פס"ד העוסק בכלל הראיה הטובה ביותר

פתח דבר :

1.         לפני תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו ביום 3/7/1993 ערכו הצדדים הסכם לחלוקת עיזבון אביהם המנוח והמתקרא "הסכם חלוקת קרקע ב-ש'" (בתרגום מערבית) (להלן - " הסכם החלוקה"), וכי המסמך שצורף לכתב התביעה ובהמשך סומן כ-ת/2  הינו העתק צילומי של אותו הסכם, לאחר שבעותק המקורי מחזיק הנתבע מס' 2, המתכחש לקיומו. עוד עתר התובע לרישום הזכויות במקרקעין נשוא הסכם החלוקה, על שם כל אחד מן הצדדים, כפי חלקו בהסכם.

הצדדים לתביעה שבפני הינם אחים, שלושת ילדיו של המנוח ה.ס.ש ז"ל אשר הלך לבית עולמו בחודש פברואר 1969 מבלי שהותיר אחריו צוואה (להלן - " המנוח").

אין חולק כי ביום 11/3/2003 ניתן מלפני ביה"ד השרעי צו ירושה אחר עיזבון המנוח לפיו יורשיו היחידים הם שלושת ילדיו, הצדדים בתיק דנן, וזאת לאחר שאלמנתו של המנוח הסתלקה מחלקה בעיזבון. כמו כן, אין חולק כי בהתאם לאותו צו ירושה עזבונו של המנוח מתחלק בין שלושתם שווה בשווה.

2.         אין חולק גם כי המנוח היה במותו הבעלים של הזכויות במקרקעין השונים המפורטים בגדרי הסכם החלוקה.

3.         המחלוקת העיקרית הדורשת הכרעה במסגרת תיק זה נסובה סביב השאלה האם הצדדים אכן ערכו  הסכם החלוקה-ת/2 וחתמו עליו?

להשלמת התמונה יצוין, כי במהלך שמיעת התיק הוצגו מסמכים נוספים מלבד הסכם החלוקה, עליהם מתנוססות חתימות שעל פי טענת התובע הן של הנתבעים.

עסקינן בהסכם מאוחר מיום 15.6.01 (ת/1), אשר סומן גם כ- ב/1, העוסק במגרש שבבעלות שלושת האחים, והנושא, לכאורה, את חתימת התובע והנתבע מס' 2, ואת חתימת עו"ד ס.ש. המאשר כי האחים חתמו על הסכם זה לפניו.

בנוסף, הוצג במהלך ההתדיינות תשריט - מפת חלוקה (ב/2), שאף היא נושאת, לכאורה, חתימות שלושת האחים והנושאת גם, לכאורה, חתימת ראש מ.מ. ש. המאשר שם כי הצדדים חתמו לפניו על התשריט.

טענות הצדדים בתמציתיות :

4.         טענות התובע :

התובע טוען כי עסקינן בהסכם חלוקה מחייב. הצדדים קיבלו את חלקיהם בעיזבון המנוח במצוות ההסכם, ואילו שאר החלקים שהיו למנוח חולקו ביניהם בחלקים שווים. לטענת התובע, מאז שנת 1993, מועד חתימת הסכם החלוקה ואילך, נוהג כל אחד מן הצדדים מנהג בעלים בחלקים שיוחדו לו במקרקעין, מעבדם ומשביחם.

באשר לעותק המקורי של ההסכם טוען התובע, כי לידיו הועבר העתק צילומי בלבד ועל כן ובהעדר ההסכם המקורי, אין ביכולתו להשלים את רישום הזכויות במקרקעין שיוחדו לו עפ"י ההסכם, והנתבעים מסרבים לחתום על אישורים הדרושים לביצוע הרישום, ולשם כך הוא פנה לבימ"ש בתביעתו זו.

לטענת התובע, ההסכם נערך ונחתם בנוכחות כל הצדדים ובנוכחותם של עוד שניים: מר מ.ח. ז"ל והמודד מר מ.ש. כאשר האחרון קיבל לידיו את ההסכם המקורי על מנת לצלמו ולהעביר העתקים ממנו, לרבות המקור, לעד השני מר מ.ח. שבתורו היה אמור להעבירם הלאה לשלושת האחים. 

כעבור כחודשיים מעריכת הסכם החלוקה קיבל התובע לידיו את ההסכם המקורי ושני העתקים צילומים הימנו. התובע הותיר בידיו העתק צילומי אחד, את ההעתק השני הוא מסר לידי נתבע מס' 1 ואילו את ההסכם המקורי הוא העביר לנתבע מס' 2, המסרב להציגו, מסתירו אצלו, מתנגד לאכיפתו וכופר בחתימתו עליו.

5.         טענות הנתבעים :

הנתבעים 1 ו- 2 הגישו כתב הגנה משותף שם הכחישו קיומו של הסכם חלוקה וחתימתם עליו. הכחשתם זו הייתה גורפת ולא מסויגת. לשון אחרת: הנתבעים טענו שלא היו דברים מעולם.

סעיף 110 לחוק הירושה :

6.         זה קובע, כי נכסי עיזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט. אי לכך, הסכם חלוקה בין היורשים,  אינו טעון אישור בית משפט או בית דין, והוא מחייב  את הצדדים לו ממועד כריתתו ואילך. אולם קורה תדיר, כי בגדרי בקשה לצו ירושה מבקשים היורשים לאשר הסכם חלוקת עיזבון, באם נכרת ביניהם קודם, כך שצו הירושה ואישור הסכם החלוקה יינתנו בצוותא.