פס"ד בתביעתה של חב' וויריאנט בע"מ נ' מנהל רשום המיסים במשרד האוצר

לפני תביעתה של וויריאנט בע"מ (להלן: " וויריאנט" או " התובעת"), להשבת סכום מס הבולים אשר שולמו על ידה בטעות לרשויות המס בשנת 2002, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

האם מס ששולם שלא בהתאם לדין, הינו בגדר מס ששולם ביתר וחלים עליו דיני ההתיישנות הקבועים בחוק מיסים עקיפים? האם מדובר בתשלום שאינו בגדר מס ויש להחיל את דיני ההתיישנות הכללים? אלה השאלות העומדות להכרעה בתביעה זו.

רקע עובדתי

1.         התובעת הינה חברה ישראלית שהוקמה בשנת 1988. עם רישום ניירות הערך שלה למסחר בבורסת הנאסד"ק בניו יורק ביום 19.9.2000, נרשמה התובעת כחברה ציבורית.

התובעת הגישה את דוחות הקצאת המניות לרשם החברות, ועל פי אישורי הטבעת מסמכים במס בולים מהתאריכים 26.10.2000 ו- 30.10.2000, אותם צירפה לכתב התביעה, עולה כי בגין ביול דוחות אלו שילמה סך של 2,312,848 ש"ח (בשונה מהסכום הנטען בכתב התביעה, בסך 2,442,832 ש"ח) (להלן: " הביול").

ביום 23.8.2006 ניתן פסק דינה של כב' השופטת ד' קרת-מאיר בע"ש (תל-אביב-יפו) 1019/05 שופינג.קום בע"מ נ' מנהל המכס והבלו (פורסם בנבו), שם נקבע כי מעת חקיקתו של חוק החברות החדש (אשר נכנס לתוקף ביום 1.2.2000), חוק מס בולים אינו חל על דוח הקצאת מניות של חברה ציבורית הנסחרת בחו"ל.

2.         לאור פסק דין זה, פנתה התובעת ביום 28.2.2007 לרשויות המס, בדרישה להשבת הכספים אשר שולמו על ידה בגין הביול, אשר בדיעבד התברר לה כי נגבו שלא בהתאם לדין. כעבור שבעה חודשים, ביום 25.9.2007 התקבלה תשובת הנתבעת, אשר דחתה דרישה זו של התובעת מהטעם שדין כספים אלו כדין מס ששולם ביתר, עליו חלה תקופת התיישנות של 3 שנים בלבד. בחוות דעתה של הלשכה המשפטית, אשר צורפה למכתב התשובה, הפנתה הנתבעת לפסיקה הקובעת כי דין כספים ששולמו בטעות לרשויות המס השונות, כדין תשלום מס ששולם ביתר. כמו כן ציינו נציגי הנתבעת כי הוגש ערעור על פסק הדין.

עקב סירוב הנתבעת להיענות לדרישת התובעת, הוגשה תובענה זו, כאשר עילת התובענה הינה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. ביום 28.11.2007 הגישה הנתבעת בקשה בקשה לסילוקה של התביעה על הסף עקב התיישנותה (בש"א 7922/07). בהסכמת הצדדים הוקפאו ההליכים בתיק עד אשר יינתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין שופינג.קום.

3.         ביום 11.8.08 אושר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבית המשפט העליון (ע"א 9453/06 מנהל מע"מ ומס קניה תל אביב נ' שופינג.קום בע"מ, תק-על 2008(3), 2422, מפי כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין בהסכמת כב' השופט י' דנציגר וכנגד דעתו החולקת של כב' השופט א' רובינשטיין).

יריעת המחלוקת

4.         לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון, בו הוכרעה סוגיית חלות המס, הצטמצמה הסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים להליך זה, אך לשאלת ההתיישנות ושיעור המס ששולם.

במידה ותתקבל טענת ההתיישנות (בש"א 7922/07, הנ"ל), אף דין ההליך העיקרי להידחות. לו תידחה טענה זו תידון שאלת שיעור המס ששולם ושיעור ההשבה.

טענות התובעת

5.         התובעת טוענת שאין להחיל ביחס לתשלום אותו שילמה בגין הביול, את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק מסים עקיפים"), ממספר טעמים חלופיים:

ראשית,טוענת התובעת כי התשלום המוחזק בידי הנתבעת אינו מהווה תשלום מס, ומשכך אין להחיל לגביו הוראה כלשהי בתחום דיני המיסים העקיפים.

שנית, על פי לשונו, תכליתו ופרשנותו של חוק מסים עקיפים, לא ניתן להחיל את הוראות ההתיישנות הקבועות שבו במקרה דנן.

לחילופין, טוענת התובעת כי קמה לה עילת תביעה מקבילה על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, אשר לא התיישנה מכוח הוראת חוק מסים עקיפים.

טענות הנתבעת

6.         הנתבעת טוענת כי ההתיישנות בדיני המס הינה התיישנות מהותית, ובחלוף תקופת ההתיישנות פוקעת הזכות להשבה. עוד מוסיפה הנתבעת, כי אין בסמכותה להאריך תקופה זו, והואיל והיו ידועות לתובעת כל העובדות, יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד  תשלום המס.