פס"ד בתביעה כנגד חברת גרירה

התובע הגיש תביעה כספית לתשלום הסך של 23,660 ש"ח:

940 ש"ח בגין תשלום ששילם התובע לגרירת רכבו, 720 ש"ח עבור שכירת רכב חלופי,    ו- 22,000 ש"ח פיצוי בשל נזק בלתי ממוני.

בזמנים הרלוונטיים לתביעה, התובע היה מנוי על שירותי הנתבעת למתן שירותי גרירה לרכבו מסוג סיאט טולדו מ.ר. 2186735 (להלן: " הרכב").

ביום 20.2.06 נתקע הרכב בשמורת הטבע פורה, באזור שאין חולק שאינו כביש אספלט אלא דרך עפר (להלן: " השמורה").

התובע פנה לנתבעת לקבלת שירותי גרר. אין חולק שהנתבעת שלחה רכב גרר, אולם הגרר נתקע גם הוא בשמורה. הנתבעת שלחה גרר נוסף ומחלץ ברכב שטח  (4X4).

הנתבעת דרשה מהתובע שיחתום על התחייבות לתשלום בסך של 600 ש"ח בגין החילוץ (באמצעות רכב השטח), אולם התובע סירב לעשות כן, מאחר ולטענתו לא היה צורך בחילוץ כלל, אלא אך ורק בגרירה, מה גם שהוא מנוי אצל הנתבעת ("מבוטח" כלשונו של התובע).

טוען התובע שהנתבעת אף מסרה לו שהגרירה תהא לפתח-תקווה ולמחרת למוסך בירושלים.

התובע פנה, לאחר שהחליט שלא להשתמש בשירותי הנתבעת, לגרר חיצוני, "גרר מוטי", שגרר את רכבו לבאר שבע.

דיון והכרעה

הנתבעת עשתה על מנת לספק את השירות לתובע על פי כתב השירות.

על פי סעיף 8 לתנאי השירות, השירות יינתן בתנאי שהרכב נמצא על דרך (דרך משמעה כביש אספלט או עד 20 מטר מכביש אספלט על דרך כבושה), וניתן להגיע אל הרכב עם ניידת השירות ו/או הגרר.

הנתבעת שלחה גרר אחד, אולם לאחר שנתקע, והתברר שהמדובר באזור שאינו דרך כמשמעה בכתב השירות, ביקש לשלוח רכב חילוץ ורכב גרר נוסף. אלה נשלחו לתובע.

על פי כתב השירות הרי על התובע לשאת בעלות תשלום החילוץ.

התובע בחר, מסיבותיו שלו, שלא להשתמש בשירותי הנתבעת, על אף שזו פעלה כפי המצופה ממנה. היא שלחה שלושה גוררים על מנת לטפל בו.

אני מקבל את גרסת הנתבעת והנהג מטעמה, כי על פי הנחיות התובע נכנס הנהג לשטח עם רכבו ונתקע עם רכב הגרר. אני מקבל את דברי הנהג, מר דימיטרי איפראימוב, לפיהם עשה את כל המאמצים להגיע אל התובע "ובטח ובטח לא מדובר במעשה זדוני... מדובר במקרה מצער שכלל לא היה בשליטתי אלא נבע מאופי השטח הבלתי סלול בו נמצא התובע".

התובע אינו מומחה לרכב או לנהיגה בשטח ולכן לא ניתן לקבל כל טענותיו ביחס לעניין זה.

חוות דעת המומחה מטעם התובע בקשר לדרכי הגישה לשמורת הטבע, אינה רלוונטית, באשר המומחה טוען שנסע עם התובע ביום 5.12.07, לאחר שלושה ימים גשומים. המומחה לא התייחס לתקופה של פברואר 2006 ולדרך בשמורה שהייתה באותה עת (התקופה הרלוונטית לתביעה) אלא לתקופה של 12/07 - כשנתיים לאחר מכן. המומחה לא ציין ולכן לא ניתן לדעת האם נעשו שינוי בתוואי הכביש, מה גם שהמומחה מסתמך בחוות הדעת על דברי התובע בלבד, ולא על נתונים אובייקטיביים עליהם הוא מסתמך.

אינני מקבל את טענת התובע בסיכומיו שהמדובר ב"ניסיון לסחוט"; אציין שלא ירדתי לסוף דעתו של התובע, שהוא עורך דין במקצועו, בהשתמשו במונח זה שהינו מונח משפטי ברור ומהווה עבירה פלילית. נראה שבהקשר דנן כוונתו הייתה לכפייה או אילוץ, אולם גם טענה זו לא ניתן לקבל. המדובר בדרישה לתשלום של 600 ש"ח עבור החילוץ, שאינו מכוסה על ידי כתב השירות ואין בכך משום אילוץ או כפייה.