פס"ד בעניין קיבוץ ניר עם אשר הלין עובדים זרים בתת-תנאים

השופטת נילי ארד

פתח דבר

1.    המערערת 1 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ היא אגודה שיתופית חקלאית אשר הוקמה על ידי ישראל כהן וקיבוץ ניר עם (להלן גם: הקיבוץ) התאגדה ונרשמה כאגודה שיתופית ביום 19.12.2002 (להלן: האגודה). במסגרת חוזה ההקמה הסכימו הצדדים על שיתוף פעולה בתחום גידולי שדה בשטח הקיבוץ ושיווקם באמצעות חוות ניר עם (להלן: החווה).

מערער 2 שלמה כהן הוא בנו של ישראל כהן ונציגו בוועד המנהל של האגודה. בנוסף היה מנהל חקלאי של החווה (להלן גם: שלמה). מערער 3 עופר ליברמן היה נציג הקיבוץ ומנהל האגודה (להלן: עופר).

2. במהלך ביקורת שערכו ביום 10.12.03 שוטרי משטרת ההגירה בשיתוף עם מפקחים ממשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן: משרד התמ"ת) נתפסו בשטח החווה שמונה עובדים זרים כשהם "מתגוררים" ביחד עם אחרים כמותם, בערימת קרטונים  ומשטחי עץ מכוסים בניילונים.

3.      לאחר הליך של עדות מוקדמת במסגרתו העידו שני עובדים זרים, הוגש נגד המערערים (להלן גם: הנאשמים) כתב אישום ולאחריו כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום) בו יוחסו לנאשמים עבירות בגין העסקתם של שמונה עובדים זרים, לפי סעיפים 2(א)(1)(2), 2(ב)(2), 2(ב)(3), 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991 (להלן: חוק עובדים זרים או החוק); עבירות לפי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס - 2000 (להלן: תקנות מגורים הולמים או התקנות); ועבירות לפי סעיפים 2 ו- 14 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987 (להלן: חוק שכר מינימום).

בנוסף על כך, יוחסו לשלמה כהן  (להלן גם: נאשם 2) ולעופר ליברמן (להלן גם: נאשם 3) עבירות של אחריות נושאי משרה לפי סעיפים 5(א) ו- 5(ב) לחוק עובדים זרים ועבירות לפי סעיפים 2, 14 ו- 15 לחוק שכר מינימום.

4.      בנוגע לששה מן העובדים הזרים זיכה בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע(השופט אילן סופר; ת.פ 1018/04) את הנאשמים מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

הנאשמים הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום לגבי שני עובדים זרים בלבדDONG FENGI  (להלן: דונג פנגי) ו - MUNGKLANG SAYAN (להלן: מונגקלנג סיאן), למעט בעבירות על חוק שכר מינימום, מהן זוכו הנאשמים אף בנוגע לעובדים אלה. נוכח הרשעתם בדין כאמור, נגזר דינם של הנאשמים לתשלום קנסות בשיעורים המקסימאליים בחוק עובדים זרים. נגד הכרעת הדין וגזר הדין מכוון הערעור שלפנינו.

                                               הכרעת הדין - ההרשעה

5.      בפרק זה נפנה לעיקר טעמיו של בית הדין האזורי בהרשעת הנאשמים, כפי העולה מהכרעת הדין.

קבילות הראיות שנגבו משני העובדים הזרים בהליך גביית עדות מוקדמת

6.      בהליך גביית עדות מוקדמת, שקדם להגשת כתב האישום, התיר בית הדין האזורי גביית עדותם המוקדמת של שניים מבין העובדים הזרים: דונג פנגי ומונגקלננג סיאן (להלן גם: שני העובדים). בקשת המערערים שלא לעכב גירושם של שני העובדים ושלא להתיר שמיעת עדותם מפאת חוסר סמכות, נדחתה. בית הדין האזורי התיר את גביית העדות המוקדמת, תוך שנתן לנאשמים ולבא-כוחם מספר הזדמנויות להתייצב לדיון ולחקור את העובדים. הנאשמים נמנעו במודע להתייצב לדיון בהליך מתן העדות המוקדמת, והעדויות נגבו מן העובדים בהעדר הנאשמים אך בנוכחות בא-כוחם אשר לקח חלק בדיון וחקר את העובדים בחקירה נגדית.

לאחר הגשת כתב האישום חזרו הנאשמים על טענת חוסר סמכות ועתרו להוצאת פרוטוקול העדות המוקדמת. בקשתם זו נדחתה בהחלטה מיום 25.5.06 ונבחנה בשנית עם מתן הכרעת הדין. משלא נמצאו טעמים חדשים להצדקת מבוקשם של הנאשמים, קבע בית דין האזורי כי "פרוטוקול העדות המוקדמת ובכלל זה, הראיות שהתקבלו במהלך אותו דיון הן חלק מהראיות בתיק זה".

קבילות העדויות שנגבו מנאשמים 2 ו - 3 והמסמכים שמסרו בחקירתם

7.      עדויותיהם של הנאשמים 2 ו-3 (להלן בפרק זה : הנאשמים) נמסרו בפני מפקח משרד התמ"ת ושוטרי משטרת ההגירה והוגשו על ידי המפקח והשוטר אשר גבו אותן. בהסתמך על הלכת יששכרוב טענו הנאשמים כי מכיוון שלא הועמדו על זכותם להיוועץ בעורך דין, אין לקבל עדויותיהם אלה ויש לפסול אותן. בית הדין האזורי דחה טענותיהם תוך שקבע כך :

" בענייננו לא מדובר בהודאת נאשם בביצוע עבירה כמשמעותה בסעיף 12 לפקודת הראיות. אין חולק, כי בהודעות שמסרו הנאשמים אין כל הודאה בביצוע העבירות נשוא כתב האישום. אך גם אם היינו רואים בהודעות שנמסרו "הודאות" עדיין יש לבחון, כפי שנפסק בעניין יששכרוב, אם במקרה לגופו, השפיעה הפגיעה בזכויות על חופשיות רצונו של הנחקר, וזאת בכפוף לכלל כי פגיעה שלא כדין בזכות ההיוועצות בעורך דין, אינה מובילה בהכרח לפסילת קבילותה של הודאה שנמסרה בחקירה, וברוב המקרים משפיעה יותר על משקלה בלבד.

   במקרה שלפנינו, לא ניתן לומר כי זכותם של הנאשמים נפגעה, באשר  העדות לא נגבתה במקום בו בוצעה הביקורת, וגם לא במקום אחר באותו מועד, אלא מאוחר יותר. ההודעות שנגבו מהנאשמים ב- 22.12.03 וב - 25.12.03 (ת/7,    ת/8) התבצעו במשרדי מנהלת ההגירה בעומר. כלומר, יש להניח, שהנאשמים הוזמנו לשם והגיעו לשם מרצונם, ויכלו להיות מוכנים לשאלות אותן נשאלו וכמובן להיות מיוצגים ע"י עו"ד. כך או כך, מאחר ולא מדובר בהודאה כמשמעותה בסעיף 12 לפקודת הראיות, ספק אם נגרם לנאשמים נזק כלשהו בכך שלא הועמדו על זכותם להיוועץ  בעו"ד.

         יתרה מזו, כאשר אנו שוקלים את הנזק האפשרי שייתכן ונגרם לנאשמים,   אשר לא נטען כלל על ידם, ומולו את החשיבות שבהעסקה כדין של עובדים זרים ובשמירה על זכויותיהם, האינטרס האחרון הוא שגובר.