פלונית נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

השופטת י. שבח:

ערעור על החלטת וועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 [נוסח משולב], שניתנה בהרכב קטוע של שני חברי וועדה: השופטת בדימוס זהבה אגי וד"ר תמיר גורן, מיום 26.01.2020, לפיה נדחה הערעור שהגישה המערערת על החלטת קצין התגמולים לדחות את תביעתה להכרה במחלת הסכיזופרניה בה לקתה במהלך השירות הצבאי, מש"לא הצליחה להוכיח בדרגה של 'מתקבל מאד על הדעת', ואף לא בדרגה פחותה מכך כי קיים קשר סיבתי רפואי בין פרוץ מחלתה של המערערת לבין תנאי השירות ו/או התנהלות גורמי המערכת הצבאית והרפואית".

רקע עובדתי

1. זהו סיפור עצוב של חיילת ילידת x.1971, בת 18 במועדים הרלבנטיים, שסיימה בהצלחה את חוק לימודיה בבית הספר התיכון במגמה ריאלית עם בגרות מלאה, רקדה, התעמלה, השתתפה במשלחות נוער והייתה פעילה חברתית, ללא שום סימני חולי, לא גופניים ולא נפשיים. ערב גיוסה לצבא "עברה בהצלחה מבדקים שונים ושובצה לקורס היוקרתי של מש"קיות חוויה", התגייסה ביום x.03.1990 בפרופיל 97, וסיימה ביום x.04.1990 טירונות מקוצרת "שהייתה מיועדת למאותרות לקורסים נבחרים". החיילת, היא המערערת, סברה, כדברי הוועדה, "שהיא עשויה להביא תועלת רבה יותר אם תשרת בתפקיד אחר", ואף שמפקדת הקורס ניסתה להניא אותה מלוותר על הקורס למשקיות חווי"ה, עזבה המערערת מרצונה את הקורס ביום x.05.1990 וחזרה לבקו"ם.

2. בבקו"ם הסתבר למערערת כי בתיקה נרשם כי הורחקה מהקורס מסיבת "אי התאמה" (מסמך 501 לתיק מוצגי המדינה: טופס "הרחקת חניך מקורס" "מהסיבה - אי התאמה" - רישום מיום x.05.1990), אף שכלל לא הורחקה אלא עזבה את הקורס מיוזמתה מתוך כוונה להשתלב בתפקיד שתרומתו רבה יותר. כן הוברר לה כי לא תשובץ לקורס אחר. המערערת חשה שעשתה מהלך מוטעה, וניסתה לחזור לקורס אותו עזבה, אך סורבה, ונשלחה לשרת כמפעילת מחשב במחנה "אנצאר" בעזה, משם הועברה לשרת בבסיס בחאן יונס, בתפקיד מזכירותי. בהמשך קבלה המערערת הצבה כמשקית נפגעים בעזה, תפקיד אותו אמורה הייתה להתחיל ביום x.06.1990, ועד אז הוצאה לחופשה.

ההתדרדרות

3. מאז עזיבת הקורס נפלה רוחה של המערערת והיא פעלה באופן אובססיבי על מנת לחזור אליו. בהיותה במחנה בחאן יונס פנתה לרופא הבסיס (ד"ר ש') שהתרשם ממצוקתה הנפשית והפנה אותה למנהלת המרפאה לבריאות הנפש בצריפין - הפסיכולוגית ד' - שבדקה את המערערת ביום x.06.1990, וכן ביום x.06.1990 שאז הפנתה אותה לאשפוז בבית חולים שלוותה, שם אושפזה למשך 5 ימים, אושפזה שוב ביולי 1990, וביום x.08.1990 עמדה בפני ועדה פסיכיאטרית שהחליטה על הורדת הפרופיל ל 21 ושחררה אותה מיידית מהצבא.

המערערת הגישה ערעור על ההחלטה לעיל, וזה נדחה בהחלטת ועדת עררים עליונה מיום x.02.1991.

ניסיונות המערערת והוריה לשנות את ההחלטה באמצעות מכתבים לראשי מערך הרפואה עלו בתוהו.

קריסתה הנפשית של המערערת הלכה והתעצמה, היא אושפזה בבית חולים גהה בחודש יוני 1992 לשלושה חודשים, ושוב ושוב בשנים שלאחר מכן.

המערערת אובחנה כסובלת ממחלת סכיזופרניה קטטונית, ואמה מונתה כאפוטרופסית שלה.

זהו המצב נכון גם להיום.

התביעה וההליך בפני הוועדה

4. התביעה שהגישה המערערת להכיר בה כנכת צה"ל בפגימה הנפשית נדחתה ע"י קצין התגמולים בהחלטתו מיום x.06.2010.