פס"ד בנושא גבולות ההגנה על חופש ההתארגנות

הנשיא סטיב אדלר

פתח דבר

     המשיבה - חברת ק.א.ל. - קווי אוויר למטען בע"מ (להלן: החברה) העסיקה את המערער מר חביב כטייס בתפקיד קצין ראשון (להלן גם: הטייס) עד לפיטוריו, אשר לטענתו נעשו עקב מעורבותו הפעילה בניסיונות התארגנות בחברה. עתירותיו של הטייס למתן סעד זמני נגד התנכלותה של החברה כלפיו, כטענתו, ופגיעתה המתמשכת בהעסקתו, התקבלו על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר בחמש החלטות עוקבות הורה לחברה שלא לפגוע בתנאי העסקתו של הטייס ולהחזירו לעבודה כאיש צוות אוויר, עד לבירור התובענה העיקרית. החברה מיאנה לציית להחלטות בית הדין האזורי, ולא החזירה את הטייס לעבודתו.

     בהחלטה מיום 14.6.2009 שינה בית הדין האזורי טעמו, קיבל את בקשתה של החברה ובהליך של עיון חוזר בסעד הזמני שיצא מלפניו, הורה על ביטול החלטתו הקודמת בה ציווה על החזרת הטייס לעבודה. לאור החלטתו של בית הדין  מיהרה החברה לפעול ויום לאחר מכן הודיעה לטייס על כוונתה לפטרו בהקדם.

     נגד החלטתו של בית הדין האזורי המתירה פיטוריו של הטייס, והחלטות מאוחרות הקשורות בה,  מכוון הערעור שלפנינו .

.

הרקע

2. מבלי למנוע מכל צד להוכיח אחרת במהלך הדיון בתובענה העיקרית, יפורטו להלן העובדות הלכאוריות הצריכות לעניין, על פי קביעותיו העובדתיות הלכאוריות של בית הדין האזורי והראיות בהליכים שהיו עד כה.

3.  המערער טייס במקצועו מועסק בחברה החל מיום 31.7.2005 במשך למעלה משלוש שנים, בתפקיד איש צוות אוויר וקצין ראשון. ממועד תחילת עבודתו לא הייתה תלונה או טענה כלפיו בנוגע לעבודתו.

המשיבה - ק.א.ל. - קווי אוויר למטען בע"מ הינה חברה ישראלית שעיקר עיסוקה בתחום הטסת מטענים וייצוא חקלאי לחו"ל. החברה אינה מאורגנת ועובדיה מועסקים על פי חוזי עבודה אישיים. חוזים אלה כוללים סעיף המציין את בלעדיותו של חוזה העבודה, תוך הדגשה כי לא חלים ואף לא יחולו יחסים קיבוציים כלשהם בין הצדדים, לרבות הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, או כל הסכם או חוזה אחר. ביטוי לכך נמצא אף בסעיפים 2.1 ו- 2.4 לחוזה העבודה האישי של הטייס  בהם נקבע :

"2. 1 חוזה זה מסדיר באופן בלעדי וממצה את תנאי העבודה של העובד בק.א.ל. על הצדדים לא חלים, ולא יחולו, שום הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, חוזה, או הסכם אחר, או נוהגים ונוהלים אחרים כלשהם, בין שמקורם בעבר ובין שמקורם בעתיד.

2.4 ביחסים בין העובד לבין ק.א.ל לא יהיה העובד מיוצג על ידי ועד עובדים, או ארגון כלשהו".

ניסיונות ההתארגנות בחברה ובעקבותיהם - סנקציות נגד הטייס

4. הטייס נטל חלק פעיל והיה מהמובילים בניסיון התארגנות בקרב אנשי צוות אוויר העובדים בחברה, שהתנהל בחודשים אפריל ומאי 2008 על ידי ההסתדרות הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות). החברה התנגדה נחרצות לניסיון ההתארגנות, תוך שהפעילה לחצים על העובדים במטרה לגרום שיחזרו בהם ממהלך ההתארגנות. ניסיונות הידברות של ההסתדרות עם החברה, במטרה לנהל משא ומתן קיבוצי, נענו בשלילה. לאור ניסיונות מתמשכים מצד החברה לסיכול ההתארגנות, שלח הוועד לתיאום וביצוע בהסתדרות ביום 8.7.2008 הודעה על הכרזת סכסוך עבודה בחברה והתחלת עיצומים.

      ביום 30.6.2008 הודיעה הנהלת החברה לעובדים כי במסגרת היערכות לצמצום הפעילות מסיבות כלכליות, בכוונתה להביא לפיטורי צוות אוויר אחד הכולל קברניט, קצין ראשון ומהנדס טיסה. באותו יום, עת שהה הטייס בחו"ל במסגרת עבודתו, נשלחה אליו בשדר פקס הודעה בה הודע לו כי הוא מועמד לפיטורים במסגרת פיטורי צמצום וכי יערך לו שימוע ביום 8.7.2008, במשרדי החברה. בהודעה נוספת שנשלחה לטייס נאסר עליו לקחת חלק בטיסות כאיש צוות או כנוסע "מטעמים מובנים של בטיחות בטיסה". השימוע קוים כפי המתוכנן ביום 8.7.2008.

הקמת "ארגון מטעם" הנהלת החברה

5.     ביום 15.7.2008 שלח סמנכ"ל מבצעי אוויר בחברה (להלן: הסמנכ"ל) מסמך לעובדים שכותרתו " תהליך פישור במשבר יחסי עבודה". במסמך נאמר, כי יופסק תהליך השימוע שהחל נגד מספר עובדים ובהם הטייס וכי העובדים יוחזרו לעבודה. עוד נאמר, כי הנהלת החברה תגבש עם נציגות העובדים קריטריונים בנוגע לצמצומים בשכר ובכוח האדם. "נציגות העובדים" איתם נפגשה הנהלת החברה הייתה קבוצת אנשי צוות אוויר שאינם חברי הוועד מטעם ההסתדרות (להלן: "הארגון מטעם").

6. על רקע הדברים האלה נפנה להלן להחלטות החברה בנוגע להגבלת תנאי העסקתו של הטייס עד לפיטוריו ולהליכי בית הדין לעבודה בהתייחס להחלטות אלה.

החלטות החברה בדבר העסקתו של הטייס והליכי בית הדין לעבודה בעקבותיהן

12.8.2008 - ההחלטה הראשונה: מתן תוקף להסכמת הצדדים בדבר חוזה העסקה לטייס לשלוש שנים

7.  ביום 18.7.2008 הודיעה החברה לטייס על סיום הליך השימוע בענייננו והחזרתו לעבודה סדירה. עם זאת, הובהר לו בפגישתו עם המנכ"ל ביום 27.7.2008, כי חוזה ההעסקה שלו יוארך בארבעה חודשים בלבד ולא בשלוש שנים כמקובל בחברה.