פס"ד בעניין פיצוי אשה בתקופת הנשואין

למגינת הלב, פסק דין זה אינו מסיים את הסכסוך.

הצדדים התבצרו בעמדתם ומשכך מותיר פסק דין זה את הצדדים "שבויים" זה בידי זה, שעה שנישואיהם הפכו, מזה שנים, לקליפה ריקה מתוכן וה"קואליציות" בבית גרמו ויגרמו לנזקים בעלי השפעה עמוקה וארוכת טווח על חיי הקטינות ועל טובתן.

ניסיונות חוזרים ונשנים של בית משפט זה להביא את הצדדים להסכם פשרה כולל, נפלו על אוזניים ערלות.

רקע:

1.         הצדדים הכירו זה את זה כאשר כל אחד מהם היה בסיומה של מערכת זוגית קודמת. לשניהם היו אלו נישואים שניים וילדים מנישואים קודמים.

לאישה - הבת .ג. (ילידת: 04.07.1989) לעת ההיא בת 5 ו-9 חודשים וכיום חיילת בשירות חובה בצה"ל; לבעל - הבן .ד. (יליד: 29.04.1990) שהתגורר עם אמו, בחו"ל.

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 30.04.1995, ביום 14.11.1995 נולדה הבת .מ., כיום תלמידת כיתה ז' ולאחר 3 שנים נולדה בתם .יע., כיום, תלמידת כיתה ד' (ילידת: 27.11.1998).

2.         בשל התביעות ההדדיות ולמען הנוחות תקרא התובעת " האישה" והנתבע " הבעל".

            ארבע תביעות הוגשו ע"י האישה: תביעת מזונות בעבורה ובעבור הקטינות (תמ"ש 5640/05), תביעת צווי מניעה (תמ"ש 5641/05), תביעת משמורת (תמ"ש 5642/05) ותביעה לפיצוי ע"ס 150,000 ש"ח (תמ"ש 5646/05).

מנגד, הגיש הבעל, אף הוא,  ארבע תביעות: תביעה כספית, ע"ס 120,000 ש"ח, כנגד האישה, אבי האישה ואביה של הבת .ג. (תמ"ש 5643/05), תביעה לפס"ד הצהרתי (תמ"ש 5644/05) שנמחקה, תביעה למתן פסק דין הצהרתי (תמ"ש 5645/05) ותביעה לפינוי הבת .ג. (תמ"ש 5647/05).

יוער כי כל צד משיקוליו בחר שלא לנהל הליכים בביהד"ר.

3.         כעולה מתוך שני תסקירי המועצה האזורית מעלה יוסף (9.3.06 ו - 26.2.07), נישואי הצדדים, על פי תפיסת כל אחד מהם, נערכו טרם זמנם - שלא מתוך אהבה ושלא מתוך מחוייבות הדדית. סופם שהובילו לחיי נישואין בלתי מספקים לשניהם.

המחלוקות סביב הבת .ג. העצימו את הקושי אשר היה קיים בלאו הכי במערכת הזוגית. בני הזוג נקלעו למאבק ביניהם בעניינים שונים וכתוצאה מכך למאבק משפטי קשה ומורט עצבים, תוך בזבוז גדול של כספים בתביעות שונות. מצב זה הוביל ל"קואליציות", ציניות בתוך הבית, בעיקר בין האב והבת .מ. לבין האם וביתה .ג., כאשר הבת הקטנה .יע. מתחננת לשקט, שלווה ותקווה גדולה לפיוס.

פ. הסעד מדגישה כי אין כל התמתנות או ריפויון כלשהו לגבי להט המאבק, שנמשך כשלוש שנים (04.05.2005), כאשר שני הצדדים נחושים להילחם אחד בשני עד כלות, תוך רמיסה גסה של כל מה שחשוב בחייה ובתפקודה של משפחה נורמטיבית.

4.         שמונה תביעות, תשע בקשות ביניים ושמונה דיונים התנהלו בפניי; בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 10.06.2007 נחקרו הצדדים, לאחריה הופנו הצדדים שוב ליחידת הסיוע וזומנו שוב לביהמ"ש לדיון בניסיון להביא הצדדים לפתרון אמיתי ולסיום הסכסוך. מאחר והניסיונות עלו בתוהו הוגשו סיכומי האישה ביום 19.12.2007, סיכומי הבעל ביום 14.01.2008 וכעת ניתן איפוא פסק הדין.

טענות הצדדים:

5.         בתביעת המזונות (תמש 5640/05) -

            לטענת האישה, הבעל מחוייב במזונות אישתו והבנות כדי רמת החיים הגבוהה לה הורגלה. המשפחה התפרנסה לא רק באמצעות שכר עבודה, כפי שהוגדר, בתלוש השכר של הבעל (13,906 ש"ח לחודש), אלא המשפחה התקיימה גם מהעסק המשפחתי - המגדניה - שמימנה הוצאות פלאפונים, הסקה, ארנונה, תשלומי ביטוח, הוצאות אחזקת רכב, דלק וכן שימשה המגדניהמקור לאספקת כל מוצרי המזון היבשים- מוצרי שמן, מוצרי חלב, לחם ומאפים (המוערכים בסך של 10,000 ש"ח לחודש).

לטעמה, דפי הבנק, תדפיסי כרטיסי האשראי, העדר צורך בהלוואות ו/או יתרות חובה, הנסיעות לחו"ל, עוזרת הבית אחת לשבוע וחקירות הצדדים, כל אלה מעידים ומוכיחים את רמת החיים הגבוהה שניהלה המשפחה.