פלונית נ' פלונית ואח'

1. המבקשת והמשיבים הם אחים. בצוואתה של אמם המנוחה של המבקשת והמשיבים (להלן: הצוואה והמנוחה) נקבע כי דירת המגורים של המנוחה תועבר במלואה למבקשת, ואילו יתר רכושה יחולק בין חמשת ילדיה בחלקים שווים. המבקשת עתרה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בבקשה לקיום הצוואה, ואילו המשיבים התנגדו לקיומה. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט הבכיר ש' אלבז) קבע כי לאחר שבחן את הראיות השונות שהובאו לפניו, בא למסקנה כי המשיבים עמדו בנטל להוכיח את טענותיהם כי המבקשת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה; כי הצוואה נעשתה בתרמית ותוך השפעה בלתי הוגנת של המבקשת על המנוחה; וכי בעת עריכת הצוואה המנוחה לא הייתה כשירה לצוות את רכושה, נוכח מצבה הקוגניטיבי. משכך, נדחתה בקשתה של המבקשת לקיום הצוואה והתקבלה בקשתם של המשיבים שלא לקיים את הצוואה.

2. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' סובל, ח' מאק-קלמנוביץ וח' מ' לומפ) דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. בערעורה השיגה המבקשת, בין השאר, על ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט לענייני משפחה, ביניהם החלטתו לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט; וכן על מסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה כי המבקשת הייתה מעורבת באופן נרחב בעריכת הצוואה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט לענייני משפחה; כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה; וכי אין טעות שבחוק במסקנותיו. עוד נקבע כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים או רפואיים שקבעה הערכאה הדיונית; וכי ממילא, לגופו של עניין, אין הצדקה להתערבות שכזו במקרה דנן, נוכח ממצאים מפורשים וברורים שקבע בית המשפט לענייני משפחה.

3. מכאן הבקשה שלפניי. בבקשתה חוזרת המבקשת בעיקרו של דבר על טענותיה לפני הערכאות הקודמות. לטענת המבקשת, בית המשפט לענייני משפחה לא העניק את המשקל הראוי לראיות שהוצגו לפניו, שמהן עולה – כך המבקשת – כי במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה בעלת כשירות לעשות כן; וכי לא הייתה למבקשת מעורבות בעריכתה של הצוואה. עוד טוענת המבקשת כי בקשתה מצדיקה מתן רשות לערער "בגלגול שלישי" משום שנפלו פגמים דיוניים חמורים במקרה דנן אצל הערכאות הקודמות, אשר מוצאים ביטויים בין היתר במשקל הרב שניתן לממצאים שקבע המומחה מטעם בית המשפט; וכן משום שבקשתה מעוררת שאלה עקרונית שעניינה סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה), אשר קיימת חוסר אחידות בפסיקה ביחס להחלתו.

4. דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת (בע"ם 9757/16 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (26.1.2017); בע"ם 722/15 פלונית נ' פלונית, פסקה 5 (12.4.2015); ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי מצדיקה מתן רשות לערער, בשים לב לאמת המידה האמורה. בכל שאמור בטענת המבקשת שעניינה סעיף 35 לחוק הירושה, המבקשת משיגה באמצעות טענתה זו – אשר נושאת אופי עקרוני – על קביעתן של הערכאות הקודמות כי הייתה מעורבת בעריכתה של הצוואה. דא עקא, פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שבמסגרתו נקבע כי אין לקיים את הצוואה, לא התבסס רק על שאלת מעורבותה של המבקשת בעריכת הצוואה, אלא גם על נדבכים נוספים, ביניהם היעדר כשירותה הרפואית של המנוחה בעת עריכת הצוואה. משכך, ממילא הידרשות לסוגיה זו לבדה לא תישא השפעה אופרטיבית על תוצאת פסק הדין שניתן במקרה דנן, וכלל הוא שלא תינתן רשות לערער בגין סוגיה שהיא תיאורטית עבור הצדדים להליך (השוו רע"א 8029/14 צדקני נ' חב' כביש חוצה ישראל, פסקה 6 (18.5.2015); רע"א 8082/14 מקונן נ' פלאפון תקשורת בע"מ, פסקה 3 (21.12015)). כמו כן, לא מצאתי ממש בטענות המבקשת כי נפלו פגמים דיוניים חמורים בהליכים נושא הבקשה שלפניי המקימים עילה להתערבותו של בית משפט זה. יתר טענות המבקשת מכוונות בעיקרן לטעויות שנפלו לכאורה בקביעות העובדתיות שקבע בית המשפט לענייני משפחה – שאומצו על ידי בית המשפט המחוזי – ובפרט ביחס לחוות דעת המומחה שאומצה, שעניינה מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בעת עריכת הצוואה. כידוע, הלכה היא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, והדברים אמורים ביתר שאת ב"גלגול שלישי" (בע"ם 156/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (9.3.2015)).

           הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשע"ז (‏14.6.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   17042720_M01.doc   שו

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il