פס"ד בבקשה להתערבות בזהות מומחה וכך בחומרים שניתן להציג לו לפני כתיבת חוות דעת

1.עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט בן ציון ברגר) ב-ת"ע 26915-12-18 מיום 14.5.20, במסגרתה קבע בית המשפט קמא כי ימונה מומחה פסיכיאטרי אחר מהמומחים שבדקו את המנוחה בעבר ונתנו חוות דעת בעניינה; כן הורה בית המשפט קמא בהחלטתו כי אין להגיש למומחה שימונה את חוות הדעת/תעודות רפואיות של המומחים שבדקו את המנוחה בעבר (להלן: "ההחלטה קמא").

יצוין כי המינוי נדרש לצורך הערכת כשירותה הקוגניטיבית והנפשית של אימם של הצדדים, הגב' ... ז"ל (להלן: "המנוחה") לצוות ולערוך את מסמך הצוואה נושא הפלוגתא בתיק קמא מיום 27.8.2015.

רקע בזעיר אנפין

2.המנוחה ילידת 1933, נפטרה ביום 12.7.18 בהיותה כבת 85, והותירה צוואה מיום 27.8.15.

3.המבקשים והמשיבה הינם ילדיה של המנוחה.

4.ביום 31.3.16 ובמסגרת תיק אפ' 22465-08-15, מונתה הקרן לטיפול בחסויים (כשמה אז) כאפוטרופוס על רכוש המנוחה, והמשיבה (כאן) מונתה כאפוטרופוס על גופה של המנוחה.

5.במסגרת הגשת הבקשה למינוי אפוטרופא על המנוחה, צרפה המשיבה לבקשתה תעודה רפואית בעריכת ד"ר איזבלה גרינברג, שבדקה את המנוחה ביום 1.2.14. בהמשך הוגש לבית המשפט קמא תסקיר עו"ס לסדרי דין אליו צורפה תעודה רפואית של ד"ר איזידור ברטהולץ, שבדק את המנוחה ביום 27.12.15.

6.המבקשים (כאן) הגישו במסגרת התיק קמא התנגדות לקיום צוואת המנוחה וטענו לאי כשירות המנוחה לערוך את הצוואה וכן טענו להשפעה בלתי הוגנת.

7.במסגרת ההליך קמא, עתרו המבקשים למינוי מומחה שיקבע את כשירות המנוחה לערוך את המסמך הנחזה לצוואה לטענתם, ובמסגרת בקשה זו טענו שיש למנות את ד"ר איזבלה גרינברג ולחילופין את ד"ר ברטהולץ אשר בדקו את המנוחה בעודה בחיים.

8.המשיבה התנגדה למינוי הרופאים הנ"ל וטענה שיש למנות מומחה אחר, בטענה שכל אחד מהמומחים (ד"ר גרינברג ו/או ד"ר ברטהולץ) יבקש לבסס את המסמך הרפואי שנערך על ידו בעבר, ולא יהיה מסוגל לבצע "בקרה עצמית".

9.ביום 14.5.20 ניתנה ההחלטה קמא, ועיקריה הם (הדגשים במקור, ח"ש):

"במקרה הנדון נבדקה המנוחה בשני מועדים שונים על ידי רופאים פסיכיאטרים לצורך הליך משפטי . בדיקה אחת נערכה ב-1.2.14 והשניה ב-27.12.15. המנוחה נפטרה ביום 12.7.18. ספק בעיני אם המומחים יזכרו את המנוחה והבדיקה שערכו מבלי להיזקק לרישומים שערכו ככל שערכו או לתעודה הרפואית שערכו ולהערכות שניתנו על ידם בשקר למצב המנוחה.

הגם שיושרם המקצועי אינו מוטל בספק על ידי אף אחד מהצדדים קשה להימנע מהחשש שההסתמכות על התעודה הרפואית שאותם רופאים נתנו לא תפגע ביכולתם האובייקטיבית להעריך את מצבה של המנוחה לערוך את צוואתה.

אכן, לנגד עיני עמדה ההלכה בעניין בן זכרי אליה הפנה ב"כ המשיבים ודומני שיש להבחין בין רופא שנתן טיפול לאדם שמאוחר יותר נדרש לתת חוות דעת בעניינו לבין רופא שכבר חיווה דעתו בעבר על מצבו של אותו אדם, רוצה לומר שאין טיפול רפואי שניתן דומה לחוות דעת או תעודה רפואית המבוססת לא רק בדיקה קלינית אלא על הסקת מסקנות בגדר המומחיות של אותו רופא.

...

למותר לציין שלחוות דעת של מומחה בית המשפט מעמד מיוחד וגם בעניין זה וכפי שכבר צויין לעיל , קיימת פסיקה ענפה המצמצמת את היכולת לפסול מומחה או אפילו שלא לקבל את חוות דעתו.