פס"ד בבר"ע שהגישה מבקשת בעניין ביקוריו של בנם המשותף של הצדדים אצל המשיב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט א. שני, מיום 20.10.2022) שאישרה למשיב ליטול את בנם המשותף של הצדדים מחוץ לדירת אמו המבקשת בימים ב' וד' בין השעות 16:00-20:30 ובלבד שהביקורים יתקיימו במקומות ציבוריים, זולת אם בבית המשיב יהיה נוכח גם צד ג'.

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים נישאו בשנת 2003 והתגרשו בשנת 2017. מנישואיהם נולד בנם יליד שנת 2012 (להלן: הקטין).

ביום 10.10.2017 חתמו הצדדים על הסכם ממון וגירושין שאושר בבית הדין הרבני וקיבל תוקף של פס"ד, גם לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. כעולה מפסק-הדין הצדדים שניהם היו מיוצגים ע"י מי שמשמש כיום ב"כ המבקשת. בהסכם נקבע כי הקטין יהיה במשמורתה של אמו המבקשת וכן נקבע הסדר חריג ביותר באשר להסדרי השהות שיקיים המשיב עם בנו הקטין: "בזמנים שיתואמו עם האם ובלבד שמפגשי האב עם הבן יתקיימו בנוכחותה, בהשגחתה ובפיקוחה ו/או בנוכחות, השגחת ופיקוח מי מטעמה כפי שתעדכן את האב. מפגשים כאמור לעיל, יתקיימו לאחר שמועד המפגש תואם בין הצדדים והוסכם ע"י האשה מראש. מלבד המפגשים כמוצג לעיל, לא יתקיימו מפגשים בין האב לבן שלא בנוכחות האם, לרבות במוסדות החינוך, ובכל מקום אחר, אלא בתיאום מראש ובלבד שנתנה הסכמת האם ואישור נוכחותה במפגש." (ס' 5.1-5.3 להסכם).

ביום 9.9.2021 הגיש המשיב לביהמ"ש קמא תביעה לקביעת זמני שהות והסדרי ראייה קבועים אחרים עם הקטין, הכוללים שתי לינות בשבוע ובכל סופ"ש שני, וללא כל פיקוח (תמ"ש 9617-09-21). מעיון בתביעה עולה כי המשיב הותיר את הרקע שהביא להסדרי השהות החריגים שנקבעו בהסכם מעורפל למדי. המשיב טען בתביעתו כי סבל מנישואיו, רצה להתגרש וכי חתם על הסכם הגירושין בשעה שלא היה מיוצג ו"שימש כחותמת גומי" וכי גם לשאלת הדיין האם מודע לעובדה כי יראה את בנו בנוכחות האם בלבד השיב כי הוא מודע ומסכים "בידיעה ומתוך הבנה ומחשבה שהנתבעת דאגה לטובת הקטין בהסכם הגירושין שערכה והגישה באמצעות בא כוחה – דבר שלימים התבררה כידיעה שגויה והבנה ומחשבה לא נכונה" (ס' 13 לתביעה).

המבקשת בכתב הגנתה לתביעה טענה כי הרקע לגירושין ולהסכם הגירושין שנערך מקורו בעובדה כי בשנת 2017 נודע לה מאחיה כי בעלה המשיב במשך שנים רבות וממושכות פגע מינית בבתו, אחיינית המבקשת, בהיותה כבת 9 ועד גיל 16. המבקשת טוענת כי לאור הגילוי ולאחר שהמשיב הודה בפניה והביע צערו ובקשתו כי יסלחו לו קרוביה, עזב את הבית באותו הערב ונענה לדרישתה כי מעתה יפגוש את הקטין רק בביתה ובהשגחתה, והסכמה זו עוגנה בהסכם הגירושין שנחתם ביניהם.

אציין כי בתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור שלפניי המשיב טוען כי ב"כ המבקשת ייצג בעת אישור הסכם הגירושין את שני הצדדים וטוען כי חתם על הסכם הגירושין לאחר "איומים ולחצים מצד משפחתה של המבקשת". עוד אציין כי מחומר הראיות שלפניי, דברי המשיב כפי שהובאו בחוות דעת העו"ס אבי תפילין שהתבקש להעריך את מסוכנותו של המבקש, המשיב ציין בפניו כי חתם על הסכם הגירושין לאחר שהואשם ע"י המבקשת כי התעלל מינית באחיינית במשך שנים וכי אם לא יחתום על ההסכם היא תיגש למשטרה ותתלונן על הפגיעות המיניות.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי מאז נכרת הסכם הגירושין ובמשך 4 שנים התקיימו הסדרי השהות של המשיב עם בנו הקטין באופן מצומצם ביותר בתיאום עם המבקשת ובפיקוח כאמור בהסכם הגירושין.

ביום 10.6.2021 פנתה האחיינית הנפגעת לכאורה ממעשי המשיב , באמצעות באת כוחה, במכתב דרישה לפיצויים מהמשיב. בקשת המבקש ליישוב סכסוך, בעקבותיה הוגשה התביעה, הוגשה ע"י המשיב ביום 13.7.2021, חודש ימים לאחר אותה דרישה לפיצויים מטעם האחיינית, דרישה שלהבנתי לא נענתה ע"י המשיב ובעקבותיה הגישה האחיינית תביעה נזיקית נגדו.

ביום 9.9.2021 הורה ביהמ"ש קמא על הגשת תסקיר אודות המשפחה. כעולה מהתסקיר שהוגש ביום 19.12.2021, לאור מורכבות הנושא כונסה וועדת תסקירים. בתסקיר מתואר כי הוועדה התרשמה כי לאורך השנים הצדדים הגיעו להסכמה והיה שיתוף פעולה ביחס לבנם ולמפגש המשיב עמו. בתסקיר מתואר כי הוועדה ניסה לבדוק עם המשיב ולקבל ממנו תשובות לשלוש שאלות מרכזיות: מדוע הסכים לחתום על הסכם כה מגביל לפני 4.5 שנים אם טוען לחפותו ולא מודה בפגיעה באחייניתה של האם?; מדוע הסכים להמשיך בהסדרים במשך 4.5 שנים ורק עכשיו פנה בבקשה לשנותם? מדוע במשך 4 חודשים מיום הגשת תביעתו בחר שלא לראות את בנו?. בתסקיר מתואר כי מצדו של המשיב לא התקבלה תשובה מניחה את הדעת לאף אחת מהשאלות הללו. המבקשת מצדה הציגה מסמכים הנוגעים לתביעת האחיינית נגד המשיב וועדת התסקירים סברה כי "מסמכים אלו מתארים סיטואציות קשות מנשוא אותן ביהמ"ש יצטרך לבחון ואין באפשרותנו לבחון אותם ולהביע עמדתנו ביחס אליהם אולם הם מעוררים דאגה גדולה מאחר וברור כי הליך אזרחי זה יערער את כל חייהם של הנוגעים בדבר ובעיקר עלולים להשפיע גם על הקטין". המלצת ועדת התסקירים הייתה כי בשלב הזה אין לעשות שינויים בהסדרי השהות וכי "אם וכאשר תישקל פתיחה של המפגשים בעתיד, הם יותנו, מבחינתו, בבדיקת מסוכנות לאב, אולם, כאמור , בשלב זה – המלצת הועדה הינה לא ליצור שינויים".