצדדים בעריכת ההסכם. הצדדים השיבו במעמד הדיון על מספר שאלות שהפנה אליהם בית המשפט, וההסכם אושר לאחר שהצדדים הצהירו כי חתמו עליו ברצון ובהסכמה חופשית והבינו את תוכן ההסכם, מהותו ותוצאותיו.

     

  3. לאחר חתימת ההסכם, שבו הצדדים לחיות יחדיו, ובחלוף כשנתיים, ב- 22/2/17, חתמו על נספח להסכם גירושין (להלן: "הנספח להסכם"), אשר לא אושר בידי בית המשפט.

    בחודש 2/17 התגרשו הצדדים זה מזה.

     

  4. בקצרה ייאמר, כי במסגרת הפרק הרכושי בהסכם פירטו הצדדים את רכושם המשותף וחובותיהם כדלקמן:

     

    • הבית ב*** (להלן: "בית א") הרשום בבעלות משותפת ועליו משכנתא בסך של 2,000,000 ₪ לטובת בנק טפחות בהחזר של 14,000 ₪. הצדדים העריכו את שווי הבית בניכוי המשכנתא בסך של 3,000,000 ₪.

    • תכולת בית המגורים.

    • בית ביישוב *** (להלן: "בית ב") אשר הוערך על ידי הצדדים בשווי של 1,000,000 ₪.

    • נחלה במושב *** (להלן: "הנחלה") הרשומה בבעלות משותפת ועליה משכנתא בסך של 2,800,000 ₪ בהחזר חודשי של 16,000 ₪. הצדדים העריכו את שווי הנחלה בניכוי מיסים, היטלים, דמי הסכמה ומשכנתא בסך של 1,000,000 ₪.

    • מניות בחברת *** (להלן: "החברה") על שמו של הבעל (ראו סע' 23 להסכם).

       

  5. בסע' 24 להסכם, הצהירו הצדדים כי הם מבקשים לחלק את הרכוש המשותף לאחר ששקלו את הדברים, ולנוכח רצונה של התובעת להוסיף להתגורר עם הילדים בבית א.

    עוד הסכימו הצדדים, בסע' 25 להסכם, כי הנתבע יהיה אחראי לסילוק כל חובות המשותפים וכן לכל חוב משותף שנוצר או נזקף לחובת הצדדים במהלך החיים המשותפים, לרבות חובות החברה.

     

  6. מתוך שכך, נקבע בהסכם כי הצדדים הסכימו לחלק את רכושם באופן הבא:

     

    • לתובעת תינתן זכות מגורים בבית א עד לסילוק המשכנתא, ולאחר מכן יימכר הבית והתמורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

      תשלום המשכנתא ייעשה במשך 3 שנים מדמי השכירות שיתקבלו מהשכרת יחידת הדיור הצמודה לבית א ומקצבת הנכות של 2 הילדים, ולאחר מכן תשולם המשכנתא מהשכרת יחידת הדיור כאשר ביתרת התשלום יישאו הצדדים בחלקים שווים.

    • זכויות התובעת בנחלה יועברו לנתבע אגב גירושין, כאשר הנתבע יישא בתשלומי המשכנתא. הצדדים הוסיפו, כי ככל שיופשרו 26 דונם הצמודים לנכס זה, ישלם הנתבע לתובעת מחצית מן ההשבחה של הקרקע.

    • ביחס לחברה, נאמר בהסכם כי הנתבע הציג לתובעת תדפיסי הנהלת חשבונות בעניין חובות החברה ונטל השבת ההלוואות שלה. הצדדים הסכימו כי מלוא הזכויות בחברה, על הכנסותיה וחובותיה, יישארו לנתבע.

      הצדדים הוסיפו, כי במידה וימכור הנתבע את חלקו בחברה או במידה וימכור את פעילות השיווק של המוצר ***, יעביר לידי התובעת מחצית מהתמורה שיקבל בפועל.

    • כל צד יהיה אחראי בלעדית לזכות או חובה מכל מין וסוג שהוא הרשומים על שמו, לרבות חשבונות בנק של כל אחד מהצדדים.

    • רכבי הצדדים, חולקו בין הצדדים, הראשון - לתובעת והשני - לנתבע.

    • נקבע, כי מועד אישור ההסכם יהיה למועד הקובע לצורך האיזון הרכושי.

       

  7. בנספח להסכם מיום 22.2.17 הצהירו הצדדים, כי לאחר אישור ההסכם עשו ניסיון לשיקום יחסיהם, אולם באו לכלל הכרה כי יש לסיים את נישואיהם. לפיכך, גיבשו הסכמות נוספות בפשרה, אשר יהיה בהן כדי למצות את מלוא ענייניהם הרכושיים. בנספח להסכם נקבע, כי הוראות ההסכם יחייבו את הצדדים לאחר סידור הגט, גם ללא אישור בערכאה משפטית.

     

  8. ואלו עיקרי הנספח להסכם:

     

    • כאן, הסכימו הצדדים על רכישת חלקה של התובעת בספר תורה השייך לצדדים תמורת 85,000 ₪.

    • שינוי ההסדר בנוגע לתשלום המשכנתא על בית א, כך שכספי השכירות בגין יחידת המגורים ישולמו במלואם לידי התובעת עד לחודש 9/17, בה בעת שהנתבע ישלם את מלוא החזר המשכנתא עד למועד זה, ומחודש 9/17, עת יופסק תשלום קצבת הנכות של ילדי הצדדים, יחלקו הצדדים בתשלום החודשי של המשכנתא באופן שיעשו שימוש בדמי השכירות וישלמו בחלקים שווים את היתרה.

    • בית ב יימכר, ומתוך התמורה יופקד סך של 330,000 ₪ לכל אחד מילדיהם של הצדדים. היתרה תשמש לפירעון המשכנתא שעל הבית.

    • הוסדרה רכישת רכב 2 ילדים, וכן רכישת טלפון על ידי הנתבע לילד ולתובעת.

       

  9. התובעת פתחה ביום 9/11/17 בהליך י"ס, במסגרתו התבקשו צו עיקול זמני וצו מניעה זמני ביחס לנכסי הצדדים, על בסיס כוונת התובעת לעתור לביטול ההסכם.

    ביום 14/3/18 הגיש הנתבע נגד התובעת תביעה לאכיפת הסכם, בה ביקש להורות על מכירת בית א. התובעת הגישה ביום 24/6/18, את התביעה הנדונה לביטול הסכם הגירושין.

     

  10. במסגרת התביעה לביטול ההסכם, ניתנה ביום 28/10/19 החלטה המורה על חיוב התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, בגובה 15,000 ₪.

    בהמשך, גיבשו הצדדים ביום 23/1/20 הסכמה למתן צו לפירוק שיתוף בבית א ולמינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירת הנכס וחלוקת התמורה שתיוותר, לאחר תשלום הוצאות ופירעון המשכנתא הרובצת על הנכס, בחלקים שווים בין הצדדים. עוד הסכימו הצדדים על מינוי מומחה אשר יבחן את מצבה של החברה נכון למועד בו נחתם ההסכם. חוות הדעת ניתנה ביום 26/8/20 ובעקבותיה נשמעו הראיות.

     

    טענות התובעת

  11. לאורך שנות נישואי הצדדים סבלה התובעת מאלימות פיזית, נפשית ומילולית מצד הנתבע, עד לערעור מצבה הנפשי. התובעת עזבה את מקום עבודתה בחלוף מספר שנות נישואים והתמסרה לחלוטין לטיפול במשק הבית ובילדיהם של הצדדים, תוך שהיא מאפשרת לנתבע להתפתח מקצועית. ואכן, הנתבע חבר למר ***, הפך לשותפו ולבעל 50% מהמניות בחברה. בנוסף, הפכה החברה למשווק של המוצר המצליח ***.

     

  12. במהלך נישואיהם, רכשו הצדדים את בית א, ובית ב הכולל צימר ונחלה. הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה לאורך שנות חייהם המשותפות.

     

  13. לאחר שהחליטו הצדדים להיפרד, פנה הנתבע למגשרת וביקש ממנה לנסח עבור הצדדים את ההסכם בהתאם לדרישותיו, ואף שילם את שכרה של המגשרת. התובעת לא פגשה במגשרת, לא שיתפה אותה במצבה הקשה ולא נשאלה האם ברצונה להיות מיוצגת באופן נפרד בהליך הגישור. למעשה, לא התנהל כלל הליך של גישור, ואף המגשרת הודתה כי קיבלה את הסכמות הצדדים וגיבשה על בסיסן את טיוטת ההסכם.

    התובעת לא נחשפה למסמכים שהיה בהם להעיד על הרווחים של החברה ושל המוצר, לא נערכה בדיקה ביחס לשווי החברה, נכסי הקריירה של הנתבע או שווי הנכסים המשותפים.

    הנתבע הציג לתובעת מצג, כי מדובר בחברה שמצבה קשה. טענות אלה לא נתמכו במסמכים, ולא הוגשו לבית המשפט המסמכים שטען הנתבע כי הציג לתובעת. מעבר לכך, אף אם הוצגו מסמכים, בחר הנתבע לחשוף בפני התובעת מסמכים המעידים על חובות והלוואות בלבד.

    התובעת האמינה לנתבע, וחתמה על ההסכם מתוך הבנה שחובותיה של החברה והתחייבויותיה עולים בהרבה על הזכויות בה. כתוצאה מכך, ויתרה התובעת על הזכויות הסוציאליות של הנתבע, על פערי השתכרות ביניהם, על כספים שצבר ועל כתובתה. במסגרת הנספח להסכם, ניתנו לתובעת הטבות קטנות על מנת להשתיק אותה ולמנוע ממנה להעלות טענות נגד ההסכם.

     

  14. התובעת סובלת מפוסט טראומה, מקשיי תפקוד, מדיכאונות ומחרדה. מצב נפשי זה מבסס את קיומו של עושק בעת החתימה על ההסכם.

     

  15. ההסכם מקפח את התובעת באופן קיצוני, הוא נחתם תוך הטעיה חמורה מצדו של הנתבע ותוך ניצול מצבה הנפשי הקשה של התובעת לאורך שנות נישואי הצדדים. הנתבע הסתיר מן התובעת נתונים מהותיים ביחס להיקף רכושם של הצדדים ערב חתימת ההסכם, כך שההסכם מקפח משמעותית את התובעת. הנתבע לא בחל בהפעלת לחץ על התובעת לחתום על ההסכם, והיא נאלצה לחתום עליו.

     

  16. במעמד אישור הסכם, אישרה התובעת כי היא מסכימה לתנאי ההסכם והסתירה מבית המשפט את מצבה האמיתי. הנספח להסכם נחתם אף הוא תוך הפעלת לחץ כבד על התובעת מצד הנתבע, ולא הובא לאישור בית המשפט.

     

  17. רק בדיעבד, כאשר ביקשה התובעת לקבל ייעוץ משפטי, הוברר לה כי הנתבע הטעה אותה ביחס להיקף הרכוש המשותף של הצדדים. התובעת כלל לא ידעה על מה חתמה ולא הכירה את פרטי ההסכם. היא גילתה, כי מתוך כלל נכסי הצדדים, ניתנו לה רק מחצית הזכויות בבית א.

     

  18. הנתבע הפר את הוראות הסכם הגירושין, והסתיר מן התובעת דבר הקמת שלוש חברות שונות לצורך מכירת מוצרי *** בעולם. היות שהדבר עולה כדי מכירת פעילות השיווק של המוצר, זכאית התובעת למחצית שווי חברה זו.

     

  19. המומחה מטעם בית המשפט מסר בחוות דעתו נתונים אודות מצבה של החברה, ולא זומן להיחקר על חוות דעתו, כך שיש לקבל את ממצאי חוות הדעת. בהתאם לחוות הדעת, החברה רווחית ובעלת שווי בשנת 2014.

     

  20. מכל אלה עולה, כי יש להורות על ביטול ההסכם מחמת טעות, הטעיה ועושק.

     

    טענות הנתבע

  21. ההסכם נערך במסגרת הליך גישור והוא משקף את הסכמות הצדדים.

    בית המשפט אישר את ההסכם בהתאם לסעיף 2ב' לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"א-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), לאחר ששוכנע כי ההסכם נעשה בהסכמה חופשית ותוך שהצדדים מבינים את משמעותו ותוצאותיו. ממילא, מושתקת התובעת מלהעלות כל טענה כנגד ההסכם לאחר אישורו.

     

  22. הנספח להסכם נערך לאחר שהצדדים עשו ניסיון לשלום בית, כשלאורך תקופת שלום הבית מילא הנתבע אחר כל הוראות ההסכם. גם הנספח נערך בהתאם להסכמות הצדדים, אשר אישרו בסעיף 1 לנספח כי הוא ממצה באופן סופי את מלוא ענייניהם הרכושיים מכל מין וסוג שהוא, בצוותא חדא עם ההסכם. בנוסף, הנספח להסכם נערך בהתאם לדרישותיה של התובעת והיטיב עמה.

     

  23. הנתבעת השתהתה בהגשת תביעתה, ופנתה לבית המשפט בחלוף 3 שנים מחתימת ההסכם.

     

  24. הנטל המוטל על התובעת בתביעתה לביטול ההסכם הוא נטל כבד, שכן הכלל הוא כי הסכמים אין לבטל. מעבר לכך, יש לזכור כי לעתים נכון צד לוויתורים משמעותיים לצורך שחרורו מנישואין. במקרה הנדון, עניין לנו לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה, אשר אינה יכולה להוות נימוק לביטול ההסכם.

     

  25. המגשרת אישרה, כי הוצגו בפניה מסמכי החברה וכי היא התרשמה כי מצב החברה אינו טוב. היא הצהירה, כי פגשה בתובעת לבדה עת נוהל הליך הגישור, בניגוד לטענת התובעת אשר הכחישה קיום פגישה בין השתיים. המגשרת גם העידה, כי התובעת היא שביקשה ממנה לערוך את הנספח להסכם.

    איש לא כפה על התובעת את תנאי ההסכם. היא הגיעה אל המגשרת במחיצת רב וניהלה את המו"מ בנושא המוצר ***.

     

  26. לבית המשפט הוצגו די נתונים אשר יש בהם כדי לקבוע כי מצבה של החברה במועד הרלבנטי היה קשה, עד כדי חשש כי היא עשויה להגיע לחדלות פירעון.

     

  27. הנתבע נטל על עצמו נטל כלכלי כבד במסגרת ההסכם. הוא היה אחראי לא רק לחובות החברה אלא גם לתשלומי המשכנתאות בגין נכסי המקרקעין לאורך שנים.

     

  28. מכל האמור, יש לדחות את התביעה ולהותיר את ההסכם בין הצדדים על כנו.

     

    דיון

     

    המסגרת הנורמטיבית

  29. בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, נקבעו בפרק ב' העילות הכלליות לביטול חוזה בשל פגם בכריתתו.

    היות שעניין לנו בהסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט, נקדים ונבהיר, כי מדובר בהסכם בעל מאפיינים ייחודיים, המאושר בידי בית המשפט לאחר שהוראותיו גובשו בידי הצדדים.

    ואכן, הפסיקה דנה רבות בביטול הסכם ממון וגירושין אשר אושר וקיבל תוקף של בית המשפט, כאשר נקבע כי על העותר לביטול ההסכם מוטלים נטל ראיה ושכנוע כבדים, היות שהסכם הגירושין "הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט." (ע"א 4515/92 סילביה מרתה שטיין קומרוב נ' לדיסלאו שטיין (13.06.94)).

    ועוד נזכיר, כי הסכם גירושין כולל התחייבויות השלובות זו בזו, כך שלא ניתן להפרידו לחלקים (ראו: ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה ( 31.1.85)).

     

  30. כאמור, הסכם ממון וגירושין מאושר על ידי בית המשפט לאחר שבית המשפט שוכנע כי מדובר בהסכם הנעשה מתוך רצון חופשי של הצדדים, וכאשר כל צד מבין את השלכות ההסכם (בג"צ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול ( 24.12.06)).

    אולם, אישור ההסכם בבית המשפט אינו מונע מאחד הצדדים לטעון לפגם בכריתתו בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים (חלק כללי), ככל שאכן נפל פגם מהותי בעת כריתתו (ע"מ 1277/07 פלונית נ' פלוני ( 18.8.09)).

     

    ואלו העילות הנוגעות לענייננו:

     

    טעות

  31. סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע:

     

    "14.(א)מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

    (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

    (ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

    (ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

    על הטוען לטעות להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין עצם הטעות לבין החתימה על הסכם הממון. (ראו: ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין ( 13.4.95).

     

    הטעיה

  32. בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי):

    "15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

     

    כאשר מדובר בהסכם הנכרת בין בני זוג, מתקיימת חובת גילוי מוגברת, המתבטאת בהעברת מידע רחב, ואף למעלה מכך, חובה על הצד המודע לקיומה של טעות לתקנה (ראו: עמ"ש 7907-03-16 פלונית נ' פלוני (25.7.17)).

     

    עושק

  33. בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) נאמר:

    "18. מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

     

    כאן, יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות מצטברים:

    • מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון).

    • התנהגות של העושק (ניצול מצבו של המתקשר)

    • תנאי החוזה שנוצר כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.

      יסודות עילת העושק שלובים זה בזה, כך, שככל שאחד מן התנאים יוכח בעוצמה גבוהה יותר, כך יקטן הצורך בהוכחת היסודות האחרים (ראו: ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן ( 30.12.99)).

       

      "עילת העושק, הינה אחד הביטויים הברורים לתפיסה העכשווית של דיני החוזים המציבה גם את הדרישה לצדק והגינות חוזית לצד מתן ביטוי לרצון הצדדים. הרעיון הוא כי בהעדר רצון חופשי – החוזה פגום, כאשר "הדרישה לפגם ברצון בעילת העושק ובעילה של השפעה בלתי הוגנת היא מתונה ומרוככת יותר מזו הקיימת בעילות המסורתיות (טעות הטעיה כפיה) הצירוף של תנאים גרועים עם פגם ברצון ולו פגם מתון הוא המצדיק את קיומה של עילת הביטול" (שם, עמ' 971). החשיבות היא בעצם ההכרה ביסוד מצפוני מוסרי וערכי שלאורו צריך להיבחן החוזה (ולענייננו כתב הויתור) כאשר הקביעה היא כי בנסיבות מסוימות, על-פי המדדים שנקבעו בעילת העושק לבחינתו של יסוד זה – ניתן יהיה לבטל את החוזה". (ע"א 2041-05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי ( 19.11.07)).

       

      טענת "לא נעשה דבר"

       

  34. נטל ההוכחה בטענה זו מוטל על הטוען לה, והוא כבד מהנטל הנדרש במשפט האזרחי. ראו: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה ( 12.06.00):

    "הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים. שכן, "בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (השופט זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור (להלן – ע"א שוויץ [6]), בעמ' 117). על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו, ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה. ראו והשוו: ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם [7], בעמ' 91-92; ע"א 624/88 גולד נ' מעוז [8], בעמ' 503."

     

    תום לב במו"מ

  35. סעיף 12 לחוק החוזים קובע, כי צדדים במשא ומתן חייבם לנהוג בתום לב:

    "אמת הדבר, אין הצדדים לחוזים מלאכים זה לזה, אך שוב אל להם להיות זאבים זה לזה" (בג"צ 59/80, שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (נבו 4.9.80) וכן האמירה: "אדם לאדם – אדם" (ד"נ 22/82, בית יולס בע"מ נ' רביב משה, (נבו 18.4.89)). משמעות הדברים היא שעל כל צד לחוזה לנהוג תוך שיתוף פעולה עם הצד האחר והתחשבות באינטרסים שלו, להגשמת כוונתם המשותפת של הצדדים, בהתאם לרוח העסקה [ע"א 5786/15 אזורים נ' חסן ( 3.9.17)].

    בתמ"ש 27140/01 ר.י. נ' פ.ב. ( 23.2.04) נאמר כי "במובחן מצדדים זרים לחוזה, ברור כי לאופי הצדדים בהסכם בו הצדדים הם צדדים קרובים, ובמיוחד איש ואישה, ובמיוחד כאשר האיש ניהל את עניניה הכלכליים של המשפחה ובמיוחד כאשר פעל כשליח של האישה, וחלה עליו חובת נאמנות כלפיה – ברור כי בנסיבות אלה יש חובת תום לב מוגברת מצד האיש כלפי האישה, כלומר מצד הנתבע כלפי התובעת".

     

    ומן הדין, לנדון:

    מצבה של החברה במועד אישור ההסכם

     

  36. כפי שפורט לעיל, במסגרת ניהול ההליך הוסכם בין הצדדים על מינוי רואה חשבון לצורך מתן חוות דעת בדבר מצבה של החברה ביום חתימת ההסכם, 27/1/15. בית המשפט הורה על מינוי רו"ח רונן קידר, אשר הגיש את חוות דעתו מיום 26/8/20.

    יש לציין, כי בשלב זה, עת מתבררת התביעה לביטול ההסכם, התבקש המומחה לבחון את מצבה של החברה, ולא להעריך את שוויה במועד אישור ההסכם. חוות הדעת הוכנה במטרה לבחון את הנתונים הגולמיים הנוגעים לחברה, כפי שהיו אמורים להיות בפני הצדדים עת גיבשו את תנאי ההסכם, ולא מעבר לכך.

     

  37. וכך קבע המומחה:

     

    • החברה שמרה על שיעור רווח נקי שנע בין 6.84% ל- 7.48% בשנים 2012-2015. בשנת 2014 נסק הרווח הגולמי של החברה לשיעור של 12.25% (ראו עמ' 12 לחוות הדעת).

       

      ב."בעלי השליטה בחברה (שאחד מהם הינו הנתבע), מושכים לאורך השנים כספים בסכומים ניכרים ביותר, המגיעים לסכום של 4,387,242 ₪ נכון ליום 13/12/2014 (הסמוך ליום הבדיקה).

      סכומים אלה מוצגים כנכס מנכסי החברה, דהיינו כ"הלוואה" שבעלי השליטה חבים לחברה. בפועל, סכומים אלה לא מוחזרים לחברה ולא ניכרת מהניתוחים שערכתי כל כוונה מטעם בעלי השליטה בחברה להשיבם לקופת החברה" (ראו עמ' 17 לחוות הדעת).

       

      ג. "נהיר כי העובדה שהחברה רווחית לאורך שנות בדיקתי (למעט שנה אחת –

      2017, שהנה לאחר יום הבדיקה), הנה סממן כי לחברה קיים מוניטין עסקי שייתכן וימצא לו קונה בנפרד מפעילות החברה, דהיינו ימצא קונה לפעילות החברה בהבחנה מקונה למניות החברה. הקשיים בנזילות ובמבנה ההון של החברה נובעים בעיקרם מתופעת משיכת הבעלים בחברה, זאת לצד שחיקת מחזורים בחברה, בעיה מותגית וכד' השוחקים גם את רווחיות החברה אולם עדיין אני בדעה כי יתכן וימצא קונה לפעילות החברה לאור המזומנים שהיא יודעת לייצר והנמשכים על ידי בעלי השליטה בה" (ראו עמוד 18 לחוות הדעת).

       

      ד."לסיכום, מדובר בחברה עם קשיי נזילות ומבנה הון בעייתי שמגלה גם שחיקה ברווחיותה. שחיקת הנזילות ומבנה ההון של החברה, נובעת בעיקר ממשיכות בעלי השליטה בחברה. החברה סובלת גם משחיקה במחזורי הפעילות וכתוצאה מכך משחיקה ברווחיות זאת תוצאה של בעיה תדמיתית שיש לה. עדיין החברה מייצרת מזומנים הנמשכים על ידי בעלי השליטה בה. יכולת יצור המזומנים מעידה על מוניטין עיסקי הקיים בחברה. מוניטין עיסקי זה לא הוערך על ידי שכן הערכתו גולשת לתחום הערכת שווי של החברה שהינה מחוץ למינוי שמוניתי על ידי כב' בית המשפט בתיק זה" (עמ' 18 לחוות הדעת).

       

  38. היות שהמומחה לא נחקר על חוות דעתו, האמור בה לא נסתר. מכאן, כי החברה נהנתה מרווחיות ערב חתימת ההסכם, בעוד בעלי המניות, היינו הנתבע ומר ***, מושכים כספים בשיעור ניכר מן החברה, עד כדי קשיי נזילות. חוות הדעת הניחה בפני בית המשפט את הנתונים האובייקטיביים הנוגעים למצב החברה במועד הרלוונטי, והייתה בעלת חשיבות רבה בעת בחינת טענות הצדדים. טרם הגשת חוות הדעת, נראה היה כי התובעת תתקשה לזכות בתביעתה (וראו ההחלטה בדבר הפקדת ערובה להוצאות מיום 28/10/19).

     

  39. עוד הונחה בפני בית המשפט כרטסת בעל המניות של הנתבע נכון לתאריך 28/2/15, המצביעה על יתרת חוב של הנתבע לחברה בסך של 3,166,774 ₪ (ראו נספח א' ו- ב' לתשובת הנתבע לתגובת התובעת לבקשות 1-2, כרטסת החתומה על ידי רואת החשבון). במכתבה מיום 28/10/18, נספח ג' לאותה התשובה, אישרה רואת החשבון כי בשנת 2014 עמד מחזור הפעילות של החברה על 14,685,179 ₪.

     

  40. רו"ח נחקרה בפני בית המשפט. בהתייחס לנתבע, סיפרה כי "הוא ביקש נתונים ספציפיים, מה שביקש נתתי. אני אישרתי את הכרטסות והנהלת חשבונות שעשיתי, נתונים שהוצאתי מהספרים" (עמ' 33 ש' 30-31). היא הוסיפה, כי לחברה לא היו הלוואות אך היה לה חוב לספקים (עמ' 35 ש' 8), ואישרה כי לא נרשמה הערת עסק חי לגבי החברה (עמ' 35 ש' 14). לדברי רו"ח, התובעת והנתבע משכו כספים לצרכים פרטיים מן החברה (עמ' 37 ש' 27-28). בנוסף, החברה קיבלה החזר מס הכנסה שכן רווחיה היו נמוכים יותר מן הצפוי (עמ' 38 שורות 7-8).

     

  41. רואה החשבון נחקר אף הוא בפני בית המשפט, ואישר כי הוא משמש כרואה החשבון של החברה (עמ' 19 שורה 15). לדבריו, לאורך השנים 2012-2014 סיימה החברה כל שנה ברווח תוך גידול בהכנסות עד סוף שנת 2014 (עמ' 19 שורות 24-28). הוא הוסיף: בר ראשון אני רוצה משהו אחד לתקן. בשנת 2014 נוספה פעילות נוספת לחברה שזה היה ב- 12/13 אך זה בעצם 2-14 שזה היה המוצר שהגידול בהכנסות של החברה נבע כתוצאה מ-2.8 מיליון שקל מחזור של המוצר שבעצם הפעילות הנוספת ירדה. דבר נוסף זה לגבי המשיכות, המשיכות לא רוצה מנהלים, המשיכות של הנתבע , הנתבע לקח הלוואה מאוד גדולה מהחברה ורוב הרכוש של החברה זה של הנתבע ואין ספק שזה מגיע למצב שהחברה היתה יכולה להגיע לחדלות פרעון עד כדי חדלות פרעון בגלל משיכות של הנתבע" (עמ' 20 שורות 5-11).

    לדברי רואה החשבון, "בגלל הלוואת הבעלים של החברה, סליחה שאומר, כל בנק שהיה מקבל את המאזן לא היה מאשר להם הלוואות" (עמ' 20 שורות 23-24).

    הוא הבהיר, כי לחברה לא היו הלוואות (עמ' 21 שורות 5-6) וכן אישר כי לא נרשמה הערה על עסק חי (עמ' 21 שורה 13). בהתאם לעדותו של רואה החשבון, הוא עצר את משיכות הבעלים הגבוהות מן החברה שכן חשש כי החברה לא תוכל לשלם מיסים ותגיע לחדלות פרעון (עמ' 24 שורות 4-9).

     

  42. נמצא אפוא, כי במועד הרלבנטי היו רווחיה של החברה בשיאם, אולם בשל התנהלותם של הנתבע ושותפו אשר משכו מיליוני שקלים מן החברה, פגע הדבר ברווחיותה של החברה, עד אשר נאלץ רואה החשבון שלה לעצור באופן אקטיבי את המשיכות הללו. אין ספק, כי הנתבע שמשך בעצמו כספים בסדר גודל זה מן החברה, היה מודע למשמעות של פעולותיו, ולהשלכה שלהן על מצבה של החברה, אשר נהנתה מעליה ברווחיה בתקופה הרלוונטית. אין, ולא ניתן, לייחס לנתבע העדר ידיעה על הנסיבות שבעטיין נקלעה החברה למצב זה.

     

     

    הליך הגישור וגיבוש ההסכם

     

  43. בהסכמת הצדדים, העידה המגשרת בפני בית המשפט, בכל הנוגע להליך שהתנהל בפניה. לדבריה, ההיכרות בינה לבין הצדדים ארעה כאשר רכשו הצדדים את בית א, והיא ייצגה את המוכר בעסקה זו (עמ' 28 ש' 31-33). המגשרת אישרה כי התובעת היא שיצרה עמה את הקשר (עמ' 28 שורות 34-35) וכי לא התרשמה כי התובעת שרויה במצוקה או נתונה ללחץ (עמ' 29 שורות 8-9).

     

  44. המגשרת תיארה, כי הצדדים הגיעו אליה בשנת 2015 וכן בשנת 2017, אז גיבשו בסיועה את ההסכם ואת הנספח להסכם. לדבריה, התובעת שרויה הייתה בכעס על הנתבע וביקשה להתגרש ממנו מהר ככל הניתן בשנת 2015 (עמ' 25 שורה 9). כאשר בשנת 2017 הייתה התובעת מפויסת יותר (עמ' 25 ש' 11).

    המגשרת הדגישה, כי בשני סבבי הגישור הגיעו הצדדים אליה לאחר שגיבשו ביניהם

    הסכמות. היא פגשה בכל אחד מהם בנפרד, וגיבשה את ההסכם והנספח (עמ' 25 שורות

    15-16). עוד הוסיפה המגשרת כי "היו 2 פגישות, התובעת הגיעה אלי וישבתי איתה ואז שוחחתי עם הנתבע ובאו עם מסמכים אלי של החברות ובנק וחובות למס הכנסה"

     (עמ' 25 ש' 18-19).

     

  45. כאשר נשאלה המגשרת אלו מסמכים הוצגו לה, השיבה " חשבונות בנק, גם של מס הכנסה חובות למס הכנסה. חובות של החברה והיה עניין של כרטיסי אשראי עם חיובים וישבנו על זה שתראה. ישבנו על מסמכים , תדפיסי בנק, נתונים של החברה של חובות שהיו למס הכנסה, היו עוד דברים שקשורים לחברה למצב הכלכלי ושניהם ידעו את זה. ידעו שהמצב הכלכלי היה לא טוב גם של החברה" (עמ' 25 שורות 25-28). היא אישרה, כי למדה מן המסמכים שהוצגו לה, ואשר היו מוכרים לתובעת, כי מצבה של החברה לא היה טוב (עמ' 25 שורה 30). לדבריה, "לפי הדברים של הנתבע הם היו בקשיים כלכליים שזה גם היה הרקע שפנתה אליה אז היה חשוב שתראה את הניירות האלה, אגב היא אמרה לי שהיא יודעת הכל ולא רצתה. לי זה היה חשוב" (עמ' 26 שורות 1-3).

     

  46. כאשר עומתה המגשרת עם דוחות מבוקרים של החברה המצביעים על רווח של 8,400,000 ₪ לסוף שנת 2014, הבהירה "לא ראיתי מסמכים כאלה" (עמ' 27 שורה 3). היא סיפרה, כי נחשפה לחשבונות בנק של החברה, לדוחות שנתיים ולהתחייבויות שהיו למס הכנסה (עמ' 27 שורה 5).

    המגשרת הודתה, כי לא בדקה את הזכויות הצבורות של הנתבע, לא את המוניטין של החברה, לא חשבונות בנק ולא את שווי נכסי המקרקעין (עמ' 27 שורות 25-35).

     

  47. המגשרת נכחה בעת אישור ההסכם, והעידה כי התובעת לא הביעה מורת רוח מתוכן ההסכם בעת אישורו (עמ' 30 שורות 2-3).

    לאורך התקופה בה עשו הצדדים ניסיון לשלום בית, לא פנתה התובעת אל המגשרת

    בבקשה לביטול ההסכם (עמ' 30 שורות 12-14). למעשה, התובעת היא שפנתה אל

    המגשרת שוב בשנת 2017 וביקשה כי תכין את הנספח להסכם, אשר לדעת המגשרת,

    יש בו כדי להיטיב עם התובעת (עמ' 30 שורות 22-23).

     

  48. התובעת, אשר הייתה נסערת מאוד בחקירתה בפני בית המשפט, טענה כי אמנם אישרה בפני בית המשפט במעמד אישור ההסכם שחתמה על ההסכם מתוך רצון ובהסכמה חופשית, אלא שהדברים לא היו נכונים. לדבריה, הנתבע איים עליה כי ירצח אותה ו"יפרק לה את הצורה" (עמ' 39 שורות 18-19).

    לטענתה, ב- 2017 "לא הייתי בדעה צלולה על מה החתימו אותי. הוא ניצל את זה" (עמ' 39 שורות 27-28). היא האשימה את הנתבע, כי נפגש בסתר עם המגשרת והכתיב לה את תנאי ההסכם (עמ' 40 שורה 1), הכחישה כי פגשה במגשרת בעסקת רכישת בית א (עמ' 40 שורות 11-12), וכן טענה כי לא יצרה קשר עם המגשרת לצורך עריכת ההסכם. לטענתה, הנתבע הוא שיצר קשר עם המגשרת (עמ' 40 שורות 13-15). לדברי התובעת, היא לא נפגשה לבדה עם המגשרת בשנת 2015, ופגשה בה פעם אחת בשנת 2017 (עמ' 40 שורות 26-27).

    התובעת תיארה כי הליך הגישור התנהל כך, שהמגשרת הכינה את ההסכם בתיאום עם הנתבע, והתובעת התבקשה לחתום עליו (עמ' 40 שורות 28-30).

    לדבריה, בשנת 2017 עלה בידה לשפר את הסכם הגירושין: "תודה לאל שנכנס לי שכל לראש. שראיתי איך הוא חי ואיך אני חיה". (עמ' 41 שורה 30).

     

  49. ייאמר, כי איני נותנת אמון בגרסתה של התובעת בדבר האופן בו נוהל הליך הגישור ונסיבות החתימה על ההסכם. התובעת הציגה אישורים רפואיים בדבר מצבה הנפשי, בהם צוין כי היא סובלת מקשיי תפקוד, מדיכאון ומחרדה (אישור רפואי מיום 14/6/19), מפוסט טראומה (אשור רפואי מיום 25/5/17), ועושה שימוש בקנאביס רפואי (24/4/19), כל אלה צורפו כנספח א' לתצהירה של התובעת, אולם אינם מוכיחים את מצבה הנפשי של התובעת בתקופת חתימת ההסכם.

    בנוסף, התיאור שנשמע מפי התובעת בדבר נסיבות יצירת הקשר עם המגשרת,

    התנהלות הליך הגישור והאופן בו גובשו תנאי ההסכם, אינו עולה בקנה אחד עם דברי המגשרת. סבורני, כי הצדדים אכן הכירו את המגשרת היכרות מוקדמת על רקע עסקת רכישת בית א, וכי התובעת אכן נפגשה עמה ביחידות, בניגוד לדבריה. לא מצאתי גם כי הנתבע והמגשרת ניסחו את ההסכם ללא ידיעתה של התובעת.

    בנוסף, לאחר שההסכם אושר, שבו הצדדים לחיות זה עם זה לאורך שנתיים נוספות. לו אכן נכונה טענת התובעת, כי היתה נתונה ללחץ, לאלימות ולאיומים מצד הנתבע וכל רצונה היה להשתחרר מכבלי נישואיה לו, מדוע שבה לחיות עמו שנתיים נוספות לאחר אישור ההסכם? מה מנע ממנה לממש את ההסכם ולהפריד את חייה מחיי הנתבע לאלתר?

    התובעת לא סיפקה ולו בדל של הסבר להתנהלותה זו, ומכאן אין לבית המשפט אלא לקבוע כי בניגוד לטענתה, לא נערך ההסכם מתוך כפיה, לחץ או איומים על התובעת. בנוסף, יש לדחות את הטענה כי התובעת לא הייתה מודעת להוראות ההסכם עליו חתמה, שכן לא עלה בידה להוכיח טענת "לא נעשה דבר". חזקה כי הנתבעת הייתה שותפת להליך הגישור והבינה את משמעות חתימתה על ההסכם.

    כפועל יוצא מכך, לא הוכיחה התובעת את עילת העושק כנימוק לביטול ההסכם, שכן לא הרימה את הנטל להוכחת מצבה בעת חתימת ההסכם, באופן שיש בו כדי להקים את התנאי הראשון להוכחת עילה זו.

     

  50. לדברי הנתבע, בעת שנוהל המו"מ בינו לבין התובעת, הציג בפניה מידע מקיף ומלא בדבר מצבה של החברה. היות שהחברה כרעה תחת נטל החובות, נכון היה ליטול על עצמו את כל חובות החברה, וכן לשאת בתשלום המשכנתאות על נכסי המקרקעין של הצדדים:

     

    "את כל ההסכמות שלנו הגענו ביני ובינה, במסגרת ההסכמות שלנו היא ביקשה ממני את הדוחות את הכרטסות, כל מיני נתונים של החברה, הבאתי לה ערימה של קלסרים, היא אמרה שהיא רוצה להתייעץ עם חברה, אמרתי לה הנה כל הכרטסת מה אנו חייבים לחברה, כל מה שקיבלתם בתצהירים היא ראתה הלכה לחברה שלה שיש לה חבר אקטואר, ואז היא חזרה ואמרה הכל בסדר היא רוצה להתגרש, הכל בסדר, היא רוצה להתגרש" (עמ' 47 ש' 20-24).

     

    הוא הוסיף:

    "אני לא מתכחש לחברה שהיא הרוויחה, בשנה שקדמה לגירושין היתה התדרדרות קשה" (עמ' 47 ש' 28-29).

     

  51. אליבא הנתבע, כי במהלך שנת 2014 חוותה החברה "התרסקות בפעילות והמגמה היתה מגמה של ירידה דרסטית... ההתרסקות שהיתה בפעילות של החברה, בשנה שקדמה לגירושין היא מבחינה כלכלית הובילה לגירושין ולמצב ולהסכמות שהגענו כי החברה היתה בהתרסקות. עצם זה שהחברה הרוויחה מיליונים לפני זה לא רלוונטי" (עמ' 49 ש' 20-21 וש' 33-35).

    וכן "הרקע היה שהחברה היתה במצב לא טוב. היו חובות שלנו לחברה, היה חובות לפיצויים, ספקים. אתה רוצה לדעת עוד איזה חובות יש לחברה? ההסכמה היתה שאני לוקח את כל החובות והסיכונים" (עמ' 56 ש' 16-18). 

     

    לטענת הנתבע, הוסיף מצב החברה להתדרדר עד שנת 2017 (עמ' 50 ש' 9-10).

    כשנשאל על הזכויות הסוציאליות שצבר, ואשר לא זכו להתייחסות בהסכם, השיב: "אני חושב שלא היו לי" (עמ' 53 ש' 7) ולגבי קרן הפנסיה: "אין לי, פרעתי אותה שקנינו את הבית, אולי אני מבלבל בין המושגים פנסיה ופיצויים אני יודע שכל מה שהיה לי בזכויות הסוציאליות פרעתי אותם כשקנינו את הבית" (עמ' 53 ש' 9-10).

     

    הנתבע סיכם את הדברים: "אני לקחתי על עצמי מעל 10 מיליון חובות, לכן סכום של כמה עשרות אלפים אם היה פה או שם זה לא היה רלוונטי כי זה לא עניין בסיכונים שלקחתי על עצמי, לא ניסיתי להעלים את זה, זה לא משהו שידעתי עליו ששוה כסף ובהחלט אם צריך הייתי נותן את זה גם בהסכם השני היא קיבלה כל מה שהיא רצתה. היא איימה שלא תיתן גט, והכל נתתי. גם המוצר זה המצאה שהביאו אותה" (עמ' 53 ש' 28-32) .

     

    הוא הוסיף: "אני לא לקחתי על עצמי רק סיכונים והתחייבויות, אלא תשלום של משכנתא למעלה משלושים אלף שקל לשני הנכסים. אני לקחתי על עצמי הרבה דברים" (עמ' 57 ש' 3-4).

     

  52. גם גרסתו של הנתבע מעוררת אי נוחות, בלשון המעטה. אמנם, נראה כי הנתבע דייק בכך שהתובעת היא שיצרה קשר עם המגשרת, ובתיאור שסיפק בנוגע לאופן בו נוהל הליך הגישור. אולם, אין ספק כי הצדדים גיבשו ביניהם את עיקרי ההסכם בהתבסס על הנתונים שפרש הנתבע בפני התובעת בנוגע לחברה. רק לאחר מכן הביאו הצדדים את עקרונות ההסכם לפני המגשרת.

    סבורני, כי הנתבע ליקט מידע סלקטיבי אודות החברה, בניסיון להעצים את תמונת חובותיה, ללא הנתונים המשלימים אודות הכנסות החברה.

    לו אכן היתה מוצגת לתובעת תמונה שלמה, היתה נוכחת לדעת כי החברה נהנית מעליה ברווחים, וכי חובותיה הגבוהים נוצרו בעטיים של הנתבע ושותפו. לא הוצגו לתובעת "קלסרים" של מידע, כי אם נתונים ספציפיים שיצרו מצג כי מדובר בחברה העומדת בפני "טביעה".

     

  53. לאחר שהתובעת, אשר למדה מפי הנתבע אודות ההתחייבויות המשמעותיות שהוא נוטל על עצמו בכך שהוא אחראי לפירעון חובות החברה והמשכנתאות, שוכנעה כי ההסכם מאוזן, פנו הצדדים אל המגשרת. זו, ביקשה גם כן להיחשף לנתונים אודות החברה, ושוכנעה על בסיסם כי עקרונות ההסכם משקפים את מצבה הקשה של

    החברה. כאמור, מדובר במידע חלקי בלבד שהוצג גם לה. עדותה של המגשרת היא שהכריעה את הכף במקרה הנדון, והבהירה כי ללא ספק לא הוצג בפניה המידע הכולל בנוגע לחברה.

     

    מכאן, כי ההסכם לא נכפה על התובעת, והיא חתמה עליו מתוך הבנה של האמור בו,

    בניגוד לטענתה. אלא, שבבסיס אותה הבנה עמדה הטעייה מצדו של הנתבע. הנתבע הטעה את התובעת, כמו גם את המגשרת, לחשוב כי מצב החברה גרוע משהיה. לא בכדי, קבע מומחה בית המשפט כי במועד חתימת ההסכם הייתה החברה רווחית, ורו"ח של החברה החרה – החזיק אחריו, בעוד בהסכם נקבע כי "לחברה חובות ונטל החזר הלוואות והבעל הציג בפני האישה תדפיסי הנהלת חשבונות לעניין זה" (סע' 54 להסכם).

     

  54. בשעה שהשליטה על הנתונים הנוגעים לחברה מצויה הייתה כל כולה בידי הנתבע, ואף רו"ח מטעם החברה הודו כי מעולם לא פנתה אליהם התובעת בעניין זה, והתובעת נתנה אמונה בנתבע ובמצג שהציג לה, מצאנו כי התובע ניצל אמון זה, ובחר לנהל מו"מ בחוסר תום לב עם התובעת, תוך שהוא מדגיש את חובות החברה, אולם מעלים את רווחיה. הנתבעת חתמה על ההסכם בהתבסס על מסד נתונים שגוי, מדובר בטעות שבעובדה – מצבה של החברה, שמקורה בהטעיה מצד הנתבע.

    בכל הנוגע לנספח להסכם, הוא נערך אמנם בחלוף שנתיים, אולם לא אושר בידי בית המשפט, על כל המשתמע מכך. אף השינויים שנערכו בו ביחס להסכם הם מינוריים, לעומת הנושאים העיקריים אשר הוסדרו כבר בהסכם, ולא שונו או נבדקו בשלב ההוא על ידי הנתבעת. כך, שההטעיה אשר הובילה לחתימת ההסכם, נמשכה והיוותה בסיס אף לנספח להסכם.

     

  55. ויודגש, לו היה בית המשפט מתרשם כי התובעת הייתה מודעת לרווחי החברה מחד, ולמשיכות הגבוהות של הנתבע ושותפו מאידך, וכתוצאה מכך מקבלת החלטה מושכלת להותיר את החברה בידי הנתבע, על רווחיה וחובותיה, לא היה מקום להתערב בהסכמת הצדדים. אלא שהתובעת הוכיחה כי היא לא הייתה מודעת לכלל הנתונים הרלוונטיים במועד חתימת ההסכם, וכי המצב בפועל שונה מזה שהוצג לה על ידי הנתבע. ההסכם קובע, כי התובעת תהנה מזכויות הנתבע בחברה או במוצר במקרה של מכירת חלקו בחברה או בפעילות השיווק של המוצר בלבד. בהעדר מכירה – אין התובעת זכאית למאומה. ספק אם התובעת היתה נותנת הסכמתה להסדר כזה לו היו מוכרים לה מלוא נתוני החברה.

    בנסיבות אלה, יש מקום לקבוע כי אף אם לא חתמה התובעת על ההסכם מתוך עושק,

    נכרת ההסכם עקב טעות והטעיה שהטעה הנתבע את התובעת, ובעקבות מו"מ שנוהל בחוסר תום לב, ותוך הפרת חובת הגילוי של הנתבע כלפי התובעת. הנתבע היה בעל שליטה מלאה במסמכי החברה, והתובעת נתנה בו את אמונה כי יציג לה את התמונה בכללותה, אלא שהוא לא עשה כן. כפועל יוצא מכך, דין ההסכם כולו להתבטל.

     

  56. אליבא התובעת, לאחר שהנתבע ביכה בפניה את מר גורלו בשל החובות האדירים המוטלים עליו, נודע לה בדרך מקרה כי טרקטורון יקר שמסר לה כי בכוונתו למכור בשל מצבו הכלכלי הקשה, עודנו מצוי ברשותו (ראו עמ' 42 ש' 18-30 ). הטענה כי הדבר גרם לה להבין כי הנתבע הוליך אותה שולל, ולבקש לבדוק באופן מקצועי את תנאי ההסכם - מתקבלת.

    סדר הזמנים היה, כי הנספח להסכם נחתם ביום 22/2/17 והצדדים התגרשו בחודש 2/17, כאשר פתיחת הליך י"ס על ידי התובעת נעשתה ביום 9/11/17. התובעת עתרה

    בהליך י"ס להטלת סעדים זמניים על נכסי המקרקעין כתוצאה מהנתונים שנגלו לה.

    אין לבחון את מועד פתיחת ההליכים אל מול מועד אישור ההסכם, אלא בהתייחס למועד פרידת הצדדים וחתימת הנספח להסכם. מדובר במספר חודשים, והתביעה אינה נגועה בשיהוי.

     

  57. אכן, מדיניות שיפוטית ראויה מכתיבה צמצום התערבות בהסכמי גירושין שאושרו בידי בית המשפט לאותם מקרים בהם הוכח כי התקיים פגם ברצון (מ"א 4504/90 פלוני נ' פלונית (29.3.93)). כאן, הרימה התובעת את הנטל הכבד שהונח לפתחה, והוכיחה כי ההסכם, וממילא אף הנספח להסכם המאמץ את הוראותיו העיקריות של ההסכם, נחתמו מתוך טעות, הטעייה ובחוסר תום לב בניהול המו"מ לכריתת ההסכם מצד הנתבע.

     

    משכך, הריני מורה על ביטול ההסכם והנספח לו.

     

    הנתבע יישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪.

     

    פסק הדין מותר לפרסום ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים.

     

    המזכירות תסגור את התיק.

     

    ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ