חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פס"ד בנוגע להתנגדות לקיום צוואה

: | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
32201-10-17,32421-10-17
30.8.2020
בפני השופט:
נמרוד פלקס - סגן הנשיא

- נגד -
התובעות:
1. ש.א.
2. ד.ק.

 הנתבע:
י.ע.
פסק דין
 
     

 

  1. בקשה לקיום צוואת המנוח א.ע. ז"ל (להלן - "המנוח"), אשר הלך לבית עולמו ביום x.x.17, שהוגשה על ידי שתי בנותיו (להלן - "התובעות"), והתנגדות לקיום הצוואה שהוגשה בידי אחיהן, בן המנוח (להלן - "המתנגד").
  2. עסקינן בצוואה בפני רשות, אותה עשה המנוח בפני הנוטריון צ.ש. (להלן - "הנוטריון") ביום 22.5.14 (להלן - "הצוואה"), ולפיה ציווה כי רכושו יחולק "על פי דין, או עפ"י צוואה שאכין, אם אכין" (סעיף 3 לצוואה), וזאת לאחר שהורה על ביטולה של "...כל צוואה וכל תוספת צוואה שנעשתה על ידי בין בכתב ובין בע"פ לפני צוואה זו בקשר לרכושי ו/או נכסי, לרבות הצוואה בה הורשתי את כל רכושי לבני י.ע. ..." (סעיף 1 לצוואה), וכן על ביטול "כל מתנה שנתתי.....שלא הושלמה" (סעיף 2 לצוואה); הצוואה למעשה ביטלה צוואה קודמת שערך המנוח ביום 17.2.2000 בפני  עוה"ד ונוטריון - ש.ש. (אבי הנוטריון) ובה הוריש את כל רכושו למתנגד.
  3. בירור ההליך התארך יתר על המידה בעיקר מפאת עיכוב ניכר בהגשת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' א.ו. (להלן - "המומחה"), שעל אף שמונה לתת חוות דעתו בעניין כשירות המנוח לבצע פעולות משפטיות עוד בהחלטתי מיום 27.5.18, הגיש את חוות דעתו אך ביום 18.4.19 (להלן - "חוות הדעת"), ואזי חל עיכוב נוסף בעטיין של שאלות ההבהרה שהפנו הצדדים אל המומחה, אשר התשובות להן הוגשו לבית המשפט רק ביום 12.6.20. ראו: פרוטוקול מיום 23.6.19, החלטתי מיום 28.7.19 ותשובות המומחה מיום 12.6.20. טעם נוסף לעיכוב בבירור ההליך, אם כי לא העיקרי, היה המחלה בה לקה ב"כ הקודם של המתנגד, אשר בעטיה הוחלף ייצוגו. ראו: פרוטוקול מיום 31.10.19, בקשות/הודעות המתנגד מהימים 3.11.19, 6.11.19, 23.1.20, 26.1.20.
  4. ההתנגדות נשענת בעיקרה על שני אדנים: האחד, טענת המתנגד, כי המנוח לא היה כשיר לבצע פעולות משפטיות בעת עריכת הצוואה; האחר, טענתו להשפעה בלתי הוגנת של התובעות על המנוח באמצעות המטפלת שטיפלה במנוח, משך מספר שנים.
  5. התובעות דחו את טענות המתנגד, שכן לטענתן, המנוח היה כשיר לצוות עת עשה את הצוואה בשנת 2014, וטענתן נתמכת הן בחוות הדעת המומחה, הן במסמכים רפואיים אודות המנוח, הן בעדותם של הנוטריון ועוה"ד א. ממשרדו, שנכח אף הוא בעת עריכת הצוואה, הן בעדות המטפלת גב' ס.נ.פ. (להלן - "ס.נ.פ.") שנכחה אף היא במעמד עריכת הצוואה, ואף עדות מר ש.ר. (להלן - "ש.ר.") שסחר עמו במטבעות; עוד כפרו התובעות בטענה, כי השפיעו על המנוח באופן בלתי הוגן. לגרסתן המנוח לא היה מבודד ומנותק, אלא עצמאי, ולא היה להן קשר עם המטפלת - אשר המנוח  נזקק  לה  בערוב ימיו, אך מפאת גילו המתקדם ובשל העובדה כי התגורר בבניין ללא מעלית. התובעות התנגדו להרחבת חזית אסורה בסיכומי המתנגד לעניין זה, עת ניסה לטעון לראשונה כי הן אלה שהשפיעו על המנוח ישירות, בהסתמך על עדות התובעת מס' 1, הגב' ש.א. (להלן - "ש.א.") לפיה פגשה את המנוח בסמוך לעריכת הצוואה (עמ' 83 לפרוטוקול מיום 3.3.20).
  6. טרם אפנה לדון בטענות הצדדים לגופן אציין, כי בכתב התנגדותו ובמהלך ההליך כולו עמד המתנגד על טעם נוסף להתנגדותו, אותו זנח בסיכומיו. עסקינן בעתירת המתנגד לקיים את רצונו האמיתי כביכול של המנוח, כפי שהובע בצוואתו הקודמת משנת 2000, צוואה נוטריונית שנערכה על ידי אביו של הנוטריון (עוה"ד ש.ש.), בה הוריש למתנגד את כל רכושו; או לחילופין, כפי שהובע בצוואתו בעל פה כביכול של המנוח - שנערכה כנטען בסמוך לפטירתו, בהצהרותיו הנטענות של המנוח בעל פה, בפני ס.נ.פ. ואנשים נוספים, כעולה מתצהיריהם שצורפו כנספח י' להתנגדותו; טענתו זו לקיומה של צוואת שכיב מרע, נזנחה כאמור על ידי המתנגד בסיכומיו ולא בכדי, באשר היא מערערת מאליה את טענתו הראשונה בדבר אי כשירות המנוח לערוך את צוואתו משנת 2014. הרי, אם לשיטתו המנוח לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה (2014) - מפאת דמנציה בה לקה - נדמה כי לא יכול היה להיות כשיר בעת עריכת הצוואה המאוחרת (שכיב מרע), מספר שנים לאחר מכן. נדמה כי משהבין זאת המתנגד, ניסה ליישב טענותיו הסותרות בסעיף 3 לתצהירו כך שעתר לקיום צוואת שכיב מרע, כטענה חלופית בלבד - אך למקרה שייקבע כי המנוח היה כשיר בערוב ימיו לעשיית פעולות משפטיות ובכללן צוואות; אלא שאף טענה חלופית זו מערערת את טענת היעדר כשירות המנוח, וממילא משנזנחה בסיכומי המתנגד, מתייתר מאליו הצורך לדון בה, אם כי יש בטענה זו משום השלכה על אמינות גרסת המתנגד בכללותה.
  7. למען הסר ספק אציין כי המתנגד ממילא לא הגיש כל בקשה לקיום צוואה אחרת של המנוח; ולמעלה מן הצורך אף אומר שעל פניו אין בעדויות שהובאו לעניין קיום צוואת שכיב מרע לעמוד בדרישות הדין ובנטל ההוכחה המוטל על המתנגד לעניין זה (ע"א 430/73 אקשטיין נ' כהן, פ"ד כח (2), 432, 434 (1974); ע"א 88/88 יעקובוביץ נ' היועמ"ש, פ"ד מד(2) 69, 73 (1990). כך שאף לו היה עומד המתנגד על טענתו זו, הדעת נותנת, כי הייתה זו נדחית לגופה. באשר לעדים שהיו עשויים אולי לתמוך בטענה בדבר קיומה של צוואת שכיב מרע יאמר, כי הגב' ע.ח. כלל לא הובאה לעדות; עדות המטפלת הגב' ק.מ., שטיפלה במנוח בחודש האחרון לחייו במקום המטפלת הקבועה ס.נ.פ., עת האחרונה שהתה בחופש מולדת, אינה אמינה בעיני. מחקירתה הנגדית עלה, כי גרסתה בתצהיר עדותה הראשית נערכה למעשה על ידי המתנגד, ואף הצטייר הרושם, כי היא עצמה סברה שהמנוח אינו צלול לגמרי, באותו חודש ששהתה עמו עד פטירתו, וכשלוש שנים לאחר שנעשתה הצוואה (ש' 24-32 בעמ' 32; ש' 22-25 בעמ' 35; ש' 7-17 בעמ' 36 ש' 1 בעמ' 41; ש' 28-29 בעמ' 43 לפרוטוקול מיום 14.5.18); ואף עדות מר י.ק. שבנוסף לכך שלא הייתה מהימנה בעיני, אף אינה מלמדת על דברים שאמרה כביכול המנוח בפרק זמן בו עשויים היו להיות דבריו הנטענים משום צוואת שכיב מרע (סעיף 11 לתצהירו, ש' 14-28 בעמ' 58, ומנגד ש' 10-14 בעמ' 60 לפרוטוקול מיום 3.3.20; וכן טענות התובעות לעניין זה בסיכומיהן, ש' 3-14 בעמ' 38 לפרוטוקול מיום 23.7.20; סעיף 23(ג) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק הירושה"); לעניין זה יש להוסיף ולומר, כי לנוכח חוות דעת המומחה, לפיה חל שינוי במצבו הקוגניטיבי של המנוח בשלהי שנת 2016, הרי ממילא מתעורר ספק בדבר כשירות המנוח לצוות בערוב ימיו. ראו: עמ' 12 לחוות הדעת.
  8. סוגיה זו מצטרפת להתרשמותי הכללית מגרסת המתנגד ומעדיו, אשר לא הייתה אמינה בעיני. ראו לעניין זה עדות המתנגד לפיה "בדרך כלל" הוא מקפיד לומר אמת, ש' 11-12 עמ' 28 לפרוטוקול מיום 31.10.19; ש' 15-20 עמ' 30 לפרוטוקול מיום 31.10.19 ועדות המתנגד מיום 3.3.20, עמ' 2-4. לעניין זה אציין כי מזה שנים ארוכות טרם פטירת המנוח התגורר המתנגד בארץ אחרת ונמנע מלשוב ארצה בעטיו של סכסוך גירושין מאשתו, דבר שאינו רלוונטי להליך דנן אלא בעקיפין, לשם הבנת מערכת היחסים המורכבת בין הנפשות הפועלות. בנסיבות אלה קיים המתנגד קשר טלפוני בלבד עם המנוח וצירף לתצהירו תמלילי כמאה שיחות עם המנוח, אותן הקליט במהלך השנים, אשר אינם תורמים להוכחת טעמי התנגדותו, הן לעניין כשירות המנוח והן לעניין השפעה בלתי הוגנת מצד התובעות, אלא אף יש בחלקם כדי להפריך חלק מטענותיו ולאיין את גרסתו, בפרט באשר לרצונו החופשי והאמיתי של המנוח (ראו למשל קלטת מס' 51 ובפרט ש' 6-8 עמ' 3 לתמליל; קלטת מס' 65, ש' 10-11 עמ' 7 לתמליל). יוער כי מעדות המתנגד עולה בבירור שהוא לא הגיש את כל הקלטות שברשותו והבחירה איזו מה לתמלל ולהגיש לבית המשפט נעשתה לשיטתו על דעת בא כוחו (ש' 21-25 עמ' 8, ש' 19-23 עמ' לפרוטוקול מיום 3.3.20) המתנגד אף העיד בנוגע למועדים בהם בוצעו השיחות - כי לפחות לגבי חלק מהקלטות - שלא ידע להבהיר לאיזה חלק הוא מתכוון - הוא ניסה לשחזר את תאריכי השיחות לקראת הדיון בבית המשפט, וכאשר הבין את הקושי בכך שלא ניתן לדעת מתי בוצעו השיחות, הפנה אצבע מאשימה לבא כוחו הקודם (ש' 8-28 עמ' 15 לפרוטוקול מיום 3.3.20).
  9. כאן המקום לציין כרקע להליך זה, כי משפחת ע. התאפיינה במערכת יחסים מורכבת עוד קודם לפטירת אם הצדדים, על רקע מערכת היחסים שבין המנוח ואשתו (אמם של הצדדים) ואופיו של המנוח. אחר פטירת האם, חלה ככל הנראה תפנית במערכת היחסים המשפחתית, כאשר לשיטת התובעות, נוכח השפעת המתנגד על המנוח, ראה המנוח את בקשתן לצו ירושה אחר עיזבון אמן המנוחה, כהליך שננקט כנגדו במטרה לגרוע מזכויותיו ומרכושו. החל ממועד זה חלה תפנית מסוימת במערכת היחסים המורכבת ממילא, כאשר המתנגד התקרב אל אביו בעוד התובעת מס' 2 - ד.ק. (להלן  - "ד.ק."), התנתקה מהמנוח כמעט לגמרי, ש.א. שמרה עמו על קשר מעת לעת, ולשיטתה החל משנת 2014 הקשר בינה לבין אביה המנוח היה אך טלפוני (ש' 5-30 עמ' 84, וש' 23-29 עמ' 85, ש' 1-12 עמ' 86 לפרוטוקול מיום 3.3.20). זאת על רקע התנהגות המתנגד והשפעתו לרעה על אביהן כנגדן, אשר תרמה להתערערות הקשר בין התובעות לבין המנוח.


    נטל ההוכחה ופגמים צורניים
  10. ככלל, נטל השכנוע מוטל על בעל-הדין המתנגד לקיום הצוואה ככל שלא נפלו בה פגמים צורניים. ראו:  ש' שילה, "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה - 1965" הוצאת נבו (1992) כרך א', בעמ' 232. במקרה דנן, ככל שקיימים פגמים צורניים בצוואה כנטען על ידי המתנגד, ואף אם יש בהם די על מנת להעביר את נטל השכנוע לכתפי התובעות - המבקשות את קיום הצוואה, נדמה כי מידת השכנוע פחותה בנסיבות דנן, כאשר ממילא שוכנעתי באמיתות הצוואה ובכך ששיקפה את רצון המנוח, באופן שניתן להכשירה על אף הפגמים שנטענו, בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק הירושה. זאת עת מהראיות עולה, כי התקיימו מרכיבי היסוד של הצוואה, הן שהצוואה נאמרה או הוגשה על ידי המנוח לנוטריון, הוא הרשות (סעיף 25(ב)(3) לחוק הירושה).
  11. הלכה מושרשת בפסיקה, כי פגם באחד המרכיבים הצורניים הנדרשים בצוואה יש בו כדי להעביר את הנטל להוכחת אמיתותה אל כתפי המבקש לקיימה. על-אף האמור, יש שאי - תקינות חיצונית על פני הצוואה היא כה שולית וקלת ערך, עד שאינה עולה כדי "פגם", המעורר כשלעצמו חשד ב"אמיתות הצוואה" (ע"א 6198/95 שולמית יעקב נ' שרה בראשי, פ"ד נב(2) 603, 617 (1998)‏‏; הפסיקה עמדה על כך שההקפדה על הדרישות הצורניות בצוואה בפני רשות פחות מחמירה מההקפדה על דרישות צורניות בצוואה בפני עדים. ההקפדה על קיום הדרישות הפורמאליות תלויה באופן עריכת הצוואה. ככל שאופן עריכתה מבטיחה ערובה טובה יותר לאמיתותה וגמירות דעת המצווה, ניתן להסתפק בדרישות פורמאליות מועטות יותר. בעצם המעמד בפני הרשות יש מידה רבה יותר של טקסיות ורשמיות המדגישות את רצינות ההחלטה ואת גמירות הדעת הדרושים לצוואה (ע"מ (י-ם) 729/05 סובול נ' לויטין (2005)‏‏; ע"א 796/87 מסד אריאל נ' דוידי, פ"ד מה(2) 473, 476-479 (1991).
  12. יפים לעניין זה גם דברי כבוד השופט שוחט בעמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א' נ' ש' נ' א' מ' ק' (2013), לפיהם:‏‏ "הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם - בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו - הינה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים - אלה הטוענים לפסילת הצוואה - תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים".
  13. נוסף על שני הטעמים המהותיים, אשר פורטו לעיל, להם טען המתנגד, שיש בהם - לו יוכחו - לגרוע מתוקפה של הצוואה ולהם אדרש להלן בהרחבה, העלה המתנגד, טענות בדבר פגמים צורניים שנפלו בצוואה, והם - אי דרישת הנוטריון תעודה רפואית מהמנוח על אף שהחתימו בביתו כשהוא מרותק למיטתו; ורישום הנוטריון כי המנוח קרא את הצוואה, על אף שהמנוח לא ידע קרוא וכתוב. כאשר לעניין זה גם אם הקריא הנוטריון למנוח את הצוואה - אין בכך להועיל בנסיבות בהן הוא לא שמע היטב בשתי אוזניו. (סעיף 62 להתנגדות). בסיכומיו טען המתנגד טענה נוספת, אשר ספק האם יש בה לטעמו כדי להצביע על פגם צורני נוסף, היא הטענה בדבר אי רשום שכר הנוטריון באישור הנוטריוני בדבר עשיית הצוואה (עמ' 25-26 לפרוטוקול מיום 23.7.20; תקנה 17 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977 (להלן - "תקנות הנוטריונים"). יוער, כי התובעות התנגדו להרחבת החזית (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 23.7.20).

    אי ידיעת קרוא וכתוב ופגם בשמיעה
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

חזרה לתוצאות חיפוש >>