פס"ד בבקשת רשות ערעור שעניינו צו מניעה לפרסום סרטוני עירום והעברתם לצד השני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ליאור ברינגר, בתלה"מ 16741-03-20( מיום 30.3.20 המורה על מתן צו עשה נגד המבקשת ועל החלטה מיום 5.4.20 שדוחה בקשה לביטול הצו.

העובדות הצריכות לעניין

המבקשת והמשיב בני זוג נשואים.

ביום 8.3.2020 הגיש המשיב נגד המבקשת תביעה נזיקית בגין לשון הרע, הפרת הפרטיות, ועוד במסגרתה טען , בין השאר, כי המבקשת השתילה מצלמות סתר בחדר המיטות שלו ותיעדה את חיי המין שלו עם בנות זוג שונות, ללא ידיעתו והסכמתו, אף עשתה שימוש בתוצרים אלו (סרטונים).

מלבד הסעד הכספי לו עתר המשיב במסגרת התביעה, עתר גם למתן צו שיאסור עליה לפרסם את הסרטונים ו"צו המורה על העברת הסרטונים שצולמו וכל התמונות שהופקו מהם" (ס' 61א' לכתב התביעה).

ביום 10.3.20, קרי יומיים לאחר הגשת התביעה, הגיש המשיב לבית המשפט קמא בקשה שהוכתרה כ"בקשה דחופה לצו עשה- האוסר הפצת סרטוני עירום וחומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות". במסגרת הבקשה עתר המבקש "להורות בצו למשיבה, להימנע מכל פרסום של הסרטונים וכן להעביר העתק שלהם לידי המבקש, שכן לא הועבר אליו העתק שלהם והם רק הוקרנו לעיני באי כוחו, במסגרת מעין "סחיטה" או "איום מרומז" (אפילו לא מרומז) לפרסם אותם" (ס' 12 לבקשה).

ביום 30.3.20, בהיעדר תגובה מטעם המבקשת (לאחר שביום 10.3.20 הורה ביהמ"ש קמא למבקשת להשיב לבקשה) נעתר ביהמ"ש קמא ונתן צו כמבוקש בבקשה ולפיו המבקשת תמנע מכל פרסום של התמונות והסרטונים "וכן תמסור לו תוך 5 ימים עותק של תמונות וסרטונים כאמור, באמצעות בא כוחו".

ביום 31.3.20 הגישה המבקשת בקשה לביטול החלטת ביהמ"ש קמא מיום 30.3.20 מהטעם שניתנה טרם חלף המועד להגשת התגובה מטעמה (משלטענתה לא בוצעה מסירה כדין של הבקשה). לאחר קבלת תגובת המשיב לאותה בקשה, דחה אותה ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 5.4.20 תוך שהוא מציין כי גם לאחר עיון מדוקדק בטיעוניה לא מצא טעם מהותי להיענות לבקשתה לביטול הצו. המבקשת אף חויבה בהוצאות משפט ע"ס 3,000 ₪.

על החלטת ביהמ"ש קמא מיום 30.3.20 ו על ההחלטה מיום 5.4.20 שלא לבטל את הצו בכל הנוגע למסירת הסרטונים והתמונות לידי המשיב, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.