פס"ד בעניין זכויותיהם של עובדי רנטגן

הנשיא סטיב אדלר

          האם "הסכם קיבוצי מיוחד בדבר המשכורת ותנאי העבודה של הרנטגנאים במגזר הציבורי" (להלן - ההסכם הקיבוצי), חל על הגב' ברונר והגב' בלייזמן (להלן - הטכנאיות), שהועסקו במשך שנים כרנטגנאיות, בחוזי עבודה אישים שחודשו מעת לעת, במרכז הרפואי אסף הרופא (להלן - בית החולים)? זאת להבדיל מרנטגנאים אחרים שהועסקו בבית החולים כעובדי מדינה לפי התנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי.

     לבית הדין האזורי בתל-אביב-יפו הוגשה תביעה לסעד הצהרתי, שבמסגרתה ביקשו הטכנאיות להחיל עליהן את הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד בדבר המשכורת ותנאי העבודה של הרנטגנאים במגזר הרפואי (עב 9926/02). במועד הגשת סיכומיהן בכתב בתובענה לסעד הצהרתי, הגישו הטכנאיות גם בקשה לפיצול סעדים (בשא 138/08), כך שבית הדין יתיר להן לתבוע, בתובענה נפרדת, סכומים כספיים שונים הנגזרים מן הסעד ההצהרתי המבוקש ומסיום העסקתן בבית החולים. בית הדין קיבל את הבקשה, וקבע כי הטכנאיות יוכלו לברר את זכויותיהן הכספיות, אם תתקבל בקשתן לסעד הצהרתי (להלן - ההחלטה) . לאחר מכן, בפסק דין שניתן בתיק העיקרי, התקבלה תביעת הטכנאיות, ובית הדין הצהיר שיש להחיל עליהן את ההסכם הקיבוצי המיוחד הנ"ל (להלן - פסק הדין) . הערעור שלפנינו נסב על ההחלטה ועל פסק הדין הנ"ל.

          בפתח הדברים, יצוין עוד, כי הדיון בבית דין זה התקיים בהיעדרו של נציג ציבור (מעבידים), בהסכמת באי כוח הצדדים , ועל כן ניתן פסק הדין שלערעור במותב ארבעה.

תמצית העובדות הצריכות לעניינו:

[2] בית החולים, מרכז רפואי אסף הרופא, הינו בית חולים ממשלתי ועובדיו נמנים עם עובדי המגזר הציבורי.

     הרנטגנאים במוסד זה הועסקו משך שנים בשתי צורות העסקה: רובם הועסק כעובדים קבועים שעליהם הוחל ההסכם הקיבוצי ואילו מיעוטם הועסק כ 'תורני חוץ' שהוצאו חד-צדדית על ידי הנהלת בית החולים מההסכם הקיבוצי ואשר מעמדם הוסדר ב" חוזה עבודה אישי להעסקת עובד" שהתחדש מעת לעת - תחילה אחת לשנה ולאחר מכן אחת לחצי שנה (להלן - חוזה עבודה אישי). 

          העבודה הנעשית על ידי הרנטגנאים הקבועים המועסקים על פי ההסכם הקיבוצי זהה במהותה לעבודה המבוצעת על ידי תורני החוץ. ואילו בכל הנוגע לתנאי העבודה ולשעות העבודה - להבדיל ממהות העבודה - התגלעה מחלוקת בין הצדדים לערעור, האם זהים הם או שונים. שאלה זאת טרם התבררה ותוכרע בשלב השני של ההליך.

[3]      המשיבה 1, גב' מירב ברונר, הועסקה במחלקת המיון של בית החולים מספטמבר 1993. תחילה הועסקה כרנטגנאית שההסכם הקיבוצי חל עליה ולאחר מכן, מאז 1997, כתורנית חוץ בחוזה עבודה אישי. היא התפטרה מעבודתה בשנת 2004, כשנתיים אחרי הגשת התביעה .

          המשיבה 2, גב' איזבלה בלייזמן, הועסקה במחלקת המיון של בבית החולים מספטמבר 1997, בתורנית חוץ בחוזה עבודה אישי. היא התפטרה מעבודתה בשנת 2005, כשלוש שנים אחרי הגשת התביעה.

ההליך בבית הדין האזורי והחלטות שניתנו:

[4]      במהלך ניהול התביעה, הוברר לבית הדין האזורי כי מתנהל משא ומתן בין המדינה לבין ההסתדרות הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות) לעניין תנאי העסקתם של תורני החוץ. אולם משהתעכב משא ומתן זה ולא נודע על חתימתו, הוכרעה התובענה לגופה . בנוסף, יצוין, כי ההסתדרות הוזמנה להצטרף כטוענת בתום שלב ההוכחות בבית הדין האזורי, אולם לא הגישה טענות מטעמה .

[5]      בהליך שהתברר בפני בית הדין האזורי נקבע כדלקמן:

[א] בהחלטה בבשא 138/08 מיום 26.3.2008, קיבל בית הדין קמא את בקשת הטכנאיות לפיצול סעדים. את החלטתו ביסס בית הדין על האמור ב תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן - תקנה 26), שלפיה הכלל הוא שתובענה תכיל את מלוא הסעד שתובע זכאי לו אולם בית הדין מוסמך ליתן רשות לפיצול סעדים, ככל שהתביעה לסעדים נוספים אינה קנטרנית או טורדנית; לא הוגשה בחוסר תום לב; ואין נימוק אחר לסירוב למתן הרשות (ס"ק (ג) ל תקנה 26). בית הדין התייחס לפרשנותה של  סגנית הנשיא, השופטת ברק-אוסוסקין לתקנה זו וקבע, כי בנסיבות המקרה ולאור האמור ב תקנה 26 אין הצדקה "לחסום את דרכן של המבקשות לבירור הזכויות הכספיות, אם תתקבל תביעתן הראשונה לסעד הצהרתי" וקיבל - לפיכך - את הבקשה לפיצול סעדים.

          לאור החלטה זו ולאור החלטת ביניים נוספת שקבעה כי הסעד שתבעו הטכנאיות תקף חרף התפטרותן , נדחתה טענת המדינה, כי יש לדחות את התביעה מן הטעם שמדובר בסעד תיאורטי בלבד . כן נדחתה הטענה שיש לדחות את התביעה, בהיותה בלתי-מכומתת.

[ב] בפסק דין בעב 9926/02 מיום 29.7.2008, התקבלה תביעת הטכנאיות. את החלטתו העיקרית בפסק הדין ביסס בית הדין על האמור בהסכם הקיבוצי הרלוונטי, שלפיו תחולת ההסכם היא "על כל הרנטגנאים בדירוג הרנטגנאים המועסקים בשירות המעסיקים החתומים על הסכם זה" , ועל כך שלא נמצא הבדל של ממש בין מהות עבודתם של תורני החוץ לבין מהות עבודתם של הרנטגנאים הקבועים. בית הדין קבע, בהסתמכו על עדותו של מי שהיה ממונה על הטכנאיות, כי מתכונת ההעסקה נוצרה על מנת לעקוף את המחסור בתקנים; כי מלכתחילה נוצרה דרך העסקה זו כפתרון זמני, שהפך ברבות הימים לקבוע; וכי הדבר נעשה בדרך שפגעה בזכויותיהן של הטכנאיות.  

          בית הדין דחה את טענת המדינה, כי יש בשוני במתכונת ההעסקה של תורני החוץ, שנבע מלכתחילה מצרכי המערכת - להפעיל את חדרי הרנטגנן בבתי החולים גם בשעות אחר הצהריים, בשבתות ובחגים, כדי להצדיק החרגת תורני החוץ מתחולתו של ההסכם הקיבוצי. משכך, קבע בית הדין קמא כי יש להחיל על הטכנאיות את ההסכם הקיבוצי המיוחד החל על הרנטגנאים במגזר הרפואי, מיום הגשת התביעה ועד ליום הפסקת עבודתן.

עיקר טענות הצדדים בערעור:

[6]     המדינה - ערערה הן על ההחלטה לעניין פיצול הסעדים והן על פסק הדין.

          בכל הנוגע להחלטה, טענה המדינה כי החלטת בית הדין קמא עומדת בניגוד להגיונה ולתכליתה של תקנה 26 וכי ההחלטה עומדת בניגוד להלכה הפסוקה, שלפיה אין להתיר תביעות כספיות בכסות של סעדים הצהרתיים ועל התובע סעד כספי להגיש תביעתו מכומתת.