פס"ד תובענה ייצוגית נגד משרד התחבורה על גביית אגרת רשיון נהיגה פגום

1.       התובעים הגישו בקשה לאישור תובענה כייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - החוק).

2.       התובע בת"ם 307/08 הגיש את תביעתו ביום 20.7.08 בבית משפט זה; התובע בת"ם 309/08 הגיש את תביעתו כעבור עשרה ימים, ביום 30.7.08, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת רות רונן) מיום 10.12.08, על יסוד הוראת סעיף 7(א)(1) לחוק, הועברה התביעה בת"ם 309/08 לבית משפט זה. שתי התובענות נדונו במאוחד.

3.       עניינה של התביעה בתשלום אגרה למדינה בסך של 53 ש"ח, בגין הנפקת רשיון נהיגה. לפי הנטען בתביעה, נשלחו אשתקד רשיונות נהיגה חדשים לכ-1.3 מיליון מאזרחי המדינה. ברשיונות החדשים לא צויין עוד, כבעבר, התאריך שבו קיבל הנהג לראשונה את רשיון הנהיגה. על-פי התביעה דורשות חברות להשכרת מכוניות לדעת את המועד שבו קיבל הנהג לראשונה רשיון נהיגה, ובהעדרו מסרבות להשכיר מכונית לאותו נהג, או שמעלות את תעריף ההשכרה במידה משמעותית. גם אצל חברות הביטוח, לפי הנטען, מוצעים ללקוחות תעריפים שונים, בהתאם לשנת הוצאת הרשיון. על-פי הנטען בתביעה, נובע הצורך בהחלפת הרשיון אך ורק מטעות של המדינה ולא על האזרחים מחזיקי הרשיונות לשאת בעלות תיקון המחדל. עוד נטען, כי האגרה נקבעה באופן שרירותי בניגוד לחוק ובחריגה מסמכות, וכי שיעורה איננו פרופורציונאלי כלל וכלל לעלות תיקון המחדל. מדובר אפוא, לפי הנטען, בעשיית עושר ולא במשפטעל חשבונם של האזרחים שקיבלו את הרשיונות הפגומים הללו.

4.       במשרד התחבורה ובפרקליטות ישבו על המדוכה, ביקשו פעם ופעמיים להאריך את המועד, עד שביום 11.12.08 הודיעה המדינה כי לאחר בחינה ושקילה החליטה על הפסקת גביית האגרה נשוא התביעה, וכי ניתנה הנחייה בהתאם. מדובר, כאמור, באגרה שנגבתה בגין הנפקת רשיון נהיגה נוסף הכולל את שנת ההוצאה, עבור נהגים שהונפק להם רשיון נהיגה אשר לא מצויינת בו שנת ההוצאה ומבקשים להנפיק להם רשיון נוסף בשל סיבה זו. ב"כ המדינה הודיעה כי ככל שהמדינה תבקש בעתיד לגבות אגרה עבור הנפקת רשיונות נהיגה בנסיבות אלו, יעוגן הדבר בתקנות. ב"כ המדינה ציינה כי אין בגישתה האמורה משום הסכמה עם הטענות שבתביעה בקשר עם חוקיות הגבייה שנעשתה.

5.       סעיף 9(ב) לחוק קובע כך:

"בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע".

הודעת ב"כ המדינה הנ"ל שנתמכה בתצהיר מאת מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה, מילאה אחר תנאי סעיף 9(ב) הנ"ל לחוק מבחינת תוכנה ומועדה, ולפיכך החלטתי ביום 4.1.09 שלא לאשר את התובענה כייצוגית.

6.       התובעים מבקשים לפסוק להם את גמולם וכן גם את שכר טרחת עורכי-דינם. אכן, רשותנתונה לבית המשפט לפסוק כמבוקש על-ידי התובעים, לפי האמור בסעיף 9(ג) לחוק:

"החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא -

(1)  על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);

(2)  לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".

הרשות נתונה, כאמור, אך אין זו חובה, או דרך הכלל, להבדיל ממצב דברים שלפי סעיף 22(א) לחוק:

"הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה,יורהעל תשלום גמול לתובע המייצג... אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר איינו מוצדק בנסיבות הענין".

7.       אלו הם השיקולים המנחים שנימנו בסעיף 22(ב) לחוק: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.

דומים לשיקולים הללו, הם השיקולים לקביעת שכר הטרחה של בא-הכוח המייצג בעד הטיפול בתביעה הייצוגית, לפי האמור בסעיף 23(ב) לחוק, ועליהם נוספו שניים: האופן שבו ניהל בא-הכוח המייצג את ההליך, והפער שבין הסעדים שנתבעו בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.

8.                התובע בת"ם 307/08 טען על החשיבות הציבוריתשל התובענה, בהתבסס על הסך הכולל של גביית האגרה מ-1.3 מליון אזרחים - כחמישית מאזרחי המדינה - בשיעור של 69,000,000 ש"ח. לדבריו, חיוב אזרחי המדינה באותה אגרה היה שערורייתי, מכיוון שהאגרה הייתה בשיעור גבוה פי עשרה מעלות הנפקת רשיון מתוקן ומאחר ונכלל בה קנס בגין החזקת רשיון כפול בסך של 34 ש"ח ותוספת הנפקה בסך של 19 ש"ח. בזכות תביעתו, לטענתו, הפסיקה המדינה את הגבייה. שעות רבות השקיעו התובע ובא-כוחו בהכנת התביעה, וגם נטלו על עצמם סיכון משמעותי בכך שהתביעה כללה גם סעד הצהרתי.

התובע בת"ם 309/08 הצטרף לבקשת חברו, על נימוקיה, וביקש להוסיף כי המדינה לא ציינה את האופן שבו נתקבלה ההחלטה על גביית האגרה, על שיעורה ועל הפסקת הגבייה. המדינה לא ציינה מהו הסכום המצטבר שנגבה, כיצד יתוקן המחדל ועוד. לדבריו, מן הראוי לפסוק גמול הולם לתובעים שהצדק הוא נר לרגליהם, על ערנותם, ועל כך שהשקיעו מזמנם וממרצם, נטלו סיכון, יצאו למאבק נגד הרשויות וזכו בו. התובע טען כי הציבור בכללותו יצא נשכר, וכן גם שלטון החוק ועקרון השוויון, וכי מן הראוי לעודד הגשת תביעות שכאלה, בפסיקת גמול ושכר טרחה בשיעור גבוה.

9.       מנגד טענה ב"כ המדינה, כי פסיקת גמול ושכר טרחה בתובענה שכזו, שלא אושרה כייצוגית, איננה דרך הכלל. לשיטתה, ככל שיש מקום לפסיקה כאמור, יש לעשות כן על הצד הנמוך. המדינה עומדת על דעתה, כי לא טענותיהם של התובעים הן אשר עמדו בבסיס החלטתה על הפסקת הגבייה, "אלא נימוקים אחרים אשר עלו בישיבות פנימיות"(סעיף 9 לתגובה). לדברי ב"כ המדינה, לגודל הקבוצה הנטען (1.3 מיליון אזרחים) ולסכום הכסף הנגזר ממספר זה      (69,000,000 ש"ח) אין אחיזה במציאות. הקבוצה הרלוונטית היא זו של מבקשי הנפקת רשיון נהיגה חדש. קבוצה זו, עד לאחר הגשת התובענה, מונה 28,000 אזרחים, ורק חלקם ביקשו להנפיק רשיון חדש מטעמיהם של התובעים. המספר 28,000 כולל מבקשי כפל רשיון מכל עילה שהיא, ובכלל זה גם אובדן, חידוש בתום תקופת פסילה, הוספת דרגה, ועוד. מדובר בקבוצה קטנה וממילא פוחתת עד מאד חשיבותה הציבורית של התובענה דנן. הודעת המדינה על הפסקת הגבייה ניתנה בשלב מוקדם של ההליכים, מבלי שהתקיים דיון ובלי שהיה צורך בהגשת כתבי-בי-דין נוספים. ב"כ המדינה הודיעה עוד, כי המדינה מאפשרת לבעלי רשיון ששילמו אגרה בתמורה להנפקת רשיון חדש על מנת שתצויין בו שנת הוצאתו לראשונה, לקבל בחזרה את סכום האגרה.

10.       אינני סבור שיהיה זה הולם להימנע מלפסוק לתובעים את גמולם. התובענה אמנם לא אושרה כייצוגית - כטענת ב"כ המדינה - אך כפועל יוצא מעצם הגשתה, הופסקה גביית האגרה. יש לזקוף זאת לזכות התובעים. עם זאת, אני מסכים עם טענתה החלופית של ב"כ המדינה כי בנסיבות העניין כמתואר, מן הראוי לפסוק סכום כסף בשיעור מתון.