פס"ד בתביעה לביטול העברת מחצית הזכויות במשק

התביעה שבפני הינה לביטול העברת מחצית הזכויות במשק עזר מס' ... במושב ..., לנתבע 1 - מר מ. ב. 

הרקע לתביעה

הצדדים לתביעה זו הם אחים, ילדיהם המשותפים של מר ל. ב. ז"ל (להלן: "האב") והחסויה הגב' פ. ב. (להלן: "החסויה") וכן מינהל מקרקעי ישראל.  לצדדים שני אחים נוספים - מר ר. ב. (להלן: "ר.") והגב' מ. ק. (להלן: "מ."), המעורבים בסכסוך אך אינם צד להליכים דנן.

הורי הצדדים, שהיו גרושים במשך שנים רבות אך המשיכו להתגורר תחת קורת גג אחת עד לפטירת האב ביום 2006..., היו בעלי זכויות בר-הרשות במשק עזר מס' ... במושב ... (להלן: "המשק"), שם מתגוררת החסויה עד היום, כאשר לאחר הגירושין בשנת 1992 העביר האב את חלקו בזכויות לחסויה ועד לאחרונה הייתה היא בעלת מלוא הזכויות במשק.

ביום 5.10.2006 הגיש התובע 2 (להלן: "ש.") בקשה למנותו כאפוטרופוס קבוע על גופה ורכושה של החסויה, בטענה שהיא סובלת ממחלת האלצהיימר ושאין מי שיטפל בה, היות ומצב בריאותו של האב הידרדר מאד לאחרונה והוא מאושפז בבית חולים. הבקשה הוגשה בהסכמת רוב האחים, אך לאחר זמן קצר חזר בו ש. מן הבקשה נוכח התנגדות שהביעו חלקם (תמ"ש 23580/06).

ביום 28.12.2006 הגישו התובעים בקשה (בבש"א 58704/06) למתן צו מניעה כנגד השימוש בייפוי כוח כללי שנתנה החסויה לבעלה לשעבר - האב, ולבנה - מר מ. ב. (להלן: "הנתבע"), בשנת 2002. וביום 18.1.2007 הגישו בקשה לביטול ייפוי כוח שנתנה החסויה לעו"ד משה בן דוד, ביום 24.12.2006 (תמ"ש 23581/06). 

הדיון בבקשות חשף סכסוך קשה בין האחים לבית ב., הנחלקים לשתי קבוצות: באחת מהן מרבית האחים, ובשנייה - הנתבע, ר. ומ., כאשר קבוצת רוב האחים טוענת כנגד הנתבע כי הוא משתמש בכספי החסויה לצרכיו.

ומכל מקום, בדיון מיום 27.1.07 הנתבע ועו"ד בן דוד הביעו הסכמתם שלא להשתמש בייפויי הכוח שניתנו להם, והצדדים הסכימו שתינתן החלטה בבקשה למינוי אפוטרופוס לחסויה אף שמגיש הבקשה - ש., חזר בו.

לפיכך, לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאחר שבשיחה עם החסויה הוברר כי היא אכן זקוקה לאפוטרופוס אשר ידאג לצרכיה, הן הגופניים והן הרכושיים, וכי היא איננה יכולה לנהל עניינים אלה בעצמה או להחליט החלטות לבדה, ניתנה ביום 28.1.2007 החלטה בדבר מינויה של מ. כאפוטרופוס לגוף החסויה, ומינויה של "ירדנה נילמן - שירותי אפוטרופסות בע"מ" כאפוטרופוס לרכוש החסויה. 

ביני לביני, כך מסתבר, חתמה החסויה ביום 10.12.2006 על תצהיר לפיו היא מעבירה מחצית מזכויותיה במשק לנתבע, במתנה וללא תמורה, וכן על יפויי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד גרמן אוסטרובסקי, המייפה את כוחו לפעול לביצוע ההעברה (להלן: "מסמכי ההעברה").

בהתאם לכך פנה עו"ד אוסטרובסקי לנתבע 2 - מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), וביום 21.1.2007 הושלמה העברת מחצית הזכויות במשק ע"ש הנתבע.

ביום 14.5.2007 הוגשה התביעה דנן, הן כנגד האח מ. (נתבע 1) וכנגד מינהל מקרקעי ישראל (נתבע 2), לביטול העברה זו.

התביעה

התובעים טוענים כי הנתבע ניצל את ה"תפר" שבין הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס לחסויה לבין המינוי בפועל, והצליח, במרמה ובתחבולות, להחתים את החסויה על תצהיר העברת זכויות ולהעביר את מחצית הזכויות במשק על שמו במינהל.

לטענתם, החסויה כלל אינה כשירה לחתום על מסמכים כלשהם; היא אובחנה כחולת אלצהיימר כבר בשנת 1999, הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה 150% ומטופלת מאז בתרופה בשם "אקסלון", ובדיקות רפואיות שנעשו לה בסמוך למועד החתימה העלו כי כושר שיפוטה לקוי וכי איננה מסוגלת להבין הכול ולתפקד באופן נורמאלי. אף בית משפט זה, לאחר שקיים שיחה עם החסויה בלשכתו, קבע כי "איננה יכולה לנהל עניינים אלה בעצמה או להחליט החלטות משמעותיות לבדה", ולפיכך מינה אפוטרופסים לגופה ולרכושה.

זאת ועוד, בית משפט זה נענה לבקשת התובעים והוציא צו מניעה האוסר על המינהל לעשות כל שימוש בייפוי כוח נוטריוני שהעניקה החסויה לנתבע. ואולם, למרבה הפלא, המינהל התעלם מ"נורת אזהרה" זו, ואף מהעדרם של אישור תקין על העדר חובות לרשות המקומית ואישור האגודה על העברת הזכויות, ודאג להשלים את ההעברה בתוך 20 יום.

לאור האמור, טוענים התובעים, אין מנוס מן המסקנה שנעשה כאן מחטף בלתי ראוי ויש להורות למינהל לבטל את העסקה ולהחזיר את המצב לקדמותו.

ההגנה

הגנת נתבע 1

נתבע 1 מכחיש בתוקף את טענות התובעים נגדו.

לטענתו, כבר בשנת 1995 נתנו לו הוריו במתנה את הזכות לבנות את ביתו מעל ביתם, ופעולותיו האחרונות מהוות למעשה הוצאה לפועל של רצונם ושל צוואתו האחרונה של האב. בתצהיר האב המנוח מיום 14.10.2006 הודגשה מפורשות העובדה שכבר בשעת 1995 הרשו המנוח ואשתו לנתבע לבנות מכספו את דירת מגוריו מעל דירתם לצורכי מגוריו ומגורי משפחתו, ללא הגבלת זמן ומתוך כוונה לאפשר לו להוריש את הדירה לצאצאיו.

כן טוען שהעברת מחצית הזכויות במשק על שמו ממלאה אחר רצונותיהם האמיתיים של האב המנוח ואמו, עוד משנת 1995.

עת נחתם התצהיר היה האב צלול בדעתו, כך טען, ואף קיימים עדים שנכחו בעת כתיבת התצהיר ויכולים להעיד על כך.