פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה בעניין הבטחת הכנסה

סגנית הנשיא נילי ארד

פתח דבר

בסעיף 5(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 נקבע כי "הגמלה לזכאי שאין לו הכנסה תהיה בסכומים המחושבים לפי התוספת השניה, בהתאם להרכב משפחתו". סעיף 4 לתוספת השנייה מתייחס לסוגי זכאים בעלי "הרכב משפחה" של  "שני בני זוג שעמם שני ילדים לפחות". בתקנה 9(ב) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב - 1982 נקבעו סוגי הזכאים לגמלה ובהם "שני בני זוג שעמם שני ילדים לפחות" ופירוט הסכומים שישולמו להם (להלן: הוראות החוק).

למערער משתלמת גמלת הבטחת הכנסה בשיעור של יחידה משפחתית בת שני בני זוג ושני ילדים. למערער שמונה ילדים ועל כן עותר הוא לתשלום תוספת לגמלת הבטחת הכנסה עבור ששת ילדיו הנותרים.

תביעתו של המערער נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; בל 2285/08).בפתח פסק הדין צוין כי ביחד עם תביעתו של המערער, "הוגשו כמה מאות תביעות שעניינן זהה" ומכיוון שמדובר בשאלה משפטית, תשמש ההכרעה בתביעת המערער הכרעה בכל שאר התובענות שרשימתן צורפה כנספח לפסק הדין.

הערעור שלפנינו מכוון נגד פסק דינו של בית הדין האזורי, ובמסגרתו נדרשים אנו להכרעה בשאלה המשפטית שבמחלוקת שעניינה בפרשנות הוראות החוק בנוגע לזכאות לגמלת הבטחת הכנסה של יחידה משפחתית המורכבת משני בני זוג ושני ילדים.

תמצית העובדות וההליך בבית הדין האזורי           

2.      המערער פנה למשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) וביקש "תשלום תוספת עבור ילדים מעל ל - 2 ילדים למשפחה שמקבלת הבטחת הכנסה". המוסד דחה פנייתו בהסתמך על הוראת סעיף 5 לחוק הבטחת הכנסה והתוספת השנייה לחוק, תוך שהבהיר כי חוק הבטחת הכנסה אינו קובע תשלום תוספת מיוחדת ליחידה משפחתית בת יותר משני ילדים.

3.      משנדחה מבוקשו הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי שעניינה בפרשנות אותה יש ליתן לצירוף המילים "שני בני זוג שעמם שני ילדים לפחות" כמשמעותן בתוספת השנייה מכוח הוראת סעיף 5 לחוק. לטענת המערער, המחוקק לא התכוון לשלול תוספת גמלה עבור הילד השלישי ואילך, דבר הנובע, לשיטתו, מפרשנות ראויה של חוק הבטחת הכנסה ותכליתו.

המוסד לביטוח לאומי טען כי כוונת המחוקק עולה מנוסח החוק ומטרתה הייתה להגביל את תוספת תשלום הגמלה לשני ילדים ולא יותר.

פסק הדין מושא הערעור

4.      בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער תוך שקבע כי הכרעתו בסוגיה המשפטית שביסוד התביעה "תשמש בכל שאר התיקים" שעניינם זהה. בית הדין קיבל את טענתם של המערער והתובעים האחרים, לפיה הקצבה המשולמת אינה מספיקה לצרכיהם ודחה מבוקשם להביא פירוט מלא בכל תיק "של ההוצאות וההכנסות של כל משפחה על מנת להראות שהקצבה המשולמת אינה מספיקה לצרכיהם".

לגופם של דברים, נבחנה טענתו המשפטית של המערער ובית הדין הגיע למסקנה לפיה הפרשנות הראויה להוראת חוק הבטחת הכנסה הינה, כי תא משפחתי המורכב משני בני זוג וילדיהם, אינו זכאי לתוספת גמלת הבטחת הכנסה עבור כל ילד החל מהילד השלישי. זאת, הן על יסוד הפרשנות המילולית והן בהסתמך על פרשנותו התכליתית של החוק.

על פי הפרשנות המילולית העולה מלשון החוק ומצירוף המילים "שני ילדים לפחות", קבע בית הדין כי אין עיגון לטענת המערער בדבר זכאות לתוספת גמלה עבור כל ילד מעבר לשני ילדים.

בהיבט התכליתי הטעים בית הדין, כי הזכות לקיום מינימאלי אינה מובטחת באמצעות גמלת הבטחת הכנסה בלבד ועל כן ייבחן חוק הבטחת הכנסה בראי החקיקה הסוציאלית בכללותה ובמיוחד חוק הביטוח הלאומי והגמלאות המשולמות מכוחו, לפיהן זכאית כל משפחה לקצבת ילדים עבור כל ילד שנולד.

בנוסף על כך, קיימת זיקה בין גמלת הבטחת הכנסה לקצבת ילדים לפיה מבוטח הזכאי לגמלת הבטחת הכנסה ולו שלושה ילדים ויותר - נזקפת לטובתו תוספת לקצבה עבור הילדים השלישי והרביעי (סעיף 68(ג) לחוק הביטוח הלאומי).

הוסיף בית הדין האזורי וציין כי שיעור הגמלה נעשה גם על יסוד שיקולי תקציב ובשיקולים אלה לא יתערב, וכי ב"תשלום גמלה בשיעור אותו מבקש התובע יש כדי לשנות מהקצה אל הקצה את שיעור הגמלה, כאשר שינוי זה אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ומעמדו כחלק ממערך הגמלאות להם זכאי התובע". (להלן: פסק הדין).

                                                            הערעור

טענות הצדדים