פס"ד בבבקשה לשינוי משמורת ולשינוי נטל הסעות של ילדים

ר ק  ע

1.         שמעית עדות הצדדים ופקידי הסעד הסתיימו ב - 02.07.2007 .

2.         סיכומי הצדדים הוגשו כאשר סיכומי האב הוגשו ב - 7.10.07.

3.         לאחר קבלת הסיכומים נעלם תיק ביהמ"ש והיה צורך בשחזורו.

4.         מדובר במצב מורכב אשר מתקרב למשפט שלמה ( מלאכים א' פרק ג' פסוקים טז-כז) זאת מאחר וההורים מוצאים את עצמם במצב אשר לטענתם לא מאפשר פשרה בין העמדות וכי כל צד יפגע במידה. האם במידה שללא שינוי מהמצב הקיים יגרם נזק לקטינים ולהורים ביחד ולחוד. כמובן כל צד טוען לטובת הקטינים. האב טוען שהוא נושא בעיקר הנטל של הסעת הקטינים ואם יחויב להשתתף בהסעות סדרי הראיה , איכות הקשר בינו ובין הקטינים תפגע.

עובדות

5.         בהחלטתי בבש"א 3316/06 מיום 2.7.06 נגשתי לראשונה למחלוקת בין הצדדים ונדרשתי להכריע בשאלה: האם המרחקים בין מקום מגורי ההורים מהווה הפרת הסכם הגירושין, כבר אז קבעתי שאין כך הדבר . אין צורך לחזור בהרחבה על העובדות אשר צוינו בהחלטתי כאמור.

6.         די בחזרה בתמצית, מדובר בבני זוג אשר נפרדו בינואר 2002. הם התגוררו בהרצליה. האם החליטה לצאת את הבית. בסופו של יום התחילה חיים עם בן זוגה דהיום.

7.         באוקטובר 2002 נחתם ואושר הסכם גירושין לפיו משמורת הקטינים אצל האב.

8.         בהסכם נקבע שכל צד יגביל מעבר מקום מגורי הקטינים עד רדיוס של  50 ק"מ  ממקום המגורים המשותף האחרון אשר היה בהרצליה.

9.         ביולי 2005 האב והקטינים עברו להתגורר בכרכור אשר נמצאת ברדיוס של פחות מ-50 ק"מ ממקום המגורים האחרון של הקטינים, האם כבר אז התגוררה בדרום ת"א. המעבר היה בעקבות החלטתו העקרונית של האב לצאת מחיי ההיי טק (כעובד בכיר בחברת ******) ולהשקיע בקטינים ובעצמו.

10.        האם הייתה זו אשר הסיעה את הקטינים לכל הביקורים אצלה. עם המעבר לכרכור הדבר הפך למתיש ביותר, נוכח המרחקים והזמנים שהקטינים היו צריכים להגיע לביה"ס והפקקים הידועים לשמצה באזור גוש דן.

11.        האם פנתה לאב בעזרה בעניין ההסעות ונתקלה בסירוב מוחלט.

12.        האם הגישה תובענות בנושא מזונות ומדור, אשר עקב התפתחויות אחרות נהפכו לתובענה למשמורת.

13.        עקב התובענות נערכו מספר תסקירים אשר בעיקר קבעו ששני ההורים בעלי מסוגלות הורית. לגבי הסדרי הראיה המסקנה שעולה מהתסקירים הייתה שהאב הוא שמשקיע בקטינים בהסעות יום יומיות לכל המשתמע מכך.

14.        אי לכך קיימת חלוקת נטל בין ההורים בכך שהאם אחראית להסעות הקטינים בביצוע הסדרי הראיה, לטענת האב הנטל שווה  בהסעות הקטינים ע"י האב. בנוסף האם העידה כי הינה סובלת ממגבלה פיסית דבר שמשפיע על יכולתה לשאת במלוא נטל הסעת הקטינים.

15.        בין לבין האם ילדה בסימן טוב ומזל טוב - בת.

16.        בהחלטתי מיום 2.7.06 ראיתי לנכון להטיל על האב הסעה אחת בחודש. אולם, לא החלטה זו ולא בהמלצות ביהמ"ש הפנימו הצדדים שהמבוי סתום בעניין אינו מטיב עם הקטינים.

17.        מאז תחילת ההליכים האב שב לעבודה ב****** בתחום ההיי טק.

18.        מתסקיר של פקידת הסעד מיום 20.02.2007 עולה שהבת **** הביעה רצון לעבור להתגורר עם האם כדי לטפל / לסייע בטיפול בתינוקת. יחד עם זאת, לא הייתה מעוניינת להיפרד מאחיה הקטן.

ד י ו ן

19.       בתחילת הדיון יש לציין שמחד שני ההורים טוענים לטובת הקטינים. ומאידך כל צד מפנה ביהמ"ש לכמה כבד עליהם הנטל. כאשר אין שיתוף פעולה בעניין זה יוצר נטל על כל אחד מהצדדים ובפרט על הקטינים.