פס"ד העוסק בשאלה האם רשלנות מנהלית של מוסד רפואי פוטרת רופא מאחריות

לפניי ערעור על צו של כב' השופט (בדימ') ורדימוס זיילר בו הורה להתלות את רישיונו של ד"ר צבי רביב  למשך שלושה חודשים (על פי סמכות שהואצלה לו משר הבריאות). כב' השופט זיילר אימץ בכך את המלצות רוב חברי וועדת המשמעת שהוקמה כדי לדון בתלונה. המערער הורשע בהתנהגות רשלנית חמורה בשחרורו של מר ולדימיר רכטמן ז"ל מבית החולים אסותא בתל-אביב לאחר ניתוח לב שעבר אחד עשר יום קודם לשחרור.  המנוח שוחרר, התמוטט כשהגיע לביתו, אושפז בבית חולים "השרון" הסמוך לביתו, ומת מזיהום חמישה ימים לאחר מכן.

עיקרו של הערעור נסב על השאלה האם רשלנות מנהלית של מוסד רפואי פוטרת רופא מאחריותו שלו. עוד נדונה בערעור השאלה האם שיקולי תקציב של בית החולים הם שהביאו לשחרורו של החולה מוקדם מהדרוש.

מר רכטמן נפטר לאחר שחרורו מבית החולים ובדיעבד התברר כי מותו נגרם בשל זיהום. עוד התברר כי נשלחה בדיקת תרבית דם ארבעה ימים קודם לשחרורו. אולם, בשל העובדה שבאותם ימים לא עבדה המעבדה בבית החולים בסופי שבוע, לא נערכה הבדיקה ולא נודעו תוצאותיה קודם ששוחרר מר רכטמן מבית החולים.  מר רכטמן הגיע לביתו, התמוטט, הובהל לבית חולים "השרון" ושם נפטר מהזיהום.

1. רקע הדברים

א. הטיפול הרפואי ומותו של מר רכטמן

מר ולדימיר רכטמן ז"ל (להלן: מר רכטמן או המנוח), אושפז בבית החולים "אסותא" (להלן: אסותא או בית החולים), לצורך ניתוח מעקפים כשהוא בן 73. הניתוח בוצע ביום 4.11.98 ע"י ד"ר איתן שניר, שהיה באותה עת רופא מנתח מבית החולים בילינסון, ושימש כרופא חוץ בבית החולים אסותא. הניתוח בוצע בסיוע חלקי של ד"ר צבי רביב (להלן: ד"ר רביב או המערער), ששימש באותה עת כרופא במשרה מלאה בבית החולים אסותא.

לאחר הניתוח הועבר מר רכטמן למחלקה לטיפול נמרץ ולאחר מכן למחלקת האשפוז הפנימית. עד ליום 11.11.98 מהלך ההחלמה היה אופייני לאדם בגילו של מר רכטמן לאחר ניתוח מעקפים.  ביום 12.11.98 עלה חומו של מר רכטמן, ולאחר שמתן אקמול עזר רק למספר שעות נלקחה ממנו תרבית דם (להלן: התרבית או בדיקת הדם). כן הוחל בטיפול אנטיביוטי לאבחנות המקובלות במצבים אלו (זיהום ודלקת לא זיהומית של קרום הלב). יום למחרת, יום ששי ה-13.11 שוב עלה וירד החום של מר רכטמן במהלך היום. ביום שבת, ה-14.11 החום היה בירידה וצוינה הכוונה לשחררו למחרת היום אם מצבו יאפשר זאת. ביום א', החום היה במגמת ירידה, ועל כן החליט ד"ר רביב לשחרר את המנוח. זאת, על אף שלא היו בידיו תוצאות בדיקת הדם שטרם חזרו מהמעבדה.

עד כאן העובדות מוסכמות. מר רכטמן שוחרר וחזר לביתו. מר רכטמן הגיע לביתו בשעה 16:00 ולאחר שעה חש ברע. רופאה נוירולוגית, ד"ר סמירנוף, ידידת המשפחה שהוזעקה למקום, פינתה אותו לבית חולים "השרון" בפתח תקווה, שם אושפז בשעה 18:30. הרופאים בבית החולים השרון החלו בטיפול אנטיביוטי כללי. רק למחרת, ביום 16.11.98, התקבלו בבית חולים השרון תוצאות בדיקת הדם שנלקחה ב אסותא. בבדיקת המעבדה, שנלקחה, כזכור, חמישה ימים מוקדם יותר זוהה חיידק. כלומר, הזיהום החל טרם שחרורו של מר רכטמן מבית החולים אסותא לביתו. מכל מקום רק ביום 16.11.98 החלו בטיפול אנטיביוטי ספציפי כנגד אותו חיידק בבית חולים "השרון".

ביום 20.11.98, חמישה ימים לאחר הגעתו של מר רכטמן לבית חולים "השרון" הוא נפטר. בנתיחה לאחר המוות נקבע כי המנוח נפטר מזיהום בדם (אלח דם) ומקריסת מערכות בשלב הסופי.

ב. ההליכים המשמעתיים-משפטיים

(1) הקובלנה וועדת פרופ' אורצקי

לאחר מותו של המנוח הגישה אלמנתו, ביום 2.8.99, קובלנה למשרד הבריאות. בעקבות הקובלנה מונתה וועדת בדיקה מטעם נציבות קבילות הציבור בראשות פרופ' גדעון אורצקי (להלן וועדת אורצקי או ועדת הבדיקה). ביום 3.9.01 פרסמה הוועדה את ממצאיה. הוועדה ייחסה לד"ר רביב התנהגות רשלנית חריגה בכך ששחרר את המנוח מ אסותא כשמצבו הבריאותי ירוד, ומבלי לברר את תוצאות בדיקת הדם. בעקבות מסקנות ועדת הבדיקה הוגשה, ביום 20.3.03 קובלנה לשר הבריאות כנגד הרופא המנתח, ד"ר שניר וכנגד ד"ר רביב. ד"ר רביב הואשם ברשלנות חמורה לפי סעיף 41(3) לפקודת הרופאים.

(2) וועדת המשמעת

שר הבריאות הורה על הקמת ועדה מיוחדת לבחינת הקובלנה בראשות פרופ' ורדי ממשרד הבריאות,  ובהשתתפות עו"ד יעקב לוי, נציג היועמ"ש וד"ר דניאל אשכול, מומחה בכירורגיה של חזה ולב (להלן: וועדת המשמעת או וועדת ורדי). ביום 19.6.07 פרסמה הועדה את המלצותיה. חברי הועדה נחלקו כאשר בהמלצות תמכו פרופ' ורדי ועו"ד לוי, בניגוד לדעתו החולקת של ד"ר אשכול. הועדה קבעה כי הן ד"ר שניר, הן ד"ר רביב התרשלו התרשלות חמורה במילוי תפקידם והמליצו לשר הבריאות להתלות את רישיונו של כל אחד מהם ל-3 חודשים.

(3) החלטת כב' השופט זילר

שר הבריאות האציל לכב' השופט (בדימ') ורדימוס זיילר (להלן השופט זיילר) את סמכויותיו לפי ס' 41 לפקודת הרופאים. השופט זיילר החליט לקבל חלקית את המלצות וועדת המשמעת, לזכות את ד"ר שניר מאשמה של רשלנות חמורה, ולאשר את המלצת וועדת המשמעת בנוגע לד"ר רביב ולהתלות את רישיונו למשך שלושה חודשים. על המלצות וועדת המשמעת והחלטת השופט זיילר בנוגע לד"ר רביב, מוגש ערעור זה, לפי סעיף 47 לפקודת הרופאים.

2. טענות הצדדים

א. טענות המערער

המערער טוען ראשית, כי חלק מהממצאים העובדתיים עליהם התבסס השופט זיילר  בהחלטתו להשעותו הם מוטעים. ד"ר רביב טוען כי הממצאים לפיהם היה המנוח במצב ירוד עת שוחרר לביתו הינם שגויים ואין להם תימוכין בחומר הראיות. עוד טוען ד"ר רביב כי הוא המליץ למנוח ומשפחתו כי המנוח ישוחרר לבית ההחלמה "פרוקרדיה" הסמוך לבית החולים אסותא (להלן " פרוקרדיה" או בית ההחלמה), בפיקוח רפואי, ולא לביתו. לטענתו משפחת המנוח על דעת עצמה לקחה את המנוח לביתו. לעניין זה טוען המערער כי השופט זיילר הסתמך על המסקנות והממצאים של וועדת המשמעת שחלקם היו שגויים.