פס"ד בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין

בפני תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בין התובעים לבין הנתבע, בקרקעות באזור בית צפפה ושרפאת אשר, לטענת התובעים, הבעלות בהן היא משותפת להם ולנתבע, ואילו לטענת הנתבע הן בבעלותו הבלעדית ומשכך, אין כל מקום לפירוק שיתוף בהן.

התובעים, ח. י. ס. (להלן: "תובע 1") ומ. י. ס. (להלן: "תובע 2"), הם אחיו של הנתבע, ס. י. ס. (להלן: "הנתבע").

תוך כדי התנהלות ההליכים בתיק זה, נפטר התובע 1. לבקשת ביהמ"ש הודיע ב"כ התובעים ביום 2.9.08, כי עד כה לא ניתן צו ירושה עבור התובע 1 ואף לא מונה מנהל עיזבון. משכך, ביקש ב"כ התובעים, כי יינתן פסק דין שיתייחס לעיזבונו של התובע 1 כזכאי לסעד במקום התובע עצמו. הנתבע לא התנגד לבקשה.

עניינה של התביעה בארבע חלקות קרקע:

1.         חלקות 17 ו-18 בגוש .. הידוע בשם ... בדרום שכונת בית צפפה בירושלים (להלן: "חלקות 17 ו-18").

2.         קרקע בשטח 2,112 מ"ר המתוארת בתכנית המדידה שצורפה לכתב התביעה כנספח ב' (להן: "קרקע שרפאת").

3.         קרקע בשטח 4,812 מ"ר המתוארת בתכנית שצורפה לכתב התביעה כנספח ג' (להלן: "הקרקע בדרך שרפאת").

רקע דיוני

ראשיתה של התביעה בבית משפט השלום בירושלים, שם ביקשו התובעים צו מניעה זמני אשר ימנע מן הנתבע לבצע כל עבודות - חפירה, חציבה, בניה ופיתוח - בחלקות 17 ו- 18 הנ"ל. ש' בימ"ש השלום כב' השופט שטראוס נתן למבקשים צו מניעה זמני במעמד צד אחד.

חרף בקשות הנתבע לביטול צו המניעה הזמני, הצו הושאר על כנו עד להכרעה בתביעה העיקרית  בהחלטות כב' השופט שטראוס מיום 15.10.03 ומיום 2.10.05.

הנתבע אף ערער על החלטה אחרונה זו לביהמ"ש המחוזי, ואולם הערעור נדחה והצו נשאר על כנו, כך הוא עומד עד ליום זה.

בין לבין קיבל כב' השופט שטראוס ביום 9.10.05 את בקשת הנתבע להעברת התיק לבית משפט זה בטענה של חוסר סמכות עניינית לבית משפט השלום נוכח העובדה שהמדובר בסכסוך בין "בני משפחה" ואשר עילתו סכסוך בתוך המשפחה, כדרישות חוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

טענות התובעים

לטענת התובעים, החל משנת 1954 ניהלו עסק משותף של עבודות תשתית, פיתוח ובניה, יחד עם הנתבע, אשר ביצע, בין היתר, פרויקטים בהר המנוחות, בקיבוץ עין גדי, באזור התעשייה בתלפיות ועוד.

לטענתם, מאחר והנתבע היה היחיד מבין האחים אשר ידע קרוא וכתוב, חלוקת העבודה בינם לבין הנתבע הייתה כזו שהנתבע היה אחראי בלעדי לנושא הכספים ושימש כ"גזבר המשפחה" ואילו הם עסקו בעבודה המעשית. הנתבע נתן להם ולבני משפחותיהם כספים כפי צרכם.

יחסי אמון מלא שררו בין האחים, לטענתם, והם עשו הכל יחד, לרבות רכישה של חלקות קרקע עבור כל אחד מהם, אשר אינן חלק מתביעה זו, וכן בניה של בתים זהים בגודלם ובצורתם עבור כל אחד מהם, הכל מתוך קופה משפחתית משותפת.

במהלך השנים שגשג העסק והרוויח, טענו, והם רכשו משאיות, ציוד הנדסי כבד ומכוניות רבות. כמו כן, בכל פעם שהתעוררה הזדמנות לרכוש קרקע באזור בית צפפה בירושלים רכשו קרקעות עבור העסק המשותף.

בשנת 1972 רכשו ממשפחת ב. שני דונם קרקע הידועים בתור חלקות 17 ו- 18 בגוש ... ב... אשר בדרום בית צפפה בירושלים, תמורת סך של למעלה מאחד עשר אלף דינם ירדני. לאחר כשנתיים, טענו, רכשו שתי חלקות נוספות - אחת של חמישה דונם ואחת של שני דונם - ממשפחת ד. באזור שרפאת בירושלים - הקרקע בדרך שרפאת והקרקע בשרפאת.

לטענתם, הנתבע הוא שביצע בפועל את הרכישות הנ"ל ושמר את המסמכים אצלו עד היום, אף שמדובר במקרקעין שנרכשו עבור שלושת האחים במסגרת השותפות.

בשנת 1989, טענו התובעים, הגיעו שלושת האחים לכלל החלטה לפרק את השותפות העסקית ביניהם, במסגרתה סגרו את החשבונות המשותפים וחיסלו את העסק המשותף של עבודות הבניה. את חלוקת הקרקעות לא הסדירו באותה העת.