פס"ד בנוגע לזכות לחיי משפחה של פליטים בישראל

1.         לפני עתירה שהגישו יוהנס למה באיו (להלן - העותר) ואליס נגלה (להלן - העותרת) על החלטת משרד הפנים (להלן - המשיב) מיום 27.8.08, הדוחה את בקשת  העותרים להעניק לעותרת רשיון ישיבה בישראל ומורה לה לצאת מהארץ עד ליום 10.9.08 (נספח 3 לעתירה).

2.         העתירה שלפניי מעלה שאלה עקרונית הנוגעת לזכויותיו של מי שהוכר בישראל כפליט ובעיקר לזכותו לחיי משפחה בישראל. 

רקע עובדתי

3.         העותר, יליד אתיופיה, רווק, הגיע לישראל כדין בשנת 1997. העותר הוכר על-ידי נציבות האו"ם לפליטים כפליט, בינואר 2002 (נספח ע/4 לעתירה). לקראת סוף השנה הודיעה גם הוועדה המייעצת לפליטים כי העותר הוכר על-ידי שר הפנים כפליט על-פי אמנת הפליטים וכי יקבל מעמד של פליט בישראל (נספח ע/5 לעתירה). בעקבות הכרתו כפליט, הוענק לעותר מעמד של תושב ארעי בישראל (א-5). מאז שנת 2002 שב ונבחן מעמדו של העותר והוא חי בישראל במעמד של פליט משך תקופה של 11 שנים. מעמדו של העותר כפליט בישראל תקף בשלב זה עד ליום 24.6.2010.

4.         העותרת, אזרחית ליכטנשטיין, משפטנית בהכשרתה, בעלת תואר שני במשפטים מאוניברסיטה בוינה, הגיעה לישראל על פי רשיון ישיבה זמני מיום 27.11.06. ביום 30.8.07, ביקש מר דורי אנג'ל, אזרח ישראלי (בן זוגה של העותרת באותה עת), להעניק לעותרת מעמד זמני בישראל כבת זוגו. המשיב אישר את הבקשה והעותרת קיבלה רשיון זמני מסוג ב-1 למשך שנה. בסוף נובמבר 2007 מערכת היחסים בין העותרת לבין מר אנג'ל עלתה על שרטון והם נפרדו. 

5.         העותר והעותרת הכירו זה את זו במהלך עבודתם המשותפת. בינואר 2008 עברה העותרת להתגורר עם העותר בדירתו השכורה בשכונת תלפיות בירושלים והשניים הפכו להיות בני זוג מאז ועד היום.

6.         ביום 27.8.08 פנו העותרים למשיב וביקשו להגיש בקשה למעמד בישראל עבור העותרת מכוח זוגיותה עם העותר. העותרים הביאו עימם את כל המסמכים הנדרשים בהתאם לנוהל הטיפול בהסדרת מעמד בני זוג של אזרחים ישראליים (נוהל 5.2.0009). העותרים ביקשו להגיש למשיב בקשה מסודרת, בהתאם לנוהלים, אולם הפקידה שטיפלה בבקשתם לא הסכימה לקבל מהם את הבקשה (העתק הבקשה שהעותרים ביקשו להגיש, נספח ע/7 לעתירה).

            במעמד זה נמסרה לעותרים החלטת המשיב לאמור:

"הריני להודיעך כי בקשתך מיום 27.8.08 להחלפת רשיון הישיבה מסוג ב-1 ל-ב-2 נדונה במשרדנו ונדחתה מאחר וחשש להשתקעות.

עליך להסדיר יציאתך עד ליום 10.9.08".

(נספח ע/3 לעתירה).

ביום 31.8.08, הגישו העותרים ערעור על דחיית בקשתם, אולם גם הפעם סרבו הפקידים בלשכת המשיב לקבל את הערעור (העתק הודעת הערעור, נספח ע/9 לעתירה).

על רקע זה הוגשה העתירה שלפני.

7.         ביום 25.2.09 התקיים דיון בעתירה. בעקבות הערות בית המשפט, הודיע המשיב, ביום 4.3.08, כי הוא מסכים להעניק לעותרת אשרת שהיה בישראל מסוג ב/1 לתקופה של חצי שנה וכי לאחר חלוף תקופה זו יוענק לעותרת מעמד ארעי מסוג א-5 אותו ניתן יהיה לחדש מדי שנה, בכפוף לקיומו של קשר בין בני הזוג והוכחת כנותו, עד שהעותרים ימלאו אחר התנאים במדינת ליכטנשטיין המאפשרים לעותר לקבל אשרה ולעבור לגור שם עם העותרת, המחייבים מגורים יחדיו של בני הזוג משך 5 שנים. המשיב הוסיף:

"לאחר חלוף תקופה זו, היה והעותרים יהיו מעוניינים להמשיך ולהאריך את אשרת השהייה של העותרת 2 בישראל, יהיה עליהם להוכיח להנחת דעתו של המשיב, בנוסף להמשך כנות הקשר, כי אין באפשרותם לעבור לגור במדינת ליכטנשטיין. בהקשר זה יצוין, כי העותרים לא הוכיחו כי מעמדו של העותר 1 כפליט יפקע היה ויעזוב לליכטנשטיין, אולם מכל מקום, יוכלו לעשות כן בבוא הזמן, כאשר תיפתח בפניהם האפשרות לעבור ולגור שם, כאמור".

8.         בעקבות השינוי בהחלטת המשיב התקיים דיון נוסף בעתירה (ביום 13.5.09), במהלכו התייחסו הצדדים לעמדת המשיב החדשה. בתום הדיון הודיע ב"כ המשיב:

"אנו ננסה להגיע איתם לאיזה שהיא הבנה. אם לא נצליח להגיע להבנה נבקש שבית משפט יתן פסק דין על בסיס החומר שבפניו וטיעוני הצדדים".

9.         ביום 26.5.09 הודיע המשיב לבית המשפט כי -

"נוכח הערות בית המשפט ובשל נסיבות המקרה הייחודיות,  החליט המשיב להעביר את עניינם של העותרים לוועדה המייעצת לשר הפנים לענייני פליטים".