פס"ד בעניין סכסוך קיבוצי במח' הדפוס בעיתון ידיעות אחרונות

השופט שמואל צור

1.         המערערות מפיקות ומפיצות את עיתון "ידיעות אחרונות" (להלן - העיתון). במפעל העיתון מועסקים עובדים במחלקות שונות ובתפקידים שונים. אחת המחלקות היא המסדרה ובה מועסקת קבוצת עובדים.

2.         ביום 23.6.00 נחתם הסכם קיבוצי בין העיתון ובין המשיבים המתיר להנהלת העיתון להכניס במסדרה שינויים טכנולוגיים, שינויים בציוד ושינויים בסדרי העבודה במטרה לשפר את יעילות תהליכי הקדם דפוס. בתמורה, הובטח לקבוצת העובדים שפורטו ברשימה שצורפה להסכם (להלן - העובדים המובטחים) כי הם יועסקו עד גיל 65 וכי יזכו להסדר מיוחד של הבטחת הכנסה משעות נוספות (להלן - ההסכם הקיבוצי). במועד חתימת ההסכם הקיבוצי (שנת 2000), גיל 65 היה גיל הפרישה מעבודה.

3.         לימים, נחקק חוק גיל הפרישה, תשס"ד-2004 (להלן - חוק גיל הפרישה) אשר קבע כי גיל הפרישה מעבודה הוא 67 שנים. בעקבות חקיקת החוק דרשו העובדים - באמצעות המשיבים - להחיל את הסדר הבטחת ההכנסה משעות נוספות שמקורו בהסכם הקיבוצי על העובדים המובטחים עד גיל הפרישה החדש, היינו עד גיל 67. העיתון דחה דרישה זו. עמדת העיתון היתה שמכח חוק גיל הפרישה מוארכת תקופת העסקתם של העובדים - ובהם העובדים המובטחים - עד גיל 67, אך הסדר הבטחת הכנסה משעות נוספות מוגבל עד גיל 65 ולא יחול על העובדים המובטחים מגיל זה ועד גיל הפרישה החדש שלהם (67 שנים).

4.         מחלוקת זו שבין הצדדים הובאה לפיתחו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. בית הדין האזורי (הנשיא מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר הלל ורד ומר דב אבדור; תיקים עב' 3010/08 - 3012/08, סק 1007/08 - 1008/08) קיבל את עמדת המשיבים במחלוקת זו ומכאן הערעור בפנינו.

פסיקת בית הדין האזורי

5.         כאמור, קיבל בית הדין האזורי את עמדת ההסתדרות. בית הדין התייחס לפרשנות המילים "עד לגיל 65" בהסכם הקיבוצי וקבע כי כוונתם הברורה והחד משמעית של הצדדים היתה להעניק לעובדים המובטחים הגנה עד למועד פרישתם. בית הדין קבע כי "הצדדים במו ידיהם יצקו את המשוואה לפיה גיל פרישה "שווה" גיל 65, בכך שהיפנו להסכם סדר הצילום משנת 1982 וייחסו זהות מוחלטת למונחים "גיל פרישה" ו-"65 שנה". עוד ציין בית הדין כי פרשנות העיתון להסכם הקיבוצי מביאה לפיצול מלאכותי בכך שחבילת זכויות שהוקנתה לעובדים המובטחים מתבטלת עם הגיעם לגיל 65, בעוד שהעסקתם נמשכת עד גיל 67, פרשנות שלדעתי לא ניתן לקבל. בית הדין ציין כי העיתון לא הצביע על רלוונטיות כלשהי המתגבשת בגיל 65 אשר יש בה כדי להצדיק שינוי מהותי של תנאי העסקתם של העובדים וגם לא מדוע נבחר דווקא גיל 65 כגיל שבו יש להפסיק את סל הזכויות של העובדים המובטחים.

6.         בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי סעיף 10 לחוק גיל פרישה ששינה את גיל הפרישה מ-65 ל-67 קובע כי הוראותיו יחולו "על אף האמור בכל הסכם". לדעת בית הדין המסקנה היא שהסכם העבודה נותר על כנו ורק מועד "סיומו" נדחה לגיל הפרישה החדש של 67 שנה.

הערעור

7.         בערעור בפנינו חוזר העיתון על עיקר טענותיו בבית הדין האזורי ומוסיף:

א.        פסיקת בית הדין האזורי המעניקה פרשנות רחבה למונח "גיל 65 שנה", פוגעת בקניינו של העיתון ופועלת בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וגורמת להתעשרות שלא כדין של ציבור העובדים. לטענת העיתון ההסכם הקיבוצי נוקט במילים "עד הגיעם לגיל 65" ומכאן שכוונת הצדדים הייתה להעניק סל של הזכויות ייחודי לעובדים מובטחים עד הגיעם לגיל זה בלבד ולא עד לגיל הפרישה הנדחה. בכך, כך נטען, שינה בית הדין לרעה מבחינת העיתון את העסקה הכלכלית שהוסכמה ועוגנה בהסכם הקיבוצי והכניס ידו לכיסו של העיתון ללא שום תמורה.

ב.         בטיעוניו נסמך העיתון, בין השאר, על פסק הדין בפרשת אביב אברהם נגד אגד (ע"א 8652/07 ו-ע"א 8838/07 אביב אברהם ו-1019 אח' - אגד אגודה שיתופית בישראל בע"מ אח', לא פורסם, ניתן ביום 9.3.09), בו קבע בית המשפט העליון, בין היתר, כי אין לקבל את האמור בהסכם בו נקבע גיל 60 כמתייחס לגיל הפרישה כפי שיהיה מעת לעת אף מעבר זה. עוד נטען כי היה על בית הדין ליישם את פסיקתו העדכנית של בית המשפט העליון בעניין פרשנות חוזים, לפיה יש לתת משקל מירבי לנוסח הברור והחד משמעי של ההסכם (ע"א 5856/06 אמנון לוי - נורקייט בע"מ, ניתן ביום 28.1.08 ועוד).

ג.         האופן שבו ניסחו הצדדים את ההסכם הקיבוצי, כמו גם את הסכם סדר הצילום שקדם לו, מלמד שההסכם הקיבוצי מתייחסת במפורש לגיל 65 ככזה ולא לגיל הפרישה החוקי. מוסיף העיתון וטוען כי אילו היו הצדדים מתכוונים בהסכם הקיבוצי להקנות זכויות לעובדים המובטחים עד גיל הפרישה, חזקה עליהם שהיו כותבים זאת במפורש, כפי שעשו בהסכם סדר צילום משנת 1982.

ד.         העיתון מדגיש כי אין בכוונתו לפטר אף אחד מהעובדים המובטחים עם הגיעם לגיל 65 והם ממשיכים לעבוד בשירות העיתון במעמד של "עובדים קבועים" רגילים בדפוס לפי כל תנאי ההעסקה וההסכמים החלים על עובדי המסדרה הקבועים בעיתון. עם זאת שולל העיתון את זכותם של העובדים המובטחים לתנאים המיוחדים (הסדר הבטחת שעות נוספות) עד גיל 67 שנים.

ה.        לטענת העיתון, שני הצדדים להסכם הקיבוצי יצרו עסקת חבילה כלכלית במסגרתה ניתנו לעובדים המובטחים תמורות נכבדות לפרק זמן מוגבל ובעלות ידועה מראש. לכן, כך נטען, בלתי סביר לטעון כי אירוע חיצוני של חקיקת חוק גיל פרישה יגרום לתוספת עלות נכבדה לעיתון מבלי שהעובדים יתרמו דבר מצידם. יתרה מכך, לא ניתן לייחס למעסיק הסכמה להתחייבות עתידית בעלת משקל כלכלי, בלי שיערוך חישוב מדוקדק בדבר עלותה. לטענת העיתון, פרשנותו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 13 לחוק גיל הפרישה לפיה המעסיקים לא אמורים לסבול פגיעה כלכלית מהעלאת גיל הפרישה.

ו.         אין כל מניעה להגביל זכות יתר המוענקת לעובדים לתקופת זמן מוגדרת שאינה חופפת בהכרח את תקופת העסקתם. לטענת העיתון, אין שום עקרון משפטי שלפיו מעסיק חייב לתת לעובדים את אותם תנאים במהלך כל שנות העסקתם.

8.         המשיבים תומכים בפסק דינו של בית הדין האזורי ובפרשנות סעיף 9 להסכם הקיבוצי כפי שנפסק ומוסיפים:

א.        במהלך השנים קיצץ העיתון את שעות העבודה של עובדי המסדרה ושינה את שעות המשמרות, תוך פגיעה קשה בשכרם. לטענתם, עמדת העיתון היא בבחינת ניסיון נוסף להמשיך ולהרע את תנאי השכר של העובדים.

ב.         הוראות ההסכם הקיבוצי המפנות להוראות הסכם סדר צילום משנת 1982 תומכות בעמדם לפיה היתה כוונה להחיל את ההטבות שבהסכם הקיבוצי עד גיל הפרישה שהוא כיום 67.

ג.         צדק בית הדין האזורי בפסיקתו כי פרשנות ההסכם הקיבוצי הנקוטה על ידי העיתון מביאה לפיצול מלאכותי בין גיל 65 לגיל הפרישה העדכני. לטענתם, צדק בית הדין האזורי בפסיקתו כי בעקבות קביעת גיל הפרישה החדש נדחה המועד שנקבע בהסכם הקיבוצי ונדחתה מטריית ההגנה של הזכויות המוגנות.