פס"ד בעניין סכסוך לגבי צוואה

לפנינו ערעורם של  המערערים 3-1 וכן ערעורו של המערער 4 , על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בכפר סבא מיום 9.5.06 ( תמ"ש 9060/05, ת"ע 3420/05, ת"ע 3421/05) מפי כב' השופט דוד גדול.

בפסק הדין נדחתה התנגדות המשיב לקיום צוואת אימו המנוחה. כמו כן  נפסק כי המשיב הוא בר רשות במשק 29 במושב נוה ימין, וכי עליו להשלים הנדרש על פי נוהלי מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לא"י. כן נקבע כי המשיב זכאי לכל טובת הנאה המופקת מהמשק ביחסים שבינו לבין המערערים.  נוסף על כך ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערים לפעול או להחזיק במשק או בחלק ממנו שלא בהסכמת המשיב, וכי על המערערים לפנות המשק לאלתר.

הערעורים נשמעו במאוחד.

1.         הרקע

        (א)        הצדדים, כולם, ילדיהם של המנוח עמוס כחלון ז"ל, אשר נפטר בשנת 1986 (להלן: " המנוח") ושל המנוחה לידיה כחלון ז"ל, אשר נפטרה ביום 15.1.05 (להלן: "המנוחה").

        (ב)        המנוחים הצטרפו כחברים באגודה השיתופית במושב נוה ימין (להלן: "האגודה"), ומתוקף חברותם הוקצה להם משק מס' 29 במושב (להלן: "המשק"). המנוחים היו בני רשות של האגודה, אשר היא בת רשות של הסוכנות היהודית לא"י (להלן: "הסוכנות") ומינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").

         (ג)         הזכויות במשק מוסדרות בהסכם שכירות משולש: בין המינהל בשם הבעלים, הסוכנות- כשוכרת, והאגודה כבת רשות (להלן: "ההסכם המשולש"). המנוחים קיבלו זכויות כמי ש"עומדים לחכור את הקרקעות" מהסוכנות בחוזה מיום 16.9.92. הסכמים אלה מסדירים בין היתר סוגיית העברת הזכויות ע"י המנוחים.

        (ד)        עם מות המנוח, בשנת 1986, עברו זכויותיו במשק למנוחה, בהתאם להוראת סעיף 20 ה.(1) בהסכם המשולש. 

        (ה)        ביום 30.7.2000 חתמה המנוחה על מסמך שמופנה לוועד מושב נוה ימין שלפיו היא מעבירה זכויותיה במשק למשיב, ללא תמורה (להלן: "מכתב המתנה"). בישיבת ועד שנערכה באותו היום הוחלט לקבל בקשת המנוחה ולאשר ההעברה למשיב.

         (ו)         ביום 12.11.2000, פנתה המנוחה לוועד מושב נוה ימין, בבקשה לבטל הודעתה הקודמת שבמכתב המתנה מיום 30.7.2000. כן ביקשה לבטל את כל ההליכים שנעשו עד אז. הודעה זו נחתמה לפני ועד המושב (להלן: "מכתב הביטול"). ביום 16.11.2000, קיבל הועד את הבקשה, והחליט על ביטול העברת המשק למשיב, וביטול הליכים שנעשו עד אז. 

         (ז)         המנוחה השאירה צוואה  מיום 30.1.02 (להלן: "הצוואה"), שלפיה עזבונה יחולק  בשווה בין ילדיה. בצוואה הורתה המנוחה, בין היתר, כי מחלקו של מערער 4 ינוכה שווי מגרש שקיבל בפרוייקט ההרחבה של המושב, וכי למשיב  ישולם שווי הבית שבנה במשק, עפ"י הערכת שמאי מקרקעין מוסכם.

        (ח)        המערער 3 עתר לקיום הצוואה לפני רשם הירושות. לאור התנגדות המשיב, אשר לטענתו ניתן לו המשק במתנה ויש לראותו בן ממשיך, הועבר הדיון בקיום הצוואה ובהתנגדות לבית משפט קמא. המערערים ,1,2,4 צורפו כמבקשים נוספים.

        (ט)        המשיב הוסיף ועתר בהליך נפרד, אשר התברר גם הוא לפני בית משפט קמא, למתן פס"ד הצהרתי שיקבע כי הוא בעל הזכויות הבלעדי במשק 29 במושב נוה ימין, מכח מתנת אמו, ולחלופין, מכח היותו "בן ממשיך". כן עתר המשיב למתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערים להכנס לתחומי המשק.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

        (א)        בית משפט קמא דן תחילה בתוקף הצוואה. בית המשפט קבע כי  הצוואה נעשתה בהתאם להוראות חוק הירושה מרצונה. על כן הורה על קיום הצוואה.

        (ב)        לאחר ההכרעה הנ"ל, דן בית המשפט בשאלה אם מכתב המתנה הוא בבחינת מתנה שהושלמה, מאחר שמדובר בזכויות אובליגטוריות, או שמא מכתב זה הוא רק התחייבות לתת מתנה, שאז יש מקום לבחון אם רשאית הייתה המנוחה לחזור בה ממנה. הטעם לטענה אחרונה זו: עפ"י סעיף 20(ד) להסכם המשולש העברת זכויות במשק חייבת לקבל הסכמת המינהל והסוכנות. משזו לא ניתנה, לא הושלמה המתנה והיא בבחינת התחייבות לתת מתנה בלבד. בית המשפט קבע, כי משעה שמסרה המנוחה את מכתב המתנה לתובע הרי שהמתנה אכן הושלמה. בית המשפט הבחין בין שני מעגלים: המעגל הפנימי- מעגל שבו פועלים בני המשפחה השונים, והמעגל החיצוני- המעגל שבו פועלים  בעלי הזכויות במשק כלפי המושב והגורמים המיישבים. הואיל ועסקינן בזכויות שאינן זכויות קנין, הרי שמשעה שנמסר מכתב המתנה למשיב הושלמה המתנה. זאת, חרף מחדליו של המערער כלפי המינהל, הסוכנות ומנהל מיסוי המקרקעין, המשתייכים למעגל החיצוני.

בית משפט קמא קבע עוד כי אין תוקף למכתב הביטול. המנוחה פעלה מול מוסדות התכנון, הגישה בקשה בשמה להיתר בניה הכולל את בית המגורים של המשיב ומשפחתו אשר נמצא בשטח המשק, וערבה יחד עם חלק מהמערערים למתן הלוואה למשיב, כנגד מישכון זכויותיה במשק. המשיב בנה את ביתו ונכנס להתחייבויות כספיות למשך 30 שנה לצורך בניית ביתו במשק. בכך שינה מצבו לרעה. 

         (ג)         עפ"י הסכמת המשיב והמנוחה ובשל הסכמתה להעניק למשיב את הזכויות במשק, שילם המשיב לכל אחד מהמערערים 5,000$, למעט למערער 4 אשר קיבל מגרש בהרחבה כנגד זכויותיו. הטענה כי סכום זה אינו עולה לכדי ערכו של המשק לא הוכחה.

        (ד)        הנטל להוכיח אי ידיעת המשיב על מכתב הביטול אינו חל על המשיב. אלא שהטוען כי דבר ביטול המתנה נודע למקבלה, עליו הראיה. המערערים לא הרימו נטל זה.