פס"ד בעניין חיוב נושאי משרה בגין כספים שהוצאו טרם הפירוק

מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות לגבי מעשי או מחדלי נושאי משרה (קודם לפירוק) בחברה הנמצאת בפירוק? האם הליך של הטלת אחריות על דירקטורים לפי סעיפים 373-374 לפקודת החברות מתאים לבירור במסגרת בקשה למתן הוראות? אלה השאלות הטעונות מענה בבקשה שלפני.

לפני בקשה למחיקה על הסף של בקשת מפרקי חברת Jerusalem Enterprises Inc. (להלן: " החברה") לחיוב מנהליה ה"ה נחשון ואליצור דריימן (להלן: " דריימן") בסכום של 25,000,000$ שהם חובות החברה אשר נוצרו, לטענת המפרקים, (להלן: " המפרקים"), עקב " ניהול עסק בתרמית" וכן " שימוש שלא כהוגן" בנכסי החברה.

רקע כללי

1.         החברה, הנמצאת בפירוק, הינה חברה זרה שבנתה את מלון פנינת ירושלים (פנינת דן). הבניה נעשתה במסגרת הליך של ליווי בנקאי באמצעות בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: " הבנק"). לטענת המפרקים במסגרת הליך הפרוק התעוררו שאלות מספר במהלך ההליכים, ובין היתר, הוגשה בקשה להצהיר כי יש להחריג הסוויטות שנבנו במלון לטובת רוכשיהן, וביניהם משיב 1 (בש"א 2122/05). למבקשים בהליך שלפני טענות מקדמיות שנדון בהן להלן.

המפרקים צירפו לבקשתם תסקיר בו מפורטות העובדות הנחוצות לבקשה, כנדרש על פי סעיף 51 לתקנות החברות (פירוק) תשמ"ז - 1987. (להלן: "תקנות הפירוק") (להלן: "התסקיר").

הפרשיות

2.         בנושא "פרשיית הסוויטות" נטען כי התקשרות החברה למכירת הסוויטות במלון היתה למראית עין. לטענת המפרקים, המבקשים לא הפקידו את הכספים בחשבון הליווי כמתחייב על-פי ההסכם עם הבנק המלווה. עסקות אלה היו בשנים 1992 עד 1996, ולפיכך לדברי המבקשים התובענה התיישנה.

בפרשה הנקראת "פרשיית השטחים המסחריים", נטען שהתמורה בגין מכירתם לא הופקדה בחשבון הליווי, כאשר נעשתה הפקדה סיבובית ביום 14.12.97.

כך אף לגבי " פרשיית הבטחונות (שיקים חו"ל)" שנעשתה בינואר 1999. " פרשיית Ayrone " בוצעה, כנטען,  בשנת 1996 ולפיכך התיישנה בשנת 2003.

" פרשיית מרכז ההשקעות" ארעה בשנת 1991, ולפיכך התיישנה אף היא  בשנת 1998.

המבקשים מפנים לפסיקה הנוגעת לרציונאל שביסוד ההתיישנות (ד"נ 36/84, ע"א 20/83 רג'ין טייכנר נ' אייר פרנס נתיבי אויר צרפתיים, פ"ד מא(1),589, 601) ובין היתר לענין הגינות כלפי המזיק, שמירת ראיות, ידיעת זכויות וחובות ("אקטיב ופסיב"); פש"ר (ת"א) 399/86 אילמקו חברה ישראלית ליצור מנורות בע"מ (בפירוק) נ' דב הלבץ, רו"ח. (תק-מח 2004(1) 4997, 5001).

טענת המבקשים בדבר התיישנות האירועים

3.         לטענת דריימן, מיוחסת להם פעילות במספר פרשיות אשר התנהלותם בהן היה במטרה להונות את נושי החברה מתוך מטרה לשלשל כספים לכיסם, ואחריותם קמה מכוח סעיפים 373, 374 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), ואולם עילת תביעה בגין פעולות אלה התגבשה לכל המאוחר בעת הגשת בקשת הפירוק (2.3.99) ולפיכך התיישנה ביום 2.3.06, שכן ההליך דכאן הוגש ביום 15.1.07.

תשובת המפרקים לסוגיית ההתיישנות

4.         מבחינה כרונולוגית, צו הפירוק כנגד החברה ניתן בהחלטת בית המשפט מיום 3.2.2000 כאשר הפירוק נכנס לתוקפו בתאריך 24.1.2000. היות שלא נעשו פרסומים מתאימים, בוטלה למעשה ההחלטה וצו פירוק פורמלי נחתם על ידי בית המשפט בתאריך 23.3.2000. המפרקים מונו כמפרקים קבועים בהחלטת בית המשפט מתאריך 31.7.2000

לאור מועדים אלה, עולה על פני הדברים כי הבקשה שהוגשה בתאריך 15.1.2007, הינה בתוך תקופת שבע השנים הנקובה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, אפילו מן המועד שבו הוחל צו הפירוק באופן רטרואקטיבי, דהיינו בתאריך 24.1.200. למעשה המועד הקובע הוא המאוחר יותר וכלל אינו תלוי במועד זה דווקא.

פרט לפרשיות שצויינו על ידי המבקשים, הם לא טענו להתיישנות ביחס לנושאים עובדתיים נוספים שהובאו בתסקיר ונכללו במסגרת עילות הבקשה, והם נושא ההשקעה בחו"ל העברות כספים לחו"ל, עניינים הנוגעים לבניית המלון, למעט עושק חברת AYRON, הנזכר לעיל, וכן משיכות כספים ואי סדרים חשבונאיים.

מכאן, שאף לשיטת המבקשים, הבקשה שהגישו המפרקים לא התיישנה בגין העילות הנגזרות מהעובדות שפורטו בעניינים אלו. כמו כן, אין יסוד לטענת ההתיישנות, גם ביחס לנושאים האחרים שאליהם התייחסו המשיבים.

סעיף 7 לחוק ההתיישנות

5.         כאמור לעיל, העילה המרכזית בבקשת המפרקים נסמכת על הוראת סעיף 373 לפקודת החברות, והיא מתייחסת למעשי מרמה של המשיבים בניהול עסקי החברה שבפירוק. בענין זה חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות")".