פס"ד איזון משאבים - זכויות בבית מגורים ודירה שהתקבלה בירושה

שלוש שאלות עומדות להכרעה בפני בתביעה לאיזון משאבים שהגישה התובעת כנגד הנתבע:

• למי שייכות הזכויות בבית המגורים ברח' XXXX בו התגוררו הצדדים מאז שנת 2009 ועד לפרידתם בסופה של שנת 2020. ככל שייקבע כי לתובעת אין זכויות קנייניות בבית האם מגיעים לה כספים בגין השקעות שבוצעו בבית לאורך השנים.

• האם לנתבע זכויות בדירת מגורים ברח' XXXX בXXXX, דירה הרשומה על שם התובעת בלבד ושהתקבלה בירושה מאביה.

• איזון משאבי הצדדים, לרבות כספים שהיו בחשבון הבנק המשותף וזכויות סוציאליות.

   

  הרקע העובדתי הנדרש לנדון

  1. הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י ביום XX.XX.2005 ולהם 3 ילדים קטינים מנישואיהם אלו.

      

  2. עניינם של הקטינים נדון בתביעות שהוגשו על ידי האישה בעניין מזונותיהם (תלה"מ 49341-01-21), חלוקת האחריות ההורית וקביעת זמני שהות (תלה"מ 32496-04-21). הצדדים הגיעו להסכמות בכל הקשור לקטינים והסכמות אלה קיבלו תוקף של פסק דין. בתמצית ייאמר כי הקטינים חולקים את זמני השהות בין ההורים באופן שוויוני וההורים חולקים בהוצאות הקטינים בחלקים שווים.

  3. בתביעה דנן לאיזון משאבים, שהוגשה בד בבד עם התביעות בענייני הקטינים, הגיעו הצדדים להסכמה חלקית בלבד בענין חלוקת המיטלטלין ואיזון שווי הרכב. בהחלטה מיום 9.1.22 ניתן תוקף להסכמות הצדדים שכללו התחשבנות ביחס לכלי העבודה של הנתבע ורכבים של העסק ושל המשפחה. במסגרת אותן הסכמות נקבע כי הנתבע ישלם לתובעת 15,000 ₪ שיהווה חלק מאיזון המשאבים.

      

  4. המועד הקבוע לצורך איזון המשאבים נקבע ליום 31.12.2020 ובהתאם לכך הוגשה לתיק חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט לאיזון משאבי בני הזוג.

      

  5. אציין, כי המומחה נשאל שאלות הבהרה על ידי התובעת. מתוך תשובות המומחה (השאלות לא הוגשו לתיק בית המשפט) עולה כי מדובר בשאלות נקודתיות בדבר מועד סגירת החשבון המשותף והפקדת כספים על ידי הנתבע לחשבון זה לאחר המועד הקובע.

      

  6. ישיבת קדם התקיימה ביום 14.12.21. התובעת ביקשה כי ימונה שמאי לשום את הבית – אך מאחר וטרם נקבע כי לתובעת זכויות כלשהן בבית לא מצאתי כי יש למנות שמאי כבר בשלב זה. על ההחלטה שלא למנות שמאי הוגשה בר"ע שנדחתה.

      

  7. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 12.9.22 בה נחקרו הצדדים וכן עד מטעם התובעת – גיסה.

      

  8. בסיכומיהם לא התייחסו הצדדים לחוות דעת המומחה כלל וריכזו את טענותיהם ביחס לשתי הדירות, כאמור בית המגורים ברח' XXXX בXXXX- הרשום על שם אביו של הנתבע בו התגוררו הצדדים מאז שנת 2009 ועד לפרידתם (להלן: "דירת המגורים"), ודירה ברח' XXXX ב-XXXX, שהייתה שייכת לאביה של התובעת והזכויות בה הועברו לתובעת לאחר פטירת האב ובהתאם לצוואתו (להלן: "דירת הירושה").

      

  9. אדון להלן בכל מחלוקת בנפרד.

      

     איזון משאבים

      

  10. הצדדים נישאו בשנת 2005 וחל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.

       

  11. לבית המשפט הוגשה חוות דעת מומחה מאת רו"ח נתן שטרנפלד בעניין איזון זכויותיהם הממוניות של הצדדים. חישוב הזכויות נעשה מיום הנישואין, 9.6.2005 ועד למועד הקובע שנקבע על 31.12.2020.

       

  12. המומחה השיב על שאלות ההבהרה שהוגשו לו. אף צד לא ביקש לזמן את המומחה לחקירה.

       

      חוות דעת המומחה

       

  13. במסגרת החישוב נלקחו בחשבון זכויות פנסיוניות, זכויות סוציאליות לרבות פיצויים, הפרשי שכר, קרנות השתלמות וקופות גמל, חשבון בנק משותף. חוות הדעת לא כללה איזון רכבים, נגררים, נכסי דלא ניידי ותכולת בית. בעניין רכיבים אלה ניתן תוקף להסכמות הצדדים באופן זה שכלי העבודה והרכבים נותרו בבעלות הנתבע, זולת רכב מסוג מרצדס שעבר לבעלות התובעת, והוסכם כי במסגרת איזון המשאבים הסופי ישלם הנתבע לתובעת סכום של 15,000 ₪.

       

  14. בסיכום חוות הדעת הוצעו שתי חלופות כמקובל.

      לפי החלופה הראשונה, על האיש להעביר לאישה כיום סך של 65,677 ₪ לאיזון עודף זכויותיו. האיזון נעשה על בסיס ערכן הנוכחי של הזכויות, כולל זכויות הניתנות לפדיון וכן זכויות שמועד פדיונן דחוי, לפיו סך זכויות האיש - 592,435 ₪ ; סך זכויות האישה - 424,643 ₪.

      יוער, כי נלקחה בחשבון הפחתה של סכום איזון חשבון הבנק המשותף (18,219 ₪ לחובת האישה).

      לפי החלופה השנייה, ייעשה איזון הזכויות על בסיס מימושן וקבלתן בפועל.

      חלופה זו נחלקת למספר חלקים: איזון נוכחי; איזון ביום 1.1.24; איזון בעת פרישת הבעל משירותו בXXX; איזון זכויות פנסיוניות בהתאם לפסיקתא שניסח המומחה.

       

  15. כאמור הצדדים לא התייחסו בסיכומיהם לחלופות השונות בחוות הדעת, ולא כפרו במסקנות המומחה. דרך המלך, אם כן, היא בחירה בחלופה לפיה איזון הזכויות ייעשה במועד התגבשות והבשלת הזכויות בפועל.

       

  16. לאור האמור אני קובע כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה במלואה וכי איזון המשאבים בין הצדדים יבוצע בהתאם לחלופה השנייה המפורטת בחוות דעת המומחה בעמ' 18 לחוות הדעת.

       

  17. אציין כי בסכום האיזון הנוכחי על התובעת לשלם לנתבע סך של 33,261 ₪ שמהם יש לקזז סך של 15,000 ₪ כאמור בסעיף 13 לעיל. על כן התשלום לאיזון נוכחי יעמוד על 18,261 ₪. ביום 1.1.2024 על התובעת להעביר לנתבע סך של 5,930 ₪ כאשר סכום זה יעודכן בהתאם לתשואה שתישא קרן ההשתלמות מנורה מבטחים 71212992 מיום 10.10.2021 ועד ליום התשלום. בעת פרישת הנתבע משירותו בXXX הוא ישלם לתובעת סך של 59,549 ₪ כאשר סכום זה יעודכן בהתאם לכל עדכון שכר שיבוצע במסגרת עבודת הנתבע בXXX. בנוסף יאוזנו זכויות הפנסיה באמצעות חתימה על הפסיקתא.

      הזכויות בדירת המגורים בXXXX

      תמצית טענות התובעת

  18. עוד בתחילת דרכם המשותפת החליטו הצדדים בהחלטה מושכלת ומבוססת כי במקום לשכור בית ולשלם כספי שכירות הם ישקיעו את כספם בבניית בית משלהם. הצדדים התגוררו תקופה של כשנה בבית אביה של התובעת (דירת הירושה), שהיה שייך באותה תקופה לחברת עמידר ודמי השכירות היו נמוכים מאד ולאחר כשנה עברו להתגורר בבית הוריו של הנתבע.

       

  19. הורי הנתבע העניקו לבני הזוג במתנה את הזכות לבנות בשטחם בית, אשר נרשם על שם ההורים רק מהטעם שנבנה בתוך השטח השייך להורי הנתבע. כשנה לאחר החתונה החלו לבנות את הבית כתוספת לבית הורי הנתבע. את בניית הבית מימנו באמצעות לקיחת הלוואות גבוהות במשך השנים ופתיחת חסכונות. נטען כי גם את השלד בנה האב מכספי קופת גמל של הנתבע, ואף אם לא נלקחה משכנתא על ידי הצדדים, הם אלה שמימנו את הבנייה.

       

  20. לטענת התובעת היא לא עיגנה את דבר המתנה בכתב שכן סמכה על ההורים ולא ראתה מקום לדאגה. כעת הנתבע מנסה לנצל לרעה את היעדר רישום זכויות האישה בבית המגורים, ופועל לנשל את התובעת מכל זכות המגיעה לה ולהתעשר שלא כדין על חשבונה.

       

  21. בניית הבית ארכה מספר שנים שכן הצדדים התקדמו בבנייתו רק לפי יכולתם הכלכלית, כאשר כל ההכנסות והמשכורות הושקעו בבניית הבית.

       

  22. לבסוף נכנסו הצדדים להתגורר בבית רק בשנת 2009 וגרו בו יחד עד ליום 25.12.20, מועד עזיבת התובעת את הבית עם פרידתם.

       

  23. הבית לא נרשם על שם הצדדים מטעמים בירוקרטיים בלבד שכן מחלקת ההנדסה בעירייה סירבה להקצות להם שטח נפרד, זאת לאחר שהנתבע ויתר על זכותו לבנות בשטח לטובת אחותו שבנתה בית סמוך לבית ההורים, ולכן ביתם נבנה כתוספת ונרשם על שם ההורים.

       

  24. התובעת הגישה ראיות המעידות על ההשקעות הרבות שהשקיעו הצדדים בבית המגורים, זאת שעה שהנתבע לא הביא ראיות מוצקות לתמיכה בטענותיו כי אביו היה זה שמימן את בניית הבית. יחד עם זאת, גם הראיות שהגישה התובעת הן חלק קטן בלבד מהאסמכתאות על הוצאות הבנייה, שכן חלפו מאז שנים רבות.

  25. הנתבע נאלץ להודות כי הצדדים השקיעו כספים רבים בין היתר בבניית ג'קוזי, ארונות מטבח, בריכה. התובעת הוכיחה כי הצדדים מימנו הרבה מעבר לכך לרבות, ריצוף, חלונות תריסים חשמליים, כלים סניטריים, מטבח, מרפסות פרגולות, שערים, גידור, מיזוג ועוד.

       

  26. התובעת טענה כי עברו להתגורר בבית הורי הנתבע בשנת 2006 והחלו לבנות בצמוד לו את ביתם, כאשר העדיפו אפשרות זו על פני אפשרויות מגורים אחרות. הנתבע הוא בנם הקטן של הוריו ולו 4 אחיות בוגרות ממנו. כל האחיות מסודרות ובעלות בתים משלהן וכולן קיבלו סיוע מהוריו של הנתבע. בנוסף כולן הכירו בכך שמדובר בבית השייך לצדדים.

       

  27. כן נטען כי התובעת תכננה את הבית כך שיתאים לצרכיהם ונפגשה לשם כך עם האדריכלית וכי הצדדים הם אלה שפעלו מול בעלי המקצוע ושילמו על עבודתם. כך למשל, עבור עבודות הטיח מסרו הצדדים את רכב המיצובישי שלהם בשווי של כ- 70,000 ₪.

       

  28. עדות הנתבע הייתה מתחמקת ומלאה סתירות. הנתבע סתר בעדותו את טענתו העיקרית לפיה אביו נשא בכל הוצאות הבניה, ועל רוב השאלות השיב כי אינו זוכר. הנתבע לא נתן הסברים לסכומים הגבוהים שנמשכו במזומן ולא להעברות הבנקאיות שבוצעו על ידי הצדדים להוריו.

       

  29. הנתבע מנסה לכרוך לתוך הליך זה את דירת הירושה שקיבלה התובעת מאביה, ואולם דירה זו אינה רלוונטית להליך זה ואינה חלק מאיזון המשאבים.

       

      טענות הנתבע

       

  30. עוד בטרם ההיכרות עם התובעת תכננו הורי הנתבע לבנות יחידת דיור צמודה לביתם ואביו הוציא לשם כך היתר בניה על שמו בשנת 2003. מטרת הבנייה הייתה לתת קורת גג לנתבע, ולימים גם לזוגתו, ולא להעניק זכויות בבית לנתבע.

       

  31. לאחר נישואיהם התגוררו הצדדים כשנה בדירת הירושה (עמידר) שהייתה שייכת לאבי התובעת עד שאחותה ביקשה לעבור לדירה זו. אז עברו להתגורר בבית הורי הנתבע עד לסיום בניית התוספת לבית ההורים.

       

  32. הורי הנתבע מימנו את בניית בית המגורים מכספם, נשאו בכל עלויות התכנון וההיתרים. הטענה כי השלד נבנה מכספי קופת גמל של הנתבע איננה נכונה. האב לקח הלוואת משכנתא והוגשה אסמכתא לכך מיום 8.11.2006.

  33. כנגד אבי הנתבע אף הוגש כתב אישום בגין בניה ללא היתר ביום XX.XX.2007 והאב, כבעלי המקרקעין, הורשע ושילם את הקנס שהוטל עליו. במועד זה היה שלד הבית גמור ובשלב טיח, ופנים הבית בשלבי סיום .

       

  34. אין מחלוקת כי הזכויות בבית המגורים רשומות על שם אבי הנתבע. לפיכך מוטל נטל כבד ביותר על התובעת להוכיח כי כוונת אבי הנתבע הייתה להעניק להם את הנכס במתנה, נטל שהתובעת לא עמדה בו. לא הובאה כל ראייה להוכחת טענות המתנה. לא הוצג כל מסמך, מכתב או זיכרון דברים המעגן הסכמות כלשהן בין הצדדים לבין אבי הנתבע, וחמור מכך לא הובאה עדותו של האב.

       

  35. התובעת חזרה וטענה כי בית המגורים נבנה על ידם ובמימונם, באמצעות הלוואות במאות אלפי שקלים, רכישות בכרטיסי אשראי, שיקים ומזומן. להוכחת טענות אלה צירפה התובעת טבלת אקסל בה מפורטים הסכומים לכאורה שהושקעו על ידי הצדדים בבית המגורים המתקבצים לטענתה לכ-1.5 מיליון ₪.

       

  36. הנתבע יטען כי משנת 2005 עד 2009, אז עברו לבית כשזה היה בנוי, היו הכנסות הצדדים נמוכות והסתכמו בכ- 12,000 ₪ עד לכ-20,000 ₪ בממוצע יחד. באשר לעסק של האיש - רוב השנים לא היו כל הכנסות מהעסק ובשנים שהיה פעיל ההוצאות עלו על ההכנסות. יצוין כי משנת 2016 נאסר על הנתבע לעבוד בעבודה נוספת מלבד עבודתו בXXX לא יעלה על הדעת, כטענת התובעת, שסכומים אלה הספיקו הן להוצאות הבית והילדים והן לבניית בית ואבזורו, וממילא טענות אלה קרסו במסגרת חקירתה הנגדית שעה שהתובעת לא הצליחה להוכיח כי הסכומים הנטענים הושקעו דווקא בבית המגורים ובנייתו.

       

  37. בכל מקרה בית המגורים איננו של הנתבע, כך שגם אם תצליח להוכיח התובעת שבוצעו על ידם השקעות בבית, ממילא אין הוא חייב בהשבת מחצית מהכספים שהושקעו בבית שהשבחתו לא תביא לו כל תועלת.

       

  38. הטנדר שנטען על ידי התובעת שנמסר כתמורה לעבודות הטיח נקנה על ידי אביו בשנת 2003 בסכום של 40,000 ₪ ולא שווה 70,000 ₪ כטענת התובעת, והוא ניתן לנתבע במתנה עוד בטרם הנישואים.

      דיון

       

  39. בכתב התביעה עתרה התובעת לקבל את זכותה למחצית מדירת המגורים. עתירה זו, שהתובעת עצמה חזרה בה מעמידה עליה, הייתה חסרת כל בסיס עובדתי ומשפטי מלכתחילה.

  40. התובעת, על אף שידעה כי הזכויות בבית אינן רשומות על שם מי מהצדדים, טענה בכתב התביעה כי בני הזוג קיבלו מהורי הנתבע כמתנה את הזכויות לבנות בשטח ביתם (סעיף 20 לכתב התביעה). ניסוח הסעיף מעורפל ולא ברור. האם התובעת טוענת כי הזכות לבנות בית בשטח ההורים כולל את השטח ? האם הזכות כוללת את זכות המגורים בבית בלבד או שישנן זכויות קנייניות ביחס לבית? בסעדי כתב התביעה עתרה התובעת למינוי שמאי לצורך הערכת "שווי ביתם הפרטי" של הצדדים. גם כאן לא הבהירה התובעת האם היא עותרת לקביעת שווי הבית על כל מרכיביו לרבות הקרקע או שווי המבונה בלבד? עמימות זאת, שהופיעה כבר בכתב התביעה נמשכה גם לאורך ניהול ההליך כולו, כאשר התובעת עצמה שינתה את גרסתה ביחס לעתירתה כבר בשלב קדם המשפט ואף בהמשך כפי שיפורט להלן.

       

  41. עוד בטרם נצלול לטענות התובעת ביחס לבית המגורים, יש לומר את המובן מאליו. בעלי הפלוגתא ביחס לטענות התובעת, הלוא הם בעלי הזכויות הרשומות של בית המגורים ומי שהסתבר בהמשך כאלה שמימנו את בנייתו או לפחות חלק הארי של הבניה, כלל לא צורפו כבעלי דין לכתב התביעה. היינו, הוריו של הנתבע, אלו הנטען לגביהם כי "נתנו במתנה" זכויות במקרקעין בשווי גבוה מאד כלל אינם צד להליך. יתרה מכך, התובעת בחרה שלא לזמנם לעדות על מנת לשמוע את גרסתם. ודוק: טענתה של התובעת אודות "המתנה" שקיבלו בני הזוג אינה נתמכה בכל ראיה, לא בע"פ, זולת עדות התובעת עצמה, ובוודאי שלא בכתב.

       

  42. במצב דברים זה, וכאמור עוד בטרם נצלול לטענות התובעת בדבר השקעות בבית, ברור כי דרישתה לקבל זכויות בבית אינה יכולה להתקבל ולו מהטעם כי בעלי הזכות עצמם, קרי הורי הנתבע, לא היו צד להליך זה.

       

  43. למותר לציין כי התובעת לא הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי ביחס לדירת המגורים.

       

  44. כבר בישיבת הקדם ביקשה התובעת כי ימונה שמאי לערוך שמאות על הבית בניכוי שווי הקרקע, (עמ' 2 ש' 32), היינו, שאלת העתירה ביחס לרכיב הקרקע נפתרה ומעתה ברור כי אין לתובעת זכויות קנייניות בבית וטענה התמקדה בהחזר השקעות.

       

  45. אין חולק כי הצדדים מעולם לא נטלו הלוואת משכנתא לבניית הבית. בקדם המשפט נטען ע"י ב"כ התובעת כי חרף העובדה שלא נלקחה הלוואת משכנתא, הצדדים הם אלו שבנו את הבית באמצעות משכורותיהם שהיו "לא רעות" כבר בתחילת דרכם ובאמצעות הלוואות שנטלו במהלך השנים (עמ' 2 ש' 5-7). טענה זו לא רק שלא הוכחה אלא שמהראיות, לרבות עדות התובעת עצמה, עולה כי המציאות הייתה שונה, שלא לומר הפוכה. בעדותה העידה התובעת כי בתחילת דרכם המשותפת היא עוד הייתה בעיצומו של התואר והכנסותיה מעבודות מלצרות וטיפול בסבתא דרך חברת עמל עמדו "על סך 3 או 4 אלף ₪" (עמ' 12 ש' 11). באותן שנים עמד השכר הממוצע במשק על סך של כ - 7,600 ₪ (מתוך אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). קשה לקבל כי זוג צעיר בתחילת דרכו, מטופל בתינוקת שנולדה בשנת 2006, כאשר משכורות הצדדים אינן גבוהות, בלשון המעטה, מגייס משאבים לבניית בית מגורים, מבלי ליטול הלוואת משכנתא ומבלי מקורות חיצוניים.

       

  46. התובעת טענה להשקעות בבית בסכומים גבוהים מאוד, אולם הסכומים ברובם לא היו מגובים במסמכים. מבחינת המסמכים שכן הוגשו לבית המשפט עולה כי רוב ההשקעות נעשו שנים אחרי שהבית היה גמור ובכל מקרה לא הוכח כי הלוואות שנלקחו או פיקדונות שנפתחו היו למטרת השקעה בבית.

       

  47. יצוין כי הבקשה להיתר בניה הוגשה על ידי אביו של הנתבע עוד בשנת 2003, היינו לפני נישואיהם של הצדדים והרבה לפני שהצדדים עברו להתגורר בבית הוריו של הנתבע. בניית שלד הבית שולמה במלואה על ידי אביו של הנתבע, עובדה שהתובעת מודה בה בעצמה (עמ' 15 ש' 23). התובעת טענה כי השלד שולם מכספי קופ"ג שהוריו של הנתבע חסכו עבורו בסך של 350,000 ₪. הנתבע כפר לחלוטין בטענה זו. טענת התובעת לא גובתה בראיה כלשהי וייאמר כי אף אם כך הם פני הדברים הרי ברור שאין מדובר בכספים שנצברו במהלך נישואי הצדדים או שהיו פרי מאמץ משותף.

       

  48. בסיכומיה צמצמה התובעת את טענותיה להשקעות הבאות: ריצוף גרניט פורצלן, חלונות, תריסים חשמליים, דלתות, ג'קוזי, מקלחות, סניטריה, מטבח, מרפסות, פרגולות, בריכת נוי, בריכת שחיה, גידור, שערים, מצלמות, חדר ארונות, מדרגות פנים מעוצבות, מדרגות מתקפלות לעליית גג, מיזוג והכנה למיזוג. אומנם התובעת טענה כי השקעות אלה הן "בין היתר" אך לא נטען וממילא לא הוכח כי נעשתה השקעה נוספת בבניית הבית.

       

  49. על מנת לבחון את טענות התובעת להשקעה בבית יש לעמוד תחילה על לוחות הזמנים. בשנת 2006 או בסמוך לכך עבור הצדדים להתגורר בבית הוריו של הנתבע. המעבר לדירת המגורים נעשה בשנת 2009. התובעת עצמה העידה כי בעת כניסתם לבית הוא היה מוכן למגורים באופן מלא. ההשקעות הנטענות בדבר חלונות, דלתות, מזגנים, שיש למטבח נעשו לפני הכניסה לבית. משנשאלה התובעת מה היה סכום ההשקעה שנעשתה על ידם בטרם כניסתם לבית השיבה: "לא זוכרת סכומים אבל בסביבות 10 אלף ₪ אם לא יותר..." (עמ' 15 ש' 30). היינו, על פי גרסתה של התובעת עצמה, ההשקעות שבוצעו על ידי הצדדים עד לכניסה לדירה המגורים היו מינוריות, שלא לומר מזעריות, ביחס לעלות בניית בית מידות הכולל מפלסים, בגודל של כמעט 500 מ"ר.

       

  50. התובעת טענה כי השקעות הצדדים בבית הגיעו לסך של כ – 1.5 מיליון ₪ וצירפה טבלה המורכבת מאשראי בבתי עסק לחומרי בניה, הלוואות שניטלו במהלך השנים, משיכת מזומנים והמחאות שנמשכו.

  51. ניתוח ההוצאות הנטענות, הוצאות הפרוסות על פני 12 שנה ושלא כולן גובו בראיות, מלמדות כי חלק הארי מכלל הכספים, נמשך שנים לאחר שהצדדים נכנסו לבית ולאחר שבניית הבית הסתיימה. מכאן שהטענה כי כספים אלו שימשו לבניית הבית היא טענה שיש קושי ממשי לקבלה.

       

  52. זאת ועוד, הוצאה של כספים בשיעור של כ – 125,000 לשנה (10,500 ש"ח לחודש), למשפחה עם 3 ילדים, כאשר משכורות ההורים, בוודאי בשנים הראשונות לא היו גבוהות, לשון המעטה, אינה הוצאה חריגה כלל ועיקר לקיום שוטף של הבית. התובעת לא הביאה כל ראיה כי משיכת כספים במזומן, המחאות שנמשכו מהחשבון והלוואות שניטלו במהלך השנים שימשו לבניית הבית ולא למימון החיים השוטפים של המשפחה. יתרה מכך, העובדה כי מרבית הכספים נמשכו לאחר תום בניית הבית דווקא מוכיחה כי יעדם לא היה בניית הבית אלא מחייה שוטפת של המשפחה.

       

  53. התובעת בעדותה כמעט ולא הצליחה לקשור בין השקעות נטענות בשיעור מאות אלפי שקלים לבין שיפוץ או השקעה בבית עצמו. כך למשל נלקחה הלוואה בסכום של 74,000 ₪ ביום 30.12.10, אלא שבאותו יום ממש נמשך שיק בנקאי מהחשבון המשותף על סך 55,000 ₪ לטובת רכישת רכב. וכן שולם עבור הרכב סך של 5,000 ₪ במזומן. התובעת לא הכחישה את הטענה כי כספי הלוואה שימשו לרכישת רכב (שווים של הרכבים אוזן בהסכמת הצדדים), אך טענה כי העובדה שנרכש רכב באותו זמן לא סותרת את העובדה כי הצדדים המשיכו לשלם על הבית ( עמ' 20 ש' 30).

       

  54. אינני מקבל את טענת התובעת. טענותיה של התובעת בדבר השקעות בבניית הבית כללו במפורש גם הלוואה זו, כפי שעולה מהטבלה שצורפה כנספח ח' לתצהירה. פועל יוצא מכך הוא כי התובעת כלל לא ביצעה הפרדה בין השקעות ברכב, השקעות במחייה השוטפת, השקעות בשיפוץ או כל השקעה אחרת. טענה כללית בדבר השקעות של "מאות אלפי שקלים" אינה יכולה להתקבל מבלי שהובאו ראיות ביחס לגובה של כל השקעה ויעדה.

       

  55. התובעת ציינה הלוואה בסך 50,000 ₪ בשנת 2008, למעשה ההלוואה היחידה המשמעותית שנלקחה בתקופה בה נבנה הבית. בחקירתה עומתה התובעת עם העובדה כי הלוואה זו נלקחה על מנת לכסות יתרת חובה בגובה 14,000 ₪ והחזר כספי לאביו של הנתבע בסך 10,000 ₪ כאשר היתרה שימשה להוצאות השוטפות של המשפחה. גם כאן לא ידעה התובעת להשיב עבור מה נלקחה ההלוואה ומה נעשה עם כספי ההלוואה. כל שידעה להשיב היה כי בשנים אלה היו הצדדים עסוקים בבניית הבית (עמ' 20 ש' 25).

  56. עם כל הכבוד לטענות הכלליות של התובעת בדבר "עיסוק בבניית הבית", על מנת לתבוע החזר השקעה יש להוכיח מה היה גובה ההשקעה ומה בוצע בכספים שהושקעו. התובעת לא הרימה נטל זה הרובץ לפתחה.

       

  57. התובעת, באותה טבלה שצורפה על ידה, טוענת כי באותן שנים נמשכו מזומנים בסכומים חריגים, דבר המעיד כי הם שימשו להשקעות משותפות בבית ותשלום לאנשי מקצוע, ורכישת מוצרים כגון ג'קוזי ומוצרים נוספים. מהטבלה עולה כי במהלך 6 שנים נמשכו 76,000 ₪, היינו, ממוצע של כ – 1,000 ₪ לחודש. גם אם נניח לעובדה שרוב משיכות המזומנים נעשו לאחר שנת 2009, לאחר שבניית הבית הסתיימה, האם ניתן לטעון ברצינות כי במשיכת מזומנים בשווי של 1,000 ₪ לחודש נבנה בית מגורים ?

       

  58. התובעת צירפה אסמכתא, קבלה מחנות XXXX המעידה לכאורה על רכישת חומרים לטובת שיפוץ הבית בסכום של 170,000 ₪. כאשר נשאלה על כך בחקירתה נאלצה התובעת להודות כי הנתבע רכש מאותה חנות חומרים לעסק שלו ולא הצליחה להבחין ולבדל מה מתוך הסכומים הנטענים הושקע בבניית ביתם ומה נקנה עבור העסק של הנתבע (עמ' 17 ש' 30). בעדותה ציינה התובעת כי הרכישות באותה חנות נעשו בשנת 2009 עד שנת 2021 לאחר שכבר עזבה את הבית. במילים אחרות לא רק שלא ניתן לייחס את אותן רכישות לבניית הבית שכאמור הסתיימה בשנת 2009 אלא שהתובעת לא הוכיחה, אף לא בראשית ראיה, מה מאותן רכישות שימש לשיפוץ הבית.

       

  59. התובעת התבקשה בחקירתה, פעם אחר פעם, להציג סכום השקעה משמעותי בבית, אך הדבר לא עלה בידה. התובעת הפנתה לסכומים זעומים יחסית של אלפי שקלים בודדים, ההשקעה המשמעותית היחידה עליה הצביעה התובעת הייתה בבריכת השחייה שם זכרה כי היה חיוב של 20,000 ₪ (עמ' 17 ש' 33).

       

  60. למול כישלון בהוכחות השקעות משמעותיות של הצדדים בבניית הבית, דווקא הנתבע הצליח להראות כי אביו היה זה ששילם עבור בניית הבית, החל בתשלום לאדריכלית, תשלומים עבור היטלים שונים, נטילת הלוואה בסך 205,000 ₪ שנלקחה בשנת 2006 ופירעון קופת גמל בסך 289,613 ₪ בשנת 2003. מדובר בסכומים משמעותיים שנלקחו בתקופה בה החלה הבנייה ואין לי ספק כי כספים אלה הם אלה ששימושו לבניית הבית.

      סיכום

       

  61. עתירתה של התובעת לאזן את שוויו של בית המגורים נדחית. התובעת בחרה שלא לתבוע את בעלי הזכויות בבית המגורים ואף לא לזמנם לעדות. די בכך על מנת לדחות את טענותיה ביחס לזכויות לכאוריות בבית המגורים.

  62. גם טענותיה ביחס להשקעות בבניית הבית לא הוכחו. מהראיות שהובאו בפני עולה כי הבית כולו נבנה בכספי אביו של הנתבע. הצדדים אכן השקיעו בבית השקעות מסוימות, בבניית ג'קוזי ובריכה ובהחלפת המטבח. ברם השקעות אלה נעשו על פני למעלה מעשור ולא הוכח כי עלו על סכום של 100,000 ₪ במצטבר. כנגד השקעה זו זכו הצדדים למגורים ללא עלות בבית שלא הם בנו ושמעולם לא היה בבעלותם. אציין כי השקעה בסדר גודל דומה נעשתה גם ביחס לרכישת דירת הירושה. ובהקשר זה טענותיה של התובעת כי ההשקעה ברכישת דירת הירושה הוחזרה באמצעות דמי שכירות שהתקבלו מהשכרתה, כוחה יפה גם להשקעה המשותפת בדירת המגורים שהוחזרה באמצעות מתן אפשרות למגורים ללא כל עלות במשך שנים רבות.

       

  63. אציין כי התובעת נמנעה באופן גורף מהבאת ראיות שהיו יכולות לתמוך בטענותיה. כך למשל לא הובא אף לא בעל מקצוע אחד שעבד בבית, המסמכים שכן הובאו התייחסו לתקופות מאוחרות, שנים לאחר שבנייתו של הבית הסתיימה והושלמה. העד היחידי שזומן על ידי התובעת היה מר ב', שהוא גיס של התובעת, אלא שעדותו נגעה לעניין נקודתי הקשור לבקשה לכאורה שהנתבע ביקש ממנו לסייע במציאת טייח. לגבי בניית הבית העיד בכנות כי "אין לו מושג" (עמ' 10 ש' 23).

       

  64. לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את עתירת התובעת לאזן את הזכויות בדירת המגורים, שאינה שייכת לצדדים ושהשקעות שבוצעו בה, כאמור, היו נמוכות לאין שיעור מהשימוש שעשו הצדדים בדירת המגורים ללא כל תמורה.

      הזכויות בדירת הירושה ברח' XXXX

  65. אביה של התובעת היה דייר בדיור ציבורי בחברת עמידר. שכר הדירה עמד על סך של כ- 200 ₪ לחודש.

       

  66. לאב ניתנה זכאות, כיתר דיירי הדיור הציבורי, לרכוש את הדירה בה התגורר שנים רבות בהנחה משמעותית במסגרת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1988.

       

  67. היות שלאב עצמו לא היו אמצעים לרכוש את הזכויות בדירה הוצע על ידו כי אחת מבנותיו תשלם עבור הזכויות וכך הדירה תוכל לעבור בירושה, תחת החזרתה לחברת עמידר.

       

  68. תחילה הוצע כי אחותה של התובעת, הגב' י', שגם התגוררה בבית עם שני ילדיה תהיה זו שתסייע ברכישה, אולם, משאפשרות זו לא יצאה אל הפועל, הציעה התובעת כי היא תשלם את הסכום הנדרש עבור רכישת הזכויות, שיירשמו על שם האב.

  69. בשנת 2014 נטלו התובעת והנתבע הלוואה ושילמו סך של 107,758 ₪ לצורך רכישת הדירה. הזכויות בדירה נרשמו על שם האב.

       

  70. האב המנוח הותיר אחריו צוואה על פיה היורשת היחידה היא התובעת. על יסוד צוואה זו נרשמו הזכויות בבית על שמה של התובעת בלבד.

       

  71. עד כאן העובדות עליהן הצדדים אינם חלוקים.

      תמצית טענות התובעת

  72. התובעת ירשה לבדה את דירת אביה ברח' XXXX בהתאם לצו קיום צוואה שהוצא אחריו. הנתבע, שידע אודות הצוואה וגם ידע כי הוצא צו קיום צוואה, מעולם לא הגיש התנגדות לצוואה, ולא ביקש לבטל את תוקפו של הצו.

       

  73. חוק יחסי ממון קובע כי נכסים שהתקבלו בירושה לא ייחשבו כנכסים ברי איזון.

       

  74. ההלוואה שנטלו הצדדים לצורך התשלום עבור רכישת הדירה הוחזרו להם באמצעות דמי שכירות שהתקבלו כתוצאה מהשכרת הדירה.

       

  75. הנתבע כלל לא הגיש תביעה ביחס לזכויות בדירת הירושה וטענותיו עלו רק לאחר שהתובעת הגישה תביעה לאיזון משאבים בקשר לדירת המגורים.

      טענות הנתבע

       

  76. הדירה ניתנה לתובעת בירושה מאביה המנוח אך היא נכס משותף לצדדים והנתבע זכאי למחצית שוויו.

       

  77. הנתבע היה קרוב מאוד לאביה של התובעת. האב ביקש מהנתבע מספר פעמים שיקנה את הדירה כדי שלאחר לכתו הדירה תעבור על שם הנתבע והתובעת יחד. הצדדים שילמו את מלוא התמורה עבור דירה זו בסך 107,758 ₪ ביום 30.10.14, באמצעות הלוואה שנלקחה מהחשבון המשותף.

       

  78. בישיבת ההוכחות התברר כי לאב המנוח לא הייתה יכולת כלכלית לרכוש את הדירה, ולא לאחות התובעת, שאפשרות הרכישה ניתנה גם לה, עובדה המחזקת את הטענה שהדירה נרכשה על ידם כדי שתעבור לידי התובעת והנתבע במשותף באחרית ימיו של האב.

  79. הדירה נרשמה על שם האב מאחר שהוא היה בעל זכות הרכישה בהיותו דייר עמידר, אך היה ידוע לכל כי לאחר פטירתו תעבור הדירה על שם הנתבע והתובעת בחלקים שווים, שכן הם אלה שלקחו הלוואה ושילמו בעזרתה את הסכום הנדרש. הנתבע לא היה לוקח הלוואה לרכישת הדירה, ומשקיע ומשפץ אותה, לו סבר שבסופו של יום הדירה לא תעבור על שמו כפי שהובטח. התובעת הודתה שהיא והנתבע ראו בכך הזדמנות כלכלית ועסקה כדאית בידיעה ששניהם יקבלו נכס ששוויו עולה על סכום ההשקעה בו.

       

  80. באוקטובר 2015 נפטר האב והתובעת ירשה את הדירה על פי צוואתו. הורשת הדירה נעשתה באמצעות צוואה שכן לתובעת אחות נוספת, כך ניתן היה להבטיח שהיא תעבור רק לידי התובעת והנתבע ולא תחולק בין שאר יורשיו הטבעיים. לאחר פטירת האב הופתע הנתבע לגלות כי הדירה עברה על שם התובעת בלבד. לטענת הנתבע הוא לא ביקש מהתובעת להעביר מחצית על שמו שכן סמך עליה והם נהגו בדירה כבעלים במשותף.

       

  81. לאחר פטירת האב הדירה שופצה ורוהטה על ידי הצדדים וכן הושכרה על ידם (שניהם מופיעים כבעלים בהסכם השכירות) ודמי השכירות הופקדו לחשבון המשותף – גם לאחר פרידתם.

       

  82. מבוקש לקבוע כי דירת הירושה שייכת לצדדים בחלקים שווים או לחילופין לקבוע כי על התובעת להשיב מחצית מסכום ההלוואה, החזר הוצאות בגין שיפוץ הדירה והשבחתה על ידי הנתבע.

      דיון:

       

  83. דירת הירושה הייתה כאמור דירת עמידר בה התגורר אבי התובעת. הדירה נרכשה מחברת עמידר ביום 30.10.14 באמצעות הלוואה שנלקחה מחשבונם המשותף של הצדדים. אבי התובעת נפטר באוקטובר 2015, והותיר אחריו צוואה במסגרתה ציווה את דירתו לבתו התובעת בלבד.

       

  84. תחילה יוער כי כאמור טענות הנתבע בעניין הורשת הדירה לתובעת בלבד והזכויות המגיעות לו לכאורה, בדירה זו, נטענו רק במסגרת כתב ההגנה בהליך איזון המשאבים דנן. בעניין זה מקובלת עליי טענת התובעת כי היה על האב לנקוט בהליך נפרד, ולא לשטוח טענותיו אך במסגרת כתב ההגנה. כאמור הנתבע לא התנגד לצוואת האב במסגרת הליך צו קיום הצוואה, ולא נקט בהליך עצמאי של תביעה לפסק דין הצהרתי בעניין דירת הירושה.

       

       

  85. איש מהצדדים לא צירף את צוואת האב ולא את צו קיום הצוואה ואף לא התייחסו למועד בו ניתן הצו. התובעת הצהירה בתצהירה כי במסגרת ירושת האב קיבלה סכום כסף בנובמבר 2017 אותו הפקידה לחשבונם המשותף. מכאן ניתן להניח כי צו קיום הצוואה ניתן בשנים 2016-2017. כתב ההגנה בתביעה זו הוגש במרץ 2021 כך שחלפו כ-4-5 שנים בהן לא נקט האב כל הליך בהתייחס לזכויותיו הנטענות.

      באשר לטענות לגופן

  86. על הצדדים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 הקובע בסעיף 5 (א) כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

       

  87. ככלל, מאחר שדירה זו התקבלה בירושה, אין מדובר בנכס בר איזון. על בן זוג הטוען לקיומו של שיתוף חרף היותו נכס שאין לאזנו, להביא ראיות מספקות המלמדות על כוונת שיתוף של הצדדים בנכס הספציפי (בג"צ 287-16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פורסם במאגרים ביום 27.3.16) קל וחומר בשעה שאין מדובר בדירת המגורים של הצדדים.

       

  88. כדי להוכיח כוונת שיתוף בדירה שהתקבלה בירושה, על הטוען לשיתוף להוכיח קיומו של "דבר מה נוסף" כגון השקעות כספיות של בן הזוג שאינו רשום. בדירה שאיננה דירת המגורים כאמור הנטל כבד יותר.

       

  89. בענייננו הדירה אמנם נרכשה מכספי הלוואה שנלקחה בחשבון המשותף אך הדירה הושכרה לאחר פטירת האב ודמי השכירות שהתקבלו מהשכרתה הופקדו בחשבון זה, כאשר מקובלת עליי טענת התובעת שבדרך זו למעשה הוחזרה ההלוואה שנלקחה על ידי הצדדים.

       

  90. התובעת העידה כי לאחר פטירת האב הצדדים הוסיפו מזגנים לדירה, טלוויזיות וצבעו את הבית. הדירה עצמה לא הייתה זקוקה לשיפוץ משמעותי נוכח העובדה כי אחותה של התובעת שהתגוררה בה כשבע שנים עשתה ריצוף ומטבח.

       

  91. אני סבור כי כל טענותיו של הנתבע בקשר לדירת המגורים, היינו, כי ההשקעות שבוצעו בה אינן מלמדות ואינן מעידות כי הדירה הפכה לנכס משותף, כוחן יפה גם ביחס לדירת הירושה. אומנם הלוואה שניטלה על ידי בני הזוג היא זו שאפשרה את רכישת הדירה, אך ברור כי עיקר שוויה של הדירה לא נרכש על ידי הצדדים כי אם "נרכש בדרך של הנחה במחיר", בזכות שנים רבות בהן חי בדירה אביה של התובעת כדייר ציבורי.

       

  92. באותה מידה בדיוק, טענותיה של התובעת ביחס לדירת הירושה כוחן יפה גם בקשר לדירת המגורים. השקעות בשיעור של כ – 100,000 ₪ אינן מזכות את המשקיע בזכויות קנייניות בנכס. התובעת עצמה העידה בהקשר זה את הדברים הבאים:

       

      ש: את חושבת שש' צריך להיות בעלים יחד איתך בדירה בXXXX ?

      ת: לא יודעת, יתכן אם נישאר נשואים. זה אותו הדבר כמו שאני שותפה בדירה שבנינו.

      (עמ' 22 ש' 8-9).

       

  93. אני סבור כי הצדק עם התובעת. בשתי הדירות בוצעו השקעות על ידי הצדדים אך שתי הדירות מעולם לא היו רכוש משותף של הצדדים. לא מן הנמנע כי אילו הצדדים היו ממשיכים לחיות ביחד הם היו ממשיכים להתגורר בדירת המגורים מזה וממשיכים להינות מדמי השכירות המתקבלים מדירת הירושה מזה. אלא שהצדדים התגרשו והזכויות בשתי הדירות היו ונותרו של בעליהן הרשומים מבלי שאף אחד מהצדדים הצליח להוכיח כי כוונתם של אותם צדדים שלישיים, הורי הנתבע ואביה של התובעת, הייתה להעניק לשני בני הזוג זכויות בדירות המגורים.

      סוף דבר

      • איזון המשאבים בין הצדדים יבוצע בהתאם לחוות דעת המומחה וכאמור בסעיף 17 לפסק הדין. הפסיקתא שצורפה לחוות הדעת תיחתם ותהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

      • עתירת התובעת לזכויות בדירת הורי הנתבע נדחית. עתירת הנתבע לזכויות בדירת המגורים שהתקבלה אצל התובעת בירושה מאביה נדחית אף היא.

      • מאחר וההשקעות בשתי הדירות (השקעות שהוכחו בראיות) היו דומות מאד לא מצאתי כי יש לחייב מי מהצדדים לשלם החזר כלשהו עבור ההשקעה בדירות.

      • לאור התוצאה אליה הגעתי אינני עושה צו להוצאות.

      • המזכירות תסגור את התיק.

        ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

        ניתן היום, י' אייר תשפ"ג, 01 מאי 2023, בהעדר הצדדים.