פס"ד בבקשת המערערים לפרסם בתכנית "המקור" תיעוד חזותי וקולי מחקירתו של שעיה סגל ז"ל במשטרה

השופט נ' סולברג:

1. האם נכון יהיה להתיר למערערים לפרסם בתכנית 'המקור', תיעוד חזותי וקולי מחקירתו של שעיה סגל ז"ל במשטרה?

2. במסגרת חקירות המשטרה בעניינו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, זומן במהלך שנת 2017 שעיה סגל למסור גרסתו בעניין. לדאבון הלב, חלפו חודשים ספורים ממועד החקירה, וסגל נתבקש לבית עולמו. לימים, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד ראש הממשלה ונאשמים נוספים. המשפט החל, וכעת מצוי בפרשת התביעה. ביום 24.2.2021, פנו המערערים להרכב השופטים שדן בתיקי ראש הממשלה (השופטים ר' פרידמן-פלדמן, מ' בר-עם וע' שחם), וביקשו להתיר להם לפרסם בתכנית 'המקור', קטעים המתעדים באופן חזותי וקולי את חקירתו של שעיה סגל ז"ל במשטרה. הבקשה הוגשה לפי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן: חוק חקירת חשודים). בהחלטה מיום 25.2.2021 – דחה הרכב השופטים את הבקשה. נקבע, כי מכיוון שבחקירת עד עסקינן ולא בחקירת חשוד, הרי שסעיף 13 לחוק חקירת חשודים – שעניינו בפרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה – אינו חל, ולבית המשפט אין סמכות לדון בבקשה.

3. בא-כוחו של ראש הממשלה, הגיש בקשה לעיין מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי. לדבריו, סעיף 13 לחוק חקירת חשודים, אינו חל רק על מי שנחקר כחשוד במשטרה, אלא גם על מי שנחקר כעד. לפיכך, יש לדון בבקשה "ולקבוע שאין לפרסם את המבוקש בה". ב"כ ראש הממשלה טען, כי באמצעות בקשת הפרסום מבקשים המערערים "לעשות שימוש בהדלפה אסורה"; והוסיף וטען בהקשר זה, כי "דומה שאוזלת היד של רשויות האכיפה ביחס לתופעה הנרחבת של הדלפות של חומרי חקירה בהליך זה הביאה לתעוזה יוצאת דופן שמקבל ההדלפה פונה עם ההדלפה האסורה לבית המשפט שיתיר לו לפרסם אותה".

           מנגד, הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי את עמדתה של הגב' שרהלה סגל, אלמנתו של שעיה ז"ל, והיורשת היחידה של עזבונו, והיא אמרה כדברים הללו: "מר דרוקר ביקש הסכמתי – בנסיבות הללו – לאפשר את שידור הוידאו והאודיו של הקלטת ואני מסכימה כי ערוץ 13 ורביב דרוקר יפעלו על פי דין, וככל שבית המשפט יבקש לקבל עמדתי בנושא הרי שאני מותירה ההחלטה בנושא לשיקול דעתו של בית המשפט".

4. בתגובה מטעם המדינה לבית המשפט המחוזי נטען, כי מקובל עליה שסעיף 13 לחוק חקירת חשודים, חל גם על חקירתו של עד במשטרה, ולא אך על חקירת חשודים. אשר לבקשת הפרסום גופה, פרשׂה המדינה את השיקולים מזה ומזה. מחד גיסא נטען, כי משעה שאלמנתו של שעיה ז"ל אינה מתנגדת לפרסום, הרי ש"לא מתקיים בענייננו החשש המרכזי העומד בבסיס תכלית החקיקה לאיסור פרסומים שכאלה – קרי, החשש לפגיעה [ב]פרטיות בניגוד לרצונו של הנחקר". כמו כן טענה המדינה, כי דבריו של שעיה ז"ל, לא יוגשו כראיה, ולכן "אין חשש שעדות עתידית 'תזוהם' על ידי פרסום מקדים". מאידך גיסא טענה, כי "לפרסום עשוי להיות אפקט מצנן מסוים על מידת שיתוף הפעולה של נחקרים עתידיים". עוד טענה המדינה במישור זה, כי מאחר שהוּתר פרסומם של תמלילי החקירה, לא מובן מהו "האינטרס הציבורי העמוק לפרסם את תוכן עדותו דווקא בדרך של התיעוד החזותי". בתום הצגת השיקולים השונים, הותירה המדינה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. עוד ביקשה המדינה להבהיר, כי הנחת המוצא שלפיה "מקור הקלטת הינו בהדלפה של רשויות האכיפה חסרת כל בסיס. ודוק, הקלטת מושא הבקשה מצויה מזה זמן בידי הנאשמים ועורכי דינם הרבים, ועל כן, יתכן עד מאוד, כי [המערערים] קיבלו את תיעוד ההקלטה ממקור שאינו ברשויות האכיפה".

           בעקבות הודעה שהגיש בא-כוחו של ראש הממשלה, שבגדרה טען כי קיימת מניעה לכך שהמותב הדן בתיק העיקרי יצפה בחקירות בשל חשש מפני 'זיהום' ההליך, הועברה הבקשה לדיון לפני השופט ר' יעקובי.

5. בהחלטת השופט יעקובי מיום 7.3.2021, נדחתה בקשת המערערים לפרסם את התיעוד החזותי והקולי מחקירתו של שעיה סגל ז"ל במשטרה. תחילה קבע בית המשפט, כי "בשלב הנוכחי אין מחלוקת כי לא קיימת בעיית סמכות וכי ההרכב ובעקבותיו מותב זה מוסמכים לדון במה שעל הפרק". בהתייחס לבקשה עצמה, קבע בית המשפט, כי על-פי החוק והפסיקה, הכלל הוא, שלא יפורסם תיעוד חזותי או קולי מחקירת משטרה. המבקש לסטות מן הכלל האמור, נדרש לשכנע כי מתקיימות נסיבות מיוחדות ואינטרס משמעותי לעשות כן. בית המשפט המחוזי קבע, כי המערערים "לא מצליחים לעמוד בנטל הנכבד ולהצביע על 'נסיבות מיוחדות' ועל 'אינטרס משמעותי', המהווים תנאים לסטייה מן הכלל". נקבע, כי ההליך העיקרי מצוי בשלב מוקדם יחסית – בטרם החלו דיוני ההוכחות – עובדה אשר מטה את הכף לשלילת הפרסום, לפחות בעת הזאת. כמו כן, עשוי הפרסום להשפיע על עדים שאמורים להעיד בבית המשפט, ועל טוהרו של ההליך השיפוטי. אשר לשיקול פומביות הדיון, קבע בית המשפט המחוזי כי משקלו מצטמצם בענייננו. חקירתו של שעיה סגל ז"ל, לא אמורה להיות מוגשת כראיה בהליך, וממילא אינה מהווה חלק מן ה'דיון'. עוד הדגיש בית המשפט, כי אין מניעה לפרסם את תמלילי החקירה במשטרה, כאשר המחלוקת שבין הצדדים מצטמצמת אך לפרסומו של התיעוד החזותי והקולי. ה'תוספת' החזותית והקולית לבדה, קבע בית המשפט, אינה מצדיקה העתרוּת לבקשה להתיר את הפרסום. בייחוד אמורים הדברים, כשה'תוספת' "עלולה גם לגרום או לתרום לכך שהציבור יטעה לחשוב שהעדות שבה עסקינן היא חלק מחומר הראיות במשפט".

6. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי עשויות להיות השלכות עתידיות לפרסום התיעוד החזותי או הקולי מחקירות המשטרה. פרסום שכזה עשוי להרתיע עדים פוטנציאליים מלשתף פעולה עם חוקריהם, מחשש שמא יפורסם בהמשך תיעוד מחקירתם בכלי התקשורת. אשר לפגיעה בפרטיותו של סגל המנוח, ציין בית המשפט המחוזי, כי אמנם אלמנתו אינה מתנגדת לפרסום, אלא שעמדתה "אינה חזות הכל. המדובר בזכות אישית של הנפטר ולא ברור כלל כי די בעמדת אלמנתו כדי לוותר עליה. כך הוא ביתר שאת כשלא צוין ולא הונחה תשתית לכך שהאלמנה היא יורשתו היחידה של המנוח". לבסוף, התייחס בית המשפט המחוזי לכך שחלקים מסויימים מהתיעוד – כבר פורסמו; ולכך שהחומר שפרסומו נתבקש – הודלף. המערערים, קבע בית המשפט, "מבקשים לרתום את בית המשפט כדי שיתיר להם שאותו חומר שהודלף יפורסם בהגברה מרבית".