פס"ד בתביעה ייצוגית נגד רשות המיסים בגין גבייה שלא כדין של דמי הרשאה מיבואנים

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה "דמי הרשאה" לשחרור משלוחי יבוא אוויריים בבית המכס נתב"ג, אשר לטענת המבקשת נגבו מהיבואנים שלא כדין (להלן: התובענה). המשיבה (להלן גם: רשות המיסים) הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות"). לפיכך, עניינו של פסק דין זה בגמול למבקשת ובשכ"ט לב"כ המבקשת לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

1. כללי

המבקשת הינה חברה הרשומה כדין בישראל ועוסקת, בין היתר, ביבוא ושיווק מצלמות וידאו ואביזרים למצלמות וידאו. המשיבה, רשות המיסים, הינה הגורם המוסמך על פי דין לגביית מיסי יבוא. במהלך השנים 2007-2008 שחררה המבקשת משלוחי יבוא בבית המכס נתב"ג, כאשר מלבד מיסי היבוא ואגרות שונות, נגבו ממנה "דמי הרשאה" בסכום שנע בין 16-23 ש"ח למשלוח.

ביום 21.1.09 הגישה המבקשת בקשה לאישור התובענה המנהלית שהוגשה על ידה כתובענה ייצוגית (בש"א 301/98). ביום 21.4.09 הודיעה רשות המיסים על הפסקת גביית "דמי ההרשאה" בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת מבלי להודות בטענות המבקשת.

רשות המיסים טוענת כי דמי ההרשאה הינם תשלום שנגבה למעשה על ידי מינהל המכס והוטל על סוכני המכס בגין ביצוע פעילות בשטח נתב"ג. בפועל, נגבו דמי ההרשאה ישירות מהיבואנים מתוך הנחה כי ממילא תשלום זה יגולגל על היבואנים. רשות המיסים שימשה, לטענתה, רק כשלוחה של רשות שדות התעופה בגביית דמי ההרשאה, כאשר סך דמי ההרשאה שנגבו הועבר לרשות שדות התעופה ולא לאוצר המדינה. לטענת רשות המיסים, הגבייה הופסקה לאור הסכמה בינה לבין רש"ת כי קיים קושי בגביית דמי הרשאה שמוטלים על סוכני המכס ישירות מהיבואנים.

שיקולים בפסיקת גמול ושכ"ט

א. כללי

השיקולים לפסיקת גמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו מקום בו נדחתה התובענה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, מפורטים בסעיפים 22 ו-23 לחוק זה. סעיף 22(ב) מפרט את השיקולים לפסיקת גמול לתובע, כדלקמן:

 "בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1)   הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2)   התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3)   מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית."

סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, קובע שבקביעת שכר טרחת ב"כ התובע יתחשב בית המשפט בשיקולים הבאים:

" התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(1)        מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(2)        מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(3)        האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(4)        הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.

(ג) בית המשפט רשאי לקבוע לבא כוח מייצג שכר טרחה חלקי על חשבון שכר הטרחה הכולל, אף בטרם הסתיים הליך הבירור של התובענה הייצוגית, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין, וככל הניתן, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב)."