פס"ד בעניין מכירת בנזין לקטינים ערב ל"ג בעומר

עובדות המקרה וטענות הצדדים

1.         ביום 17.05.95, ערב ל"ג בעומר תשנ"ה, באו התובע, יליד 1985, עם שלושת חבריו הקטינים, כולם אז כבני שמונה עד אחד עשר שנים לתחנת הדלק "פז" שבמעלה אדומים (להלן: "תחנת הדלק") ובקשו מהמתדלק שנכח במקום למלא להם את בקבוק הפלסטיק שהביאו עמם בדלק במחיר של ארבעה שקלים. המתדלק מילא את הבקבוק בבנזין ומסרו לילדים (להלן: "הבקבוק"). משם הילדים פנו לערימת העצים שהכינו מבעוד מועד והדליקו מדורה. שעה שהתכופף התובע לשרוך את שרוכי נעליו כשגבו אל המדורה, אחז אחד מהילדים האחרים בשם רועי בן הרוש (להלן: "רועי") בבקבוק והחל לשפוך את תכולתו אל תוך המדורה. כתוצאה מכך החל הבקבוק שבידיו לבעור והוא השליכו אל עבר התובע, דבר שגרם לו כוויות בדרגה שנייה ושלישית באזור הגב, יד שמאל, הזרוע, האמה והצוואר (להלן: "האירוע"). התובע פונה על ידי הוריו למרפאת מד"א במעלה אדומים ולאחר חבישת הכוויות שוחרר לביתו. למחרת האירוע, ביום 18.05.95 פנה התובע לחדר המיון בבית החולים הדסה עין כרם ואושפז במחלקת כירורגיית ילדים למשך 21 יום. על פי חוות דעת מומחה מיום 24.09.97 שהתובע צירף לתביעתו, קבע לו ד"ר ח' קפלן, מומחה מתחום הפלסטיקה, נכות צמיתה בשיעור של 20%. בשל חלוף הזמן מאז מתן חוות הדעת ועד להגשת התביעה ושמיעתה בבית המשפט, הוגשה חוות דעת משלימה מיום 20.07.05 של ד"ר קפלן לפיה הנכות האמורה בחוות הדעת המקורית נותרה על כנה והמומחה הוסיף כי קיימת הגבלה ניכרת בהרמת הזרוע השמאלית כשהמרפק מכופף והזוית המקסימאלית של הכיפוף היא 100 מעלות.   

2.         התביעה הוגשה שעה שהתובע עודנו היה קטין, ולכן הוא הגיש אותה באמצעות הוריו, תובעים 2 ו-3, כנגד נתבע 1, בעליה של תחנת הדלק (להלן: "הנתבע"). נתבעת 2 היא חברת הביטוח שבטחה את הנתבע במועד האירוע. למרות שהיא לא נתבעה על ידי התובע באופן ישיר, היא רשמה עצמה כנתבעת. אם כי, היא צורפה כצד שלישי ממילא ע"י הנתבע (להלן היא תיקרא אפוא: "הנתבעת"). טענתו העיקרית של התובע הייתה אפוא, כי הנתבע התרשל בכך שלא הנחה את עובדיו ולא פיקח עליהם שלא ימכרו חומרים דליקים לקטינים, בהיות החומרים "דבר מסוכן" לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין, והוא נושא גם באחריות שילוחית למעשי ומחדלי עובדיו בתחנה.

3.         מנגד, טענת הנתבעים הייתה כי ניתנו על ידי הנתבע לעובדיו הנחיות חד משמעיות להימנע ממכירת חומר דליק כלשהו לקטינים והוא אף פיקח על ביצוע ההנחיות. הנחיות מפורטות נתנו במיוחד ביום האירוע, לאור מדורות ל"ג בעומר שהיו צפויות להתקיים באותו ערב. הנתבעים גם נחלקו על שיעור נכותו של התובע ולאישוש טענתם בעניין זה הם צרפו את חוות דעתו של ד"ר ד' הנדל, מומחה מתחום האורטופדיה, מיום 6.12.04, לפיה אין לתובע כל בעיה אורטופדית המזכה בנכות כלשהי. עם זאת, ד"ר הנדל הצטרף לחוות דעתו של ד"ר קפלן בכל הנוגע לקביעת שיעור אחוזי הנכות הפלסטית מהן סובל התובע, אך ציין כי היא אינה בעלת כל משמעות פונקציונאלית, אלא קוסמטית גרידא.

4.         הנתבע גם הפנה אצבע מאשימה כנגד הורי התובע (תובעים 2 ו-3), בכך שהם לא פיקחו על התובע ועל חבריו בעת רכישת החומר הדליק ובעת הבערת המדורה. לטענת הנתבעים היה על הורי התובע לאסור על הקטינים לרכוש את הדלק ולהדליק את המדורה בעצמם ללא פיקוח מבוגר. לכן אפוא, הוא הגיש הודעת צד שלישי כנגד הורי התובע. כמו כן, מאחר ונתעוררו חילוקי דעות בין הנתבע והנתבעת בשאלת הכיסוי הביטוחי לאירוע, ועוד עובר להודאת הנתבעת בחבותה לפי פוליסת הביטוח שהייתה לנתבע, הגיש הנתבע הודעת צד שלישי גם כנגד הנתבעת. הודעת צד שלישי נשלחה על ידי הנתבע גם לרועי, הקטין שהשליך את הבקבוק אל עבר התובע וכנגד שני הוריו, משום שאלו לא מלאו את חובתם כהורים לפקח על מעשי ילדיהם בהתאם לאמור בסעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962. על כל אלו צירף הנתבע להודעת צד שלישי גם את עיריית מעלה אדומים בטענה שהיא לא ביטחה את התובע בביטוח תאונות אישיות בהתאם לדין, ושלא פקחה על פעילות הקטינים בשטחים שבתחום שיפוטה בערב ל"ג בעומר.

5.         הנתבעת בהגנתה כנגד התביעה וכנגד הודעת צד שלישי שנשלחה כנגדה כאמור, טענה כי הנתבע הודיע לה על האירוע באיחור רב וללא כל סיבה מוצדקת, דבר שהכביד על בירור העובדות, ובנסיבות אלו היא פטורה מחובתה לפי הפוליסה. עם זאת כאמור, עניין זה בא על משכבו והנתבעת לקחה על עצמה את החבות לשפות את התובע על נזקיו, היה ויוכח שהנתבע התרשל כלפיו. לגופו של עניין, היא טענה כי האחריות לאירוע היא של הצדדים השלישיים האחרים (להוציא את עיריית מעלה אדומים), שלא דאגו באופן אישי לפקח על מעשי ילדיהם. לחילופין נטען כי האחריות לאירוע היא של התובע עצמו. לכן אפוא, משגלגלה הנתבעת את האחריות לפתחם של המעורבים האחרים, היא שלחה הודעת צד רביעי כנגד כל הצדדים השלישיים (למעט עיריית מעלה אדומים, כאמור).

6.         רועי והוריו (שהנם צד שלישי 2-4 וצד רביעי 3-5), טענו להגנתם כי בעת הדלקת המדורה נכח במקום אבי התובע (תובע 3) כך שאין לייחס להתנהגות מי מהם רשלנות כלשהי. הם הוסיפו כי המתדלק הוא זה שנהג ללא שיקול דעת ושלא באחריות שעה שמכר דלק לקטינים.

7.         הורי התובע טענו בהגנתם (כצד שלישי 5 ו-6 וכצד רביעי 1 ו-2), כי אין באחריותם שלהם לגרוע מאחריות הנתבע, על אחת כמה וכמה מקום בו נהגו כהורים סבירים בנסיבות העניין, בתום לב ולטובת התובע.

8.         עיריית מעלה אדומים (צד שלישי 7), טענה בהגנתה כי ההודעה כנגדה הוגשה באיחור ניכר (שלוש שנים לאחר הגשת התביעה וכאחד עשרה שנה לאחר האירוע) ובכך נפגמה יכולתה להתגונן. לגופו של עניין טענה כי לא היה ביכולתה למנוע את האירוע בדרך כלשהי, ולמותר לציין כי לא היה ביכולתה לפקח על כל מדורה ומדורה של תושבי העיר. עוד טענה, כי גם אם היה מקום לייחס לה מחדל כלשהו, הרי שבסופו של דבר האירוע אירע בשל גורם זר מתערב שניתק את הקשר הסיבתי בין מחדליה, אם היו, לבין הנזק. באשר לפוליסת תאונות אישיות לתלמידים טענה כי אין בינה לבין המקרה כל קשר באופן המקים אחריות. בשולי טענותיה עמדה גם היא על אשמם התורם של התובע והוריו.

בסופו של יום הודעת צד שלישי כנגד עיריית מעלה אדומים נדחתה בהסכמת הצדדים ללא צו להוצאות.    

עד כאן הרקע לתביעה ועיקרי טענות הצדדים. ומכאן למסכת הראייתית, כשבמרוצת הדיון סוכם כי בשלב הראשון תידון שאלת האחריות במנותק משאלת גובה נזקיו של התובע.

העדויות הרלוונטיות לקרות האירוע

9.         בתצהירו סיפר התובע כי ביום האירוע חברו אליו שלושת חבריו, רובי, יוגב ורועי על מנת להבעיר את מדורת החג. רועי הציע לרכוש נפט מתחנת הדלק הסמוכה למקום מגוריהם, והחבורה פנתה אל עבר תחנת הדלק ובקשה מהמתדלק במקום, שכנראה היה רוסי בשם בוריס, למלא עבורם נפט בבקבוק פלסטיק המכיל ליטר. הם ביקשו שיעשה כן מהמשאבה "הרחוקה והזולה יותר", אך המתדלק מילא מאחת המשאבות "הרגילות". בשעת התדלוק ניתז על רובי דלק שהרטיב את בגדיו ופניו, מה שאילץ אותו בשלב מאוחר יותר לשוב לביתו ולהתקלח. כששבו אל מקום המדורה, הדליק אחד מבני החבורה את המדורה בהצלחה והוא עצמו נאלץ לשוב לביתו לאכול ארוחת ערב לשמע קריאות אמו. משסיים ושב אל המדורה ביקש רועי לחזק את עוצמת הבערה ולכן רועי שפך את תכולת הבקבוק לתוכה, ואחרים זרקו גפרורים. הוא עצמו התכופף לשרוך את שרוכי נעליו, ובאותו רגע הבחין במשהו בוער עף לעברו. בדיעבד הסתבר לו שהיה זה הבקבוק שהוצת שפגע בו באזור כתף שמאל והצית את בגדיו. הוא החל להתגלגל על ערימת עפר ואדם מבוגר שהיה באזור נחלץ לעזרתו, כיסה אותו במעיל וכיבה את האש שאחזה בו. ממקום האירוע הוא פונה למד"א.

10.       בחקירתו הנגדית בבית המשפט, סיפר התובע כי הוא וחבריו תכננו את רכישת הדלק מראש. גם כשנסתבר להם שייתכן ויחסר להם כסף, הם נמנעו מלעלות לביתם לקחת כסף נוסף מאחר ולא רצו שהוריהם ידעו על כך. זו גם הייתה הסיבה לכך שהם החביאו את בקבוק הדלק לאחר קנייתו בצהרי יום האירוע, מאחר וידעו שהמעשה אסור. כשנשאל מדוע לא ציין בתצהירו כי הבקבוק הוחבא, השיב כי הוא לא סבר שזה פרט מהותי שיש לציינו, אך זוהי האמת (עמ' 43 לפרוטוקול). הוא הוסיף וסיפר כי הם בקשו מהמתדלק שימלא להם את הבקבוק מהמשאבות הרחוקות יותר מאחר וידעו שהדלק בהן זול יותר. ברם, עת שמע המתדלק את הוויכוח ביניהם אודות סכום הכסף שהיה בידם, התערב והרגיעם שהכסף שברשותם מספיק גם כדי למלא את הבקבוק במלואו בכל אחת מהמשאבות שבתחנה. הוא נשאל כיצד ייתכן שבשעה שהם הסתירו את דבר קניית הדלק מהוריהם הם לא טרחו להצטייד עם סיפור בדיה מתאים למקרה שהמתדלק ישאל אותם על הצורך בדלק, והוא השיב כי סברו ש"מן הסתם לאבא שלי יש אינטרס לשמור עלי ולבעל תחנת הדלק יש אינטרס למכור" (עמ' 39 לפרוטוקול).

11.       בנוגע להדלקת המדורה סיפר, כי מידי שנה במהלך השנים שקדמו לאירוע אביו עזר לו ולחבריו לסדר את מדורת ל"ג בעומר ואביו היה זה שהדליקה. ביום האירוע אביו אמנם לא אסף עמו ועם חבריו את הקרשים אך הוא עזר להם לערום אותם לקראת הדלקת המדורה. לאחר שאביו עזר להם ובטרם עזב את מקום המדורה, אביו אמר להם כי ישוב להדליק עמם את המדורה. ברם, הם לא נשמעו לו והם ניסו להצית את האש לבדם מספר פעמים בעודם זורקים גפרורים אל המדורה ושופכים את הדלק שברשותם. במהלך הניסיונות הוא נאלץ לעזוב לביתו וכשחזר חבריו ניסו להדליקה בשנית. בשלב זה במקום כבר היו מדורות בוערות ולצדם נכחו אנשים מבוגרים. הוא ציין כי מלבד אביו אף אחד מהורי חבריו לא הגיע למדורה עובר להדלקתה. לשאלת ב"כ עיריית מעלה אדומים, באשר להדלקת המדורה ללא נוכחות אביו, השיב התובע באופן סתמי כי הם רצו להדליק את המדורה עם הבנזין (עמ' 51 לפרוטוקול).        

12.       אמו של התובע, תובעת 2, עמדה לימין בנה ומתצהירה עלה שבשעת האירוע היא עמדה בחלון ביתה וראתה את בנה וחבריו מכינים את הקרשים למדורה בפיקוח בעלה. גם היא עמדה על כך שבעלה ביקש שימתינו לו עם הדלקת המדורה, ואולם לצערה, הילדים לא עשו כן.

13.       בחקירתה הנגדית עמדה איתן בדעתה כי בעלה סייע באיסוף הקרשים ולמעשה שהה במחיצת בנה בכל שעות אחר הצהריים שקדמו לאירוע, עד שבשעה 18:00 לערך הם עלו לבית לאכול ארוחת ערב. היא ציינה כי הדבר היה ברור כי בעלה הוא זה שידליק את המדורה כפי שנהג במהלך השנים שקדמו לאירוע. לשאלת ב"כ הנתבעת השיבה כי אינה זוכרת שאמרה לבנה במפורש שלא ילך לקנות דלק וכיוצ"ב, אך הדבר היה ברור לו מאליו, והיה ידוע לו כי אביו הוא זה אשר ידליק את אש המדורה. לכן גם לא חששה כאשר בנה יצא למדורה בגפו לקול קריאת חבריו. בהמשך הוסיפה כי בשעה שירד הבן לקריאת חבריו, אביו שב ואמר לו שלא ידליקו את המדורה עד אשר הוא יבוא לעשות זאת בעצמו. היא לא ידעה בשום שלב עובר לאירוע כי בנה וחבריו רכשו דלק לצורך הדלקת המדורה. היא נשאלה שוב ושוב באשר להוראות הבטיחות בהן הדריכה את בנה, באותו יום, כמו גם בימים אחרים, למשל, בדבר שימוש בגפרורים, במצת וכד'. תשובתה הייתה כי כללי הזהירות היו ברורים לבנה והיא הדריכה אותו בעניינים אלו כמו שכל אמא עושה עם ילדיה. לדבריה, בנה הוא ילד אחראי ולא הייתה לה כל סיבה לדאגה, ובוודאי לא היה מקום שתעלה על דעתה כי בנה רכש דלק לצורך הבערת המדורה.

14.       אביו של התובע, תובע 3, מר אמנון יחזקאלי מסר בתצהירו כי הוא עזר לחבורה לסדר את הקרשים ולהכין את המדורה. כשסיים את הנחת הקרשים אמר לבנו ולחבריו כי הוא הולך לאכול ארוחת ערב ולאחר שיסיים את ארוחה הוא ישוב וידליק את המדורה. הוא הדגיש כי באותה שעה שעזב את הילדים עדיין הייתה שעת בין הערביים וטרם דלקו המדורות בסביבה. הואיל וכך, לא הייתה לו כל סיבה להניח שהילדים ידליקו את המדורה לבדם. הוא הכחיש את טענתה של הגב' בן הרוש (להלן) שטענה כאילו הוא עמד ליד המדורה והשגיח על הילדים בהיותה דולקת. כן הכחיש את טענתו של מר בן הרוש (גם כן להלן) שהוא אמר לו שהוא ישגיח על הילדים ואם הוא ירצה החלפה שיקרא לו. הסיבה לכך שהוא לא ראה לנכון לדבר עימו על עניין זה הייתה מפני שהוא התכוון להישאר בצל בנו ולהשגיח עליו ממילא והוא סבר שהיות והילדים היו ילדים קטנים, כל הורה היה צריך להיות ליד בנו כדי להשגיח עליו בעת הדלקת המדורה. בחקירתו הנגדית הטעים כי בכל מקרה, באותו פרק זמן הוא היה חדש בשכונה ולכן לא הגיע להסכמה כלשהי עם ההורים האחרים בדבר ההשגחה המשותפת על הילדים.  

15.       ראובן יונה (רובי) מי שניתז עליו הדלק בשעתו בעת מילוי הבקבוק בתחנה, דבק בתצהירו אחד לאחד בגרסת התובע. עם זאת בתחילת חקירתו הנגדית טען כי לא היה אף מבוגר עם חבורת הילדים במשך כל שעות היום ובכלל זה בעת הדלקת המדורה, אך בהמשך חקירתו הוא אישר שאביו של התובע אכן סייע להם לסדר את הקרשים בשעות הצהרים לפני שקנו את הדלק. עוד סיפר כי עלה לביתו של התובע לאחר שכבר רכשו את בקבוק הדלק על מנת לבקש מאביו של התובע לבוא להדליק עמם את המדורה והוא לא הזכיר דבר זה בתצהירו מאחר ונזכר בכך רק כעבור חודשיים. ברם, מאחר והם כילדים התלהבו מהמדורה וילדים אחרים שהיו סביבם כבר החלו להבעיר את מדורותיהם, הם נחפזו להדליקה בעצמם ולא המתינו לבוא אבי התובע. הוא לא ראה בכך בעיה רצינית מאחר וזו לא הייתה המדורה הראשונה שהוא הדליק ללא נוכחות מבוגר. באשר לרכישת הדלק הסביר, שהם בקשו לרכוש את הדלק על מנת להחיש את הדלקת האש, ולכן פנו למתדלק והסבירו לו את מטרת הצורך בחומר תבערה. עם זאת, הוא לא שלל אפשרות שהם המציאו סיפור כלשהו על מנת שהמתדלק ימכור להם את הדלק, אם כי באופן עקרוני הם לא חשבו שתהיה בעיה לרכוש אותו. הוא סיפר עוד כי מאחר ונשפך עליו דלק בתחנה הוא עלה להתקלח, אך הוריו באותה השעה שהו בבית שכנים כך שהוא לא נשאל על ידם לפשר ריח הדלק שנדף ממנו.

16.       יוגב קחטן סיפר אף הוא בתצהירו על אודות האירוע באופן זהה לגרסת חבריו. הוא נחקר על תצהירו בבית המשפט, אך בשל היותו בעת האירוע כבן שמונה הוא התקשה לזכור את המאורעות אחד לאחד. בכלל זה לא זכר אם נכח מי מההורים במקום המדורה בשלב כלשהו של האירוע. עם זאת הוא ציין כי החבורה מנתה ארבעה ילדים שקנו את בקבוק הדלק בתחנת הדלק בתמורה למספר שקלים ספורים שהיו באמתחתם. הוא הסביר כי ההליכה לתחנת הדלק לא הייתה מעין מעשה קונדס שנעשה בסתר, אם כי הם החביאו את הבקבוק בין השיחים לאחר קנייתו ועד לשימוש בו. כן ציין כי זו הייתה הפעם הראשונה שהם ערכו מדורת ל"ג בעומר יחדיו ותכננו אותה כשבוע-שבועיים מראש. הוא נשאל שוב ושוב מי היה אמור להדליק את המדורה, והשיב כי זה לא היה בראש מעייניו: "באותו רגע לא חשבתי. יש את אבא של מולי או שאין מבוגר אי אפשר להדליק" (עמ' 28 לפרוטוקול). בעת האירוע עצמו סיפר, עמדו התובע, רועי והוא במרחק של מטר או שניים מהמדורה ורועי היה זה ששפך את הדלק.