תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
|
11292-05
02/02/2009
|
בפני השופט:
איתי כץ
|
- נגד - |
התובע:
כ' ר' עו"ד אורית קמחי- קריגר
|
הנתבע:
1. ר' מ' 2. ר' נ'
עו"ד עמרי כבירי
|
פסק-דין |
כללי
1. בפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת 1- בת זוגו לשעבר ואם ילדיו והנתבע 2, אביה של הנתבעת 1.
2. זוהי תביעה נוספת לתביעות קודמות שהגישה הנתבעת 1 כנגד התובע למזונות למשמורת ולהסדרי הראיה כנגד הנתבע ואשר ניתן בהם כבר פסק דין.
3. הצדדים סיכמו בכתב, כאשר תשובת התובע לסיכומי הנתבעים הוגשה ביום 19/01/09.
רקע עובדתי וטענות עיקריות של הצדדים
4. התובע עבר בשנת 2002 להתגורר יחד עם הנתבעת 1 ב"צריף" בו התגוררה והבנוי על חלק מנחלתו של הנתבע 2 בישוב ... ב....(להלן:
"הנכס ו/או הצריף").
5. אין מחלוקת כי בתקופת החיים המשותפים הורחב הצריף באמצעות תוספת בניה (להלן:
"תוספת הבניה").
6. הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה הם למחצית הזכויות בנכס בישוב ... ולחילופין להשבת שווי ההשקעה בסך של 100,000 $ בבניית תוספת הבניה ופיתוח החצר וכן למחצית שווי השבחת הנכס והנחלה שבשטחה בנוי הנכס, שנתגבשו כתוצאה מהשקעה זו.
7. במהלך הדיון זנח התובע את תביעתו לזכויות קנייניות בנכס כפי שהוצהר על ידי ב"כ ועל ידו בעמ' 72 שורה 12 ועד עמ' 74 שורה 12 לפרוטוקול הדיון מיום 3.5.08.
8. כמו כן הבהירה ב"כ התובע בס' 15 לתשובתה לסיכומי הנתבעים, כי הדרישה למחצית החזר ההשקעה ומחצית משווי ההשבחה הם דרישות חילופיות ולא מצטברות כפי שעשוי היה להשתמע מקריאת כתב התביעה, דהיינו התובע תובע את החזר ההשקעה בהרחבת הצריף ושיפוץ סביבתו בסך העולה לטענתו לסכום של 100,000 $ או מחצית משווי השבחתו. לטענת התובע הוא והנתבעת 1 הם אלה שמימנו את ההרחבה והנתבע 2 עזר להם בשכר.
9. לטענת הנתבעים הנתבע אינו זכאי להחזר בגין השקעה בנכס או בגין השבחתו , שכן מי שביצע את תוספת הבניה הוא הנתבע 2. התובע והנתבעת 1 התגוררו בנכס בשכירות בלבד ע"פ חוזה שכירות מיום 1.9.2002. התשלומים ששולמו על ידי התובע והנתבעת 1 בסך של כ- 36,000$ היו בגין וע"פ חוזה השכירות בלבד שצורף כנספח א' לכתב התביעה וכנספחים בלתי מסומנים לתצהירי עדותם הראשית של הנתבעים (להלן:
."הסכם השכירות"). סכום זה חרג במידה מסוימת מן הסכום שנקבע מראש , מאחר שעלות השיפוצים היתה גבוהה בסך של כ- 6,000 $ ממה שהוערכה מלכתחילה (ראה הרשימה נספח ג' לתצהיר הנתבעת וס' 66 לסיכומי הנתבעים).
דיון
10. מן המפורסמות הוא כי נטל הראיה במשפט אזרחי מוטל על התובע, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.
11. ע"פ הסכם השכירות עליו חתומים התובע והנתבעת 1 כשוכרים והנתבע 2 כמשכיר התחייבו התובע והנתבעת 1 לשלם דמי שכירות לשלוש שנים מראש ובתמורה הסכים הנתבע 2 לבנות את תוספת הבניה. למען הדיוק מובא בזאת ס' 2 להסכם המתייחס לעניין במקור כדלקמן:
"שכר דירה ישולם ע"י השוכרים במשך תקופה השכירות בסכום של 850$ לחודש
סכום השכירות הכולל לכל התקופה ישולם על ידי השוכרים בתחילת תקופת השכירות (שנקבעה בס' 1 להסכם ל- 3 שנים א.כ.)
בעבור שיפוצים והגדלת הבית - זאת בהבנה מלאה שהשימוש בשכר הדירה למטרות אלו לא מקנה שום זכויות או בעלות על השטח והמבנה".
12. התובע לא הביא כל מסמך ו/או עד ו/או ראיה אחרת התומכים בטענותיו וזאת למרות שאלו מצויים בידו כפי שהעיד בחקירתו הנגדית בבית המשפט.
"ש. רובו אתה? יש לך חשבוניות ותעודות משלוח?
ת. יש לי חשבוניות ותעודות משלוח.
ש. כמה.
ת. על רוב הסכום,