פס"ד בבקשת האב להורות לאם להשיב את שני הקטינים שבחזקתה למקום מגוריהם

1. בפניי בקשת האב להורות לאם להשיב את שני הקטינים שבחזקתה למקום מגוריהם בXXX.
2. הצדדים נישאו ביום 24.12.98 כדמו"י, מנישואין אלו נולדו להם 5 ילדים מהם 4 קטינים ילידי 01.X, 05X..X, 15X..X ו- 13X..X, הבגיר יליד שנת 99X..X. הצדדים נפרדו ביום 01.09.18.
3. ביום 21.10.18 הגיש האב בקשה ליישוב סכסוך.
4. ביום 24.10.18 הגישה האם בקשה לאישור העברת מקום מגורי הקטינים וביום 25.10.18 בקשה לרישום הקטינים למוסדות חינוך ב XXX.
5. ביום 28.10.18 הגיש האב בקשה למתן צו עשה המורה על השבת הקטינים ל XXX. בבקשתו טען האב כי בערב ראש השנה נסעה האם עם שני ילדיהם הקטנים של הצדדים להוריה בXXX ומאז לא שבה. נוכח בקשה זו הוזמן תסקיר ראשוני ודחוף.
6. פגישת גישור שהתקיימה בין הצדדים ביחידת הסיוע במסגרת הבקשה ליישוב סכסוך לא צלחה והצדדים לא הצליחו לגבש הסכמות.
7. ביום 21.11.18 הוגש תסקיר על ידי הלשכה לשירותים חברתיים בעיריית XXX לפיו:

"במהלך פגישתנו עם ההורים, ניכר כי ההורים שרויים בקונפליקט בעוצמה גבוהה. נכון להיום פלונית עזבה את ביתה בXXX בחודש ספטמבר ומתגוררת מאז עם שני ילדיה הקטנים בני ה- 3 וה- 5 בבית אימה בעיר XXX. ילדיה הגדולים 13, 17 ו- 19 מתגוררים בXXX בבית המשפחה.

אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך עם המשפחה לקראת כתיבה וזקוקים לזימון נוסף על מנת לתת את המלצותיו לגבי משמורת זמנית והסדרי ראייה. אולם רוצים להסב את תשומת ביהמ"ש לכך שמאז חודש 09/2018, ילדיה הקטינים של פלונית אינם נמצאים במסגרות חינוכיות עקב סירובו של האב לרשום אותם בעיר XXX. אנו מבקשים לאשר לאימא לרשום את הילדים למסגרות חינוכיות בעיר XXX".

8. ביום 05/12/2018 הוגש תסקיר משמורת וזמני שהות על ידי לשכת הרווחה בעיריית XXX.

מהתסקיר עולה כי האם תכננה את עזיבת הבית עם הקטינים, הכינה את הילדים הגדולים לכך שהיא עוזבת ואינה חוזרת. האם השאירה בXXX 3 ילדים בני 19,17,ו -13 אשר בהתאם לתסקיר נשארו מבולבלים ומנותקים מאחיהם הקטנים.

עוד עולה כי האם תיארה קושי בגידול הילדים לצד קשיים כלכליים ובעל ששותה אלכוהול, אשר לטענתה, למרות ניסיונותיה לא הסכים לטפל בבעיית השתייה שלו. האב מכחיש בעיית שתייה וטוען כי הפסיק לשתות לפני כשנתיים.

9. עו"ס לס"ד התייחסה לכל אחד מהקטינים:

מ., תלמידת י"ב, אמורה להתגייס ביולי 2019, מאז עזיבת האם לקחה על עצמה תפקידים הוריים, היא מנקה ומבשלת. מ. תומכת באימה ומבינה את הצורך שלה לעזוב את הבית. מ. בקשר שוטף עם אמה ומגיעה לבקרה בXXX בסופי שבוע וחגים.

א. – בת 13, תלמידת כיתה ז', החלה את שנת הלימודים כאחת הבנות הקשות בכיתה, צינית, סגורה ואף התחצפה. לאחרונה חל שיפור במצבה וקיימת מגמת שיפור מבחינה לימודית והתנהגותית. עו"ס לס"ד מתארת כי הניתוק מאימה ומאחיה הקטנים במהלך שנה זו הוא קריטי עבורה, שכן מדובר בילדה אשר זקוקה לגבולות ברורים וקשייה באים לידי ביטוי בהתנהגותה. האם מתארת כי א. ילדה לא פשוטה וקשה לה מולה, היא מוכנה לקחת אותה אליה בתנאים שיקלו עליה כמו פנימייה או מועדון לאחר בית הספר.

הקטינים ל. ונ. בני 5 ו- 3, קשורים מאוד לאימם, אשר מטפלת בהם באופן רגיש, מרגישים בטוחים בחברת אימם וציינו בפני עו"ס לס"ד כי לא יחזרו לביתם בXXX. עו"ס לס"ד מציינת כי הנתק מהאב יכול לפגוע ברווחתם הנפשית של הילדים.

הבן הבכור הוא בגיר ועומד לפני גיוסו לצבא.

10. לאחר וועדת תסקירים שהתקיימה הוגשו ההמלצות הנ"ל:

"1. רישום הילדים הקטנים המתגוררים עם האמא בXXX למסגרות חינוכיות באופן מיידי, השתלבות בגנים לאחר חופשת חג החנוכה, על אף העדר הסכמה של האב.

2. ההורה העיקרי של הילדים הקטנים (3,5,13) יהיה האם כשזה מותנה בכך שהאם מתחייבת לעבור למקום מגורים קרוב יותר לXXX שיאפשר הסדרי קשר עם האב. אנו מצפים שמעבר האם למקום מגורים צפוני יותר יהיה לכל המאוחר עד פסח. א. בת 13 תישאר אצל אביה ובמסגרות חינוכיות עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית ולאחר מכן תעבור להתגורר עם אימה ואחיה הקטנים. מ. בת ה- 17 תישאר להתגורר עם אביה בשנת הלימודים הנוכחית.
3. אחת לשבועיים הילדים הקטינים בני ה- 3,5 יגיעו לסופ"ש בבית האב, האב יגיע לקחת את הילדים ביום שישי והאם תחזיר אותם לביתם במוצ"ש או ביום ראשון בבוקר. במידה ומתאפשר לאב להגיע למס' שעות באמצע שבוע, האם תאפשר את המפגש."
4. הילדים הגדולים יגיעו מבית האב בכל סוף שבוע שני לבית האם כך שלמעשה חמשת הילדים יבלו בכל סוף שבוע יחדיו בבית האב או האם".
5. בדיון שהתקיים ביום 10.12.18 חזר האב על בקשתו כי כל הילדים יגדלו יחדיו באותו הבית ללא הפרדה ביניהם, האם הצהירה כי היא מוכנה לעבור להתגורר במקום קרוב יותר, אך לא לXXX, וציינה כי היא מוכנה לעבור לגור בXXX. למרות הצהרתה זו לאחר הפסקה שנערכה בדיון הודיע ב"כ האם כי האם נמצאת במצוקה כלכלית קשה, אין לה אפשרות לשכור דירה ואין לה אפשרות לחזור לXXX.
6. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובהמלצות התסקיר קבעתי בהחלטתי מיום 10.12.18 כי על מנת לבחון את טובת הקטינים והמשפחה כולה, בטרם יוכרע מועד חזרת האם לצפון יתקיים דיון נוסף במעמד עו"ס לס"ד. כן אושרה המלצת התסקיר בעניין רישום הקטינים למסגרות חינוכיות בXXX באופן מיידי, גם ללא חתימת האב, וזמני שהות בין האב לקטינים אחת לשבועיים בביתו כאשר האב יאסוף את הקטינים בני ה- 3 ו-5 מבית הוריה של האם בXXX ביום שישי בשעה שתתואם בין הצדדים. האם תאסוף את הקטינים מבית האב במוצ"ש בשעה שתתואם בין הצדדים.
7. ביום 20/12/2018 התקיים דיון בנוכחות עו"ס לס"ד. עו"ס לס"ד חזרה על ההמלצה כי על האם לעבור להתגורר בצפון אולם יש לתת לה זמן להתארגן לקראת המעבר. עו"ס לס"ד ציינה כי היא אינה סבורה שהאב מסוגל לגדל לבד את הקטינים והיא סבורה כי טובת הקטינים היא להיות במשמורת האם. כן ציינה כי חשוב מאוד שהאב יהיה חלק מחיי הילדים והמרחק בין XXX לXXX אינו מאפשר קשר תקין, המרחק אינו מאפשר פגישות באמצע השבוע, המפגשים בסוף השבוע מורכבים.
8. האב השיב לשאלת בית המשפט כי הוא מסכים לעזוב את בית המשפחה בXXX ולאפשר לאם להתגורר בבית עם הקטינים, ב"כ האם ביקש לשקול הצעה זו ולאחר ההפסקה הודיע לבית המשפט כי האם חוששת לחייה. עו"ס לס"ד אשר שוחחה עם האם בשעת ההפסקה ציינה כי האם חוששת לחייה וכי היו בעבר אירועי אלימות של האב כלפי האם. לאור טענה זו קבעתי כדלקמן: "לאחר ששמעתי את הצדדים ואת עו"ד לס"ד, בטרם מתן החלטה עו"ד לס"ד בXXX בשיתוף עו"ד לס"ד בXXX יבחנו את טענת האישה כי היא חוששת לחייה באם תחזור להתגורר בXXX ויגישו תסקיר ובו המלצות".
9. ביום 02.01.19 הוגש תסקיר על ידי המחלקה לשירותים חברתיים עיריית XXX ובו פירטה עו"ס לס"ד את דברי האישה ואת חששותיה מהחזרה לXXX ולבסוף ציינה שהיא אינה סבורה שהאישה נמצאת בסיכון גבוה לאלימות אך אינה יכולה לומר שכלל אין סיכון:

"נכון להיום, לא קיימים איומים קונקרטיים או התנהגות אלימה או החלפת מסרונים או תקשורת טלפונית היכולים להעיד על מצב של סכנה לפלונית וכן פלוני מדווח כי בשנה האחרונה הוא אינו שותה, אולם עפ"י טופס הערכת המסוכנות ישנם קטגוריות אחרות אשר מעוררות דרגה והם קשורות להתמכרות של פלוני לאלכוהול , לקנאה , לאירועים אלימים שהיו קיימים בעבר, לחוויות אובדן הנישואין של פלוני וכן לנחישות של פלונית לבצע פעולות לשינוי ולתחושה כי היא חשה סכנה לחייה. בסיכום הערכת המסוכנות שעשיתי לפלונית אני לא סבורה שהיא נמצאת בסיכון גבוה מאוד לאלימות אולם איני יכולה להגיד שהיא לא נמצאת בסיכון כלל".

16. לאותו תסקיר צורף גם דיווח על ביקור בית שנערך בבית המשפחה על ידי מחלקת הרווחה בעיריית XXX ופירוט אודות השיחה שנערכה עם הבת מ. ועם האב. עו"ס לס"ד התייחסה למצב בבית ולקונפליקט הקשה בין הצדדים, אך ציינה כי אין הדבר מצדיק את מעברה של האם לדרום, במיוחד לאור העובדה שבשנה וחצי האחרונות הפסיק האב לשתות ועו"ס התרשמה שכיום אינו מהווה סיכון גבוה כלפי האישה:

"מדובר בזוג הורים שמערכת היחסים ביניהם טעונה וקשה למשך תקופה ארוכה הן על רקע מצב כלכלי קשה והן מפאת התנהגות אלימה ומזלזלת של האב כלפי האם.

בשנה וחצי האחרונה חל שינוי בהתנהגותו של האב , הפסיק לשתות אם כי לא ברור עד כמה המשיך או הפסיק לנהוג באלימות מילולית כלפי האם. אני מתרשמת שקצה נפשה של האם ממערכת היחסים הטעונה בבית ותנאי החיים הירודים של המשפחה, ועל כן עזבה את הבית על מנת להיות קרובה ולהיתמך בבני משפחתה.

יחד עם זאת אין זה מצדיק את הנתק שיצרה בין האב לילדים בהתרחקותה יחד עם הבנים הקטנים לאזור XXX, במיוחד לנוכח העבודה כי בשנה וחצי האחרונות האב הפסיק לשתות ואני מתרשמת שכיום אינו מהווה סיכון גבוה לאם".

17. ביום 7.1.19 הוריתי לאב להודיע עד ליום 10.1.19 בתוך כמה זמן יוכל לפנות את בית המגורים ולעבור לדירה שכורה ככל ובית המשפט יורה על חזרת האישה לבית המשפחה. עוד בטרם הספיק האב להגיש תשובתו, הגישה האם הודעה לבית המשפט ובה הודיעה לבית המשפט כי גם אם בית המשפט יורה לה לשוב ולהתגורר בצפון אין היא מתכוונת לעשות כן וכי תמסור את הקטינים לידי אביהם ותמשיך להתגורר בXXX.
18. ביום 13.01.19 הוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינים המתגוררים עם האם.
19. ביום 12.3.19 הגישה האפוטרופוס לדין את עמדתה, בה ציינה כי מדובר במערכת יחסים משפחתית מורכבת ביותר כאשר הקטינים "נושאים" על גבם את משקעי המאבק בין הצדדים. האם מהווה דמות יציבה, חמה ואוהבת עבור הקטינים, אולם ניתוק הקטינים מהאב והאחים הגדולים עלול לגרום להם לנזק עתידי. האפוטרופוס לדין המליצה לקיים דיון וליתן את הדעת על קיום זמני שהות מיטיבים בין האב לקטינים, נוכח סירוב האם להתגורר בקרבת האב.
20. ביום 24.03.19 קבעתי כי לקראת הדיון הקבוע ליום 14.04.19 על עו"ס לס"ד להתעדכן במצבם של הקטינים ולבחון את עמדתה בדבר שובה של האישה להתגורר בצפון.
21. במהלך הדיון תיארה האפוטרופוס לדין את הקושי של הקטינים בנסיעות מXXX לXXX בסופי השבוע, החזרה המאוחרת לXXX במוצאי שבת ברכבת ובאוטובוס. כן ציינה את הקשר החם של הקטינים עם אחיהם הגדולים ושמחתם כשהגיעו לבית האב.
22. עו"ס לס"ד מXXX ציינה כי האם היא ההורה המיטבי בעבור הקטינים וכי האב נסמך על עזרתם של הילדים הגדולים, החייל והבת מ. אשר עתידים לעזוב את הבית בסוף השנה. הבן הגדול כבר התגייס והבת מ. עומדת בפני גיוס. לגבי חזרה של האם לצפון אמרה כך:

 "היום כשאני מסתכלת ונפגשתי 3 פעמים עם *** בתקופה הזאת, כשאני מסתכלת על מקורות התמיכה בXXX אני מבינה שזה מאוד משמעותי עבורה להישאר בXXX וגם נכון. גם כלכלית וגם לגדל שני ילדים קטנים ללא עזרה זה קשה. היא זקוקה לתמיכה של אחיה ושל אמא שלה שעוזרים לה. כרגע היא חיה אצל אמה וזה עוזר לה להשתקם. לנתק אותה מXXX ומהתמיכה זה לעשות לה עוול, מה גם שאני תוהה איך האב יסתדר עם הילדים בלי האחים." (עמ' 14 שורות 10-14 לפרוטוקול).

23. עו"ס XXX ציינה בדיון כי ניתן להבין שלאם יש משפחה תומכת בXXX ובזכותם יכולה לעבוד ולהיעזר בטיפול בילדים הקטנים, אך מבחינת רמת הסיכון של האב כלפיה, אין הדבר מצדיק מעבר למרחק כה גדול. כן ציינה את חשיבות הקשר האינטנסיבי וההדוק בין הקטינים לבין כל אחד מההורים וכי המרחק מקשה גם עם הבנות הגדולות להיפגש עם האם. העו"ס הסכימה כי האם היא הגורם המטפל המשמעותי בקטינים, אך המרחק יוצר ניתוק בין האב לקטינים הפוגע בקטינים ומפגשים אחת לשבועיים בלבד אינם מספקים. כן ציינה כי הקטינה א., שנשארה בבית בXXX היא בת 13 בלבד וזקוקה לקשר הדוק עם אמה.
24. במהלך הדיון נעשו ניסיונות למצוא פתרון מוסכם בו כל אחד מההורים יעשה מאמץ להעתיק את מקום מגוריו בקרבה להורה האחר, אך הניסיונות לא צלחו. ב"כ הצדדים הודיעו כי מוותרים על הגשת סיכומים ועותרים למתן פסק דין על סמך החומר בתיק.
25. בהתאם להחלטה מיום 14.4.19, הגישה עו"ס לס"ד מXXX ביום 01.05.19 דיווח אודות הקטינה א. שמתגוררת עם אביה. עו"ס ציינה כי מצד אחד א. מרגישה בטוחה בסביבת מגוריה וחשה השנה ביטחון והצלחה, ומצד שני מתגעגעת לדמות אמה. למרות זאת עו"ס המליצה כי ככל והאם תישאר לגור בXXX, הקטינה א. תישאר לגור עם אביה שנה נוספת ובסיום כיתה ח' תשקול את עמדתה, שכן מעבר בשלב זה עלול לערער אותה. א. הצליחה השנה להתפתח ולהתקדם והשתלבה היטב במסגרת החינוכית ולדעת עו"ס קיום סביבת חיים בטוחה ומוכרת בבית ספר וחברים חשובה מאוד להמשך התפתחותה והתקדמותה וגובר מעט על הצורך באם קרובה אליה.
26. ביום 08.05.19 הפניתי את הצדדים בשנית ליחידת הסיוע על מנת לנסות לגבש הסכמות. ביום 25.06.19 דיווחה יח"ס כי הצדדים לא גיבשו הסכמות. והם זקוקים להכרעה שיפוטית ועל כן אין מנוס ממתן פסק דין.

טענות הצדדים בתמצית

טענות האם

27. האם טוענת כי עקב אלימותו הקשה של האב שכללה קללות ואיומים ואף הידרדרה לאלימות פיזית כלפיה, המצב בבית הפך לבלתי נסבל בנוסף למצב הכלכלי הקשה ולכן החליטה לעזוב את הבית עם שני ילדיה נ. ול..
28. האם טוענת כי היא הציעה לאב הצעות שונות ומגוונות אשר יאפשרו להם להתמודד עם הקשיים הכלכליים ולהמשיך לקיים חיי משפחה תקינים אך האב מסרב לכך ובוחר לברוח מחובותיו.
29. האם טוענת כי האב שותה אלכוהול ללא הפסקה עד כדי איבוד הכרה ואינו מבחין בין טוב ורע מה שגורם למצב מסוכן בבית.
30. האם טוענת כי ביום 05.02.17 הגישה תלונה במשטרת ישראל עקב איומים כלפיה מצד האב.
31. האם טוענת כי אחרי שהתקיימה פגישה ביחידת הסיוע ביום 14.11.18 עם האב, הוא איים עליה ועל הקטינים וכי היא עדיין חוששת לחייהם, לשלומם ולבריאותם.
32. ומכאן, עותרת האם לאפשר לה לעבור להתגורר בXXX כי טובת הקטינים עקב הסבל והפחדים והיא חוששת לגורלה ולגורל ילדיה באם תישאר ותמשיך להתגורר בסמוך לאב.
33. בתגובה להמלצות התסקיר האחרון שהוגש טוענת האם כי כאשר מדובר בסכנת חיים איש אינו יכול לקחת על עצמו את האחריות לגורלה של האם ו/או גורלם של הקטינים.
34. לטענתה, לאב הייתה יכולת לשפר את המצב בכלכלי בבית הוא משתכר סך של 12,000 ₪ אך במקום להכניס את הסכום הנ"ל לקופת המשפחה העדיף לעשות בהם שימוש לא ראוי.
35. לדבריה, כיום היא מתגוררת יחד עם שני ילדיה בעיר XXX והמצב מצוין, הקטינים נקיים, בריאים, נמצאים במוסדות חינוך ומטופלים. לראשונה בחייה היא חשה בטוחה, יציבה, עובדת, מפרנסת ומגדלת את הקטינים בכבוד מסירות ואהבה.
36. האם הודיעה לבית המשפט באופן חד משמעי כי מקום מגוריה הוא בXXX והיא אינה מוכנה לעבור לשום מקום אחר.

טענות האב

37. האב טוען כי האם עשתה דין לעצמה ועברה עם שני ילדיה לXXX מבלי לקבל היתר מבית המשפט ומבלי ליידע אותו.
38. האב טוען כי הילדים נותקו מאחיהם הגדולים ואינם רואים את אביהם.
39. האב מוסיף וטוען כי מהרגע בו עברה האם לXXX עשה כל שביכולתו באמצעות זקני העדה בכדי להשיב את הילדים הביתה.
40. האב טוען כי כאשר הוא מבקר את הקטנים הם בוכים ורוצים לחזור הביתה אבל האם ממשיכה ומרחיקה את הקטינים מאביהם.
41. בתגובתו לתסקיר האחרון טען האב כי לעניין האלימות הנטענת הרי מדובר באירוע אלימות יחיד וחריג לפני שנתיים אשר בעניינו הודה האב ואירוע זה גרם לכך שהאב חדל מלשתות ומאז ועד היום אינו שותה עוד
42. האב טוען כי האם מעדיפה את נוחותה וטובתה האישית על פני טובת ילדי הצדדים אשר זקוקים לקשר עם שני הוריהם ובפרט שני הילדים הקטנים.
43. האב טוען כי הוא מוכן להסכים לכל הצעה של ביהמ"ש, מעבר האם לXXX באזור הצפון, הוא מוכן כי האם תתגורר בבית הצדדים והוא יתגורר בשכירות, ואם תעמוד האם על סירובה לחזור לאזור הוא מבקש כי בית המשפט יורה כי עליה להשיב לחזקתו את הקטינים והוא יגדלם.
44. בתגובה שהגיש לאחר הגשת התסקיר האחרון מיום 1.5.19 בעניינה של א. ציין כי התחבורה בין XXX לXXX, קשה, לוח הזמנים של הרכבת במוצאי שבת ובמיוחד בתקופת הקיץ גורם לכך שהקטינים מגיעים לXXX קרוב לחצות, שעה שאינה סבירה.
45. כן ציין כי האם הסתירה מבית המשפט את העובדה כי לאם אחים המתגוררים בXXX וכי האם נהגה לבלות אצלם בשבתות בהן הקטינים שהו אצל האב על מנת שתספיק לבוא ולאסוף אותם במוצאי שבת. האב מסכים שהאם תתגורר עם הקטינים בXXX שנמצאת בטווח נסיעה סביר מXXX, בהתחשב בכך שהצדדים תלויים ברכבת לצורך התניידות.

עמדת האפוטרופוס לדין

46. האפוט' לדין סקרה את שיחותיה עם ההורים והקטינים וציינה כי לאור סירוב האם לחזור לצפון ולאור המורכבות של הסיטואציה יש ליתן את הדעת לקיום הסדרי ראיה מטיבים עם הקטינים. לדעתה, הנסיעות מXXX לXXX מקשות על הקטינים.
47. בדיון ביום 14.04.19 ציינה כי הקטינים קשורים לשני הוריהם, כי ראתה את שמחת הקטינים כשהגיעו לבית האב ופגשו את אחיהם הגדולים.

דיון והכרעה

48. לאחר שעיינתי בטענות והתנהלות הצדדים ובתסקירים נחה דעתי כי על האם לשוב ולהתגורר עם הקטינים באזור הצפון, בטווח שבין פרדס חנה בדרום ונהריה בצפון.
49. מעבר האם עם שני הקטינים מXXX לXXX נעשה באופן חד צדדי ללא קבלת אישור ו/או היתר מבית המשפט.
50. בתמ"ש 11425-08-12 פלוני נ. פלונית (ניתן ביום 9.8.12 פורסם במאגרים) קבע כב' השופט סילמן:

"מקום מגורי הקטינים וחינוכם הינו עניין לשני אפוטרופסים לענות בו ובהעדר הסכמה יכריע בכך בית המשפט. לא אחת הוגדרו תיקי מעבר קטינים מישוב לישוב, כתיקי הגירה, והשיקולים נמצאו זהים. העובדה כי הורה אחד משמש כמשמורן (או הומלץ לשמש כמשמורן) אינה מקנה בידו הזכות להחליט לבד מהו מקום מגורי הקטינים, ומהו מוסד החינוך של הקטינים. האפוטרופסות והמשמורת הינם מלכויות נפרדות.

משכך, דומני כי ב"כ שני הצדדים החמיצו הנקודה, עת טענו ארוכות לגבי עדיפות הטפול בקטינים ומשמורתם, ואף לגבי כלכלתם השוטפת.

• לאור משמעות המעבר, השפעת המעבר על הקשר בין הקטינים להוריהם, מוסדות החינוך, וכל דבר הנוגע לטובת הקטינים, הרי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יותר מעבר בלא בחינת אנשי מקצוע, גורמי טיפול, ובחינת טובת הקטינים, דרכי שימור הקשר, והכל בבחינות עומק ולא אגב גחמה של מי מהצדדים.
• לראייתי, מעבר יכול להתבצע באחד משלושה אופנים - :

1. לאחר הליך, כאמור לעיל, בו נבחנה ונבדקה לעומק טובת הקטינים.
2. תוך הסכמה של שני ההורים לביצוע המעבר.
3. עקב נסיבות אקוטיות, בדרך כלל בלווי המלצה של גורמי רווחה – כגון מעבר למקלט חירום".
4. בעניינו לא מתקיימות אפשרויות 2 ו -3, האב אינו מסכים למעבר לXXX, ולא מתקיימות נסיבות אקוטיות, מעבר האם לXXX היה מתוכנן מראש ולא בוצע בעקבות אירוע חירום.
5. התרשמתי מתסקירי שירותי הרווחה שקבעו כי כיום לא קיימים איומים קונקרטיים, התנהגות אלימה, החלפת מסרונים או תקשורת טלפונית היכולים להעיד סכנה לאם מצידו של האב.
6. כן נקבע בתסקירים כי אין הצדקה לנתק שיצרה האם בין האב לילדים במעברה יחד עם הקטינים לXXX, במיוחד לנוכח העובדה כי בשנה וחצי האחרונות האב הפסיק לשתות וכיום אינו מהווה סיכון גבוה לאם.
7. ההפך הוא הנכון, במעבר החד צדדי יצרה האם נסיבות אקוטיות לקטינים כולם, השאירה אחריה 3 ילדים מבולבלים, ובמיוחד הקטינה בת ה – 13, יצרה נתק בין הקטינים לבין אביהם ואחיהם הגדולים.
8. אשר לטובתם של הקטינים, כאשר עברה האם לXXX עשתה זאת מבלי שנבחנה לעומק טובתם של הקטינים, כיום הוגשו תסקירים ועמדת אפוטרופוס לדין, מהם ניתן ללמוד על טובתם של הקטינים.
9. הן עו"ס לס"ד מXXX ומXXX והן האפוטרופוס לדין סבורות כי הקטינים זקוקים לקשר משמעותי עם שני ההורים. המלצת התסקיר היא כי האם היא ההורה המשמורן לקטינים, אך הקשר בין האב לקטינים חשוב ומשמעותי לקטינים. דעתן של עו"ס לס"ד והאפוטרופוס לדין היא כי כיום הקשר בין האב לקטינים אינו מספק, כי המרחק בין XXX לXXX אינו מאפשר קשר מספק, כי הנסיעות ארוכות וקשות בעבור הקטינים. ההורים תלויים בתחבורה הציבורית, אוטובוסים ורכבות, הלוך וחזור. התחבורה הציבורית בסופי שבוע מוגבלת, ומשמעות הדבר חזרה מאזור הXXXלXXX במוצאי שבת בשעות מאוחרות מאוד, במיוחד בשעות הקיץ.
10. טובתם של הקטינים היא לגדול בקרבת מקום לאביהם.
11. המרחק אף מקשה על קשר בין הקטינים לבין אחיהם הגדולים וגרם לפיצול וקרע בין האחים. קשר זה חשוב לקטינים ולאחים, האפוטרופוס לדין תיארה את שמחתם של הקטינים כשפגשו באחיהם ואחיותיהם בבית האב בXXX. מגורים בקרבת מקום יאפשרו המשך קשר הדוק ומשמעותי בין האחים כולם.
12. שיקול נוסף בהחלטה הוא טובתה של הקטינה א.. א. בת 13 וחצי, עולה בשנה הבאה לכיתה ח'. השנה א. השתלבה בבית הספר והצליחה בלימודים ומבחינה חברתית, בעיקר הודות לקשר בינה לבין אחותה הגדולה מ.. אולם מ. עתידה להתחיל בשנת שירות או להתגייס לצה"ל בחודשים הקרובים ולא תמשיך להוות משענת עבור א.. אין ספק שנערה בגילה של א. זקוקה לשני הוריה בקרבתה. טובתה של א. היא להמשיך ולהתגורר בXXX. עו"ס לס"ד ציינה כי מעבר לXXX עלול לערער אותה. אומנם א. מתוארת בתסקיר מיום 1.5.2019 כנערה בוגרת, חזקה ועצמאית שיודעת לדאוג לעצמה, אך אין ספק כי טובתה היא מגורים בקרבת מקום לאמה.
13. מכל האמור לעיל עולה כי טובתם של כל הקטינים, נ., ל. וא. הוא כי האם תשוב להתגורר באזור הצפון במרחק שיאפשר קשר הדוק ומשמעותי עם שני הוריהם. השיקול היחיד העומד בבסיס טענתה של האם שלא לחייב אותה לשוב לצפון הוא טובתה שלה.
14. האם טוענת כי היא אינה מעוניינת להמשיך בחיים בהם שימשה כ"עבד" עבור האב ובני משפחתו. חזרה לצפון אין משמעותה חזרה למגורים תחת קורת גג אחת עם האב. האם תוכל לבנות את חייה בנפרד ובאופן עצמאי.
15. רצונה של האם לחיות בסמוך למשפחתה הוא רצון מובן ועו"ס לס"ד מXXX ציינה בדיון האחרון כי נכון עבור האם להישאר בXXX שם היא זוכה לתמיכת אמה ואחיה וללעזרה בגידול וטיפול בקטינים וכן לתמיכה כלכלית. (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 13-23)
16. בעניין זה אין לי אלא לצטט במלואם את דברי כב' השופט סילמן בשני פסקי דין שבהם עסק בשאלת התרת מעבר מגורים של קטין.
17. בתמ"ש (קריות) 3461/05 קבע כב' השופט סילמן (ניתן ביום 14.8.08 פורסם בנבו):

"__15__. א. במסגרת טובת הקטין, יש לקחת בחשבון גם את רווחת הוריו.

ב. מטבע הדברים, כאשר אמו של הקטין תזכה, לשקם חייה בהיבט הזוגי, וירווח לה, ירווח בצד זאת לקטין, רווחתה הנפשית של אמו משפיעה על רווחתו שלו.

ג. יחד עם זאת, גם רווחתו האישית של אביו הנה פרמטר בטובתו של הקטין – הקרבה, הסדירות, והקביעות.

ד. בצד כל אלו – יש להביא בחשבון את הסביבה, מערכת החינוך, וגורמי הטיפול בקטין.

17.חירות התנועה, זכות השיקום, הזכות לקבוע גורל קטין – כל אלו זכויות הוריות; אלו מתגמדות למול טובתו של XXX.

18. כאשר מביאים אנו, כהורים, ילדים לעולם, "מוותרים" אנו על זכויות רבות – נשללת מאיתנו פרטיות, חופש מסויים, שלווה מסויימת, וזוכים אנו בהנאות רבות; הויתור הינו מודע , כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין." (ההדגשה אינה במקור ש.ה.)
19. ובתמ"ש 8958-11-16 (ניתן ביום 25.7.17 – פורסם במאגרים) סקר כב' השופט סילמן בהרחבה את הגישות השונות בסוגיית התרת מקום מגורים:

"29.האם להתיר המעבר ואימתי?

קיתונות של דיו נכתבו בשאלת הגירת קטין.  

בתמ"ש 10428-03-10 סקרתי את שתי הגישות הרווחות בפסיקה  -גישה אחת פורטה בהרחבה בעמ"ש (נצ') 9963-06-11 הרואה את המעבר "כמעשה עשוי", וגישה שניה שנקבעה בעמ"ש (י-ם) 35652-07-12 הבוחנת צרכי הקטינים וטובתם טרם המעבר. 

בתמ"ש 10428-03-10 הבעתי עמדתי בעניין, כך שעל אף שמודע אני שהגישה הרווחת כיום בפסיקת ערכאת הערעור רואה במעבר "כמעשה עשוי", ומכריעה בשאלת המשמורת עפ"י טובת הקטינים בהתבסס על ההנחה לפיה בוצע כבר המעבר, מעדיף אני את טובת הקטין כערך עליון על פני הזכות לחופש התנועה וזכות השיקום של ההורה, וכך ראיתי לקבוע בפסה"ד הנ"ל –

"איני יכול לקבל הגישה, כי חופש התנועה וזכות שיקום ההורה, דוחקת טובת קטינים. הגישה לפיה יש להתיר מעבר/הגירה ורק אחר כך לשקול שיקולי משמורת וטובת קטינים, כמוה כהפיכת עיקרון על, ל"מושג שיש להתחשב בו". ברי כי קיימת קורלציה בין טובת המשמורן ובין טובת הקטין, אך לטעמי- סדר השיקולים הפוך...

על הורים לדאוג, לשמר קשר הדוק ותכוף בין קטינים לבין שני ההורים, כשבצד הזכות לראות הקטינים קיימת חובה לעשות כן, כחובה המוטלת על שני ההורים. חובה זו גוברת על זכות השיקום, והיא בסיס זכות המשמורת...

השאיפה לשיתוף באחריות ההורית יוצאת מנקודת הנחה כי לא זכויות המשמורן העיקר, אלא זכויות הקטין ליהנות משני הוריו; הפרת זכויות אלו מסכנת את התפתחות הילד ומצדיקה, לפיכך מניעתה מראש, או הטלת סנקציות עקב ביצועה; ראה לענין זה פרופ' קפלן- מטובת הילד לזכויות הילד, יצוג עצמאי של קטינים" משפטים לא (3),623.

על חשיבות ההתקשרות של הקטין לשני הוריו (באופן בלתי תלוי), על חובת נוכחות שני ההורים באופן משמעותי, והעמדת זווית הראיה של הקטין במרכז- ראה במיוחד מאמרם של ד"ר תרצה יואלס, ופרופ' אבי שגיא שוורץ- "אמא אבא ומה איתי? אני זקוק לשניכם: עובדות מיתוסים ותקוות בהסדרי הורות במקרים של גירושין"; דין ודברים ו', תשע"ב.

ראה במיוחד דעת המחברים בנושא הגירה (שם- חוץ ארצית), בעמ' 387 ואילך; פרשת בע"מ 9358/04, [פורסם בנבו] והדיון בשאלת עיקרון הנסיבות המשתנות למול עיקרון טובת הילד.

מסקנה

כבכל סוגיה בנוגע למשמורת קטינים, הסדרי ביקוריהם, וטובתם, דומני כי לא ניתן לקבוע מבחן אחיד ונוקשה. המבחן צריך להתייחס לקטינים הקונקרטיים, המצב הקונקרטי, וההורים הקונקרטיים.

א.  לא ניתן להתעלם מאיכות הקשר עובר למעבר, מצבם הנפשי של הקטינים, היטמעותם בחברה, השתלבותם במוסדות חינוך ועוד.

ב.  לא ניתן להתעלם מיכולת הקטינים להתנייד (משמעות גילם ובגרותם, ואופי התחבורה), יכולת ניוד ההורים, ועניינים טכניים כגון דא.

ג.   חשוב מכך – לא ניתן להתעלם מאופי הקשר בין ההורים, כהורים, וראייתם הם בדבר חשיבות הקשר, בין הקטינים להורה השני.

...

בכל מקרה- טובת הקטינים כהבטחת זכותם ליהנות משני הוריהם ויכולת שימור הקשר, תקדם לשאלת התרת המעבר."

פס"ד מאוחרים יותר הצטרפו לגישה, כך למשל ראה תמ"ש (טבריה) 23494-01-10 מיום 29.8.13; תמ"ש (חיפה) 714-03-12 מיום 24.7.13; תמ"ש (ת"א) 39525-10-15 מיום 2.2.16.

30. גישת המעשה העשוי

גישת המעשה העשוי בנושא מעבר מקום מגורים פורטה בהרחבה בפסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי בנצרת בעמ"ש 9963-06-11. בקליפת האגוז נקבע, כי בתיק בו מבקש אחד ההורים לשנות את מקום מגורי הקטין, בשל רצונו של אותו הורה להעתיק את מקום מגוריו שלו, על ביהמ"ש להכריע בשאלת משמורת הקטינים, על פי טובתם, בהתבסס על ההנחה לפיה המעבר למקום החדש כבר התבצע. קרי, על ביהמ"ש להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר עבור הילדים במצב שיווצר, לאחר העתקת המגורים של ההורה, תוך בחינת עיקרון טובת הילד, לאחר שינוי מקום מגורי ההורה.

גישה זו, למעשה, מציבה את חירות התנועה לפני טובת הקטין. הגישה אומרת כי שיקולי המעבר לא יבחנו, ורק לאחר שהמעבר בוצע תיבחן טובת הקטינים. לפי הגישה למעשה אין בטובת קטינים כדי למנוע את המעבר או לעכבו.

כב' ביהמ"ש המחוזי בנצרת מסתמך לצורך קביעתו זו על ע"מ 119/08 המפנה כפסק מנחה לרע"א 4575/00. (כב' השופטת דורנר). אציין כי פסק דינה של כב' השופטת דורנר עסק עקרונית בהגירה בין-מדינתית.

בפסה"ד בו הבעתי דעתי, כמפורט לעיל, הבאתי גם גישה שונה קמעא, שהובעה ע"י כב' ביהמ"ש המחוזי בירושלים, כאמור שם. לכאורה ניתן היה להיתלות בכך כדי להצדיק סטייה משאלת המעשה העשוי בענייננו, או בכלל.

אלא שלטעמי, מחלוקת הפסיקה מחייבת הכרעה ערכית, ואולי, ראוי לציין, גם בחינה מחדש.

במישורים רבים בדיני המשפחה זכויות מתנגשות, חדשות לבקרים. כך בשאלות סמכות, מעמד הורי, ואף לעיתים בירור אבהות וכך הלאה. כל אימת שמתנגשת זכות אל מול הזכות העקרונית של טובת קטינים, גוברת זכות טובת הקטינים. כך בבירור אביו של הילד (מניעת הבירור מחד והטלת סנקציות מאסר מאידך); כך בשאלת סמכויות (קביעת זכות עצמאית לקטין); כך באישורי הסכם (שמירה על עניין הקטינים באופן נפרד) והלאה והלאה. למעשה המקום היחידי בו נדחית הזכות מפני זכות אחרת, הינה בסוגית המעבר. חירות התנועה אמנם חשובה, אך לא ברור מדוע דווקא היא זוכה למעמד הגובר על טובת קטינים, ומדוע לא יכול ביהמ"ש לשקול מניעת מעבר כהגבלה על הורה, ולו לתקופה קצובה כזו או אחרת, בהתקיים תנאים מיוחדים מתאימים. ניתן למצוא שלל אמירות בפסיקה, גם במקרים בהם עסקינן במשמורת ומקום מגורי קטין, לפיהם "העיקרון המנחה בהחלטות הנוגעות למשמורת ולמקום מגורי הילד הוא טובת הילד." (בע"מ 10060/07). אמירות אלו יכולות להצדיק קביעה כי טובת קטין קודמת לשאלת התרת מעבר.

(ראה גם – תמ"ש (נצ') 43185-05-10; תמ"ש 39564-08-10 )

אמנם, גם הורה, ככל אדם, זכאי לשקם חייו וליהנות מחירויות. אלא שזכות זו כפופה לחובות ההורה כלפי ילדו, כמו כל זכות אחרת של ההורה עם בחירתו להביא ילד, בהתקיים תנאים מסוימים. כך ראיתי לקבוע עת מדובר באב המאבד ראייתו, עת טרם בורר המעבר בתיק אחר, וכך ניתן לקבוע במקרים אחרים. ניתן לומר שברגיל יש לאפשר מעבר, במיוחד אם זה יש בו כדי לשמר הקשר, אך נסיבות חריגות ומיוחדות יכולות לעכבו או אף למנעו לפרק זמן ממושך.

טעם נוסף לשקילה מחדש של גישת המעשה העשוי, הינן הוראות האמנה בדבר זכויות הילד (נכנסה לתוקף בינלאומי ביום 2/9/90), נחתמה ע"י ישראל ביום 3/7/90 ואושררה ביום 2/11/91. על פי הוראות האמנה, ובמיוחד סעיף 3, טובת הילד ישמש שיקול עליון בהכרעה בכל סוגיה הקשורה בקטין, אף טרם האינטרסים של הוריו. הוראות האמנה שונות מהותית מגישת המעשה העשוי.

לא זו אף זו – במקרים אחרים ראיתי לכתוב, כי האבות בדור זה שונים מהותית מהאבות בדורות הקודמים, ולא אחת נוטלים חלק גדול ונרחב מהותית, בגידול הילדים, אף בגיל הרך. לא אחת מתבצע "היפוך תפקידים" מול המציאות הסטטיסטית, כשהאם פונה לפיתוח הקריירה, בעוד האב נשאר כ"שר הפנים" עם או בלי סיוע משפחתו. גם שינוי עתים זה מחייב שקילה מחדש לגבי גישת המעשה העשוי. כאשר הגיע המקרה לכב' השופטת דורנר בשנות האלפיים, מדובר היה במקרה אשר החל בשנות ה-90, לפני כעשרים שנים. הילד נשוא ההליך שם (ואזכיר כי מדובר בתיק הגירה לחו"ל), הינו אב לילד כיום. דומני כי חלוף הזמן, שינוי הסדרי ההורות והתפיסה הרווחת בציבור, אף הם מחייבים בדיקה מחודשת של גישת המעשה העשוי.

נקודה נוספת שיש להביא בחשבון הינה הצעת חוק זכויות הילד המונחת מאז 2013 על שולחן הרשות המחוקקת. בהצעה זו נקבע במפורש, כי טובת קטין תהיה שיקול ראשון במעלה והאינטרסים של הקטין ישמשו קו מנחה. חלק מהצעות החוק (ואכן מדובר רק בהצעות) עוסקות גם בסוגיה של מעבר מקום מגורים; כלל הצעות החוק מניחות כערך עליון את נושא טובת הקטין, אף טרם מעבר מקום המגורים!

לכאורה,  לפי גישת המחוקק, המונחת לעת זו על המדוכה (כהצעה) , יש להעדיף בחינה של טובת הקטינים טרם המעבר, באופן שניתן יהיה לשקול גם לאסור ולמצער לדחות המעבר.

יוצא, כי קיימים שלל טעמים טובים לצדד בבחינה מחדש של גישת המעשה העשוי, וליתן ביד בתי המשפט סמכות, במקרים המתאימים, לעכב גם לתקופות משמעותיות, מעבר מקום מגורים, אם השתכנע ביהמ"ש כי בכך מוגשם עיקרון טובת הילד."

66. בענייננו, שני הקטינים, נ. ול., רכים בשנים. בני 4 וכמעט 6. הקטינים זקוקים לקשר משמעותי עם אביהם שמעוניין מאוד בקשר זה. הנסיעה מXXX לXXX היא ארוכה, קשה מאוד לקטינים וכוללת טלטולים באוטובוס ורכבת. המגורים בXXX גוזרים על הקטינים ניתוק מאחותם א..
67. א., אף היא קטינה בת 13 בלבד, טובתה מחייבת מגורים באזור XXX וטובתה מחייבת כי אמה תגור בקרבת מקום, שיאפשר קשר הדוק בינה לבין האם.
68. לאור האמור בתסקירים ולאור טובת כלל הקטינים, נ., ל. וא., אני קובעת כי בשלב זה בחייהם של הקטינים יש להעדיף את טובתם של הקטינים על פני זכותה של האם לשינוי בחייה, אשר יוביל לטענתה לשיקומה וחיזוקה.
69. אני אוסרת על האם להעתיק את מקום מגורי הקטינים לXXX. נוכח התנגדותה הנחרצת של האם לשוב ולהתגורר בXXX בכלל ובXXX בפרט, יש מקום לאפשר לה לבחור מקום מגורים בטווח נסיעה סביר מאזור הXXX בהתחשב גם בהסכמת האב לכך.
70. אשר על כן אני מתירה לאם להתגורר עם הקטינים באזור שבין פרדס חנה - בנימינה בדרום ועד נהריה בצפון וזאת עד ליום 08.19.
71. ככל והאם תבחר בכל זאת לעבור ולהתגורר בבית המשפחה תוכל להודיע על כך לאב עד ליום 20.7.19 ואזי יהיה על האב לפנות את הדירה עד ליום 14.8.19 ולאפשר לאם ולקטינים להתגורר בה.
72. ככל והאם תבחר להתגורר עם הקטינים בדירת הצדדים, הקטינה א. תתגורר איתה ותהיה במשמורתה הזמנית, ככל ומקום המגורים של האם לא יאפשר לא. להתגורר עם האם ולהמשיך ללמוד בXXX, תתגורר א. עם האב בדירת הצדדים ותהיה במשמורתו הזמנית של האב.
73. בעתיד, כשיגדלו הקטינים או כשיחול שינוי נסיבות אחר, תוכל האם להגיש בקשה מסודרת להעתקת מקום המגורים ובקשתה תיבחן. איני קובעת מסמרות בעניין הגיל המתאים להעתקת מקום המגורים, שכן סוגיה זו לא נבחנה במסגרת הליך זה ויש לבחון תחילה את הסתגלותם של הקטינים לפרידת ההורים ולמציאות חייהם החדשה בטרם ניתן יהיה לקבוע מה יהיה מועד שבו יתאפשר להתיר את מעברם למגורים בעיר XXX.

מזונות זמניים

74. בדיון שהתקיים ביום 10.12.18 התחייב האב להפקיד סך של 2,000 ₪ לטובת מזונות הקטינים. ובהחלטה מיום 13.1.19 חייבתי את האב להמשיך ולשאת בסך של 2,000 ₪ עד לסוף חודש 2/2019.
75. בקשת האם למזנות זמניים שהוגשה ביום 10.3.19 נמחקה מחוסר מעש, אולם אין ספק כי הקטינים זקוקים למזונותיהם.
76. מהנתונים שנמצאים בפני עולה כי האב עובד בחברת **** ומשתכר סך של 6,184 ₪ בממוצע לחודש (בהתאם לתלושי שכר לחודשים 9-12/2017 ו – 1-8/2018 בניכוי ניכויי חובה, מס הכנסה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי וקופת גמל בהסכם). האב נטל שתי הלוואות אשר ההחזרים החודשיים בעבורן מקוזזות משכרו ונושא בהחזר הלוואת משכנתא על הבית בXXX בסך של 1,700 ₪ לחודש.
77. כאשר התגוררה האם בXXX עבדה גם היא בחברת **** והשתכרה סך של 3,715 ₪ בממוצע לחודש. בXXX עבדה כחודשיים והשתכרה סך של כ – 3,200 ₪.
78. גובה המזונות בסך של 2,000 ₪ לחודש נקבע שעה שהאם התגוררה בבית אמה בXXX ולא נשאה בהוצאות מדור וכאשר עם האב התגוררו שתי קטינות, א. ומ..
79. סך מזונות אלו ימשיך ויעמוד בתוקפו עד ליום 31.7.19.
80. החל מיום 1.8.19 יעמוד סכום המזונות בעבור שני הקטינים ל. ונ. על סך של 2,600 ₪ לחודש בצירוף 40% משכר הדירה אותו תשלם האם בהתאם לחוזה שכירות ועד לגובה של 800 ₪ לחודש.
81. עד ליום 15.8.19 תודיע האם את כתובת מגוריה בהתאם להחלטה זו ובהתאם לכך יוזמן תסקיר בעניין תביעת המשמורת וזמני השהות וכן יינתנו החלטות בעניין המשמורת הזמנית על הקטינים.

המזכירות תודיע לצדדים ולעו"ס לס"ד בXXX ובXXX ותסגור את תלה"מ 3291-02-19

ת.מ. – הודעת האם – 15.8.19

ניתן היום,  כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.