1. (א) בפני תביעה שהוגשה בענין המשמורת על ארבעה מילדי בני הזוג, אלה אשר היו קטינים בזמן הגשת התביעה, לפני שש שנים.
(ב) לבני הזוג, אשר נישאו לפני 30 שנה כמעט, 6 ילדים, ר. וש. אשר היו בגירות בזמן הגשת התביעה, וכן נ. ילידת 1989..., י. יליד 1992..., מ. ילידת 1996..., וא. יליד 1997....
2. (א) ואכן תחילה הוגשה התביעה ע"י האם, ואילו האב בכתב הגנתו עותר כי הילדים יהיו במחיצתו, כאשר הוא
"אינו מסכים כי הילדים יהיו במשמורת האם, זאת מאחר והיא מחבלת בקשר של הילדים עם האב, הן במחדלים והן במעשים".
(ב) אין מחלוקת כי בזמן הגשת התביעה, חלק מהילדים חדלו להיות בקשר עם האב, ונכון להיום, למרות פעולות נמרצות שנעשו ע"י בית המשפט, ובכלל זה קבלת תסקירים מפקידי סעד, מינוי אפוטרופוס לדין לילדים, וקבלת חוות דעת של מומחים, כעת רק א. נמצא בקשר עם האב.
3. (א) במקביל להתדיינות בענין המשמורת, התנהלו הליכים מסועפים, הכוללים דיונים רבים בענייני רכוש ובענין קביעת מזונותיהם של האישה ושל הילדים.
(ב) הליכים אלה כולם היו בצל נסיבות של המקרה: המשפחה, שמנהלת אורח חיים המכונה דתי, והילדים לומדים בבתי ספר דתיים; האב עזב את המשפחה, יש לו אישה אחרת שהוא חי עמה, פילגש, ונסיבות הפרידה בין ההורים היו קשות במיוחד לאם.
4. (א) במשך כל השנים מאז מתקיימת ההדיינות בפניי, הקשיים של האם להתמודד עם פירוק המשפחה לא פחתו ואף התעצמו.
(ב) גם לאחר סיום ההליכים הרכושיים ובענייני המזונות בפס"ד שניתן ע"י בית משפט זה, וכן לאחר שהושג הסדר, המשנה במידה מסוימת את ההסדר שקבעתי, שאושר בבית המשפט המחוזי, ועד עצם היום, נראה שהאישה כואבת מאוד מאוד את נסיבות פירוק התא הזוגי.
(ג) ניתן היה לצפות שהאישה תלמד להתמודד עם המציאות, אך הדבר לא קרה.
5. (א) הכאב של האם והמרירות שלה נקלטו היטב אצל הילדים, וכל אחד לפי תורו הזדהה יותר ויותר עם האם. והדבר גרם לכך שכאשר הבנות בגירות שהעידו בפניי לקראת סיום ההליך, הן דיברו בצורה שאינה מותירה ספק בדבר הזדהותן המלאה עם האם, ותפיסתם את האב כאדם שלילי, וניתוק הקשר עם האב בעקבות כך.
(ב) מציאות זו קשה היא. הזדהות כזו אינה רצויה ואינה מתאימה, ופוגעת בילדים.
(ג) חלק חשוב בתפקיד הורה הוא ההפרדה, על מנת שכל ילד יראה את עצמו כאדם וכאינדיבידואל, ולא להיות קשור יתר על המידה לעובר על ההורה ורגשותיו. על ההורה למנוע כל הסממנים של תלות מופרזת בילדים.
6. (א) כמובן האב אינו פטור מהאחריות למצב שנוצר. הרושם הוא שהוא הצדיק לעצמו את מעשיו ולא חזה מראש, ולא ראה במשך הזמן מאז את ההשפעה של מעשיו על הילדים.
(ב) הוא מצא לעצמו תירוצים והצדקות ממקורות שונים, ולאורך כל הדרך היה לו קושי רב לראות את חלקו בהתפרקות התא המשפחתי.
7. (א) בזמן ההליכים, קיבלתי חוות דעת של מרכז קסל, בחודש מאי 2004, וכן בחוות דעת נוספת מחודש אוגוסט 2007.
(ב) חוות דעת מאוגוסט 2007, מצטער ד"ר פיזנטה, מנהל מרכז קסל, על כך כי
".... להערכתנו שני ההורים, כל אחד מסיבותיו שלו), נושאים באחריות שווה לכך, שלא חלה התקדמות משמעותית במהלך השנים, למרות הדיונים הרבים ומעורבותם של אנשי מקצוע שונים, בתחום המשפט ותחום הטיפול... במונח התקדמות משמעותית, אנו מתכוונים לכך שהליך הגירושין טרם הסתיים, לא נקבעה משמורת הורית קבועה, והתהליך שבו הילדים מנתקים את קשריהם עם האב מקשים לכל אורך הדרך.
כמו כן מעיון בחומר הדיונים והפרוטוקולים שהוצגו בפנינו מאז הגשת חוות הדעת במאי 2004 למדנו, שתוכנה המפורט של חוות הדעת שימש את הצדדים ואת ב"כ לצורך ליבוי הסכסוך בין הצדדים באופן שלא רק שלא תרם להתקדמות התהליך, אלא אף גם גרם לנסיגה בו. כמו כן נוכחנו לדעת שפעמים רבות שימוש בציטוטים מתוך חוות הדעת לא תאם את הקוטנקסט המקצועי שבו הוא נכתב ואת כוונתנו בעת כתיבתו".