פס"ד בנוגע להוספה להכנסתם המוצהרת של המערערים הפרשי הון בלתי מוסברים על בסיס שתי הצהרות

פתח דבר

עניינם של הערעורים ששמיעתם אוחדה בשומות בצו שקבע המשיב למערערים (אב ובנו) לשנות המס 2005-2011 בהן הוסיף להכנסתם המוצהרת הפרשי הון בלתי מוסברים על בסיס שתי הצהרות הון מתאריכים 31.12.2005 ו- 31.12.2012.

מערער 1 הוא בנו של מערער 2 והשומה שהוצאה למערער 2 היא חלופית לשומה שהוצאה למערער 1.

בהחלטתי מתאריך 26.2.2018 קבעתי כי ככל שמערער 2 לא יתייצב לדיון ההוכחות (לאחר כמה דחיות שניתנו בעניינו), ינוהלו הערעורים בנפרד באופן, שבשלב ראשון יידון הליך הערעור שהוגש על ידי מערער 1, שממילא נסב על השומה העיקרית שהוציא המשיב, ורק אם יתקבל הערעור של מערער 1, יהיה מקום לבחון את השומה החלופית שהוצאה למערער 2 במסגרת הליך הערעור שהוגש על ידו.

ברם, ככל שיוחלט על דחיית הערעור שהוגש על ידי מערער 1, השומה העיקרית שהוצאה לו תיוותר על כנה ויתייתר הצורך לדון בערעור שהוגש על ידי מערער 2 בגין השומה החלופית.

יצוין כי המשיב הוציא למערער 1 שומה עיקרית המבוססת על השוואת הון ושומה חלופית המבוססת על הפקדות בחשבון הבנק. במסגרת דיון הוכחות מתאריך 14.2.2018 הודיע המשיב כי אינו עומד עוד על השומות החלופיות שהוצאו למערערים (פרוטוקול דיון עמוד 10 שורות 14-16).

עוד יצוין כי המשיב מודה בכך שטעה בשומה משום שחייב את המערערים בגין הוצאות מחיה לשנים 2005 ו- 2012: לגבי שנת 2005, שנה זו שורבבה בטעות ואינה רלוונטית להפרשי ההון שנתגלו בתקופה שמיום 31.12.2015 ועד 31.12.2012. אשר לשנת 2012, שנה זו לא נכללה בתקופת השומה שהוצאה.

הדיון להלן יתמקד, אפוא, בשומה העיקרית שהוצאה למערער 1 לשנות המס 2006-2011 בלבד (להלן – המערער).

שומה זו מבוססת על הפרשי הון שנתגלו בין שתי הצהרות הון שהגיש המערער לשנים 2005 ו- 2012. לטענת המשיב, המערער לא כלל בהצהרת ההון לשנת 2012 את דירת המגורים שרכש ברחוב A  בנתניה (להלן – הדירה ברחוב A) ואף לא כלל את שני הרכבים מסוג מזדה וטויוטה שבבעלותו. לגידול ההון בין שתי הצהרות ההון הוסיף המשיב את הוצאות המחיה של המערער ובני משפחתו, לפי לוחות 3-4, והפחית את הכנסותיהם המדווחות של המערער ואשתו משכר עבודה. לטענת המשיב, גידול ההון של המערער אינו תואם את הכנסותיו המדווחות ואת ההוצאות שהוציא למחייתו ולמחיית בני משפחתו, ומכאן המסקנה כי המערער השמיט הכנסות מדוחותיו באופן המצדיק את הוצאת השומה לפי מיטב השפיטה.

אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי את מלוא חומר הראיות שהונח בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כפועל יוצא, השומה העיקרית שהוצאה למערער תעמוד על כנה (בכפוף להפחתת הוצאות המחיה לשנים 2005 ו- 2012) ומתייתר הצורך לדון בערעור שהוגש על ידי מערער 2 בגין השומה החלופית.

רקע עובדתי ואופן בניית השומה

1. המערער, דוד אסרף, נשוי משנת 2005 והוא אב לשני ילדים.
2. המערער ואשתו אורנית (להלן – אורנית או אשת המערער) נדרשו להגיש הצהרת הון לתאריך 31.12.2005.

במסגרת הצהרת ההון לשנת 2005 הצהירו בני הזוג כי אין להם נכסים, השקעות או התחייבויות (העתק הצהרת ההון לתאריך 31.12.2005 צורף כנספח 1 לתצהיר המשיב).

3. בהצהרת ההון שנדרשו להגיש לתאריך 31.12.2012 הצהירו המערער ואשתו כי הם בעלי חשבון בבנק הפועלים ביתרה אפס וכי יש ברשותם "ריהוט ומוצרי חשמל" מבלי לציין את עלותם (העתק הצהרת ההון לתאריך 31.12.2012 צורף כנספח 2 לתצהיר המשיב).
4. המשיב חלק על הצהרת ההון המאוחרת וקבע כי יש לייחס למערער ולאשתו בעלות בדירת מגורים – הדירה ברחוב A, ובשני הרכבים, באופן היוצר להם הפרשי הון בסכום של 2,805,625 ש"ח לתקופה שמיום 31.12.2005 ועד ליום 31.12.2012.

לאחר דין ודברים בין המשיב למערער וקבלת נתונים נוספים, קיבל המשיב חלק מההסברים של המערער והעמיד את הפרשי ההון המיוחסים לו על סכום מופחת של 2,153,946 ש"ח.

5. המשיב טען כי דירת מגורים ברחוב A, ששולמה עליה תמורה של 1,550,000 ש"ח, שייכת למערער ולאשתו, וזאת למרות שהיא רשומה בפנקסי המקרקעין על שם הוריו של המערער (ארמנד וליליאן אסרף).