פס"ד בעניין מחלוקת לגבי בטלותו של הסכם מקרקעין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.        הצדדים מתדיינים ביניהם בערכאות שונות ובמסגרת תיקים שונים מזה למעלה מעשור שנים. בחודש ינואר 1997 הגישו המערערים תובענה כנגד המשיב וכנגד אחר (אחד פרץ משה) ובמסגרתה ביקשו ליתן להם סעד הצהרתי. הם ביקשו כי בית המשפט המחוזי יצהיר על בטלותו של הסכם מכר מקרקעין שנחתם בינם לבין המשיב מספר שנים קודם לכן, יצהיר על כך שהמשיב לא זכאי להירשם כבעל זכויות במגרש נשוא ההסכם וכן יוסיף ויצהיר כי אותו פרץ הוא שזכאי להירשם כבעל זכויות יחידי על אותו מגרש. בכתב התובענה הם מציינים כי אותו פרץ פנה מצדו לבית המשפט בבקשה שלא לבצע את עסקת המכר נשוא ההסכם שבינם לבין המשיב.

2.        במהלך ההתדיינות בבית המשפט המחוזי בתובענה האמורה ובתיקים נוספים שצורפו אליה, הודיע אותו פרץ לבית המשפט כי הוא בא לכלל מסקנה כי המקרקעין נשוא המחלוקת נמכרו כדין למשיב וכי על כן אין ברצונו להמשיך וליטול חלק בהליכים המשפטיים. הוא אף הגדיל עשות וביקש מבית המשפט המחוזי ליתן פסק דין על דחיית התובענה שהוגשה על ידו כנגד המשיב וליתן פסק דין נוסף בתביעה שהגיש המשיב כנגדו בתיק אחר. ואכן, תביעתו של המשיב כנגד פרץ נתקבלה וניתן על פיה פסק דין בבית המשפט המחוזי. או אז הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי למחוק על הסף את תביעת המערערים. בבקשה טען כי משויתר פרץ על זכויותיו במקרקעין, ממילא לא תוכל תביעתם של המערערים להתקבל. בית המשפט המחוזי מחק את התובענה על פי המבוקש. הבקשה שהוגשה מטעם המערערים לביטול פסק הדין נדחתה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון פסק כי ראוי היה לאפשר למערערים להתייצב בפני בית המשפט המחוזי והעיר כי לעיתים הרצון לקצר ולייעל את ההליכים מביא דווקא להתארכותם. נראה כי דברים אלה יפים גם להתפתחויות הנוספות שחלו בתיק. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לדיון מחודש בבקשת המשיב למחיקת תביעת המערערים על הסף.

3.        בחודש אפריל 2006 התקיים מחדש הדיון בבקשת המשיב למחיקת תביעת המערערים על הסף. הפעם בחרו הצדדים להסכים לכך שהדיון ייערך על דרך של סיכומים כתובים. בית המשפט המחוזי מצא כי משהודה אותו פרץ כי אין הוא טוען לזכויות במגרש נשוא המחלוקת, ומשנפסק כבר כי פרץ אינו הבעלים, שוב אין לדון בשאלה הזו. כיוון שכך, הורה בית המשפט המחוזי למחוק על הסף את התובענה.

           היום טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהסתפק בעובדה שפרץ אינו טוען לזכויות במגרש כדי לדחות מינה וביה גם את טענתם של המערערים כי דין ההסכם עם המשיב להתבטל. תביעה זו נסמכת, כך הם טוענים, על עובדות נוספות ועל ראיות נוספות. מכל מקום, כך הם טוענים, לא היה מקום לדחות את התובענה שהגישו על הסף.

4.        כאמור, העיר כבר בית משפט זה כי לעיתים קיצורי דרך מביאים להתדיינות ממושכת יותר וסבורים אנו כי גם במקרה זה טוב היה הדבר אילו נתקיים דיון לגוף הדברים. עיון במסמכים השונים שנוגעים להתדיינויות המרובות שהיו בתיק זה ובתיקים אחרים הקשורים לאותה מחלוקת ולאותם צדדים מלמד כי אין בסיס מספיק לקביעה נחרצת כי די בהסתלקותו של פרץ מן המחלוקת כדי להביא למסקנה חד משמעית ונחרצת כי ההסכם בין המערערים לבין המשיב תקף לכל עניין ועניין, אין בו מתום, עד אשר אין מנוס מלדחות את התובענה שהגישו המערערים על הסף. בחנו את האפשרות לסיים את המלאכה כאן ולהגיע להכרעה גם באשר לסעד המבוקש מטעם המערערים, ככל שהוא נוגע למשיב, אולם לא עלה בידינו לעשות כן בהיעדר ממצאים עובדתיים.

           התוצאה היא שפסק דינו של בית המשפט המחוזי שבמסגרתו נדחתה תביעת המערערים על הסף מתבטל, הדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיתברר לגופו ובמידת הצורך תובאנה ראיות מתאימות בפני בית המשפט ויינתן פסק דין.

           בנסיבות העניין, אין מקום ליתן כל צו להוצאות.

           ניתן היום, כ"ח באדר א' התשס"ח (5.3.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il