פס"ד ב-3 צוואות הוגשו לקיום ושתי התנגדויות

לפניי מספר הליכים בעניין עזבונו של המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") שהלך לבית עולמו ביום 8.8.2022 המתנהלים בין ילדי המנוח מנישואים קודמים (נישואים שניים) ואשתו מנישואיו השלישיים, לה היה נשוי ביום פטירתו. למנוח שני ילדים נוספים מנישואיו הראשונים, שאינם צד להליכים ואינם יורשים לפי צוואות המנוח.

תחילת הליכים אלה בבקשת הנתבעים לקיום צוואת המנוח מיום 30.1.2013 (ת"ע 58604-11-22), על בקשה זו הוגשה התנגדות התובעת ובמקביל בקשתה לקיום צוואת המנוח מיום 10.1.2019 (ת"ע 58617-11-22, 58631-11-22); ביום 21.11.22 הוגשה התנגדות הנתבעים לקיום צוואות המנוח ובקשה לקיום צוואה בכתב יד מיום 11.6.2019 (ת"ע 58664-11-22, 58670-11-22). הליכים אלה הועברו על ידי כב' הרשמת לענייני ירושה לבית משפט זה.

לפיכך, ועל פי האמור בתקנה 21 לתקנות הירושה, תשנ"ח- 1998 הקובעת כי מבקש צו קיום הצוואה יירשם כתובע ואילו מגיש ההתנגדות יירשם כנתבע, ובענייננו מאחר ששני הצדדים הגישו בקשות לקיום והתנגדויות ולצרכי נוחות הדיון תירשם אלמנת המנוח כתובעת וילדי המנוח יירשמו כנתבעים.

רקע עובדתי ומשפטי

1. המנוח נפטר ביום 8.8.2022 בעודו נשוי לאשתו השלישית נ', היא התובעת, והותיר אחריו 6 ילדים – XXX ו - XXX מנישואיו הראשונים, XXX, XXX, XXXX, ו-XXXX מנישואיו השניים, הם הנתבעים כאן.

    

2. עוד הותיר אחריו המנוח 2 צוואות בעדים.

   צוואה ראשונה מיום 30.1.2013 בה זוכים ילדיו הנתבעים מנישואיו השניים בלבד (להלן: "הצוואה הראשונה").

   צוואה נוספת מיום 10.1.2019 בה זוכים רעייתו התובעת במחצית והנתבעים מתחלקים במחצית (1/8 לכל ילד) (להלן: "הצוואה השנייה").

3. נוסף על אלו הותיר אחריו המנוח שלושה מכתבים בכתב ידו –

   האחד מיום 11.6.2019 וכותרתו 'מכתב פרידה', מיועד לילדיו ולרעייתו ובו התייחס לשני ילדיו מנישואיו הראשונים שאינם מוזכרים בשתי הצוואות האחרות, וציין כי הם מבוססים ועל כן מבקש להוריש את רכושו לילדיו האחרים, הנתבעים 3-6 כדי לסייע להם (להלן: "מכתב הפרידה מיום 11.6.19"). הנתבעים הגישו בקשה לקיומו של מכתב הפרידה כצוואה לאחר הגשת התנגדות התובעת לצוואה הראשונה.

   שני מכתבי פרידה נוספים, מיום 18.6.19, וכותרתם 'מכתב פרידה'. אחד מיועד לילדי המנוח (מבלי לאזכר את רעייתו) זהה כמעט לחלוטין למכתב הפרידה מיום 11.6.19 ובתוספת המילה "צוואה" בתחתית המכתב לאחר המילה "אבא". לגבי מכתב זה לא הוגשה בקשה לקיום והמסמך המקורי הוגש במהלך ישיבת ההוכחות, שאז נטען כי הוא מהווה צוואה (להלן: "מכתב הפרידה מיום 18.6.19").

    

   מכתב הפרידה השני מיועד לרעייתו (להלן: "מכתב הפרידה מהתובעת").

4. בין מועד עריכת הצוואה השנייה לבין מכתבי הפרידה, ביום 23.3.2019, התקבלה חוות דעת מאת ד"ר XXX לפיה המנוח סובל מפגיעה בזיכרון לטווח קצר שמקורה בתחילת מחלת האלצהיימר.

5. ביום 23.7.19 נבדק המנוח על ידי ד"ר XXX, רופא המשפחה של המנוח מזה שנים רבות וזה כתב בסיכום הרפואי כי התרשם שהמנוח צלול ושיפוטו תקין.

    

6. ביום 28.8.2019 המנוח חתם על ייפוי כוח מתמשך לטובת רעייתו התובעת ובתו הנתבעת 6. ייפויי הכוח נכנס לתוקפו ביום 5.11.2019, וביום 2.1.2020 חתמה התובעת על ביטול מינויה כמיופת כוחו, לטענתה מתוך רצון לכבד את ילדי המנוח ולשמור על רצף טיפולי בו.

    

7. בסוף שנת 2019 עבר המנוח שני אירועים מוחיים וחלה החמרה במצבו הקוגניטיבי. לאחר האירוע השני הפך המנוח לסיעודי, מטופל בביתו על ידי עובד סיעודי, עד לפטירתו ב- 8.8.22.

    

8. לרשמת לענייני ירושה הוגשו צוואותיו וההתנגדויות להן וההליכים לקיום צוואות המנוח הועברו מהרשמת לבית משפט זה ביום 27.11.22.

    

9. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 2.7.23 (בהקלטה) במהלכה הוגש כמוצג מכתב הפרידה מיום 18.6.19 לתיק בית המשפט. כאמור מסמך זה לא הוגש לרשם לענייני ירושה לצורך קיום צוואה. העדים לצוואה השנייה, מר א', שגם ערך את הצוואה, ורעייתו הגב' ר', הגישו תצהירים באשר לחברותם עם בני הזוג וכן באשר לנסיבות עריכת הצוואה והם נחקרו בישיבת ההוכחות. תמלול הקלטת הישיבה הוגש לבית המשפט ביום 23.7.23.

    

10. יוער, כי אף שנטענו טענות ביחס לזהות כותב מכתבי הפרידה, טענות לזיוף וכן טענות לעניין כשרותו של המנוח בעת כתיבתם, לא מונו מומחים, זאת לאחר שהתובעת הודיעה כי היא איננה מעוניינת בכך.

     

11. סיכומי הצדדים הוגשו לרבות סיכומי תשובה, והגיעה העת למתן פסק דין.

     

    טענות התובעת

12. המנוח והתובעת (להלן יחד: "בני הזוג") נישאו זה לזו ביולי 2010 לאחר מספר שנות זוגיות. בני הזוג קיימו חיי זוגיות מלאים, ואף שלתובעת דירה בXXXX ולמנוח דירה בקיבוץ XXXX, הם התגוררו יחד כ- 5 ימים בשבוע בדירות לסירוגין, ושררה ביניהם אהבה ודאגה הדדית. בין התובעת לילדי המנוח היו יחסים טובים.

     

13. התובעת הייתה אמידה יותר והשקיעה רבות בזוגיות, לרבות רכישת רכב שנרשם על שמה והוחזק על ידי המנוח, ונסיעות משותפות, כשהתובעת נשאה בחלק הארי של התשלומים והמנוח השתתף כפי יכולתו.

     

14. כמו כן, התובעת סייעה למנוח בשיפוץ דירתו. התקנת מטבח וריצוף חדשים, רכישת מוצרי חשמל, פינת אוכל, ועוד מוצרים רבים לבית. את צוואתו משנת 2013 ערך המנוח על רקע שיוך דירות עתידי בקיבוץ והבהיר לתובעת בשנים 2014-2015 כי זכויותיהם בדירה שוות.

     

15. ביום 10.1.2019 ערך המנוח צוואה שנייה. קדמה לכך פגישה עם עו"ד XXXX, עורכת הצוואה הראשונה, שנתנה למנוח עותק מהצוואה הראשונה וביקשה שיכתוב את השינויים המבוקשים. בעצת עוה"ד כתב המנוח ביום 2.1.2019 מסמך "ביטול צוואה" בכתב ידו, בו הוא מבטל את צוואותיו הקודמות.

     

16. את הצוואה השנייה ערך עבור המנוח מר א', חבר ותיק של התובעת ומשנת 2003 גם של המנוח. בני הזוג ביקרו את מר א' ורעייתו ר' בביתם ואלו שימשו כעדים לצוואה.

     

17. בחודש מרץ 2019 המנוח הגיע לאבחון אצל ד"ר XXX לאחר שצצו תופעות של שכחה. ד"ר XXX איבחן כי המנוח בתחילתה של מחלת האלצהיימר וכי עיקר הליקוי בזיכרון לטווח קצר. הומלץ למנוח להימנע מנהיגה. במאי 2019 החל בקבלת טיפול תרופתי.

     

18. האמור לא השפיע על שמחת חייו של המנוח שנותר ערני והגיוני, ועמד על דעתו לחדש את רישיון הנהיגה שלו. התובעת צירפה תמונות וסרטונים מאירועים שונים לאורך שנת 2019 שיש בהם ללמד לטענתה על שמחת החיים של המנוח ומצבו הטוב.

     

19. באוקטובר 2019 לאחר שעבר אירוע מוחי ואושפז, נזקק המנוח לעזרה צמודה בכל שעות היממה, והתובעת נאלצה להתמודד לבד עם הטיפול בו בעוד שילדי המנוח כמעט ולא מבקרים. לטענת התובעת פנתה גם לעו"ס הקיבוץ בבקשה לעזרה.

     

20. לדברי התובעת, לאחר טיפול רצוף במנוח, ילדיו החליפו אותה בטיפול בו למספר ימים בהם נסעה לביתה בXXXX, אך כששבה לדירת המנוח בקיבוץ גילתה כי חפציה האישיים נעלמו ואיתם מזכרות מחייהם המשותפים. לטענתה, ילדי המנוח התייחסו אליה בצורה משפילה וגירשו אותה מבית המנוח ומהקיבוץ בעזרת אנשי הקיבוץ. לאחר שגורשה מהקיבוץ על ידי ילדי המנוח לא חזרה עוד ללון בבית וביקרה את המנוח אחת לחודש.

     

21. לאחר התדרדרות נוספת במצבו של המנוח, לרבות נפילה על הראש בסוף חודש נובמבר 2019, לקחה התובעת את המנוח לבדיקת רופא הקיבוץ וזה דרש את פינוי המנוח לבית החולים, התובעת ובנה לקחו את המנוח לבית חולים. לטענתה בינה לבין ילדי המנוח היו חילוקי דעות באשר לאופן הטיפול במנוח והשמתו בבית סיעודי.

     

22. אין כל בסיס ואמת בטענות הנתבעים על קרע ביחסי בני הזוג. גם בזמנים שלא התגוררה בקיבוץ דאגה התובעת למנוח לכל מחסור ולכל בקשה מצד ילדיו. לטענתה איש מילדי המנוח או גורם מטעם הקיבוץ לא עדכן אותה על פטירתו.

     

23. לפי גרסתה היא מעולם לא ראתה את מכתבי הפרידה שהוגשו על ידי הנתבעים ושנכתבו באופן מכוון בימים שלא הייתה עם המנוח, וקיים שוני ניכר ביניהם לבין מכתבים אחרים של המנוח, בדגש על סגנון הכתיבה שאינו מאפיין את המנוח ומכתביו הקודמים לתובעת.

     

24. הצוואה הראשונה - הנתבעים הגישו העתק מהצוואה הראשונה בניגוד לנדרש על פי חוק הירושה, זאת לאחר שלא עלה בידיהם למצוא את הצוואה המקורית.

     

25. הצוואה השנייה - בניגוד לטענות הנתבעים, התובעת לא לקחה חלק בעריכת הצוואה השנייה ולא הייתה עדה לעשייתה. התובעת התלוותה למנוח על ידי זה שהסיעה אותו לפגישה עם עוה"ד בכפר גלעדי. הנתבעים לא הוכיחו שלמנוח לא היה רישיון נהיגה במועד עריכת הצוואה השנייה. רק לאחר הביקור אצל דר מנביץ' במרץ 2019, אליו נהג המנוח בעצמו, וקבלת חוות דעתו הרפואית, לא התאפשר למנוח לחדש את רישיון הנהיגה.

     

26. עריכת הצוואה התבצעה בחדר סגור, ללא נוכחות התובעת וכך גם החתימה עליה. לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח. העד לצוואה השנייה העיד כי המנוח הגיע עם צוואתו הראשונה, דבר המחזק את המסקנה כי המנוח ידע מה רצונו וכי צוואתו השנייה משקפת נאמנה את רצונו. הנתבעים לא הוכיחו כי נפל פגם בעריכתה וכי החברות בין התובעת לבין עדי הצוואה, שהיו גם חבריו של המנוח עצמו, אין בה כדי להוריד או להעלות בכל הנוגע לכשרות הצוואה. יש לקבוע כי הצוואה השנייה כשרה ותקפה.

     

27. מכתב הפרידה מיום 11.6.19 – מסמך זה אינו עומד בדרישות חוק הירושה לעניין צוואה בכתב יד שכן הוא אינו נושא את חתימת המנוח ואף לא את שמו, אלא מסתיים במילה "אבא". לפיכך תטען התובעת כי מדובר במסמך בעל אופי משפחתי ולא צוואתי משפטי, ואינו מראה על גמירות דעת לכתוב צוואה. עוד נטען כי לא מדובר בפגם הניתן לריפוי.

     

28. עוד תטען התובעת כי לא כל מסמך בעל אופי צוואתי ייחשב כצוואה, יש להבחין בין תרשומות אישיות או בקשות של המנוח לבין צוואה אמיתית שבה הוראות סופיות ומחייבות.

     

29. עצם העובדה שהמנוח השתמש בכותרת 'מכתב פרידה' ושב וחוזר על המילים מכתב פרידה בגוף הטקסט, מעידה כי המנוח לא ראה במסמך זה כצוואה, בייחוד שעה שכבר ערך 2 צוואות בעדים אותן הכתיר בכותרת "צוואה", חתם עליהן כנדרש בחתימתו ות.ז. וכמו כן ערך מסמך ביטול צוואה. המנוח מזכיר במכתב הפרידה מיום 11.6.19 את כל ילדיו ואת אשתו התובעת, אך ללא כל התייחסות לחלקה של התובעת, ולא מביע התייחסות לכך שמדובר בצוואתו האחרונה. לו רצה לשנות את ההוראות ביחס לחלקה של התובעת היה המנוח צריך לתת הוראות ברורות, זאת לאחר שציווה את רכושו לתובעת 6 חודשים קודם לכן.

     

30. אין חולק כי המנוח ידע כיצד לערוך צוואה וידע להבחין בין צוואה לבין מכתב שאינו צוואה.

     

31. מכתב הפרידה מיום 11.6.19 נמצא מנותק מהבלוק וגזור מסימני החיבור לבלוק, בעוד שמכתב הפרידה מהתובעת נושא את סימני הניתוק.

     

32. מכתב הפרידה מיום 18.6.19 – מסמך זה זהה כמעט לחלוטין למכתב מיום 11.6.19 כאשר התווספה לו המילה "צוואה" לאחר המילה "אבא". תוספת זו מחזקת את הטענה כי המנוח ידע להבדיל בין מכתב פרידה לבין צוואה, וודאי שהדבר מעיד על כך שהצוואה השלישית איננה צוואה.

     

33. הנתבעים בחרו שלא לגלות את קיומו של מכתב הפרידה מיום 11.6.2019 ולא להגישו לרשם הירושות בתואנה כי סברו שלא מדובר בצוואה ואף לא לצרפו לתצהירים.

     

34. הנתבעת 6 העידה בחקירתה כי המכתב מיום 11.6.19 נמצא יחד עם עוד מסמכים רבים, אך כי לא ראתה את המכתב מיום 18.6.19 (עמ' 23). אף אחד מהנתבעים לא צירף לתצהירו את המכתב מיום 18.6.19 לגביו טענו כי מדובר בצוואה. הנתבע 4 העיד בחקירתו כי מכתב הפרידה מיום 18.6.19 נמצא כחלק מבלוק צהוב שהיה בדבריו של המנוח, כחודש חודשיים לאחר פטירתו.

     

35. בשונה מהצוואות הראשונה והשנייה, מכתבי הפרידה נמצאו במקומות נסתרים בתוך קלסר רב מסמכים. אדם החפץ כי צוואתו תצא לפועל ותמומש מוסר אותה למי מיורשיו או לרשם הירושות או דואג להשאירה במקום שתמצא בנקל.

     

36. יתרה מכך, שאלת כשרותו של המנוח בעת כתיבת מכתבי הפרידה עומדת בספק רב, שכן אובחן כחולה במחלת האלצהיימר כבר ב 3/19. בין מועד זה לבין האירוע המוחי ב-10/19 חסר מידע רפואי בנוגע למצבו של המנוח. בחודשים אלה הראה המנוח תסמיני מחלה כגון עצבנות וחוסר סבלנות והתנהלותו הצריכה ערנות רבה.

     

    טענות הנתבעים

37. המנוח השאיר אחריו 3 צוואות – שתיים מהן צוואות מודפסות בעדים וכן צוואה בכתב ידו (מכתב הפרידה מיום 11.6.19) לפיה מוריש את כל נכסיו לארבעת ילדיו מנישואיו השניים – היא צוואתו האחרונה.

     

38. התובעת העלתה טענות ביחס לכשרות המנוח לצוות במועד עריכת הצוואה האחרונה וכן טענות לזיוף, אך לא ביקשה מינוי מומחים להוכחת טענותיה. למעשה בחקירתה הודתה התובעת כי אין כל ראייה לזיוף או חוסר כשרות המנוח. גם טענתה כי המנוח היה נתון ללחץ מצד הנתבעים לא הוכחה.

     

39. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לשכנע כי דין הצוואה האחרונה פסלות. הצוואה תקינה ועומדת בהוראות חוק הירושה לעניין צוואה בכתב יד. התובעת לא הוכיחה כי לא מדובר בכתב ידו של המנוח וכאמור ויתרה על בדיקת המסמך על ידי מומחה. מהמכתבים השונים שהוגשו על ידי התובעת אשר נכתבו על ידי המנוח עולה בבירור כי כתב ידו תואם את כתב היד שבצוואה האחרונה.

     

40. בניגוד לטענת התובעת הוכח בחקירתה כי אין כל עקביות במיקום התאריכים במסמכים שונים לאורך חייו של המנוח. ומאחר שהתובעת לא הביאה כל ראייה אחרת לביסוס טענה זו, וכאמור לא הביאה מסמך זה לבדיקת מומחה, הרי שאין לקבל טענותיה בענין זה.

     

41. לעניין החתימה על מכתב הפרידה נטען כי אין בחוק הוראות כיצד צריכה להיראות החתימה או איזה רכיבים צריכים להיות כלולים בה. כל עוד ברור כי המסמך מביע ומשקף את רצונו האמיתי של המנוח, וכך ברור באשר לצוואה בכתב ידו, ניתן לרפא את הפגם של חתימת המנוח במילה "אבא" באמצעות סעיף 25(א) לחוק. זאת ועוד, השימוש במילה "אבא" מעידה דווקא על הקשר הנפשי והרגשי בין המצווה לילדיו.

     

42. התובעת חזרה בה מדרישתה למנות מומחה לעניין מצבו הרפואי של המנוח בזמן כתיבת מכתבי הפרידה, וזאת מהטעם שלא נמצאה כל ראיה לאי כשרותו במועד זה. מהחומר שהוגש לבית המשפט, לרבות תמונות וסרטונים של המנוח שהוגשו על ידי התובעת עצמה, עולה בבירור כי ביום 11.6.19 היה המנוח צלול בדעתו ובעל יכולת שיפוט תקינה.

     

43. המנוח נבדק על ידי רופא המשפחה ד"ר מושל ביום 23.7.2019 וזה אישר כי המנוח, המוכר לו שנים רבות, צלול ושיפוטו תקין. כחודשיים לאחר הצוואה בכתב יד, ביום 28.8.2019, עוד חתם המנוח על ייפוי כוח מתמשך לטובת התובעת והבת XXX, וחזקה כי היה צלול בעת הזאת. כל עוד לא נשללה כשרותו המשפטית של המנוח הוא היה כשיר לערוך צוואה.

     

44. לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד הנתבעים, או לקיחת חלק באופן כלשהו בעריכת מכתב הפרידה, ואף לא הובאה לכך כל ראייה, ולא הוכח כי מי מהנתבעים ראה את מכתבי הפרידה לפני פטירת המנוח.

     

45. לעומת זאת, התובעת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה השנייה, תוך ניצול מצוקת המנוח ותלותו בה והשפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת. התובעת התלוותה אליו לפגישה עם עוה"ד, כמו כן התובעת לקחה את המנוח לערוך צוואה אצל חבריה הקרובים (שאף שימשו כעדים) ולא אצל עו"ד ניטרלי, ועשתה זאת הרחק מביתו וילדיו. התובעת שהתה עמו בזמן כתיבתה והתערבה בעריכת הצוואה למעלה מגבולות המותר.

     

46. רצון המנוח מפורש וברור, והוא להוריש את מעט הרכוש והזכויות שצבר לארבעת ילדיו מנישואיו השניים בלבד, כך עולה מצוואתו הראשונה והאחרונה (מכתב הפרידה מיום 11.6.19). מתוך מצוקתו הבהיר את רצונו האמיתי במכתב בכתב ידו.

     

47. ילדיו הנתבעים הם שסעדו אותו בשבועות האחרונים לחייו, טיפלו בו ולקחו אותו לבדיקות רפואיות. כמו כן, הנתבעים התעקשו כי המנוח יטופל במסגרת ביתו בקיבוץ כפי שרצה ולא במוסד סיעודי כפי שרצתה התובעת. לאחר האירוע המוחי שעבר המנוח התובעת לא לקחה חלק בטיפול בו ולא השתתפה במימונו, ולמעשה הגיעה לבקר רק מדי פעם בפעם.

     

48. לאחר פטירתו של אביהם היו בידי הנתבעים שתי צוואות – האחת מיום 30.1.2013 לגביה סברו הנתבעים כי היא צוואתו האחרונה, וכן מכתב פרידה מיום 11.6.2019, שלימים הסתבר לנתבעים כי מדובר בצוואה מקורית העומדת בתנאי חוק הירושה ולפיכך תקפה, אז הוגשה לרשם לקיומה.

     

49. מאז נודע לתובעת על קיומה של צוואה מאוחרת לצוואה שבידה היא מנסה לשכנע את בית המשפט בכל טענה ובכל אמצעי כי הצוואה איננה תקפה, אך טענותיה מתבססות על דעתה האישית בלבד ללא גיבוי ראייתי כלשהו.

     

50. התובעת יודעת כי במועד כתיבת מכתבי הפרידה היה המנוח צלול וכשיר לערוך צוואה. המנוח לא רק חתם על צוואה, אלא כתב אותה בכתב ידו באופן ברור ומפורש ויש לדחות כל טענה בדבר אי כשירותו. התובעת מתעלמת מחוות הדעת הרפואיות שניתנו לפני כתיבת הצוואה השלישית.

     

51. מבוקש לקבוע כי מכתב הפרידה מיום 11.6.19 של המנוח היא צוואתו האחרונה והחוקית. לחילופין, מבוקש לפסול את הצוואה השנייה בשל השפעה בלתי הוגנת ולקבוע כי הצוואה הראשונה היא צוואתו התקפה והחוקית של המנוח.

    דיון והכרעה:

52. אומר כבר בפתח הדברים, כי לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם ועל יסוד כל הראיות שהוגשו לבית המשפט מצאתי לנכון לקבל את התנגדות התובעת ביחס ל"מכתב הפרידה מיום 11.6.19", ולקבוע כי הצוואה התקפה אותה יש לקיים היא צוואת המנוח השנייה מיום 10.1.2019. שהיא גם צוואתו האחרונה.

     

53. בהתנגדויותיהם טענו הן הנתבעים והן התובעת שלל טענות בגינן יש לפסול צוואה אחת ולקיים האחרת.

     

54. טענות הנתבעים התמקדו בכך שצוואת המנוח השנייה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח, ושמכתב הפרידה הוא למעשה צוואה תקפה אשר נכתבה בעת מצוקתו של המנוח, המלמדת על רצונו האמיתי להוריש את רכושו לארבעת ילדיו הנתבעים בלבד, ומבטלת את צוואותיו האחרות של המנוח.

     

55. התובעת דחתה את הטענות להשפעה בלתי הוגנת ומיקדה טענותיה בכך שהמנוח ידע כיצד לערוך צוואה, וכי מכתבי הפרידה הם לכל היותר תרשומת אישית שאינה עומדת בכללי חוק הירושה לעניין צוואה תקפה, ובכלל תקפותם מוטלת בספק בשל העדר כשרות המנוח לצוות במועד כתיבתם. כן הועלו טענות זיוף.

     

56. קיימים לפניי שלושה מסמכים שהוגשו לקיום ולגביהם יש לקבוע מה צוואתו התקפה של המנוח. בנוסף, לאחר ישיבת קדם המשפט, הוגש מסמך נוסף, מכתב פרידה מיום 18.6.19 הנטען ע"י הנתבעים כי מדובר בצוואה, אך לגביו לא הוגשה בקשה לקיום.

     

57. מובאים להלן מכתבי הפרידה מיום 11.6.19 ומיום 18.6.19, אדון בהם יחדיו מאחר שהם זהים כמעט לחלוטין. בנוסף מובא מכתב הפרידה מהתובעת להשלמת התמונה.

    

     

     

     

     

     

     

     

    

     

     

     

     

     

     

     

     

     

58. ניתן לראות כי מכתבי הפרידה מהילדים זהים כמעט לחלוטין. אני סבור כי הסיבה לכך נעוצה בכך שהמנוח כתב את המכתב מיום 11.6.19 "לילדי היקרים ואשתי המתוקה" ולאחר מספר ימים, כפי הנראה, החליט להפריד בין שני הנמענים וכתב שני מכתב פרידה נוספים, האחד לילדיו ואחד נפרד לאשתו. באשר למכתב הפרידה מיום 18.6.19 מלבד השמטת ההתייחסות לתובעת התווספה המילה 'צוואה' לאחר המילה 'אבא'.

     

59. הנתבעים טענו כי הדבר מעיד באופן חד משמעי כי זהו רצון האב – להוריש לארבעת ילדיו מנישואיו השניים ולנשל את אשתו. טענה זו לא הוכחה בפני ואני דוחה אותה.

     

60. על מנת שמסמך יוכר כצוואה עליו להכיל הוראה ירושתית. הוראה כזו יכול שתהיה הוראה מנחילה ויש שיאמרו גם הוראה מדירה (עמ"ש 44688-10-22 פלונית נ' אלמונית (פורסם במאגרים, 11/06/23); וההפניה לספרו של ש' שוחט "פגמים בצוואות" (מהדורה שלישית – 2016 עמ' 23-11 )).

     

61. האם במכתב הפרידה מופיעה הוראה מנחילה, ולו משתמעת, ממנה ניתן להסיק כי מדובר במסמך המהווה צוואה? האם ניתן ללמוד ממנה כי כוונת המנוח הייתה לנשל את רעייתו ולהוריש את כלל רכושו לארבעת ילדיו בלבד ? לדידי התשובה לשתי שאלות אלה היא חד משמעית לא.

     

62. ממסמך זה לא ניתן לעמוד על אומד דעתו של המנוח, הוא אינו נראה כצוואה ולשונו אינה לשון ציווי, המסמך חסר הוראת הנחלה מפורשת, וודאי כאשר הדברים נבחנים לאור הצוואה שנכתבה חודשים ספורים לפני כן, המכתב חסר פרטים מהותיים כגון זהות כלל היורשים, פירוט הרכוש, או למצער, עיקר הרכוש, ואין בו כל התייחסות לצוואה הקודמת.

     

63. לכל היותר ניתן ליחס למסמך זה מעין 'הסבר' לילדיו שאינם יורשים אותו מדוע בחר לצוות כשם שציווה בצוואותיו הקודמות. תחושת הצורך בהסבר לילדיו ברורה ומובנת: למנוח היו 6 ילדים משתי מערכות נישואין. בשתי צוואותיו, הן הצוואה הראשונה והן הצוואה השניה, בחר המנוח להדיר את ילדיו מנישואיו הראשונים – XXX ו-XXX – מבלי שבצוואות עצמן ניתן לכך הסבר או אפילו התייחסות. יותר מכך, למקרא הצוואות אין כלל אזכור לעובדה שלמנוח היו 6 ילדים ולא 4 כפי שמפורט בצוואותיו.

     

64. במכתב הפרידה בחר המנוח לבסס את הסיבה בגינה הודרו ילדיו מנישואיו הראשונים. המנוח ציין מפורשות במכתב הפרידה, את שלא ציין בצוואותיו, כי XXX ו -XXX התבססו והם עצמאים באופן מלא, ועל כן הוא אינו מוריש להם, מבין ילדיו, אלא לילדיו האחרים. מכתב הפרידה, אם כן, הוא לכל היותר מכתב 'הסבר' לצוואת המנוח שנערכה 6 חודשים קודם לכן. רוצה לומר: אילו היה בוחר המנוח להדיר את אשתו ובת זוגו מזה שנים רבות, אך מתבקש הוא, כי המנוח היה מבקש לתת הסבר לאותה הדרה. אלא שהמנוח לא סבר כי אשתו הודרה מעיזבונו. נהפוך הוא, המנוח ידע היטב כי התובעת היא אחת מתוך הזוכים על פי צוואתו, שכאמור נחתמה רק חצי שנה קודם לכן, ועל כן לא היה צורך כלל לציין במכתב הפרידה הסבר מדוע הודרה מעיזבונו.

     

65. לעניין זה אני סבור כי הצדק עם התובעת בטענתה כי לו רצה המנוח לשנות את הוראות צוואתו ביחס לחלקה של התובעת היה עושה זאת במפורש, כפי שידע לערוך בעבר מסמך ביטול צוואה וצוואה חדשה. במכתבי הפרידה אין התייחסות מפורשת לכך שמדובר בצוואתו האחרונה של המנוח ואין התייחסות לכך שרק 6 חודשים לפני כן הוריש לתובעת חלק מרכושו.

     

66. אין ספק כי המנוח ידע היטב כיצד עורכים צוואה. שתי צוואותיו, הן הראשונה והן השנייה היו מודפסות וחתומות בפני עדים. אין כל דמיון בין הצוואות שכתב בעבר למכתבי הפרידה.

     

67. אחת הטענות של הנתבעים הייתה כי המנוח כתב את מכתבי הפרידה בהם הוא מנשל לכאורה את התובעת מתוך מצוקתו, שעה שהתובעת הזניחה אותו ואת הטיפול בו. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהמנוח חתם על ייפוי כוח מתמשך לטובת התובעת והבת XXX ביום 28.8.19, יותר מחודשיים לאחר כתיבת מכתבי הפרידה.

     

68. הנתבעת 6 נשאלה בחקירתה על ידי בית המשפט מדוע אפשרה לאביהם לחתום על ייפוי כוח לטובת מישהי שמזניחה אותו :

    כב' השופט: זה כתוב באיזשהו מקום בתצהיר אבל בכל אופן אני רוצה להבין הרי את ייפוי הכוח אבא חתם רק באוגוסט זה כבר אחרי וייפוי הכוח זה גם (לא ברור) זה לא ייפו כוח (לא ברור), למה הסכמתם למה חשבתם שזה נכון שהוא יחתום על ייפוי כוח (לא ברור) למישהי שהיא מזניחה, למישהי שהיא לא נמצאת בזמן שצריך אותה, למישהי שהיא לא הכתובת אז למה שלה יהיה את הייפוי כוח מתמשך?

    ת.זה היה כמה זמן אחרי.

    כב' השופט: כן זה היה באוגוסט נכון.

    ת. ההתרחקות הייתה בתקופה כאילו אולי היא לא הייתה ממש בינואר אבל היא הייתה.

    כב' השופט: לא, אתם כתבתם שההתרחקות התחילה במאי (לא ברור) שצריך להיות כבר עם טיפול וכולה....

    ת.תשמע זה דברים שאתה מבין כאילו אתה מבין את זה בדיעבד שאתה רואה אני לא כל יום רואה מה הם עושים מה הם לא עושים, אני ראיתי שאבא יותר לבד, הוא מעדיף להישאר בXXXX לא רוצה לנסוע לXXXX והוא אמר לי את זה וכאילו באמת התעסקתי באיך לעזור לו ואיך להיות איתו, לא התעסקתי יותר מידי ביחסים האלה, אחרי זה בדיעבד אני רואה שכאילו הכל התחבר לי גם לא ידעתי על הצוואה שלו בכלל.

    כב' השופט: לא שאלתי על הצוואה בכוונה, רק על העניין שמישהו שהוא לא הכתובת...

    ת.אתה יודע היא אשתו, קודם כל היא אשתו וזכותה לחתום על זה.

    כב' השופט: הוא ממנה.

    ת. כאילו מן הסתם שאשתו היא קודמת היא גם אמורה לטפל בו כאילו יותר מילדים.

    (עמ' 36, ש' 14 – 36 לתמלול)

69. אינני יכול לקבל את גרסת הנתבעת לפיה התובעת חתמה על ייפוי הכוח כי זאת "זכותה", וכאמור גרסה זו אף אינה מתיישבת עם טענת הנתבעים לפיה, מאחר שהתובעת הזניחה את הטיפול במנוח הוא, במצוקתו, כתב את המכתב בו מנשל אותה, חודשיים לפני כן.

     

70. עוד ייאמר לעניין זה כי הנתבעים טענו כי התובעת לא רצתה לטפל במנוח. בסופו של יום גם התובעת אינה צעירה והיכולת שלה לטפל במנוח כפי שנזקק, ותוך המגבלות שהעידה עליהן, לפיהן הנתבעים הערימו עליה קשיים בטיפול בו, הייתה מוגבלת ממילא.

     

71. אוסיף ואומר, כי העובדה שהאמור במכתב הפרידה ביחס לילדיו תואם גם את האמור בצוואתו השנייה מחלישה את הטענה כי מדובר בצוואה חדשה. הנתבעים טענו כאמור כי המנוח במצוקתו בחר לנשל את התובעת, אני סבור כי הדבר מלמד את ההפך, וכי המנוח ידע שאינו חייב להתייחס לחלקה של האישה שכן יש צוואה לגביה.

     

72. לעניין מכתב הפרידה מיום 18.6.19 אוסיף כי המכתב נמצא רק לאחר ישיבת קדם המשפט והוגש כראייה במסגרת חקירת הנתבע 4, שנשאל על כך בחקירתו:

    ש.בסדר גמור, עכשיו תגיד לי כתוב שפתאום שלאחר הדיון בבית המשפט הקודם שהתקיים פה פתאום התגלתה צוואה נוספת של אבא, כתוב לאחר הדיון שנערך התגלתה צוואה נוספת, מי גילה את הצוואה הנוספת?

    ת.XXXX.

    ש. איך הוא גילה אותה?

    ת. הוא הלך לבית ואנחנו מדי פעם מנקים שם זה זוהמה, הוא ניקה את הבית ומצא עוד אחת.

    (עמ' 37 לתמלול, ש' 36 – 39, עמ' 38, ש' 1 – 3).

73. גם עדויות הנתבעים XXX ו-XXXX באשר לנסיבות מציאת מכתבי הפרידה, כעדותו של הנתבע 4 בעניין, היו מתחמקות ומסורבלות ואינני נותן בהן אמון רב.

     

74. נסיבות מציאתו הפתאומית של המכתב מיום 18.6.19 לא הוסברו ולא התבררו, וקיים בליבי ספק רב אם התוספת של המילה "צוואה" נכתבה על ידי המנוח עצמו. בייחוד שעה שידע היטב כיצד יש לכתוב צוואה. בכל מקרה מכתב זה לא הוגש לרשם לענייני ירושה לקבלת תוקף צו קיום.

     

75. טענה נוספת שהעלתה התובעת נוגעת באופן שבו נחתם מכתב הפרידה. הנתבעים טענו כי העובדה שהמכתב לא נחתם על ידי המנוח זהו פגם שניתן לריפוי באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה. אכן בית המשפט יכול לתקן פגם שנפל בצוואה גם אם מדובר בפגם מהותי ואין ספק כי היעדרה של חתימה בצוואה בכתב הוא פגם מהותי מאד. יחד עם זאת, התיקון ייעשה רק אם הוא בא להגשים את התכלית ומטרת העל בכל דיני הצוואות, היינו, שהצוואה תשקף את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה. בענייננו פני הדברים הפוכים לחלוטין.

     

76. התנאים לקיומה של צוואה בכתב יד מצומצמים, די בכך שתכתב כולה בכתב ידו של המצווה, תישא תאריך ותיחתם בידו (סעיף 19 לחוק הירושה). במקרים מסוימים ניתן להכיר במסמך בכתב יד כצוואה אף בחוסר של תנאים אלו באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה, המסמיך את בית המשפט לקיים צוואה על אף הפגם שנפל בה בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד – "התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה" והשני – "לא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה".

     

77. בחינת האמור במכתב הפרידה, בהתייחס לנסיבות שהובאו בפניי כפי שפורטו לעיל, לרבות עריכת צוואות קודמות וכן נסיבות מציאתו של מכתב הפרידה, הביאוני למסקנה כי האמור בו אינו משקף את רצונו האמיתי וגמירות דעתו של המנוח, ואין הוא מלמד על כוונתו של המנוח לערוך צוואה חדשה המבטלת את צוואותיו הקודמות. אינני סבור כי מדובר בפגם הניתן לריפוי תחת סעיף 25 לחוק הירושה, שעה שהתיקון יביא לתוצאה הפוכה מזו לה התכוון המנוח עצמו.

     

78. הנתבעים נכשלו כישלון חרוץ בניסיונם לתרץ את השינוי הדרמטי ברצונו של המנוח, בחלוף חצי שנה בלבד מאז נכתבה צוואתו השנייה. טענתם כי הפקרה והזנחה של התובעת את המנוח היא שהביאה אותו להדירה מצוואתו, התבררה, כאמור, כטענת שווא. התובעת, אשתו ובתו זוגו של המנוח, הייתה ונותרה כתובת ראשונה לכל ענייניו של המנוח גם 7 חודשים לאחר כתיבת הצוואה. לא בכדי בחר בה המנוח כמי שתהיה, ביחד עם הבת XXX, מיופת הכח למקרה בו לא יוכל לקבל החלטות בכל ענייניו, גוף ורכוש כאחד.

     

79. לאור כל האמור, לא הוכח בפניי כי מכתב הפרידה מיום 11.6.19 מהווה צוואה תקפה. פשיטא שגם המכתב מיום 18.6.19, שכלל לא הוגש לרשם לענייני ירושה כצוואה, אינו מהווה צוואה בהיעדר חתימת המצווה ובהינתן כי אופיו של המסמך אינו צוואתי אלא מכתב פרטי שבא, כאמור לנמק ולהסביר, את בחירת המצווה להדיר שניים מילדיו מעזבונו.

     

80. אף לא ניתן להתייחס למכתב הפרידה גם כמסמך ביטול צוואה ואנמק זאת בקצרה.

     

81. ביטול צוואה על ידי המצווה מוסדר בסעיף 36 לחוק הירושה, ומונה שלוש דרכים לביטול צוואה – השמדת הצוואה; ביטולה במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה; וביטולה מכללא, על דרך של יצירת צוואה חדשה.

     

82. אין חולק כי המנוח לא השמיד את צוואתו וכאמור קבעתי כי מכתב הפרידה אינו מהווה צוואה, כך שגם לא נוצרה צוואה חדשה, ואני סבור כי הוא גם אינו נופל תחת החלופה של "ביטול מפורש באחת הצורות לעשיית צוואה".

     

83. בהקשר זה נקבע בבע"מ 11116/08 פלוני נ' אלמוני (פורסם ביום 05.07.2012)‏‏ -"על צד המבקש מבית המשפט לתת תוקף למעשה ביטול פגום, או חסר מבחינה צורנית, על פי נוסחו של סעיף 25 לחוק הירושה, בשני מופעיו (הקודם והנוכחי) – מוטל להוכיח ברמת הסתברות גבוהה מאוד (גם לשיטתם של המבקרים את הרף הראייתי של: "הוכחה מעל לכל ספק") כי הודעת הבטלות היתה "אמיתית", במשמעות סעיף 25 לחוק, ומפורשת, כדרישת סעיף 36 לחוק. אם המבקש עמד בנטל זה, לבית המשפט נתון שיקול הדעת ליתן תוקף להצהרת הביטול, וזאת חרף קיומם של פגמים או חסרים צורניים, אפילו עד כדי היעדרם של חלק מהמרכיבים ה"סטטיים" שבאקט הביטול (או "מרכיבי היסוד בצוואה" על פי נוסח סעיף 25 לחוק בנוסחו הנוכחי, בשינויים המחויבים לביטול)."

     

84. לא הוכח כי רצונו של המנוח היה שצוואתו השנייה תבוטל. ניתן, כאמור, להכשיר את ביטול הצוואה חרף קיומו של פגם או חסר, ובלבד שברור באופן חד משמעי כי רצון המצווה היה ביטול הצוואה. לא כך בענייננו.

     

85. אין כל ספק כי המנוח לא התייחס לאותו מכתב פרידה כצוואה. לא רק מפני שאינו ערוך כצוואה, והמילה צוואה כלל אינה נזכרת בו, אלא שהמנוח לא חתם בתחתית המכתב אלא ציין בפשטות את המילה "אבא". ושוב, יש לזכור כי המנוח ערך צוואות בעבר, חתם עליהן בחתימה מלאה, מול שני עדים, עם ציון מספר ת.ז. שלו וכל הנדרש ממסמך משמעותי ורציני כפי שהתייחס אליו המנוח עצמו.

     

86. לפני נעילת פרק זה, ואף שקבעתי כי מכתב הפרידה אינו מהווה צוואה אוסיף ואתייחס לטענות התובעת בדבר כשרותו של המנוח בעת כתיבת מכתבי הפרידה. טענה זו אין בה ולא כלום. רופא המשפחה של המנוח ד"ר XXX אישר במכתבו מיום 23.7.19 כי המנוח צלול לגמרי, חרף תחילתה של מחלת האלצהיימר, וזאת כחודש לאחר כתיבת מכתבי הפרידה. בנוסף בתאריך 28.8.19 חתם המנוח על ייפוי הכוח לטובת התובעת ובתו. מאחר שהתובעת חזרה בה מרצונה למנות מומחה רפואי בעניין, אסתפק בראיות שהובאו בפניי כאמור והמסקנה כי במועד כתיבת המכתבים היה המנוח צלול.

    טענת הנתבעים להשפעה בלתי הוגנת

87. באשר לצוואה השנייה, טענו הנתבעים כי היא איננה תקפה שכן המנוח ערך אותה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת וכן כי התובעת הייתה מעורבותה בעריכתה. אומר כבר עתה, כי טענות אלה לא הוכחו בפני והן נדחות.

     

88. סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."

     

     

89. החוק עוסק בהשפעה שאינה השפעה שבשגרה, כמעשה שבכל יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, מוסרית וחברתית, העשויה להצדיק את ביטול הצוואה (ר' למשל ת"ע (משפחה טבריה) 41070-08-10מיכאל גשוק ז"ל נ' יעקב וייסמן(פורסם במאגרים, 04.09.2011)).

     

90. כדי לסייע לבית המשפט בבחינת הטענה האם התקיימה "השפעה בלתי הוגנת" המצדיקה ביטול צוואה, נקבעו מבחני עזר בפרשת מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813) ובפסיקה שלאחריה והם:

     

    • תלות ועצמאות – האם היה המצווה עצמאי מבחינה פיזית ומבחינה השכלית – הכרתית, כאשר ייתכן שעצמאותו השכלית תחפה על התלות הפיזית.

    • תלות וסיוע – בהנחה שנזקק המצווה לסיוע, האם הנהנה היה זה שסייע והאם הסתייע המצווה גם באנשים אחרים, שאז מידת התלות בכל אחד מהמסייעים קטנה יותר.

    • קשרי המצווה עם אחרים – האם היה המצווה מנותק ומבודד מהעולם או קיים קשרים מועטים, שאז תגבר תלותו בנהנה.

    • נסיבות עריכת הצוואה – האם מידת מעורבות הנהנה לא עולה לכדי לקיחת חלק בעריכתה, אך מהווה ראיה לכאורה, לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת.

       

91. כן נאמר כי התלות, כשלעצמה, אין בה משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. הדגש הוא על ההסתברות שהתלות בנהנה שללה את רצונו החופשי של המצווה והכשירה את הקרקע להשפעה בלתי הוגנת (ע"מ (ת"א) 1100-05 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים, 06.04.2009(

    מן הכלל אל הפרט

92. יישום ארבעת מבחני העזר שנקבעו בפרשת מרום בעניין שבפניי, מוביל לדחיית טענת הנתבעים בדבר השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח בעת כתיבת צוואתו השנייה.

    תלות ועצמאות – במועד עריכת הצוואה השנייה ניהל המנוח ענייניו באופן עצמאי ללא תלות באחר, עצם העובדה שהתובעת הסיעה אותו אין בה כדי להצביע על תלותו בה, והנתבעים לא הוכיחו כי רישיונו נשלל ממנו. המנוח התקשר באופן עצמאי עם עוה"ד לתיקון צוואתו (על כך העידה הנתבעת XXX בעצמה (עמ' 32, ש' 16 לתמלול)) דבר המלמד על עצמאות שכלית. בנוסף, לא נטען וודאי שלא הוכח, כי המנוח היה מוגבל פיזית.

93. תלות וסיוע – אין מחלוקת כי המנוח טופל הן על ידי אשתו והן על ידי ילדיו ואף נטען על ידי הנתבעים כי בשלב מסוים אשתו חדלה מלטפל בו. המנוח היה חבר קיבוץ, מוקף בשירותי רווחה ובריאות. לא הובאה כל עדות של מי מאנשי הטיפול בקיבוץ שיכול לאשש את הטענה כי המנוח היה תלוי באיזה שהוא אופן בתובעת. למעשה הוכח ההיפך: ילדיו של המנוח היו בקשר עמו וטיפלו בו בעת שהיה צורך, ואין כל ספק כי המנוח לא היה תלוי בתובעת שכן הוא ידע כי הוא מוקף במעגלי תמיכה רבים ורחבים ובהם ילדיו ומערכת התמיכה בקיבוץ.

     

94. קשרי המצווה עם אחרים – לא הוכח כי המנוח הורחק מחבריו ומשפחתו, ולא הוכח כי התובעת בידדה אותו או שהוא היה נתון תחת השפעתה בלבד. מהתצהירים והחקירות עולה כי המנוח היה בקשר עם ילדיו ועם גורמים בקיבוץ והשתתף במפגשים בXXXX.

     

95. נסיבות עריכת הצוואה –קיום שיחות עם המצווה ואפילו פעולת שליחות עבור המצווה, כפי שעשתה התובעת שהביאה את המנוח לערוך צוואה אצל חבריה ששימשו עדים, הן פעולות שאינן נכנסות לגדר סעיף 35 לחוק הירושה ואינן נחשבות כלקיחת חלק בעריכת הצוואה.

    התובעת העידה כך: "תשמע XXXX היה טיפוס מה שהוא לא רצה הוא לא רצה ומה שהוא רצה הוא עשה, הוא היה בן אדם עצמאי." (עמ' 9, ש' 23, 24 לתמלול).

    העד מר א', עורך הצוואה השנייה, העיד על נסיבות עריכתה וכי המנוח דיבר איתו מראש לגבי כתיבת צוואה, הגיע אליו עם טיוטה וביקש ממנו לערוך שינויים באופן זה שהחלק שהיה מיועד לארבעת ילדיו הנתבעים יחולק מחצית לתובעת ומחצית לנתבעים, וכי לתובעת תהא הזכות לגור בדירת המנוח כל עוד היא חיה (עמ' 15, ש' 26 – 33 לתמלול). העד הבהיר כי בעת עריכת הצוואה התובעת שהתה בחדר הסמוך ולא הייתה עדה להקראה ולחתימה (עמ' 16, ש' 18-19) והעיד כי בכוונה לא שיתף את התובעת, חברתו, בצוואה מאחר שלא ידע אם זה חוקי ובחר לנתק אותה מכתיבת הצוואה (עמ' 16, ש' 21 – 23). עדותו לא נסתרה, לא נמצאו בה פריכות והיא הייתה מהימנה עליי.

     

96. "הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום" (ע"א 7506/95מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, נד(2) 215 (2000)‏‏).

     

97. דעתי היא כי הנתבעים לא עמדו בנטל ולא הוכיחו טענותיהם כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת על המנוח, או על מעורבותה של התובעת בעת עריכת צוואתו השנייה והמאוחרת. די אם אומר כי אף אחד מהמבחנים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, כפי שפורט לעיל, לא התקיים בענייננו.

    סוף דבר

98. הנתבעים לא הוכיחו כי מי ממכתבי הפרידה מהווים צוואות תקפות, ולא הוכיחו כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המנוח במועד עריכת צוואתו השנייה. לא הוכח בפניי כי בצוואה זו נפל פגם המצדיק ביטולה ושוכנעתי כי האמור בה מעיד על רצונו האמיתי וגמירות דעתו של המנוח.

     

99. על יסוד כל האמור, אני מקבל את התנגדות התובעת, דוחה את התנגדות הנתבעים וקובע כי צוואת המנוח מיום 10.1.2019 היא צוואתו האחרונה והתקפה.

     

100. אני מורה על קיום צוואת המנוח מיום 10.1.2019. התובעת רשאית להגיש צו קיום צוואה לחתימתי.

      

101. לעניין הוצאות ההליך, לאחר ששקלתי את התנהלות הצדדים מורכבות ההליך, ובשים לב לכך שבתיק זה לא מונו מומחים, אני מורה כי על הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪. ההוצאות ושכה"ט ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

      

102. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

     פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.

     ניתן היום, ב' שבט תשפ"ד, 12 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.