פס"ד בערעור על החלטת ראש הוצל"פ ביחס לחיוב האב להחזיר הוצאות חריגות

1.         בפני ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ, מר רפי ארניה, מיום ב שבט תשס"ח 9.1.08 בלשכת ההוצל"פ שליד בית משפט השלום בראשון לציון, בתיק מספר 6-07-00235-18.

2.         באותו יום נדונה טענת פרעתי של האב, המשיב בפניי, ונתקבלה הטענה באופן חלקי, כאשר האם, המערערת, המכונה "הזוכה" בהליך בלשכת ההוצל"פ, טענה להחזר הוצאות חריגות ששילמה עבור ילדי בני הזוג.

3.         טענת המערערת היא שנוסף על הסכומים של 250 ש"ח ו- 1,940 ש"ח שאושרו, היה על ראש ההוצל"פ לחייב את המשיב בסך 1,100 ש"ח עבור אבחון פסיכודדקטי לבת, בסך 2,357.50 ש"ח עבור שיעורי עזר לבת, ובסך 6,936 ש"ח טיפול פסיכולוגי עבור הבן.

4.         א.        החלטת כב' ראש ההוצל"פ אינה מנומקת כמעט. להלן ההחלטה

                       כלשונה:

" בהתאם להסכמת הצדדים אני מורה על הגדלת קרן בגין הוראה מתקנת לילדה ד' על ידי ו' בסך כולל של 250 ש"ח.

כמו כן, אני מורה על הגדלת קרן בגין טיפול פסיכולוגי של ד' על ידי פ', בסך כולל של 1,940 ש"ח.

מעבר לכך, הבקשה להגדלות נוספות - נדחית.

באשר לטענות החייב בכל הנוגע לסילוק החובות לביטוח לאומי הרי שהגדלת הקרן בעניין זה נעשתה על יסוד אישור הפרשים מהביטוח הלאומי ועל כן אין מקום ליתן החלטות נוספות בעניין זה. כמובן ששמורה לחייב הזכות אם הוא טוען ששילם סכומים נוספים שלא נלקחו בחשבון ולא הופחתו מהחוב, הרי שפתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה נוספת בטענת פרעתי בצירוף כל המסמכים התומכים בטענותיו.

בנסיבות העניין - אין מקום ליתן צו להוצאות שכן חלק גדול מהבקשה להגדלת הקרן לא היה לה כל בסיס".

ב.         חובת ההנמקה היא בבסיס המשטר המשפטי המוכר. בחלק מהפרק הרביעי, שכותרתו היקף השיקולים בשיקול הדעת השיפוט י, בסיפרו של אהרון ברק, שיקול דעת שיפוטי (פפירוס , תשמ"ז- 1987) מופיע הקטע הבא, עימו אני, בכל הכבוד, מסכים:

"שיקול הדעת חייב להתבסס על הראיות שתבואנה בפניו. החלטתו צריכה להיות מנומקת. חובת ההנמקה חשובה במיוחד. כל מי שהתנסה בכתיבה יודע זאת. דבר אחד הוא רעיון המשתלט על המחשבה. דבר אחר הוא העברתו של הרעיון בכור ההיתוך של ההתמודדות האינטלקטואלית המבקשת לתמוך בו, תוך מודעות לתוצאותיו. רבים הם הרעיונות אשר הצורך לנמקם הביא לחדלונם, שכן היה בהם אך הדר חיצוני שלא ניתן היה לבססו. חובת ההנמקה היא מהחשובים שבאתגרים שבפניהם, חייב שופט, המפעיל שיקול דעת לעמוד". (שם עמוד 46).

ברק מצטט את השופט לנדאי במאמר ( הלכה ושיקול דעת בעשיית משפט, הפרקליט ו 83 (תש"ט)), כאשר אמר:

" שיפוט על פי שיקול דעת אסור לו שיהפך לשיפוט שרירותי. כדי למנוע סכנה זאת אין אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק הדין. הנמקה מלאה מחנכת את השופט למחשבה ברורה ולהעלאת נימוקיו - כולל תחושתו האינטואיטיבית עליה דיבר פאונד - מעל לסף תודעתו אל אור היום, על מנת שיעמדו למבחן הביקורת של דרגת הערעור, של אנשי המקצוע ושל הציבור כולו".

ג.         אכן בסמכותה של ערכאת הערער, כאשר מובא בפניו פסק דין או מובאת בפניו החלטה לא מנומקת, להחזיר את העניין למי שהחליט על מנת שינמק.

ד.         בעניין דנן, איש מהצדדים לא ביקש שאעשה זאת, והצדדים טענו לגופו של העניין.

ה.        במסגרת הסמכות הרחבה שבתקנה 120(ו) לתקנות ההוצל"פ התש"ם- 1979:

"(ו) בית המשפט שלערעור יכול לאשר את ההחלטה או הצו שמערערים עליהם, לבטלו או לשנותו, הכל לפי ראות עיניו".

נראה שיש סמכות לדון להליך לגופו.