פס"ד בעניין פיטורים בשל הרשעה בעבירות של תקיפה והטרדה מינית

השופטת נילי ארד

פתח דבר

המערער מר אלי זילבר עובד המשיבה 1 (להלן: חברת החשמל או החברה) הורשע בעבירות תקיפה והטרדה מינית אותן ביצע בעובדת החברה, בפסק דין של בית משפט השלום אשר הפך חלוט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

מהלכי החברה לפיטורי המערער, במסגרת חוקת העבודה של חברת החשמל ולפיה (להלן: חוקת העבודה), עלו בתוהו נוכח התנגדות המזכירות הארצית של עובדי חברת  החשמל לישראל בע"מ (להלן: נציגות העובדים) ושתיקת הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות).

אי לכך ובמסגרת היחסים הקיבוציים המתחייבים מחוקת העבודה, הגישה החברה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהמשיבות לה היו ההסתדרות ונציגות העובדים. בבקשת הצד עתרה חברת החשמל להתרת פיטוריו של המערער. נציגות העובדים עמדה בסירובה בכל הנוגע לפיטורי המערער מעבודתו בחברה וההסתדרות נמנעה מהתייצבות להליך ומהגשת עמדתה. 

במסגרת הדיון בהליך התגבשה הסכמה בין החברה לבין נציגות העובדים, בדבר העברת הסכסוך לבורר מוסכם, כדי שיכריע בין עמדות החברה מזה והנציגות מזה, בשאלת פיטוריו של המערער ואמצעי המשמעת שיינקט כלפיו. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה.

בפסק הבוררות נקבע כי אין מנוס מפיטוריו של המערער בתנאים כספיים מיטיבים. או אז, פנה המערער לבית הדין האזורי בבקשה לבטל את פסק הבורר. נציגות העובדים משכה ידיה מן ההליך ואילו ההסתדרות דבקה במנהגה להימנע מהבעת עמדה בנושא. חברת החשמל מצידה הגישה בקשה לאישור פסק הבורר.

בית הדין האזורי דחה את בקשת המערער, ומנגד אישר את פסק הבוררות תוך שקבע כי חברת החשמל רשאית לפטר את המערער.

המערער לא השלים עם פסיקתו של בית הדין האזורי ומכאן הערעור שלפנינו. נציגות העובדים וההסתדרות לא התייצבו לדיון בערעור, אף לא הגישו עמדתן למרות שהתבקשו לעשות כן. בעלי הדין שנותרו ב"סכסוך הקיבוצי" שלפנינו היו איפוא המערער וחברת החשמל.

נוכח הודעת הצדדים על הזמנת המערער לשימוע לקראת פיטורים למחרת היום, ניתן בתום הדיון שנועד לפנינו ביום 20.1.09 פסק הדין הדוחה את הערעור. במסגרתו קבענו כי יש להותיר על כנו את פסק הבוררות ככתבו וכלשונו לרבות הכרעת הבורר לפיה "יש לקבל  את דרישת החברה לפטר את מר זילבר". נימוקינו וטעמינו לדחיית הערעור יפורטו להלן.

                         פרק ראשון: השתלשלות העניינים

בירור התלונה על הטרדה ותקיפה מינית

• 2.     המערער (להלן גם: מר זילבר) הועסק בחברת החשמל כמנהל האנגר ציוד  בתחנת הכח 'אורות רבין' בחדרה. ביום 9.1.00 הגישה עובדת החברה (להלן: העובדת) תלונה נגד מר זילבר על הטרדה מינית ותקיפה. התלונה נדונה בו ביום בוועדה המרחבית לבדיקת תלונות בדבר הטרדה מינית בחברת החשמל. נוכח החשד לביצוע עבירות פליליות של תקיפה מינית בנוסף להטרדה מינית ולפי הנוהל החל בחברה הוקמה ועדה לבחינת החשדות.

המלצותיה של הוועדה לבחינת חשדות מצאו ביטוין במזכר מיום 25.1.00 בו ציין היועץ המשפטי ומזכיר החברה, עו"ד דוד יהב (להלן: היועץ המשפטי) כי הוועדה שמעה את מר זילבר, את העובדת ועובדים נוספים "ולאור הגרסאות הסותרות שהיו בפניה ובהעדר כלים מקצועיים להגיע לחקר האמת" המליצה להפריד בין מר זילבר ובין העובדת עד למועד סיום העסקתה המתוכנן בחברה. "בהתאם להמלצה זו יצא העובד לחופשה עד לאותו מועד" ומכיוון ש" העניין נמצא בחקירה משטרתית - תנקוט החברה צעדים משמעתיים נגד העובד מיד עם קבלת תוצאות החקירה ובהתאם להן".

פסק הדין בבית משפט השלום

• 3.     ביום 4.3.02 הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום נגד מר זילבר (להלן גם: הנאשם) בגין שישה מעשים מגונים והטרדה מינית שביצע בעובדת (להלן בפרק זה גם: המתלוננת) במהלך החודשים דצמבר 1999 - ינואר 2000. בהתאם, יוחסו למערער עבירות של ביצוע מעשים מגונים לפי סעיפים 348(א) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 והטרדה מינית לפי סעיפים 3(א)(2), (3) ו-5 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1988 (ת"פ 1979/02).

      בהכרעת הדין שניתנה ביום 27.9.05 הורשע מר זילבר בעובדות המפורטות בכתב האישום. השופטת דיאנה סלע קבעה כי "התביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם" וכי גרסת המתלוננת נמצאה מהימנה. בתוך כך נקבע, כי הנאשם ביצע את המעשים המגונים המיוחסים לו בכתב האישום "מתוך כוונה להתגרות ולהגיע לסיפוק מיני, בניגוד לרצונה של המתלוננת, אשר הביעה את התנגדותה במילים ובמעשים"; וכי "חזר והציע למתלוננת הצעות מגונות, ואף חזר ותיאר את המעשים אשר היה רוצה  לעשות בה באופן אשר פגע בכבודה והשפילה".

בתאריך 16.3.06 נגזר דינו של מר זילבר למאסר בפועל לשלושה חודשים אותו ירצה בעבודות שירות על פי חוות דעת של ממונה על עבודות שירות. בנוסף נגזר עליו מאסר על תנאי למשך עשרה חודשים, קנס בסך 7,500 ש"ח או מאסר תחתיו ל- 45 יום, ופיצוי למתלוננת בסך 7,500 ש"ח.

בית המשפט נעתר לבקשת בא-כוחו של מר זילבר והורה על עיכוב ביצוע גזר הדין למשך 30 יום נוכח הודעתו על כוונה להגיש ערעור על הכרעת הדין.