פס"ד בשאלת בעלות על מכונית במסגרת הליכי הוצל"פ של אישה נגד בעלה לשעבר

כללי

1.         בפניי בקשה להצהיר כי הבעלות במכונית מסוג הונדה אקורד מספר רישוי

            ....  משנת יצור .... (להלן: "הרכב") היא של המבקש.

2.         התיק הועבר לבית משפט זה ביום 2.11.08 מבית משפט השלום בירושלים ודיון וסיכומים בעל פה נתקיימו ביום 19.1.09.

3.         הפניה לבית המשפט היתה על פי החלטת ראש ההוצל"פ מיום 25.9.08 שצורפה לבקשה בה נקבע, כי "לאור האמור מוטל על צד ג' לפנות אל בית המשפט המוסמך בתובענה באשר לבעלותו הנטענת ברכב".

4.         המבקש הוא אחיו של בעלה לשעבר של המשיבה (להלן: "הבעל לשעבר" ו/או

           "האח")

5.         לטענת המבקש הרכב הוא בבעלותו.  המבקש תמך טענתו בזכרון דברים בו מופיע שמו כרוכש הרכב, ברישיון רכב בו מופיע שמו כבעלים ופוליסות ביטוח לרכב על שמו ממועד רכישת הרכב ועד היום.

6.         לטענת המשיבה המגובה בדו"ח חוקר פרטי הרכב נמצא בבעלותו ושימושו הפרטי והבלעדי של הבעל לשעבר והוא נרשם על שם המבקש, כדי להתחמק מעיקול הרכב במסגרת הליכי הוצל"פ הננקטים על ידי המשיבה כנגד הבעל לשעבר לגביית מזונות הילדים ולאור התחמקותו השיטתית של האחרון מתשלומם.

דיון

7.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המבקשת ושמעתי את הצדדים נחה דעתי כי דין

             הבקשה להידחות כפי שיפורט להלן.

8.         לא ניתן להפריד בין הליך זה לבין ההליך המתקיים בין המשיבה לבעלה לשעבר, ויש לבחון את הסוגיה על רקע היחסים בין הבעל לשעבר למשיבה לפיכך יש לבחון האם טענת המשיבה שהבעל לשעבר משתמש באחיו כדי שלא יהיה לממש הרכב במסגרת הליכי הוצל"פ היא נכונה.

9.         מן המפורסמות הוא שזכות הבעלות לפי דיני הקניין היא אשר קובעת ולא הרישום הפורמלי במשרד הרישוי. לפיכך מוטל הנטל להוכיח את מהות הזכות ברכב על החייב ו/או הבעלים הרשום.

10.       מחקירתו הנגדית של המבקש ומתצהירו שניתן בלשכת ההוצל"פ ואשר צורף לתגובת האישה עולה כי בפנייתו מיום  15.7.08 לראש ההוצאה לפועל טען המבקש כי  קנה את הרכב מכספו והעמיד אותו לרשות אביו מר י' ת' המתקשה בראייתו ואף מחזיק תעודת עיוור וזאת במטרה לסייע בתפקודו היום יומי כאשר האח ש' (הבעל לשעבר) והאח הקטן א' נוהגים בו.

11.       מאידך, בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה (ואשר הוגש גם כתצהיר עדות ראשית בתיק שבין הגרוש והמשיבה) טען המבקש כי מצא לנכון לאפשר לאח לנהוג ברכב מעת לעת בהיותו חסר רכב ומאחר והוא פוטר ממקום עבודה אשר העמיד לרשותו רכב וכי האח סובל ממחלת לב ולעתים קרובות זקוק לבדיקות ואף לאשפוז ושימוש ברכב הוא צורך רפואי ולמיטב ידיעתו אין לאח משאבים כספייים לרכישת רכב בשבילו (סעיף 3 לתצהיר).

12.       שתי הגרסאות אינן עקביות, ועדותו של המבקש לא היתה מהימנה עלי. לא מן הנמנע שאיכות הסיפור על האח היא כמו איכות הסיפור על  העמדת הרכב לצורכי האב העיוור שלא נמצא לה תימוכין.

13.       טענתו של המבקש שהוא מאפשר שימוש ברכב לבני משפחה אחרים לא נתמכה בכל ראיה חיצונית ו/או עדות בני המשפחה שנטען שהם מקבלי השימוש, שבוודאי לא היה קושי להביאם לעדות.

14.       המבקש גם לא הראה את מקור הכספים ששולמו עבור הרכב, אשר על פי המצוין בזכרון הדברים שולמו במזומן.

15.       גם טענתו של האח בסיפא לסיכומיו כי הרכב נמצא מזה 4 חודשים במוסך (עמ' 4 שורה 24 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.09 ) לא תרמה בעיני למהימנותו.