פנסיונר של חברת החשמל אינו זכאי לפנסיית נכות לפי חוקת העבודה של עובדי החברה

השופט א' גרוניס:

1.        עתירה זו מבקשת לעורר את שאלת זכאותו של העותר לקיצבה במסלול של פנסיית נכות לפי חוקת העבודה לעובדי חברת החשמל (להלן - חוקת העבודה) ולפי תקנות הפנסיה לעובדי חברת החשמל (להלן - תקנות הפנסיה). בפסק דינו מיום 7.3.07 קיבל בית הדין האזורי (כבוד השופטת י' אנגלברג-שהם) תביעה שהגיש העותר, בקובעו כי עמד הוא בכל התנאים הקבועים לשם קבלת פנסיית נכות. המשיבה 2 (להלן - המשיבה) הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, הוא המשיב 1. בפסק דינו מיום 21.11.07 נתקבל הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ונקבע, כי העותר לא עמד בתנאים ואין הוא זכאי לפנסיית נכות. מכאן, העתירה המונחת לפנינו. 

2.        העותר היה עובד של המשיבה החל משנת 1981. ביום 18.8.96 יצא העותר לחופשת מחלה בשל בעיות גב וצוואר שנתגלו אצלו מספר שנים קודם לכן. ביום 14.1.97 פנה העותר למשיבה בבקשה לסיים את עבודתו בה ולצאת לפנסיה מוקדמת מטעמי בריאות. הבקשה נסמכה על קביעתו של רופא המשיבה, לפיה קלוש הסיכוי שהעותר יוכל לחזור בעתיד לעבודתו ללא הגבלה. ביום 30.1.97 חתמו ועד העובדים והעותר על זיכרון דברים בדבר תנאי פרישתו המוקדמת. תנאי פרישת העותר סוכמו בין ועד העובדים לבין הנהלת המשיבה ועוגנו בהסכם פרישה ביניהם, אשר נחתם ביום  22.9.97. עוד קודם לכן, ביום 8.9.97, נשלחה לעותר הודעה על הפסקת עבודתו ופרישתו לפנסיה החל מיום 1.9.97. עם פרישתו החל העותר לקבל פנסיה חודשית בשיעור 38 אחוזים ממשכורתו הקובעת, בהתאם לשנות עבודתו במשיבה ובהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם הפרישה ובתקנות הפנסיה. כשש שנים לאחר פרישתו הגיש המשיב לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע תביעה נגד המשיבה, בה דרש הוא לקבל, בין היתר, זכויות פרישה במסלול של פנסיית נכות.

3.        בית הדין האזורי קיבל את תביעת העותר בנושא פנסיית הנכות. נקבע, כי מולאו בעניינו של העותר התנאים הקבועים בסעיף 108 לחוקת העבודה, המצדיקים את זכאותו לקיצבה במסלול פנסיית נכות. סעיף 108 לחוקת העבודה קובע:

"יוחלט על ידי הועדה הרפואית כי העובד נכה תמידי באופן מלא או חלקי ויוסכם בין החברה לבין ועד העובדים שאינו מסוגל עוד למלא תפקיד בחברה עקב הנכות - יוצא לפנסיה בהתאם לתקנות הפנסיה לעובדי החברה". 

           אשר למצבו הרפואי, קבע בית הדין האזורי כי לכל המעורבים היה ברור שהמשיב ביקש לפרוש פרישה מוקדמת מטעמי בריאות. עוד נקבע, כי עיון ברשומות הרפואיות מעלה, כי הן רופא המשיבה והן הרופא המטפל בעותר סברו שהעותר אינו יכול להמשיך בעבודתו ושמצב זה הינו קבוע. עמדה זו כמוה כהחלטה של הוועדה הרפואית לעניין סעיף 108 לחוקת העבודה, כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בפסק דינו. בית הדין הוסיף, כי אף שלא הוצגה בפניו הסכמה מפורשת בין המשיבה לוועד העובדים, הרי מהמסמכים עולה, כי המשיב אינו כשיר למלא כל תפקיד במשיבה ולא נפרשו בפניו מלוא זכויותיו על ידי נציג ועד העובדים. בית הדין קבע, כי אין לראות בזיכרון הדברים, שנחתם בין העותר לוועד העובדים, מסמך מחייב וכי חתימת ועד העובדים על הסכם הפרישה נעשתה ללא הסכמת העותר ובניגוד לזכויות המגיעות לו. משכך, סבר בית הדין האזורי, כי התנאים הקבועים בסעיף 108 לחוקת העבודה מתקיימים, העותר זכאי לפנסיית נכות ויש להחיל עליו את הוראות תקנות הפנסיה ולהעמיד את הפנסיה על שיעור של 52 אחוזים תחת 38 אחוזים.

4.        על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור על ידי המשיבה. הערעור התקבל. נקבע, כי לא נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 108 לחוקת העבודה, שכן העותר לא עמד בפני ועדה רפואית כמובנה בחוקת העבודה ולא הוגדר על ידה כנכה. יצוין, כי ועדה זו הוגדרה בחוקת העבודה כ"ועדת רופאים מורכבת מרופא קופת חולים או מרופא המטפל בחולה ורופא החברה. במקרה של חלוקי דעות בין שני הרופאים הנ"ל, גם מרופא שלישי מוסכם בין החברה לבין ועד העובדים". עוד נקבע, כי החלטה של ועדה רפואית אמורה להתקבל על יסוד בקשה לפרוש בשל נכות על בסיס תיעוד רפואי, כמו גם על יסוד בדיקה של העובד. החלטה שכזו צריכה להתייחס במפורש לתנאים הקבועים בחוקת העבודה בדבר היותו של העובד "נכה תמידי" באופן מלא או חלקי. במקרה דנא, כך נפסק, לא ניתן לראות ברישומים של רופא המשיבה, שנעשו שלא במסגרת של ועדה רפואית מסודרת, משום תחליף להחלטה מוסמכת של ועדה רפואית. בית הדין הארצי הוסיף וקבע כי גם התנאי הנוסף שבסעיף 108 לחוקת העבודה לא נתקיים. הכוונה לתנאי לפיו נדרשת הסכמה בין המשיבה לבין ועד העובדים שהעובד אינו מסוגל למלא תפקיד במשיבה בשל נכותו. לפיכך, נקבע כי לא התקיימו בעותר התנאים המזכים בפנסיית נכות. על קביעה זו הוגשה העתירה המונחת בפנינו. 

5.        העותר משיג על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. לטענתו, בפסק דינו ביכר בית הדין הארצי לעבודה את הצורה על המהות ונתן לסעיף 108 פירוש פורמליסטי ולא תכליתי. לגישתו, יש לראות את שני הרופאים שטיפלו בו כ-"ועדה רפואית" לעניין סעיף 108 לחוקת העבודה ותכליתו. עוד נטען, כי המשיבה, אשר לא דאגה להעמיד את העותר על זכויותיו ועל הנהלים לגבי פרישה לפנסיית נכות, מנועה כיום מניצול אי ידיעתו ומהענקת פנסיה בשיעור נמוך יותר. כמו כן, משיג הוא על התערבות בית הדין הארצי בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לעבודה.  

6.        דינה של העתירה להידחות. הלכה ידועה היא, כי התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה מוגבלת למקרים בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (ראו, בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1)673 (1986); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים נ' בית הדין הארצי, פ"ד נז(6), 810 (2003) ועוד רבים אחרים). במקרה דנא, לא ניתן לומר כי נפלה בפסק הדין טעות מהותית. בפסק דינו יישם בית הדין הארצי לעבודה את הוראותיו של סעיף 108 לחוקת העבודה על עובדותיו של המקרה. מכל מקום, אין כלל צורך להידרש במקרה זה לשאלה האם החלטה של רופאים שאינם מהווים "ועדה רפואית" כהגדרתה בחוקת העבודה יכולה להוות תחליף להחלטה של ועדה כאמור. זאת, שכן ניתוח העובדות העלה, כי בכל מקרה לא ניתן לומר כי הוכח קיומו של התנאי הנוסף הקבוע בסעיף 108 לחוקת העבודה, בדבר הסכמה בין המשיבה לוועד העובדים, לפיה העובד אינו מסוגל למלא עוד תפקיד במשיבה עקב נכותו. משהסכים ועד העובדים להסדר שנעשה, לפיו יקבל העותר פנסיה רגילה, ולא פנסיית נכות, לא ניתן לומר כי תנאי סעיף 108 לחוקת העבודה נתקיימו.

7.        אי לכך, העתירה נדחית.

           ניתן היום, ה' באדר ב' התשס"ח (12.3.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ+גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il