פס"ד בביטול הליכי גבייה לאחר כעשרים שנה

לפניי ערעור שהוגש בשנת 2020, על שומות וקנס, לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), שהוציא המשיב למערער באמצע שנות ה-90 והמתייחסות לתקופה שבין 1991 – 1993. המשיב הגיש בקשה לסילוק על הסף של הערעור, וסברתי כי יש מקום לקבל את הבקשה ואף הצעתי למערער כי ימשוך את הערעור שהגיש.

אלא שכאשר באתי לכתוב את ההחלטה – במסגרתה התכוונתי כאמור לדחות את הערעור על הסף, גיליתי לפתע כי נתון עובדתי מרכזי שסיפק המשיב בתצהירו – ושעליו ביסס חלק ניכר מטענותיו, אינו יכול להיות נכון. ביקשתי את תגובת המשיב, אלא שבתגובתו, לא רק שהמשיב אישר את שמצאתי, אלא שהוא אף הודה כי נתון זה מצוי במחשביו וכי מטעם כלשהו לא הזכירו בתצהירו (ואף לא בתכתובת ארוכה שהייתה בינו לבין המערער במרוצת כעשרים שנה).

בתמצית, התברר כי המערער הגיש בשעתו השגות במועד, ולא כפי שטען המשיב בתצהירו כי ההשגות  הוגשו באיחור של כשנה. ההשגות, לא זכו למענה מצד המשיב, ולכן על-פי החוק הן התקבלו. הליכי גבייה בהם נקט המשיב במרוצת השנים, אינם יכולים להוות תחליף להליכי שומה, שכן בהעדר שומה כדין – אין מקום להליכי גבייה. בנסיבות חריגות אלה ונוכח התנהלותו של המשיב, מצאתי כי יש מקום לקבל את הערעור במובן זה שייקבע כי המשיב מנוע מלנקוט בהליכי גבייה נוספים, שכן אלה אינם כדין.

לאור דרך התנהלותו של המשיב, אני מוצא כי בתיק ספציפי זה, אין מקום כי המשיב ייהנה מחזקת התקינות המנהלית, שכן זו אינה יכולה לעמוד על תילה נוכח הנסיבות כאן.

למען הבהירות, העובדות להלן ייפרסו באופן שהן נפרסו לפניי: ראשית בהתאם לגרסה המקורית של המשיב בתצהירו ולאחר מכן כפי שהתבררו הדברים לאשורם.

רקע ועיקרי העובדות

1. בסעיף 3 לתצהירה של גב' סימה (שמחה) לוי, מנהלת המשיב (להלן: "גב' לוי"), תצהיר שהוגש לתמיכה בבקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף (להלן: "תצהיר המשיב"), נכתב:

"למערער חוב מס משנת 93', בגין שומת מס עסקאות ושומת מס תשומות שהוצאו ביום 03.01.1993, לשנים 1993-1991, בסך 102,359 ₪ (קרן) (להלן: "השומות"), וכן קנס בשיעור 1% מסך עסקאותיו בהתאם להוראות סעיף 95 לחוק ... ובסך כולל של 7,302 ₪ (להלן:  "הקנס")".

(ההדגשות, כאן ולהלן, אינן במקור – א.ג; סכומי השומות והקנס יכונו להלן יחדיו – "חוב המס הנטען").

לדברי המשיב, חוב המס הנטען עומד כיום, לאחר שהתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית, על סך של כ- 520,000 ₪.

2. לתצהיר המשיב צורף כנספח א' מסמך הנימוקים לשומות ולהטלת הקנס. עיון בנספח זה מלמד כי התאריך שנקוב על גביו הוא:

"כ' בטבת תשנ"ד

3 ינואר 1993"

3. בסעיף 4 לתצהיר המשיב נכתב:

"מהמסמכים שבידי המשיב עולה, כי המערער הגיש למשרדי המשיב 2 מסמכים הנושאים את הכותרת "השגה", ביום 01.02.1994, ובאיחור של שנה. במשרדי המשיב לא נמצאה כל אסמכתא להסכמה להגשת ההשגות לכאורה באיחור, וכן לא נרשמה השגה במחשבי המשיב".

4. שני המסמכים הנושאים את הכותרת "השגה", ואשר על גביהם מוטבעת חותמת "נתקבל" של המשיב והתאריך 1.02.1994 – צורפו כנספח ב' לתצהיר המשיב. מסמך אחד כותרתו - "השגה על שומת עסקאות 1992-1993" והשני כותרתו - "השגה על שומת תשומות 1991-1993" (להלן: "ההשגות").