פס"ד בוועדת ערר חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג - 1963)

יו"ר ועדת הערר, השופט ה' קירש (דעת מיעוט)

• מבוא

1. בחודש נובמבר 2015 מכרו העוררים את זכויות הבעלות שהיו להם בנכס מקרקעין המצוי בקומת הקרקע של בניין מגורים בעיר תל אביב.

לצורך תשלום מס שבח מקרקעין על מכירה זו הנכס הנמכר הוגדר על ידי העוררים כדירת מגורים מזכה כמשמעות מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 ("החוק"). הצגת הנכס כדירת מגורים הייתה אמורה לזכות את העוררים בחישוב מס שבח מוטב בהתאם לסעיף 48א(ב2) לחוק. המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין, הסתייג מסיווג הנכס הנמכר כדירת מגורים: לטענתו, היות וחלקי הבניין הכלולים בנכס מוגדרים לפי ייעודם התכנוני המקורי כמחסן, חדר הסקה, "גרז'" (מוסך) ואף כשטח פתוח, אין אפשרות להחשיבם כ"דירת מגורים" לצורך מתן הקלה במסגרת החוק.

אין למעשה מחלוקת כי הנכס אכן שימש למגורי אדם במשך עשרות שנים והיו קיימים בו אותם מתקנים הדרושים ברגיל למגורים (מטבח, מקלחת וכדומה).

2. העוררים גורסים כי הם רכשו את הנכס כדירת מגורים, ובמרוצת השנים כל הגורמים הנוגעים בעניין התייחסו אליו כאל דירה המשמשת למגורים. לדבריהם, במשך תקופה ארוכה הם כלל לא היו מודעים לייעוד התכנוני המקורי של הנכס וכי ייעוד היסטורי זה איננו מצדיק את שלילת הטבת המס מהם היום, לאחר שהמקום שימש כדירה לכל דבר ועניין במהלך שנים רבות. עוד טוענים העוררים כי לאחרונה נמצאה ראיה לכך כי מלכתחילה ניתן היתר להקים במקום דירה, כך שאין כלל בעיה של ייעוד תכנוני.

3. המשיב ערך השומה ללא חישוב מס מוטב ודחה את ההשגה שהוגשה על ידי העוררים כך שהמחלוקת מונחת עתה בפני ועדת הערר ועלינו להכריע אפוא אם מדובר ב"דירת מגורים מזכה", אם לאו. לדעתי יש להשיב על שאלה זו בשלילה ולדחות את הערר, ובכך אני נותר במיעוט מבין שלושת חברי ועדת הערר.

• המסגרת החוקית

4. עניינו של סעיף 48א לחוק הוא "המס על השבח". סעיף 48א(ב2)(1) קובע לאמור:

"על אף האמור בסעיף קטן (ב)(1), במכירת דירת מגורים מזכה שיום רכישתה היה לפני יום המעבר [1.1.2014], יחויב השבח הריאלי בהתאם להוראות אלה:

• השבח הריאלי עד יום המעבר יהיה פטור ממס;
• על יתר השבח הריאלי לאחר יום המעבר יחול מס בשיעור הקבוע בסעיף קטן (ב)(1);"