פס"ד בעניין רשלנות מעביד כלפי עובדו

בתי ^- המשפט

א.         מהות התובענה

זוהי תביעה לפיצויים בגין מותו של המנוח יבגני גולובין ז"ל (להלן: " המנוח"), אשר נפטר ביום 27.7.01 כתוצאה מהרעלת אלכוהול תעשייתי מסוג מתנול.

ב.         עובדות רלבנטיות

על-פי הנטען בכתב התביעה, המנוח, יליד 14.5.1960, שהיה נשוי לתובעת 2 ואב לתובע 3, עלה לארץ עם משפחתו מאוקראינה בשנת 1993;

לאחר שעבר בארץ קורסים והשתלמויות במקצוע הרתכות בו עסק בארץ מולדתו, הוסמך בשנת 1998 כרתך ע"י משרד העבודה והרווחה, וכן הוסמך ע"י מכון התקנים הישראלי כרתך מכלי לחץ וצינורות העשויים פלדה (תעודות ההסמכה צורפו כנספח 4 ל-ת/3).

בשנת 2001 התקבל המנוח לעבודה בחברת כח אדם היא הנתבעת 2 (להלן גם: " חברת מתמיד"), אשר הנתבע 1 משמש כמנהלה וכאחד מבעליה.

ביום 18.7.01 שלחה חברת מתמיד את המנוח לעבוד כפועל ייצור במשמרות לילה במפעל של הנתבעת 4 (להלן גם: " חברת דפרון"), אשר הנתבע 3 משמש אצלה כמנהל ייצור.

על-פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, ביום 25.7.01 עבד המנוח במשמרת לילה במפעל חברת דפרון, ובשעות הבוקר של יום 26.7.01 לאחר סיום המשמרת, יצא מן המפעל ושב לביתו.

במהלך כל אותו היום שהה המנוח לבדו בביתו עד לשובה של רעייתו התובעת 2 מעבודתה, בסביבות השעה 17:30-18:00 בערב, כשפתח לה את הדלת היא הבחינה כי עיניו נפוחות והוא מתנדנד בהליכה; הוא אמר לה כי אינו חש בטוב והלך לישון. בשלב מסוים, בשעה 22:30 לערך, הבחינה התובעת 2 שהמנוח איבד את הכרתו והזמינה אמבולנס אשר פינה אותו לבית חולים "השרון" (על-פי התיעוד הרפואי הגיע המנוח לחדר המיון של בית החולים בשעה 23:40 - נספח 6 ל-ת/3).

הצדדים אינם חלוקים על כך שהמנוח נפטר בבית החולים בשעה 00:30 של יום ה- 27.7.01 וכי סיבת המוות היתה הרעלת מתנול שנמצא בגופו (ר' נספח 9 ל-ת/3 - חוו"ד מומחה מיום 31.7.01שניתנה ע"י פרופ' יהודה היס מהמכון לרפואה משפטית לפיה: " על סמך תוצאות הנתיחה בגופתו של מר יבגני גולובין בן 41 שנה ובהתחשב בתוצאות הבדיקה הטוקסיקולוגית, הריני מחווה דעתי כי מותו נגרם מהרעלה חריפה של מתנול (אלכוהול תעשייתי האסור לשתייה)".

לטענת התובעים, נפטר המנוח כתוצאה משתיית מתנול במהלך המשמרת שלו במפעל, כאשר מנהלי המשמרת ראו אותו שותה את המתנול והולך לישון במטבח.

לעמדתם, הפרו הנתבעים את חובות הזהירות וחובות חקוקות המוטלות עליהם כלפי המנוח; ובכך הם חבים כלפיו בעוולת הרשלנות כמשמעותה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " פקודת הנזיקין") ובעוולת הפרת חובה חקוקה כמשמעותה בסעיף 63 לפקודה.

כמו כן טוענים התובעים להעברת נטל הראיה אל כתפי הנתבעים להוכיח שהמנוח נחשף למתנול, מכוח החזקות הראייתיות "הדבר מדבר בעדו" ו-"דבר מסוכן".

הנתבעים כופרים בחבותם לאירוע וטוענים, בין היתר, כי אין כל ראיה שהמנוח שתה את המתנול במפעל חברת דפרון; כי איש במפעל לא ידע מה הוא שתה; ובכל מקרה, אחסון המתנול במפעל נעשה על-פי דרישות החוק.

לעמדתם, ככל שייקבע כי המנוח אכן שתה מתנול במפעל הוא עשה כן ביודעין ובמכוון ויש להטיל עליו את מלוא האחריות לאירוע ההרעלה ולייחס רשלנות תורמת בשיעור מכריע לתובעת 2, אשר השתהתה בהזמנת הסיוע הרפואי. 

מכאן התביעה, שהוגשה לבית המשפט ביום 21.6.04;

ביום 14.10.04 הגישו הנתבעים 1-4 הודעת צד ג' כנגד צדדי ג' 1-2(צד ג'1 שימש כממונה הבטיחות במפעל חברת דפרון, על-פי הסכם התקשרות שנחתם בין חברת דפרון לבין צד ג'2).