א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1296-02
01/06/2008
|
בפני השופט:
דר' עודד מודריק
|
| - נגד - |
התובע:
מריאנה רודשטיין ו- 1914 אחרים
עו"ד יורם שפטל
עו"ד דורון בקרמן
|
הנתבע:
ועידת התביעות- Conference on Jewish Material Claims Against Germany Inc
עו"ד אופיר בלום
עו"ד יואל לוי
|
| פסק-דין |
פתח דבר
הנתבעת ופועלה - כללי
בשנת 1952, לאחר שממשלת גרמניה הודיעה על נכונותה לנהל משא ומתן עם נציגי העם היהודי ומדינת ישראל בדבר תשלום פיצויים לנפגעי פעולות הנאצים, כינס ד"ר נחום גולדמן - אז יו"ר הסוכנות היהודית ונשיא הקונגרס היהודי העולמי - ועידה של נציגי הארגונים היהודיים העיקריים לשם התארגנות למימוש הדבר. במסגרת הכינוס נוסד תאגיד הקרוי:The Conference on Jewish Material Claims Against Germany (בשמו המקוצר: Claims Conference), הוא הנתבעת (להלן: "
ועידת התביעות" או "
הנתבעת"). ועידת התביעות רשומה כתאגיד בחו"ל; אך היא מקיימת, בין היתר, סניף בישראל.
עד סוף שנות ה-60 פעלה ועידת התביעות לגיבוש ולמימוש הסכם השילומים
. בעשור שלאחר מכן פעלה ועידת התביעות מול הממשלה הפדראלית הגרמנית למציאת פתרון לעניינם של יהודים נרדפי המשטר הנאצי שמסיבות אובייקטיביות לא יכלו להגיש תביעה לפיצויים מממשלת גרמניה עד לתום מסגרת הזמן (31.12.69) שנקבעה בחוק הפיצויים הפדראלי הגרמני (להלן: "
חוק הפיצויים הגרמני" או "ה-
BEG")
. פעילות זו נשאה פרי כאשר בשלהי העשור החליט הבונדסטאג הגרמני על הקצאת 440 מיליון מארק לקרן סיוע לנרדפים נזקקים קרבנות המשטר הנאצי שלא יכלו להגיש תביעה במסגרת חוק הפיצויים הגרמני. ממשלת גרמניה הוציאה ביום 3.10.1980 הנחיות ביצוע (להלן: "
ההנחיות" או "
הנחיות ממשלת גרמניה") שקבעו כי יהודים שהיו קורבנות לפעולות הנאצים ולא היה לאיל ידם להגיש תביעה לפיצוי במועד שנקבע לכך יהיו זכאים למענק חד-פעמי של 5,000 מארק (להלן: "
המענק"). האמצעים לתשלום המענקים הועמדו לרשות המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, בהקצבה שנתית; ונקבע שחלוקתם תתבצע בידי סניף ועידת התביעות בגרמניה.
הנתבעת שפעלה ופועלת כנאמן מטעמו של העם היהודי נקבעה בידי הממשלה הגרמנית להיות הגורם הבוחן את הבקשות למענק מקרן הסיוע על פי קריטריונים מסוימים (ראו להלן) וכן, כאמור, שימשה כגורם המחלק את סכומי המענק למי שנמצאו זכאים לקבלו. בתחילה קבעה החלטת ממשלת גרמניה שכספי קרן הסיוע יחולקו בתוך שלוש שנים (1980-1983). אולם ועידת התביעות התאמצה והצליחה לשכנע את ממשלת גרמניה להאריך, מעת לעת, את תקופת פעילות הקרן ולהקצות לה סכומי כסף נוספים
. הנתבעת טיפלה במשימה הזאת משך יותר מ-25 שנים ובמהלכן זכו מאות אלפי יהודים, בישראל ומחוצה לה, למענק. הסכום המצרפי של המענקים עולה על ½1 מיליארד מרקים.
המענק - עקרונות, סדרים ודרכי טיפול
הנחיות ממשלת גרמניה
הנחיות ממשלת גרמניה קובעות כי המענק יינתן ל"
קורבנות יהודים כמשמעותם בסעיף 1 לחוק הפיצויים הפדראלי (
BEG) שעקב מעשי אלימות נאציונלסוציאליסטיים כמשמעותם בסעיף 2 ל-
BEG, סבלו נזקי בריאות ניכרים ונתונים במצוקה מיוחדת..." ובתנאי שהנרדף
עומד באמות מבחן מסוימות של ה-BEG.
עוד קובעות ההנחיות כי: "
אין זכות שבדין למענק סיוע. הוא יינתן רק על פי בקשה"
.
לאחר שהתקבלה החלטת ממשלת גרמניה, קבעה הנתבעת, בתיאום עם גורמי משרד האוצר הגרמני "הוראות ביצוע", שנוסחו בהתאם לעקרונות חוק הפיצויים הגרמני ונועדו להציב את העיקרים לגיבוש זכאותו של אדם למענק (להלן: "
הוראות הביצוע"). הוראות הביצוע קובעות מצד אחד את העיקרון כי המענק מיועד ל"
יהודים
נרדפים להם נגרמו נזקי בריאות משמעותיים ואשר נמצאים במצב מיוחד של מצוקה אך אינם זכאים מסיבות פורמאליות [לקבלת פיצויים לפי ה-BEG]" ומצד שני "
נרדפים אשר בעת הגשת הבקשה מלאו להם 60 שנה (נשים) או 65 שנה (גברים) משוחררים מהבאת ראיות בגין
נזקי בריאות משמעותיים.... נרדפים אשר עזבו סופית את תחומי השליטה הקומוניסטית רק לאחר יום 31.12.65 משוחררים מהוכחת קיום
מצב ייחודי של מצוקה"
.
מכאן אפשר לגזור את "נוסחת הזכאות" למענק. מצד העיקרון נוסחת הזכאות מורכבת מארבעה מרכיבים: א) יהודים נרדפים
; ב) שנגרמו להם "נזקי בריאות משמעותיים
"; ג) נמצאים במצב מיוחד של מצוקה; ד) אינם זכאים מסיבות פורמאליות לפיצוי לפי ה-BEG. אולם מי שבעת הגשת הבקשה למענק מלאו להן 60 שנה ומי שבעת הגשת הבקשה מלאו להם 65 (להלן: "
גיל הפטור") פטורים מהוכחת "נזקי בריאות משמעותיים" ומי שעזבו את תחום השליטה הקומוניסטית לאחר 31.12.65 פטורים מהוכחת "מצב ייחודי של מצוקה
".
הנה כי כן , מאחר שהתובעים נמנים עם קבוצת הפטורים מהוכחת "מצב ייחודי של מצוקה" אזי לעניין מי מהם שהגיע, בעת הגשת הבקשה למענק, לגיל הפטור, "נוסחת הזכאות" מצטמצמת להוכחת "נרדפות" בלבד
ולמי מהם שלא הגיע לגיל הפטור בעת הגשת הבקשה הנוסחה היא בת שני מרכיבים: (1) אבדן כושר השתכרות; (2) נרדפות [תצהיר ריכמן
].
פרטים על קיומה של קרן הסיוע ועל הדרישות והקריטריונים לזכאות למענק ביחד עם הוראות הביצוע, פורסמו בהודעה לעיתונות שהוציאה ועידת התביעות בשנת 1982. לשם הוכחת זכאות היה על מבקש מענק לערוך את בקשתו בדרך של מענה לשאלון מפורט שאתו קיבל במשרדי ועידת התביעות בישראל (להלן: "
השאלון")
.
במסגרת השאלון נדרש המבקש למסור פרטי מידע שונים. בתחום העניינים הרלוונטיים לתובענה זו נדרש מן המבקש:
· "
תיאור קצר של גורל הרדיפות עם פרטי מקומות הרדיפה וזמניה" [סעיף 21 לשאלון
];
·
"נרדפים שטרם מלאו להם 60 שנה (נשים) או 65 שנה (גברים) בעת הגשת הבקשה" נדרשו להשיב לשאלות בדבר פגיעה בכושר ההשתכרות, למסור פרטים על המחלה שפגעה בכושר ההשתכרות ולצרף לכך תעודה רפואית עדכנית [סעיפים 24-27 לשאלון];
· מי שלא סבל מפגיעה בכושר ההשתכרות ולא הגיע לגיל הפטור נדרש להשיב לשאלות ולמסור פרטים בעניין שלילת חופש [סעיף 28 לשאלון].
נוסף למילוי השאלון נדרשו מגישי הבקשות לחתום גם על הצהרה האומרת: (א) לא הוגשה בקשה נוספת לקרן הסיוע, בידי מבקש המענק או מטעמו; (ב) מבקש המענק מודע לאיסור להגיש בקשה נוספת לקרן הסיוע כל עוד בקשתו (לפני ההכרעה בה) לא הוחזרה לידו; (ג) הגשת יותר מבקשה אחת תפסול את כל הבקשות ולאובדן הזכות לקבלת המענק
.
מבקשי מענק שהם תושבי ישראל הגישו את הבקשות והשאלונים לפקידי הסניף הישראלי של הנתבעת. זו העבירה את הבקשות לרישום בסניף הנתבעת בפרנקפורט. הסניף הישראלי ערך בדיקה של נתוני הזכאות של כל מבקש (בתחומים הרפואיים נעזרה הנתבעת ב"רופאי אמון" שחיוו דעתם בהקשר לתקפות הטענה לפגיעה בכושר ההשתכרות) והעביר לסניף בפרנקפורט את חוות דעתו והמלצתו להיענות לבקשה או לדחותה.