פס"ד בבקשה של אם לישוב סכסוך בטענה שהאב מונע ממנה להיפגש עם בנם המשותף

תיק זה המתברר לפני המותב העיקרי, כבוד השופטת ת. סנונית-פורר, הונח לפניי בהעדרו של המותב על-ידי כבוד סגנית הנשיא, השופטת מ. דהאן, שעה שהטענה המרכזית הקיימת כעת היא טענתה של אם ולפיה מונע האב ממנה לפגוש את בנה בן השמונה, מזה כחודשיים.

הצדדים חיו יחדיו שנים, לפני זמן מה מרכז חייהם היה ב.... ואז עזב האב עם הבן את ה...., אך האם, אזרחית ה...., נצרכה זמן של 3 חודשים כדי לשוב לישראל בשל מגפת הקורונה, תוך שהצדדים מתגוררים יחדיו.

בחודש מאי 2021 עזבה האם את הבית כתיאורה בשל יחסו הרע, בלשון המעטה, של האב אליה והאב טען כי האם, ככל אדם היא חופשי ואין היא חייבת להישאר עם האב כדי לזכות ולראות את בנה.

אם תרצה תאמר בקול גדול, שהורה אינו בעלים על ילד ואין הוא יכול לרתק את זולתו אליו או לבוא בטענות מדוע זולתו חפץ להימלט ממנו.

קשה לי גם להבין מה טעם מתקשר אדם עם אישה, במקרה הזה מה...., חי איתה כ- 9 שנים, מביא עמה לעולם ילד ואז כולו מתמלא בוז לתרבות ה...., למאכליהם וכו'.

כאשר אנו מדברים על הגינות דיונית בה מחויב כל צד (וראה בע"מ 5939/04 וכן תקנות 1-5 לתקנות סדר הדין האזרחי), מאליו ברור שרשעות אינה חלק מן הכלים הנתונים לבעל דין בניהול ענייניו המשפטיים.

זכותו של ילד לקשר עם שני הוריו מעוגנת בדין וכאשר מנסה אדם לשלול את זכותו של הקטין לקשר עם ההורה השני ואין הוא מאפשר זאת, אזי אותו הורה במקרה הזה האב, נוהג שלא כחוק.

אומר לי האב כי האם איננה מסוכנת לקטין, הסכנה הנשקפת מפגישותיה עם הקטין היא שהקטין לא השתתף בפרוצדורות חינוכיות ב"זום".

אל יכעסו עלי אנשי החינוך, אך סבורני כי זכות היסוד של קטין לקשר עם אמו בוודאי בגיל שמונה חשובה אפילו מן ההדרכות ב"זום".