פס"ד בעניין העברת זכויות בר רשות במשק

תביעה זו הינה תביעה לסילוק ידו של הנתבע מדירה ומסגריה במשק מס' ... במושב ... הידוע כ.... (להלן: המשק).

התובעת הינה אמו של הנתבע.

התובעת רשומה כבעלת זכויות בר רשות במשק, ונרשמה ככזו לאחר פטירת בעלה לשעבר מכח הסכמים ונוהלים של הגופים המישבים, הסוכנות מינהל מקרקעי ישראל ומושב ....

ביום 27.7.01 ניתן פסק דין על ידי כב' השופט פיליפ מרכוס בהליכים שהתנהלו בין התובעת לבעלה לשעבר, לפיו מחצית מזכויות בר הרשות במשק נתונות לתובעת.

ביום 19.2.03 ניתן פסק דין בת"ע 043421/02 אשר אישר הסכם פשרה בין ילדי התובעת לרבות הנתבע לבין אדם בשם א. ו. אשר הינו אחיינו של אבי הנתבע בעלה לשעבר של התובעת, אשר נפטר ב- 23.10.02  (להלן: המוריש או המצווה) ואשר עפ"י צוואתו א. ו. הינו היורש של עזבונו לרבות זכויות במשק. על פי ההסכם לו ניתן תוקף של פסק דין א. ו. ויתר על זכויותיו עפ"י הצוואה בכל הנוגע והקשור לזכויות המוריש במשק באופן שאשת המוריש התובעת כאן תהא היורשת היחידה של זכויות אלה. א. ו. נותר היורש של הרכוש הנוסף של המצווה עפ"י צוואת המצווה. ילדי המצווה והתובעת, לרבות הנתבע, הודיעו על חזרתם מהתנגדותם לקיום הצוואה.

הנתבע חתום על הסכם פשרה זה אשר ניתן לו תוקף של פסק דין לרבות הקביעה שאמו - התובעת תהא היורשת היחידה של זכויות המצווה במשק.

עתה טוען הנתבע כי עפ"י הסכם הפשרה מדובר בהסתלקות מעזבון אולם ההסתלקות איננה חוקית באשר נעשתה שלא לטובת אחד המנויים בחוק לטובתו ניתן להסתלק מירושה, שכן התובעת לא היתה בת זוגו של המצווה בעת ההסתלקות כי אם גרושתו.

דיון

1.         אין בכוחה של טענה זו כדי לדחות את התביעה.

2.         כאמור, התובעת רשומה בספרי מינהל מקרקעי ישראל כבעלת זכויות בר הרשות במשק.

הנתבע מודה שהתובעת רשומה כבעלת זכויות במשק, כן אומר כי הוא שילם תשלומי ארנונה לתובעת על מנת שתשלם למועצה (ר' פרוטוקול מיום 9.11.10 עמ' 8 ש' 14, 15).

הנתבע חוזר ואומר בעדותו כי האם והמצווה - אביו הם שנתנו לו רשות להשתמש בדירה ובמסגריה, ולדבריו אכן התובעת ביקשה שיפנה את הדירה ואת המסגריה ( פרוט' מיום 9.11.10 עמ' 7 ש' 16).

עולה כי כן כי הנתבע מודה שהתובעת הינה בעלת זכויות במשק, ורשומה ככזו.

3.         הנתבע לא מצביע על כל מעמד במשק או על זכויות כלשהן שיש לו במשק ושהותו במקום, לדבריו, היא מכח הסכמת אביו ואמו ולא מכח כל זכות אחרת.

המסקנה מכל האמור היא כי לנתבע אין זכות או רשות להישאר בדירה או במסגריה.

המסקנה היא כי הנתבע הינו בר רשות בדירה מכח הרשות שניתנה לו ע"י הוריו.

התובעת ביטלה רשות זו.

די בכך כדי להיעתר לתביעה שכן מקור הזכות של התובעת איננה תנאי לביטול הרשות. אף מי שאין בידיו זכויות בנכס המתיר לאדם אחר לשהות בו כבר רשות רשאי לבטל את הרשות ועל בר הרשות לפנות את הנכס שכן שהותו בנכס באה מכח הרשות של נותן הרשות אשר בוטלה.

לענין זה תוזכר בשינויים המחוייבים ההלכה שנקבעה ברע"א 5518/98 יצחק יוסף נ' עוקשי ואח' פ"ד נה(3) 294 כך נאמר שם: