פס"ד בשאלת בעלות בדירת מגורים שנרכשה טרם הנשואין והרשומה על שם אחד מבני הזוג

1.         עניינו של פסק דין זה 4 תביעות שהוגשו בין הצדדים:

א.         תמ"ש 27570/07- תביעת התובעת למזונותיה ומזונות הקטינים.

ב.         תמ"ש 27571/07- תביעת התובעת למשמורת.

ג.          תמ"ש 27572/07- תביעה רכושית של התובעת לקבוע את זכויותיה במחצית מהזכויות שנצברו על ידי הנתבע במהלך נישואי הצדדים ו/או לחילופין למחצית שווין לרבות קופ"ג תמר.

לקבוע כי כל רכוש שנצבר ע"י מי מהצדדים לפני הנישואין שייך למי שצבר אותם בפועל ולא לאזנם לרבות להצהיר ולקבוע כי הדירה ברח' ש. 000, חיפה (להלן: " הדירה") הינה בבעלותה הבלעדית של התובעת.

כן לקבוע כי הצדדים ישאו בחלקים שווים בהתחייבויות הצדדים בחשבון הבנק המשותף בבנק לאומי סניף 0000. לקבוע כי תכולת הדירה תיוותר לתובעת ולילדיה ושמירת זכויות לפי סעיף 11.

ד.         תמ"ש 4354-02-09- תביעה רכושית של הנתבע לפסק דין הצהרתי בדבר היותו הבעלים של מחצית "הדירה". כן מבוקש פירוק שיתוף ככל שיתבע סילוקו מהדירה.

2.         הצדדים נישאו ביום 31.3.87. מנישואים אלו נולדו 4 ילדים בני 22, 21, 16 ו-15 שנים. עד היום הצדדים חיים יחד תחת קורת גג אחת ב"דירה".

טענות הצדדים

3.         יחסי בני הזוג- לטענת התובעת עברה היא וילדיה התעללות פיזית ונפשית מצד הנתבע. התובעת מציינת איום ברצח. לדבריה מעוניינת בגירושין ולמסקנה זו הגיעו הצדדים במסגרת הליך יעוץ. לטענתה בני הזוג אינם מקיימים יחסי אישות מזה שנים. לטענת התובעת הנתבע רועה בשדות זרים לדבריה אף הודבקה במחלת מין ולא נותרה לה ברירה אלא לדרוש גט. הנתבע מסרב ליתן גט על מנת להשיג הישגים רכושיים והדבר גובל בחוסר תום לב.

4.         הנתבע טוען מנגד כי לא עומדת כל תביעת גירושין בבית הדין הרבני לאחר שתביעה כזו הופסקה. לטענתו ניתן לשקם את היחסים בין בני הזוג. הנתבע מייחס את מחלת המין של התובעת למחזרים ולא לו. התובעת לא דרשה בשום שלב מהנתבע לעזוב את דירת המגורים.

5.         רכוש-דירת המגורים- הצדדים מתגוררים בדירה ברח' ש. 000, חיפה. לטענת התובעת מדובר בדירה הרשומה בבעלותה הבלעדית ונרכשה קודם הנישואין ע"י אביה וניתנה לה במתנה ובתנאי שלא תעביר את הדירה לצד ג'. התובעת מציינת כי חתמה על צוואה מפורשת בה ציוותה את הדירה לאמה אביה ואחיה. לטענתה אין לאזן את הדירה בין הצדדים בהתאם לחוק יחסי ממון המחריג מהאיזון נכסים שנרכשו טרם הנישואין.

6.         לטענת התובעת, הדירה נרכשה על שמה בחודש נובמבר 1986 כארבעה חודשים לפני הנישואין, כאשר הצדדים הכירו לפני הנישואין שלוש שנים וכחצי שנה קודם נישואיהם תכננו את חתונתם. הרישום בוצע לאחר הנישואין ומסירת החזקה הייתה ביום 27.2.87 מבלי שהנתבע מצורף ברישום כבעלים של הדירה. לטענתה, הצדדים לא ראו בדירה דירה משותפת. התובעת לא התכוונה לשתף את הנתבע בדירה. לנתבע נאמר מפורשות על ידי התובעת והוריה כי הדירה שייכת לתובעת בלבד.

7.         התובעת מציינת כי השיפוץ שנעשה בדירה נעשה מכספי אביה. הכספים שקיבלו מגמ"חים שימשו למחיה שוטפת ולא לשיפוץ, כאשר הגמ"חים הוחזרו בעיקר מכספיו של אביה. הנתבע לא שילם שכר דירה או משכנתא ונהנה ממגורים חינם אין כסף.

8.         התובעת מציינת כי מדובר בדירה עלובה בשווי של 40,000 דולר בלבד, כאשר התובעת מגדלת בדירה את ילדיה. הנתבע לא הביא כל רכוש עם כניסתו לנישואין ובניגוד לאמור בתצהיר עדותו לא הביא כספים.

9.         חלוקת הרכוש אינה כפופה למתן גט. הנתבע חפץ בסרבול ההליך כולל באמצעות הגשת תביעתו הרכושית. אחות הנתבע לא העידה אמת. לטענת התובעת האחות אף הכשילה את הסכם הגישור ביח"ס.

10.        התובעת מציינת כי הסכום בו נקב הנתבע בקשר לתכולת הדירה (100,000 ש"ח) הינו מופרז. יש לקבוע כי הדירה על תכולתה תיוותר לאישה ולילדיה ללא כל תשלומי איזון.

לטענת התובעת הנתבע יכול לגור בדירת הוריו שעשויה להתפנות עם מעבר אחותו למוסד.

11.        מנגד טוען הנתבע כי זמן קצר לפני החתונה, לאחר שהדירה הייתה כבר רשומה ע"ש התובעת, הסכימו הצדדים כי רכושם לרבות הדירה יהווה רכוש משותף. לטענתו העמיד את עניין השותפות כתנאי לנישואין. הנתבע טוען לקיומה של פגישה עם אביה של התובעת בה נאמר כי הדירה תהא גם של הנתבע. נושא הרישום נזנח בשל הוצאות עלות הליך הרישום. לטענת הנתבע חלק ניכר מהכנסותיו שימשו להחזקת הדירה, מימון הוצאות עבור הדירה לרבות שיפוץ הדירה. הנתבע מציין כי לא ידע על צוואתה של התובעת, כאשר צוואה הינה הדירה וניתנת לשינוי. ייתכן והתובעת רצתה לרצות את הוריה במסמך חסר תוכן משפטי מחייב. הנתבע מציין כי התובעת לא המציאה אישור זכויות עדכני להבדיל מהסכם לרכישת דירה. הסכמה ספציפית גוברת על רישום בחברה משכנת.